פתיחת התפריט הראשי

אליזבטה ויניוטו

כדורגלן איטלקי

אליזבטה "בטי" ויניוטואיטלקית: Elisabetta Vignotto;‏ נולדה ב-13 בינואר 1954) היא כדורגלנית עבר איטלקיה ששיחקה בעמדת החלוצה. ויניוטו, שזכתה שש פעמים בתואר מלכת השערים של הליגה האיטלקית, נחשבת לאחת מהכדורגלניות האיטלקיות הטובות אי פעם.

אליזבטה ויניוטו
Elisabetta Vignotto
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 13 בינואר 1954 (בת 65)
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה חלוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייהעריכה

מועדוניםעריכה

אליזבטה ויניוטו נולדה ב-1954 בעיר סאן דונה די פיאבה שבצפון איטליה. בילדותה שיחקה בקבוצות הבנים של עירה, עד אשר התגלה על ידי הכדורגלן יליד סאן דונה די פיאבה, ג'יאנפרנקו בדין. בדין, שבאותם ימים היה שחקנה של אינטר, לקח את ויניוטו למילאנו, ושם היא החלה לשחק בקבוצת גומאגומה. בעונתה היחידה בקבוצה, הובילה ויניוטו את גומאגומה לאליפות הליגה, כשהיא כובשת 18 שערים ב-22 משחקים.

ב-1971, שיחקה ויניוטו עונה אחת בריאל יובנטוס וגם עימה היא זכתה באליפות. באותה עונה היא כבשה 51 שערים ב-22 משחקים בלבד, וסיימה כמלכת השערים של הליגה. שנה לאחר מכן, עברה ויניוטו לפדובה, ושיחקה בה במשך ארבע עונות. במשך זמן זה, היא כבשה 108 שערים ב-73 משחקים וסיימה שלוש פעמים כמלכת השערים. בעונתה האחרונה בקבוצה היא שיחקה בחוד לצידה של הכוכבת הדנית, סוזן אוגוסטסן.

לאחר שעזבה את פדובה, המשיכה ויניוטו לנדוד במספר קבוצות ברחבי איטליה, עד שב-1988 חתמה ברג'ינה. ברג'ינה היא שיחקה לצד חברתה לנבחרת, קרולינה מוראצ'ה, וב-57 משחקים כבשה 34 שערים. ב-1990, לאחר עשרים שנה בליגה האיטלקית, הודיעה ויניוטו על פרישה מכדורגל. עם פרישתה, היא מונתה למנהלת הקבוצה של רג'ינה, ובהמשך השנים התקדמה לתפקיד נשיאת המועדון.

במהלך שנות הפעילות שלה כשחקנית, זכתה ויניוטו בשש אליפויות ליגה וארבעה גביעי מדינה. בנוסף, היא מחזיקה בשיא השערים לכדורגלן בעונה אחת בליגה האיטלקית - 56 כיבושים (עונת 1972). ב-451 משחקים בליגה היא כבשה 467 שערים (ממוצע של 1.03 שערים למשחק).

נבחרת איטליהעריכה

את הופעת הבכורה שלה בנבחרת איטליה, ערכה ויניוטו ב-19 בספטמבר 1970, במשחק נגד צרפת. השער הראשון שלה בנבחרת הגיע כבר במשחקה השני, ב-6 במאי 1971, נגד דנמרק. חודש לאחר מכן, כבשה ויניוטו חמישה שערים, בניצחון 0-6 על נבחרת אוסטריה.

ביולי 1979, הייתה ויניוטו חלק מסגל הנבחרת שהשתתף באליפות אירופה הלא-רשמית. האיטלקיות, שאירחו את האליפות, הגיעו עד לגמר, אך שם הפסידו 2-0 לדנמרק. ויניוטו כבשה שלושה שערים במהלך הטורניר, כולל צמד בחצי הגמר נגד אנגליה. חמש שנים לאחר מכן, נערכה אליפות אירופה הראשונה של אופ"א, וויניוטו לקחה בה חלק. היא כבשה שער אחד בחצי הגמר נגד שוודיה, אך גם הפעם האיטלקיות לא הצליחו לצלוח את שלב זה.

שלוש שנים לאחר מכן, באליפות אירופה שנערכה בנורווגיה, שוב הודחו האיטלקיות בחצי הגמר. במשחק על המקום השלישי נגד אנגליה, כבשה ויניוטו את שער הניצחון בדקה ה-50. ב-1989, היא השתתפה באליפות אירופה האחרונה בקריירה שלה, כאשר גם בה האיטלקיות לא הצליחו לעבור את חצי הגמר. ויניוטו כבשה את השער לטובת איטליה בחצי הגמר נגד מערב גרמניה, אך בבעיטות ההכרעה הפסידו האיטלקיות. היה זה השער האחרון שכבשה ויניוטו במדי נבחרת איטליה.

ב-15 בנובמבר 1989, במשחק נגד בולגריה, ערכה ויניוטו את הופעת הפרידה שלה מהנבחרת. יש חילוקי דעות על מספר ההופעות והשערים שלה בנבחרת. פיפ"א טוענת שויניוטו כבשה 107 שערים ב-110 משחקים[1], ואילו התאחדות הכדורגל האיטלקית טוענת בכלל שמדובר על 97 שערים ב-95 משחקים[2].

עם פרישתה, החזיקה ויניוטו בשיא השערים הבינלאומיים לכדורגלנית. ב-22 במאי 1999, במשחק נגד ברזיל, כבשה מיה האם האמריקאית את שערה ה-108 בנבחרת, ובכך שברה את השיא בן עשר השנים של ויניוטו[3].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה