אליה ויוויאני

אליה ויוויאני
Elia Viviani
	ויוויאני ב-2015
לידה	7 בפברואר 1989 (בן 34); איסולה דלה סקאלה,
כינוי	Il Veggente
גובה	178 ס״מ
משקל	67 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	ספרינט
קבוצה נוכחית	אינאוס גרנדיירס
קבוצות עבר	ליקוויגאס (2010 - 2014) ; קבוצת סקיי (2015 - 2017) ; קוויק סטפ (2018–2019) ; קופידיס (2020-2021)
הישגי שיא	גרנד טורס: טור דה פראנס: קטע אחד (2019) ג'ירו ד'איטליה: קטגוריית הנקודות (2018) 5 קטעים (2015, 2018) וואלטה אספניה: 4 קטעים (2018) מרוצי קטעים: טור דובאי (2018) חד-יומיים: אליפות אירופה (2019) אליפות איטליה (2018) ; קלאסיקת יורו - אייס (2017–2019) קלאסיקת ברטאן (2017) שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה (2018) מרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה (2019) קלאסיקת לונדון-סארי (2019) שולה–פאיי דה לה לואר (2021) גרנד פרי דה פורמייה (2021) גרנד פרי ד'איברג (2021)
	www.eliaviviani.com
	מאזן מדליות
מתחרה עבור איטליה
המשחקים האולימפיים
אליפות אירופה באופני כביש

אליה ויוויאני (באיטלקית: Elia Viviani; נולד ב-7 בפברואר 1989) הוא רוכב אופניים איטלקי באופני מסלול ואופני כביש בקבוצת אינאוס גרנדיירס. האלוף האולימפי (ריו 2016) ואלוף אירופה (2014, 2015) באומניום. בתחום אופני הכביש הוא אלוף אירופה (אלקמאר 2019). ויוויאני ניצח ב-5 קטעים בג'ירו ד'איטליה (2015, 2018) כשבמהדורה של 2018 גם ניצח את קטגוריית הנקודות במרוץ. נוסף על כך, ניצח ב-3 קטעים בוואלטה אספנייה (2018) וקטע בטור דה פראנס (2019).

לוויוויאני אח בשם אטיליו, שצעיר ממנו ב-8 שנים, וגם הוא רוכב אופני כביש ורכב איתו בקבוצת קופידיס עד 2021.

קריירה באופני מסלולעריכה

בשנת 2006 הגיע במקום ה-3 באליפות העולם במדיסון לג'וניור. שנה לאחר מכן הגיע שוב שלישי, הפעם באליפות אירופה לג'וניור. באליפות אירופה עד גיל 23 ב-2008, במדליית ארד במקצה הרדיפה הקבוצתית ובמקצה האומניום. ב-2009 זכה באליפות איטליה באומניום. ב-2011 זכה במדליית ארד ביחד עם דוידה צ'ימולאי, באליפות אירופה עד גיל 23. בנוסף לכך זכה במדליית ארד באומניום באליפות אירופה. ב-2012 זכה באליפות אירופה במקצה הניקוד, וב-2013 שחזר את ההישג. ב-2014 זכה במקצה האומניום באליפות אירופה. באליפות העולם ב-2015, הגיע במקום ה-2 ביחד עם מרקו קולדאן.

ב-2016 השיג את ההישג הגדול ביותר שלו בקריירה שלו בתור רוכב אופני מסלול, כאשר ניצח במקצה האומניום באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). ב-2018 זכה עם נבחרתו ברדיפה קבוצתית באליפות אירופה.

ויוויאני במהלך זכייתו במדליית הזהב במקצה האומניום באולימפיאדת ריו

קריירה באופני כבישעריכה

2010 - 2014 (ליקוויגאס)עריכה

2010עריכה

ויוויאני הצטרף לקבוצת ליקוויגאס מדרג הוורלד טור בשנת 2010, הוא ניצח את הקטע השמיני בוואלטה של קובה, ואת המרוצים לזכרם של מרקו פנטאני ושל פרנק ואנדנברוק.

2011עריכה

את עונה זו ויוויאני פתח בטור דאון אנדר, מה שהפך למרוץ וורלד טור הראשון שהשתתף בו. הישגו הבכיר היה מקומו ה-5 בקטע הראשון. ויוויאני ניצח מרוץ בדובאי, ואת הקטע השני בטור של סלובניה. הוא ניצח עוד שני קטעים באתר הפרו אמריקאי, את הקטע השני בג'ירו די פאדניה, ואת הקטע הרביעי בטור של בייג'ינג.

