אליוט אברמס
אליוט אברמס (באנגלית: Elliott Abrams; נולד ב-24 בינואר 1948) הוא עורך דין ומדינאי לשעבר, יהודי-אמריקאי. עסק גם בפרשנות פוליטית, בעיקר בנושאי מדיניות חוץ אמריקאית, וחיבר מספר ספרים בנושאי ממשל ודת. כיהן בתפקידים בכירים בממשלי נשיאי ארצות הברית רונלד רייגן וג'ורג' ו. בוש. ידוע כאידאולוג נאו קונסרבטיבי. מכהן כחבר בכיר, המתמחה בענייני המזרח התיכון, בארגון "המועצה ליחסי חוץ" (CFR). ארגון זה, המתמחה בענייני מדיניות חוץ, הוא בין השאר גם המוציא לאור של כתב העת הנודע הפוריין אפיירס.
.jpg) | |
| אליוט אברמס - פברואר 2012 | |
| לידה |
24 בינואר 1948 (בן 76) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לכלכלה של לונדון, הרווארד קולג', בית הספר למשפטים בהרווארד, בית הספר ליטל רד |
| בן או בת זוג |
רייצ'ל אברמס |
| פרסים והוקרה |
אביר הצלב הגדול של השמש של פרו |
  | |
בתקופת פעילותו תחת ממשל רונלד רייגן וג'ורג' בוש (האב) היה אברמס מעורב במספר פרשיות של אספקת נשק וסיוע אמריקני לממשלות וארגוני ימין בדרום אמריקה ששימש להתנגדות לתנועות שמאל ובמקרים רבים גם למעשי רצח באותן מדינות תוך שאברמס מסתיר עובדות חשובות על פעילות ארצות הברית באזורים אלו מפני אנשי הקונגרס. בהמשך ניסה להסתיר בפני חוקרים של הסנאט גם את מידע הקשור לפרשת איראן-קונטראס ועל כך הואשם בהסתרת מידע, נשפט ונדון לקנס ומאסר על תנאי.
ב-2021 מונה אברמס ליו"ר קרן תקווה המקדמת ערכים שמרניים בישראל ובין השאר מממנת את פעילותו של פורום קהלת.
ביוגרפיה
עריכהאברמס נולד בניו יורק, סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד ב-1969, תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון ב-1970 ותואר במשפטים בהרווארד ב-1973. תמך והשתתף במסע הבחירות של הסנאטור הנרי ג'קסון ממדינת וושינגטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית ב-1976 (המנצח היה ג'ימי קרטר). בשנים 1977–1979 היה יועץ מיוחד ולבסוף אף ראש המטה של הסנאטור הדמוקרטי דניאל פטריק מויניהאן. בתפקיד זה הכיר את רחל דקטר, בתה של מידג' דקטר נאו קונסרבטיבית ידועה ובתו החורגת של נורמן פודהורץ בעלה השני, עורך ה"קומנטרי" לשעבר ומראשי הניאו קונסרבטיבים, ואחותו למחצה של ג'ון פודהורץ, נאו קונסרבטיבי ידוע נוסף (עורך "קומנטרי" כיום). ב-1980 נישא אברמס לרחל ולהם שלושה ילדים.
דעותיו
עריכהעל פי המגזין jacobin.com ראה אברמס בהבסת ברית המועצות את העדיפות הגדולה ביותר של ארצות הברית, ואמר באחד הראיונות ש"האיום הגדול ביותר על זכויות האדם הוא ברית המועצות". לפי המגזין, אברמס מאמין שלא משנה כמה ממשלה אכזרית או פשיסטית היא עדיין עדיפה על ממשלה קומוניסטית[1]. תפיסת עולם זו אכן יושמה ברבות מפעולותיו של אברמס.
קריירה
עריכהבשנים 1981 ל-1989 שירת אברמס שירת בתפקידי מדיניות חוץ בימי שני נשיאים רפובליקנים של ארצות הברית: רונלד רייגן וג'ורג' בוש (הבן). בתקופת ממשל רייגן, עת כיהן כעוזר מזכיר המדינה לענייני זכויות אדם ועניינים הומניטריים, ועוזר לענייני מדינות אמריקה. הוא נודע בשל מעורבותו בהחלטות שנויות במחלוקת הנוגעות למדיניות החוץ כלפי גואטמלה, ניקרגואה ואל סלוודור. בעקבות פרשת איראן-קונטראס הוא הורשע בעבירות של הלנת מידע מהקונגרס ונידון למאסר על תנאי. הוא קיבל חנינה מג'ורג' בוש (האב)[2].
