אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת

מלכת הממלכה המאוחדת בין 1952 ל-2022

המלכה אליזבת השנייה (שמה הפרטי המלא: אליזבת אלכסנדרה מרי; באנגלית: Elizabeth II,‏ Elizabeth Alexandra Mary; ‏21 באפריל 19268 בספטמבר 2022[1][2]) הייתה מלכת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ו-14 מדינות נוספות. כיהנה בנוסף כראש חבר העמים הבריטי, בו חברות גם מדינות שהיא לא מלכה עליהן. החל מספטמבר 2015 הפכה למלכה אשר תקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטית.[3] בעת פטירתה הייתה האדם עם הוותק הרב ביותר בעולם הנושא בתואר "ראש מדינה".

אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת
Elizabeth II, Queen of the United Kingdom
דיוקן רשמי, 1959
דיוקן רשמי, 1959
לידה 21 באפריל 1926
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מייפייר, לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה 8 בספטמבר 2022 (בגיל 96)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת טירת בלמורל, הממלכה המאוחדת
שם מלא אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזור
Elizabeth Alexandra Mary Windsor
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום קבורה קפלת ג'ורג' הקדוש, וינדזור
דת נצרות אנגליקנית
בן זוג הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו
(20 בנובמבר 1947 - 9 באפריל 2021)
שושלת בית וינדזור
תואר הוד מלכותה מלכת הממלכה המאוחדת (וממלכות חבר העמים הבריטי)
אב ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת
אם אליזבת, המלכה האם
צאצאים צ'ארלס השלישי
אן, הנסיכה המלכותית
הנסיך אנדרו
הנסיך אדוארד
מספר צאצאים 4
מלכת הממלכה המאוחדת
ממלכות חבר העמים הבריטי)
6 בפברואר 19528 בספטמבר 2022
(70 שנה)
פרסים והוקרה
ראו פרסים והוקרה
חתימה Signature of Elizabeth II.svg

מלבד היותה ראש הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי, שימשה אליזבת כמפקדת העליונה של הצבא הבריטי והמושלת העליונה של הכנסייה האנגליקנית העולמית. במקומות מסוימים היא נשאה תארים שונים, בין היתר: דוכסית נורמנדי, דוכס לנקסטר, ראש השבטים העליונה של פיג'י ושליטת האי מאן. המלכה הייתה אחת משני אישים בלבד המכהנים כראש מדינה ביותר ממדינה אחת (השני הוא נשיא צרפת, המכהן כנסיך שותף של אנדורה).

בעת תחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. במהלך כהונתה קיבלו מדינות רבות שהיו נתונות לשלטון האימפריה הבריטית עצמאות, אך חלקן הוסיפו לראות בה את מלכתן באופן סמלי עד שמינו לעצמן ראש מדינה מקומי (בדרך-כלל נשיא). 14 מדינות מלבד בריטניה הוסיפו לראות בה את מלכתן עד לפטירתה, בשנת 2022, בהן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ושאר ממלכות חבר העמים הבריטי. בכל מדינה ממדינות אלו הוכר שלטונה של המלכה באופן עצמאי והיא הייתה מיוצגת בהן על ידי מושל כללי, שמונה מטעמה בהמלצת הממשלה המקומית. כל המדינות שבהן מלכה אליזבת השנייה היו חברות בחבר העמים הבריטי ואוכלוסייתן מקיפה כ-130 מיליון תושבים. בחבר העמים הבריטי חברות גם מדינות שלא היו נתונות למלכותה של אליזבת השנייה, אולם היא כיהנה גם כראש הארגון.

סמכויותיה היו רחבות היקף להלכה, אך בפועל היא לא עשתה בהן שימוש. כמעט כל פעולותיה, בפרט בתחום הפוליטי, נעשו לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. לדוגמה, בעת הצגת ממשלה חדשה בבריטניה, היא קראה את הנאום שכתב ראש הממשלה הנבחר. עם זאת, תחקירים שנעשו על שימוש בכוח הרשמי של המלוכה הראו שנעשה שימוש, בהקף לא ידוע, בחובת הפרלמנט לקבל את הסכמת המלוכה לדיון על הצעות חוק שנוגעות לאינטרסים או לסמכות של המלוכה, על מנת להשפיע על החקיקה.[4][5]

כהונתה החלה עם פטירת אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב-6 בפברואר 1952. היא נישאה בשנת 1947 לנסיך פיליפ, שמאז נישואיהם ועד מותו נשא את תואר "הדוכס מאדינבורו" (ובהתאם, אליזבת הייתה גם דוכסית אדינבורו מנישואיה לפיליפ, בלי קשר לעובדת היותה מלכה), שכן במקרה שהמלכה מכהנת בתפקיד המונרך, בעלה לא נקרא "מלך".