2012עריכה

ויויאני ניצח את הקטע ה-6 והאחרון במרוץ הארגנטינאי, טור דה סאן לואיס. בג'ירו דלה פרובינציה, ניצח את שני הקטעים היחידים במרוץ ועקב כך גם את הדירוג הכללי ואת דירוג הצעירים. הוא השתתף בפריז - ניס, אך לא הרשים ומלבד המקום ה-4 שלו בקטע ה-6 לא השיג הרבה. בעונה זו ויויאני גם השתתף בקלאסיקה, כאשר נבחר למילאנו - סן רמו, וסיים במקום ה-108. בסטמיניה אינטרנאזיונל קופי אה בארטלי, ניצח את הקטע ה-2. באוגוסט נבחר לראשונה לוואלטה אספנייה, הגראנד טור הראשון בקריירתו, הוא הגיע פעמיים במקום ה-2 (בקטעים 7, 21) וסיים 8 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע הראשון בטור של בייג'ינג.

2013עריכה

ויוויאני נבחר לטור דה רומאנדי, אך פרש במהלך הקטע ה-4. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה, והגיע פעמיים במקום השני (קטעים 1, 6) ופעם אחת במקום השלישי, בקטע ה-21. לבסוף סיים במקום ה-7 בקטגוריית המאיצים. ביוני, רשם את ההישג הגדול בקריירת הכביש שלו עד אז, כשניצח את הקטע ה-2 בדופינה ליברה, לאחר שהקדים את ג'יאני מירסמן וטוני גאלופן בספרינט. בנוסף לכך, ניצח שני קטעים בטור של אלק גרוב, ואץ המרוץ החד יומי, דאץ' פוד ואלי קלאסיק. בנוסף לכך ניצח את הקטע הראשון של טור בריטניה.

2014עריכה

ויוויאני (שמאל) במדי ליקוויגאס, לצד מרק קוונדיש (במרכז) ואנדרה גוארדיני (מימין) על הפודיום של טור טורקיה, בקטע ה-8

בעונה זו ניצח ויוויאני את הקטע ה-3 של בסטמיניה אינטרנאזיונל קופי אה בארטלי. בטור של טורקיה, ניצח את הקטע ה-5 וה-7 ובקטע ה-8 סיים שני. הוא השתתף שוב בג'ירו ד'איטליה, לא בלט אך סיים במקום ה-4 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע ה-4 בסלובניה. הוא השתתף לראשונה בטור דה פראנס, כדומסטיק ולא בלט.

2015 - 2017 (קבוצת סקיי)עריכה

2015עריכה

ויויאני ניצח את הקטע השני של טור דובאי, וסיים שלישי בקורן בריסל קורן. בטור דה רומאנדי, היה חלק מהסגל של סקיי שניצח את נגד השעון הקבוצתי. בג'ירו ד'איטליה, השיג את הניצחון הראשון שלו בקטע בגראנד טור כאשר ניצח את הקטע השני. וסיים שוב במקום ה-4 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע הראשון של אנקו טור, ושלושה קטעים בטור בריטניה. ויוויאני הוסיף שני ניצחונות בטור דובאי וזכה בקטגוריית המאיצים.

2016עריכה

ויוויאני במדי סקיי במהלך ג'ירו ד'איטליה 2016, באחד מקטעי נגד השעון

ויוויאני ניצח את הקטע ה-2 בטור דובאי, ואת מרוץ החד יומי, דרידסה דה פאנה. הוא השתתף בג'ירו ד'איטליה, אך נאלץ לפרוש בסוף הקטע ה-8 לאחר שלא עמד במגבלת הזמן. מעבר לכך, לא רשם הישגים בולטים בעונה זו.

2017עריכה

ויוויאני ניצח את הקטע השלישי בטור דה רומאנדי. ועוד שני קטעים בטור אוסטריה, בנוסף לכך זכה גם בקטגוריית המאיצים. הוא סיים שני באליפות אירופה לאחר שרק אלכסנדר קריסטוף הקדים אותו. הוא ניצח את המרוץ החד יומי, קלאסיקת יורו - אייס. הוא ניצח שני קטעים בטור דו פויו שארן, וסיים חמישי כללי. בנוסף לכך ניצח את קלאסיקת ברטאן. ועוד קטע בטור של בריטניה.

קוויק סטפ (2018–2019)עריכה

2018עריכה

ב-2018 עבר לקבוצת דקונינק קוויק-סטפ הבלגית לאחר חמש שנים בסקיי^[1]. עונת 2018 נחשבת לאחת הטובות בקריירה של ויוויאני, הוא פתח אותה עם ניצחון בקטע השלישי בטור דאון אנדר. לאחר מכן נסע לאיחוד האמירויות הערביות, במטרה להתחרות בטור דובאי ובטור אבו דאבי. במרוץ הראשון ויוויאני ניצח את הקטע השני והחמישי, מה שהספיק לו לניצחון כללי במרוץ ולניצחון בקטגוריית הנקודות. בטור אבו דאבי גם בלט, כשניצח את הקטע השני לאחר שהקדים את דני ואן פופל ופסקל אקרמן בספרינט רב משתתפים, גם במרוץ הזה ניצח בקטגוריית הנקודות. לאחר מכן עבר ויוויאני לבלגיה וניצח בפעם השנייה ברצף את שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה, מקדים את פסקל אקרמן ויספר פיליפסן בספרינט הסיום, לאחר המרוץ הזה, התחרה ויוויאני בגנט-וולחם, מרוץ נחשב ויוקרתי ביותר, אך לא הצליח לשחזר את ניצחונו וסיים שני לפטר סאגאן בספרינט רב משתתפים. התוצאה הטובה ביותר שלו בקלאסיקת אביב בבלגיה, לאחר שנכנע לפטר סאגאן בספרינט רב משתתפים. הוא התחרה בג'ירו ד'איטליה שהחל בישראל, בקטע 2 גבר על יאקוב מרצקו וסם בנט בספרינט רב משתתפים בתל אביב וניצח את הקטע, גם בקטע ה-3, בספרינט רב משתתפים שהסתיים באילת, ניצח ויוויאני, הפעם הקדים את סשה מודולו במקום השני וסם בנט. בהמשך גם ניצח את הקטע ה-13 וה-17 באיטליה, אך בקטע ה-21 ברומא, שנחשב לקטע הכי יוקרתי עבור מאיצים כמו ויוויאני, נכנע לבנט וסיים שני, כמו גם בקטע ה-7. למרות זאת ניצח את קטגוריית הנקודות במרוץ. לאחר מכן התחרה בבלגיה, במרוץ דוואר דור הט האחלנד, וסיים שני, אחרי קריסטס ניילנדס המנצח. בטור אדריאטיקה איוניקה שבאיטליה שלטה קבוצתו, כשניצח איתם את קטע נגד השעון לקבוצות ושלושה קטעים אישיים בספרינט, ואת קטגוריית הנקודות. ויוויאני המשיך את העונה המעולה שלו גם באליפות איטליה, לאחר שהקדים את ג'ובאני ויסקונטי ודומניקו פוצוביבו וניצח את המרוץ. לאחר מכן המשיך להצטיין במרוצים חד יומיים, כשניצח את קלאסיקת יורו - אייס בפעם השנייה ברצף. הוא השתתף בוואלטה אספנייה בפעם השנייה בחייו, וניצח שלושה קטעים (קטעים 3, 10, 21), אך סיים 3 בדירוג המאיצים, כשאלחנדרו ולוורדה, ופטר סאגאן, מקדימים אותו.

ויוויאני חוגג על הפודיום לאחר ניצחונו בקטע ה-21 של וואלטה אספנייה 2018

2019עריכה

את עונת 2019 ניצח את הקטע הראשון בטור דאון אנדר, את מרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה, ואת הקטע ה-5 ואת קטגוריית הנקודות בטור של האמירויות. בנוסף לכך ניצח את הקטע ה-3 בטירנו אדריאטיקו. בג'ירו ד'איטליה, איכזב ולא ניצח אף קטע במדי אלוף איטליה. בטור דה סוויס, ניצח 2 קטעים וסיים 2 בדירוג המאיצים. הוא לא הגן על תוארו כאלוף איטליה ולא סיים את המירוץ, בטור דה פראנס, ניצח את הקטע ה-4 וסיים 3 בדירוג המאיצים. הוא ניצח את המרוץ החד יומי בבריטניה קלאסיקת לונדון - סארי. ואת אליפות אירופה. הוא ניצח בפעם השלישית ברצף את קלאסיקת יורו - אייס לאחר שהקדים את קיילב יואן ובכך הפך לרוכב עם מספר הניצחונות הגבוה ביותר במרוץ.

קופידיס (2020–2021)עריכה

באוגוסט 2019 קבוצת קופידיס הצרפתית הודיעה שהוא חתם בשורותיה, וירכב עבורה בשנת 2020.^[2] עונת 2020, בהשוואה לשתי העונות האחרונות של ויוויאני, הייתה מאכזבת עבורו והסתיימה בלי ניצחונות. הוא החל אותה עם מקום תשיעי במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה ושלישי בקלאסיקה די אלמריה. הוא השתתף גם בטור דה פראנס וגם בג'ירו ד'איטליה בתור הספרינטר של קופידיס, בטור, סיים ויוויאני במקום השישי בקטע ה-1, רביעי בקטע ה-10 וה-5 בקטע ה-21. בג'ירו התבלט פחות, והתוצאה הכי טובה שלו במרוץ הייתה מקום חמישי בקטע ה-4. לקראת עונת 2021, עזב ויוויאני את מחנה האימונים של קופידיס בשל חששות לליבו, שנבעו מקצב לב חריג, בעצת קרדיולוג הוא נותח בליבו.^[3] לדברי ויוויאני, הניתוח עבר בהצלחה והוא מצפה לחזרה מהירה למרוצים.^[4]