ב-1993, בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון הדמוקרטי, פרש אברמס מעיסוק פוליטי ועבד ב"מרכז לאתיקה ומדיניות ציבורית" (אנ') שם כתב ספרים ומאמרים בנושאים פוליטיים ויהודיים.
ב-2001, בתקופת כהונתו הראשונה של ג'ורג' בוש (הבן), מונה אברמס לעוזר מיוחד לנשיא ומנהל בכיר במועצה לביטחון לאומי לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה[3][4][5].
ב-2005, עם תחילת הקדנציה השנייה של בוש, קודם אברמס לתפקיד סגן היועץ לביטחון לאומי לענייני אסטרטגיית הדמוקרטיה העולמית, האחראי על קידום הדמוקרטיה בעולם. מינויו זה בידי הנשיא בוש (הבן) היה שנוי במחלוקת עקב הרשעתו של אברמס בשנת 1991 בהעלמת מידע מהקונגרס. עם זאת, בהיות התפקיד ייעוצי הוא לא היה חייב באישור הקונגרס[2].
ב-2009, בתקופת נשיאותו של ברק אובמה, הפסיק אברמס מפעילותו המדינית אולם בשלהי הקדנציה השנייה של אובמה מתח אברמס ביקורת עליו שמנע פעולה של ישראל נגד איראן ושלא חסם החלטת או"ם שמבקרת את מפעל ההתנחלויות[6].
ב-2016, בתקופת הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, הצהיר אברמס שדונלד טראמפ אינו ראוי להיות נשיא ארצות הברית. לאחר בחירת טראמפ הטיל זה וטו על מינויו של אברמס לתפקיד בממשל האמריקאי על ידי שר החוץ רקס טילרסון. רק ב-2019 מינה שר החוץ מייק פומפאו את אברמס לשליח המיוחד של מחלקת המדינה לטיפול במשבר הכלכלי בוונצואלה[7]. מינוי זה עורר התנגדות מצד ארגוני זכויות אדם בגלל ההיסטוריה של אברמס בזירה זו[8][9][10][11]. ביקורת נוספת הוטחה באברמס שגרם להטלת סנקציות של ארצות הברית על ונצואלה דבר שהחמיר את המשבר שם[12]
פעולותיו
עריכהב-1981, עם כניסתו לתפקיד "עוזר מזכיר המדינה לענייני זכויות אדם ועניינים הומניטריים, ועוזר לענייני מדינות אמריקה", הצהיר אברמס על כך ש"זכויות האדם הן הליבה של מדיניות החוץ שלנו" אולם ועדת בדיקה של הסנאט האמריקאי וכן תחקירים של עיתונאים ופעילי זכויות אדם[13] מצביעים על פעולות לא חוקיות ולא אתיות כנגד זכויות אדם שבוצעו על ידי אברמס וכללו הסתרת מידע והכחשות בהקשר של תמיכה במשטרים בדרום אמריקה שביצעו פשעי מלחמה. בין השאר מציינים התחקירים את המקרים הבאים:
- גואטמלה: אברמס תמך במתן סיוע צבאי למשטרו של נשיא גואטמלה אפראין ריוס מונט ואף ביקש מהקונגרס להסיר את האמברגו שהוטל עליו, כחלק מתמיכת ארצות הברית במשטרים אנטי קומוניסטים. אברמס לא שינה את גישתו גם לאחר שפקידים בשגרירות ארצות הברית בגואטמלה דיווחו על השימוש בנשק במסגרת רצח העם בגואטמלה, כשהוא טוען כי משטר של ריוס מונט פועל להפחתת הרג חפים מפשע.[14].
- אל סלוודור: גם באל סלוודור תמכה ארצות הברית במשטר האנטי קומוניסטי וסייעה בנשק ויועצים לצבא אל סלוודור במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה. במהלך תקופה זו בוצעו במדינה פשעי מלחמה כשלפי דו"ח של האו"ם רובם הגדול בוצע על ידי צבא אל סלוודור בעזרת נשק אמריקאי. מעורבות זו עלתה לכותרות כשהתפרסמו הידיעות על הטבח בכפר אל-מוסוטה (אנ') שהתחולל בדצמבר 1981 במהלכו הוערך שהצבא רצח מעל 800 מתושבי כפר אל-מוסוטה וכפרים שכנים. בכירים בממשל רונלד ריגן, כמו אליוט אברמס (בתפקידו כעוזר מזכיר המדינה לזכויות אדם ולעניינים הומניטריים), ואף כלי תקשורת ימניים הכחישו את התרחשות הטבח. אברמס, בראיון ב-1998, התייחס לעניין ואמר "בעוד שהיה חשוב לנו לקדם את מטרת זכויות האדם במרכז אמריקה, היה חשוב יותר למנוע השתלטות קומוניסטית באל סלבדור"[15][16][17].
- אורוגוואי: ב-1984 אסרה החונטה הצבאית את ווילסון פריירה (אנ'). אברמס תמך בצעד וגיבה את התגובה הפושרת של ממשל רייגן כנגד המאסר[1].
- ניקרגואה: ארצות הברית תמכה במחתרת קונטראס שפעל נגד השלטון השמאלני של החזית הסנדיניסטית שנתמך על ידי ברית המועצות. תמיכה ארצות הברית התבטאה במימון, אימון וחימוש המחתרת. ב-1982, כשהתברר שהקונטראס משתמש בנשק האמריקאי כדי לפגוע גם באזרחים, הורה הקונגרס האמריקאי לעצור את המימון לארגון אולם התיר מימון ממקורות זרים. היה זה אליוט אברמס שיצא בשליחות ממשל רייגן כדי לגייס תרומות לקונטראס ונפגש לשם כך בלונדון (בתיווכו של אוליבר נורת') עם נציג נסיכות ברוניי שהסכים לתרום 10 מיליון דולר לקונטראס[18].
- פרשת איראן-קונטראס: פרשה זו היא המשך ניסיונות ארצות הברית לסייע למחתרת הקונטראס בניקרגואה במלחמתה בשלטון של החזית הסנדיניסטית השמאלנית וזאת תוך עקיפת הקונגרס שאסר תמיכה ישירה בה. ב-1985 נרקמה עסקה בין ארצות הברית, ישראל ואיראן לאספקת נשק לאיראן בערוץ שעקף את האיסור שהטיל הקונגרס על מסחר עם איראן. התמורה ששילמה איראן יועדה, בין השאר, לרכישת נשק למחתרת הקונטראס. בשלהי נובמבר 1986 נחשפה הפרשה וועדת החקירה שמינה הסנאט הורתה על העמדתם לדין של 14 בעלי תפקידים שהיו מעורבים בפרשה וביניהם אברמס, שהיה עוזר מזכיר המדינה לענייני מדינות אמריקה. ב-1991 הודה אברמס כי ידע יותר ממה שדווח בעדותו בפני הקונגרס ובעקבות הסדר טיעון הודה בשני סעיפי עבירות של מניעת מידע מהקונגרס[19] ונידון לקנס של 50 דולר, מאסר על תנאי למשך שנתיים ו-100 שעות של עבודות שירות. ב-1992, עם בחירתו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הוענקה לו חנינה. ב-1997 תבעה לשכת עורכי הדין בוושינגטון DC את השעייתו של אברמס מלשכת עורכי הדין לאור שקריו בפני הקונגרס אולם בית המשפט דחה את התביעה לאור החנינה שהוענקה לו[20][21][22][23].
- פנמה: ב-1981 תפס מנואל נורייגה את השלטון בפנמה בתמיכה שקטה של ארצות הברית. ב-1985 תפסו כוחותיו של נורייגה את סגן שר הבריאות הוגו ספאדאפורה שהתעתד לפרסם מידע על מעורבותו של נורייגה בסחר סמים. ספאדאפורה עונה למוות ודבר מותו הגיע לכותרות העיתונים. הניסיונות של גופים בארצות הברית לחקור את האירוע ולהפעיל לחץ על ממשלת פנמה נחסמו על יד אברמס שטען שפנמה הבטיחה לעזור למחתרת הקונטרס בניקרגואה. גם ב-1989, כשארצות הברית כבר הייתה על סף פלישה לפנמה ניסה אברמס לשמור על שלטונו של נורייגה והציע הקמת ממשלה גולה עבורו[24].
- ונצואלה: ב-2002 פרסם עיתון הגארדיאן בלונדון מחקר שהצביע על מעורבותו של אברמס בניסיון ההפיכה הכושל שבוצע בוונצואלה כנגד משטרו של הוגו צ'אבס הסוציאליסט[25][24].