ב-8 בספטמבר 2022 הלכה לעולמה בגיל 96, לאחר 70 שנות מלכות. את הכתר ירש בנה, המלך צ'ארלס השלישי.[2][6][7]

ביוגרפיהעריכה

ילדותהעריכה

אליזבת נולדה בלונדון שבאנגליה לדוכס ולדוכסית מיורק. אביה, הנסיך אלברט, דוכס יורק (לימים המלך ג'ורג' השישי), היה בנו השני של המלך ג'ורג' החמישי, ואמה הייתה אליזבת באווס-ליון (לימים המלכה אליזבת ולאחר המלכת בתה, המלכה האם), בתו הצעירה של קלוד ג'ורג' בווס-ליון, רוזן סטראטמור וקינגהורן הארבעה-עשר, אריסטוקרט סקוטי. אליזבת נולדה בניתוח קיסרי. היא הוטבלה לכנסייה האנגליקנית בכנסייה שבשטח ארמון בקינגהאם על ידי הארכיבישוף מיורק. סנדקיה היו: סבה וסבתה מצד אביה, המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי; אבי אמה, הרוזן מסטארטמור וקינגהורן; אחות אמה, ליידי מרי אלפינסטון; אחות אביה, הנסיכה המלכותית מרי; ודודו של סבה, ג'ורג' החמישי, הנסיך ארתור, דוכס קונוט וסטראת'רן (לשעבר המושל הכללי של קנדה). אביה לא יועד לכתר אחרי אביו ג'ורג' החמישי. אחיו הבכור של הנסיך אלברט, אדוארד, נסיך ויילס, היה מיועד לכתר אביהם.

 
אליזבת השנייה בילדותה, פורטרט שצייר פיליפ דה לאצו ב-1933

אליזבת נקראה על שם אמה ושני שמותיה האמצעיים הם לציון סבתה, המלכה מרי, ואם סבה המלכה אלכסנדרה (אמו של ג'ורג' החמישי), שנפטרה שישה חודשים לפני שאליזבת נולדה. בילדותה היא נקראה בשם החיבה "ליליבת" (Lilibet). הייתה לה מערכת יחסים קרובה עם סבה, ג'ורג' החמישי, ויש המייחסים לה את הבראתו ממחלה בשנת 1929, שכן בתקופה שבה חלה היא נהגה לבקר אותו לעיתים תכופות.[8] כבר בילדותה הייתה לאליזבת זיקה לבעלי חיים, סוסים וכלבים בפרט.

בשנת 1930 נולדה אחותה היחידה, הנסיכה מרגרט. השתיים חונכו בביתן על ידי אמן, והוריה שכרו עבורן אומנת, מריון קרופורד ("קרופי"). האומנת לימדה את האחיות הנסיכות בעיקר היסטוריה, שפה, ספרות ומוזיקה.[9] שיעורי דת הועברו להן על ידי הארכיבישוף מקנטרברי. בסופי שבוע שהו השתיים במעון המלכותי ב"וינדזור גרייט פארק". "קרופי" סיפרה לימים על נסיונותיהן הנואשים של הנסיכות להתחבר לילדים בני גילן, אך קשרים אלו לא החזיקו מעמד בגלל היותן נסיכות. כבר בילדותה ניכר בה שהייתה בעלת משמעת חזקה ושמרה על סדר ואחריות. וינסטון צ'רצ'יל, כאשר פגש בה בעת הייתה בת שנתיים בלבד, תיאר אותה כ"אישיות. יש לה אווירה של סמכות המשתקפת באופן מדהים אצל עולל.[10]" בת דודתה מרגרט רודס תיארה אותה: "ילדה קטנה ועליזה, אבל הגיונית ביסודה ומחונכת היטב.[11]"

כנכדתו של מלך בריטניה היא החזיקה מלידתה בתואר נסיכה. תוארה המלא היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת מיורק. בעת לידתה היא הייתה השלישית בסדר ירושת הכתר, לאחר דודה אדוארד ואביה. ההנחה הייתה שהיא תידחק למקום נמוך יותר בין הטוענים לכתר, לאחר שדודה ואביה יולידו במשך הזמן בנים יורשים, ועל כן לידתה לא עוררה עניין ציבורי רב. בפועל, דודה ויתר על הכתר ונותר חשוך ילדים, ואילו הוריה לא הביאו לעולם בנים. לפיכך, הפכה אליזבת באופן בלתי-צפוי ליורשת העצר.