- קולומביה: ב-1986 היה אברמס בין הפקידים שמנעו את כניסתה לארצות הברית של העיתונאית הקולומביאנית פטריסיה לארה בטענה שהיא פעילה במחתרת השמאלנית M-19 שפעלה בקולומביה וכן שהיא משמשת אשת קשר למשטרה החשאית בקובה. הטענות לא הוכחו לאחר שאברמס סירב לחשוף את מקור המידע והוכחשו על ידי ממשלת קולומביה[24].
- עיראק: תחקיר של עיתון The Intercept טוען שב-2003, זמן קצר לאחר הפלישה לעיראק, תיקל אברמס ניסיון להגיע להסכם עם איראן לאחר שהסתיר מקונדוליזה רייס את מסמכי ההסכם (כשנשאל על כך בהמשך טען שאינו זוכר)[24].
- טורקיה: בשנות ה-80 דחף אברמס לתמיכת ארצות הברית בשלטון הטורקי האנטי סובייטי על אף ידיעות שסיפקו ארגונים לזכויות אדם על עינויים נרחבים של מתנגדי משטר[1].
מעורבות בישראל וברשות הפלסטינית
עריכהאברמס ביקר מספר פעמים בישראל ועמדותיו בנוגע למזרח הקרוב משקפות עמדות ניציות:
- התנגדות להסכמי אוסלו. הצהיר כי "על ישראל מרחפת סכנת מוות והיא מוקפת באויבים שרוצים בהשמדתה".
- בנוגע לפלסטינים הצהיר ש"האמת הפשוטה היא שהפלשתינאים והערבים אינם מקבלים עדיין את זכות ישראל להתקיים".
- התנגד לאהוד ברק ותקף את "מדיניות הוויתורים" שאפיינה, לדעתו, את ממשלתו.
- בנוגע לירושלים תקף אברמס את ממשל קלינטון על שנמנע מלקיים את החלטת הקונגרס מ-1995 המחייבת את העברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים.
- תמיכה בהטלת סנקציות על איראן[26]
על פי תחקירים של מגזין הוניטי פייר ושל אתר jacobin.com היה אברמס מעורב באירועים שקרו ברשות הפלסטינית ב-2006. לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות של הרשות הפלסטינית בעזה קידם אברמס (בתפקידו כעוזר מיוחד לנשיא ומנהל בכיר במועצה לביטחון לאומי לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה) מלחמת אזרחים בין הפת"ח לחמאס מתוך רצון להחזיר את הפתח לשלטון. לאחר ניצחון החמאס האשים אברמס את החמאס בביצוע הפיכה[27][1].
ספריו
עריכהבענייני ממשל
עריכה- Democracy How Direct?: Views from the Founding Era and the Polling Era. Rowman & Littlefield Publishers, Inc. 2002. p. 144. ISBN 0-7425-2318-7.
- Abrams, Elliott; Johnson, James Turner, eds. (ביוני 1998). Close Calls: Intervention, Terrorism, Missile Defense, and "Just War" Today. Ethics and Public Policy Center. pp. 389. ISBN 0-89633-187-3.
{{cite book}}: (עזרה) - Abrams, Elliott; Kagan, Donald, eds. (באפריל 1998). Honor Among Nations: Intangible Interests and Foreign Policy. Ethics & Public Policy Center. p. 112. ISBN 0-89633-188-1.
{{cite book}}: (עזרה) - Security and Sacrifice: Isolation, Intervention, and American Foreign Policy. Hudson Institute. בינואר 1995. p. 152. ISBN 1-55813-049-7.
{{cite book}}: (עזרה) - Shield and Sword: Neutrality and Engagement in American Foreign Policy. The Free Press. 1995. p. 256. ISBN 0-02-900165-X.
- Undue Process A Story of How Political Differences are Turned into Crimes. Free Press. באוקטובר 1992. p. 320. ISBN 0-02-900167-6.
{{cite book}}: (עזרה)
בענייני דת
עריכה- Abrams, Elliott, ed. (ביוני 2004). International Religious Freedom (2001): Annual Report: Submitted by the U.S. Department of State. Diane Pub Co. p. 210. ISBN 0-7567-1338-2.
{{cite book}}: (עזרה) - The Influence of Faith. Rowman & Littlefield Publishers, Inc. 2001. p. 256. ISBN 0-7425-0762-9.
- Abrams, Elliott; Dalin, David, eds. (בפברואר 1999). Secularism, Spirituality, and the Future of American Jewry. Ethics & Public Policy Center. ISBN 0-89633-190-3.
{{cite book}}: (עזרה) - Faith or Fear: How Jews Can Survive in a Christian America. Free Press. ביוני 1997. p. 256. ISBN 0-684-82511-2.
{{cite book}}: (עזרה)
לקריאה נוספת
עריכה- יעקב כץ, קוד אריזונה, מודיעין: כנרת זמורה-דביר, 2020.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אורי פסובסקי, אליוט אברמס: "כבר למדתי - שלום באמצעות כוח, חולשה מובילה למלחמה", באתר כלכליסט, 17 במאי 2018
- מאמריו של אליוט אברמס בתרגום לעברית באתר מידה.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 ברנקו מרצ'טיק, The Tragic Life of the War Criminal Elliott Abrams, באתר jacobin.com (פרק 5)
- ^ 1 2 נתן גוטמן, בוש האב נתן לו חנינה; בוש הבן נותן לו תפקיד בכיר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2002
- ^ הודעה המינוי של הבית הלבן, באתר "הבית הלבן", 28 בינואר 2001
- ^ מינוי מעורר מחלוקת, באתר natcath.org, 10 באוגוסט 2001
- ^ מינויים המעליבים את זכויות האדם, באתר natcath.org, 10 באוגוסט 2001
- ^ Elliott Abrams: Obama Feeds Israel to the Jackals, באתר ניוזוויק, 30 בדצמבר 2016
- ^ מינוי אברמס, באתר הארץ (אנגלית), 26 בינואר 2019
- ^ Protesters interrupt Elliott Abrams during Venezuela hearing, באתר thehill.com, 13 בפברואר 2019
- ^ The Call to Conscience Committee Takes Aim at Elliott Abrams, באתר nacla.org, 15 באפריל 2019
- ^ פיטר מקלרן, מכתבו של פרופ' פיטר מקלרן מאוניברסיטת קלגרי לאברמס, באתר prism.ucalgary.ca, 27 בספטמבר 2019
- ^ Ilhan Omar Clashed With Venezuela Envoy Elliott Abrams Over Washington's Role in Latin America. Here's the History Behind Her Claims, באתר טיים, 14 בפברואר 2019
- ^ U.S. sanctions target food subsidy scam in Venezuela, charges businessman, באתר רויטרס, 25 ביולי 2019
- ^ במיוחד מצד הארגונים משמר זכויות האדם ואמנסטי
- ^ Trial on Guatemalan Civil War Carnage Leaves Out U.S. Role, באתר ניו יורק טיימס, 16 במאי 2013
- ^ How US actions helped hide Salvador human rights abuses, באתר ניו יורק טיימס, 21 במרץ 1993
- ^ Confirmed: Elliott Abrams’s Defense of Mass Murder Was Based on Lies, באתר thenation.com 30 בינואר 2020
- ^ EL SALVADOR ACCOUNTABILITY AND HUMAN RIGHTS: THE REPORT OF THE UNITED NATIONS COMMISSION ON THE TRUTH FOR EL SALVADOR, באתר hrw.org 10 באוגוסט 1993
- ^ Background on United States Funding of the Contras, באתר oig.justice.gov.
- ^ העבירות בהן הודה היו קלות ביחס לאישומים המקוריים החמורים שכללו עדות שקר
- ^ נתן גוטמן, בוש האב נתן לו חנינה; בוש הבן נותן לו תפקיד בכיר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2002
- ^ Summary of Prosecutions, באתר irp.fas.org
- ^ הדיון באשמתו של אליוט אברמס, באתר caselaw.findlaw.com, 5 בפברואר 1997
- ^ Elliott Abrams dmits his guilt on 2 counts in Contra cover-up, באתר ניו יורק טיימס, 8 באוקטובר 1991
- ^ 1 2 3 4 ג'ון שוורץ, ELLIOTT ABRAMS, TRUMP’S PICK TO BRING “DEMOCRACY” TO VENEZUELA, HAS SPENT HIS LIFE CRUSHING DEMOCRACY, באתר theintercept.com, 30 בינואר 2019
- ^ Venezuela coup linked to Bush team, באתר הגארדיאן, 21 באפריל 2002
- ^ ברק רביד, טראמפ מקדם עם ישראל שטף סנקציות על איראן כדי למנוע מביידן לשוב להסכם הגרעין, באתר וואלה, 8 בנובמבר 2020
- ^ https://www.vanityfair.com/news/2008/04/gaza200804 THE GAZA BOMBSHELL], באתר וניטי פייר, אפריל 2008