יורשת העצרעריכה

 
הנסיכה אליזבת בחברת אחותה מרגרט וסבתן, המלכה מרי

בראשית שנת 1936 נפטר סבה, ג'ורג' החמישי. דודה, נסיך ויילס, הפך למלך אדוארד השמיני, אך ויתר על הכתר לקראת סופה של השנה, לאור כוונתו להינשא לגרושה ווליס סימפסון ולנוכח התערבותו בנושאים פוליטיים שגרמו למשבר פוליטי וחוקתי.[12] אביה אלברט, הדוכס מיורק, הוכתר כמלך ג'ורג' השישי ואליזבת הפכה ליורשת העצר. תוארה בתקופה זו היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת ובוויילס נשמעו קריאות להכתירה, כמקובל לבנו הבכור של המונרך, כנסיכת ויילס. אביה החליט שלא להעניק לה את התואר מכיוון שבסדר הירושה הבריטי נהוג היה לקיים את העדפת הבן הבכור, כך שאליזבת הייתה יורשת מותנית ובמקרה שהוריה יולידו בן היא תאבד את מקומה בסדר הירושה לטובת אחיה הצעיר.

לאליזבת ניתן חינוך בתורה החוקתית והמדינית של בריטניה בידי הנרי מארטן, שהיה מחנך מטעם איטון קולג', הוא בית ספר תיכון יוקרתי באנגליה. בנוסף למדה באותה העת צרפתית, שהייתה שפת האם של האומנת שלה.[13] באותה העת מחלקת ארמון בקינגהאם הראשונה הוקמה כדי לאפשר לנסיכה אליזבת להיות מדריכת בנות צופים, כדי שתוכל להתיידד עם בנות גילה.[14] ב-1939 נסעו הוריה לסיור מלכותי בקנדה וארצות הברית. בדומה למסעם ב-1927 לאוסטרליה וניו זילנד, הם העריכו כי אליזבת צעירה מדי בשביל להשתתף במסעות ייצוג ממלכתיים שכאלו ולכן היא נשארה ביחד עם אחותה בבריטניה. האחיות התכתבו מדי יום עם הוריהם ואף קיימו את השיחה הטרנס-אטלנטית הראשונה מטעם בית המלוכה עמם.[15]

מלחמת העולם השנייהעריכה

מלחמת העולם השנייה פרצה כשהייתה בת 13. הצעות חוזרות ונשנות לפנות את האחיות אליזבת ומרגרט לקנדה נפסלו על ידי אימן. מחשש להפצצת לונדון בידי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) האחיות הועברו בחודשים הראשונים למלחמה לטירת בלמורל, סקוטלנד. בדצמבר הועברו פעם נוספת לבית סאנדרינגהאם במחוז נורפוק. במהלך הקרב על בריטניה, לאחר מאי 1940, אליזבת ואחותה מרגרט פונו לטירת וינדזור בברקשייר. בשנת 1940 קיימה הנסיכה אליזבת שידור רדיו ראשון, בו פנתה לילדי האומה שפונו מבתיהם. אליזבת הוקלטה בשידורי ה-BBC ואמרה בנאומה: "אנחנו מנסים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור למלחים, חיילינו (על הקרקע) ואנשי חיל האוויר האמיצים שלנו, וגם אנחנו מנסים לשאת את חלקנו בסכנה ובעצבות של מלחמה. אנחנו יודעים, כל אחד מאיתנו, שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר.[16]"

 
כנהגת צבאית בחיל העזר לנשים, אפריל 1945

באותה תקופה היא פגשה לראשונה את פיליפ, בעלה לעתיד, והחלה להתכתב עמו בעת שירותו בצי המלכותי.[17] אליזבת פגשה לראשונה את בעלה פיליפ, באותה עת נסיך יוון ודנמרק, במשחק טניס בשנת 1939. השניים הם קרובי משפחה על ידי אבותיהם המשותפים כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק (סב סבה של אליזבת ואבי סבו של פיליפ) והמלכה ויקטוריה (סבת סבה של אליזבת וסבת סבתו של פיליפ). פיליפ היה בנם של אליס, נסיכת באטנברג ואנדראס, נסיך יוון ודנמרק, הוא ברח עם משפחתו מיוון לאחר הפיכה צבאית בהיותו בן שנה בלבד ב-1922, אומץ בבית משפחת האצולה מאונטבאטן והתגייס לשורות הצי המלכותי.

ב-1943 העניקה לראשונה נאום באופן עצמאי בעת ביקור בבסיס משמר הגרנדירים, ששנה קודם לכן התמנתה לקולונלית בשורותיו. לקראת חגיגות יום הולדתה ה-18 ב-1944 בוצע שינוי בחוק כך שהיא הוגדרה יועץ המדינה ויכלה למלא את מטלות ממלכתיות של אביה בעת שלא היה בבריטניה או שלא היה מסוגל לבצע אותן מסיבות אחרות.[18] בשנת 1945 שכנעה אליזבת את אביה שיתיר לה להתגייס אישית למאמץ המלחמתי. היא הוכשרה ושירתה כנהגת משאית ומכונאית בחיל העזר לנשים וכעבור חמישה חודשים ניתנה לה הדרגה הסמלית של מפקדת צעירה (המקבילה הנשית לקפטן באותה העת). בכך הייתה לאישה הראשונה ממשפחת המלוכה הבריטית ששירתה בפועל בצבא הבריטי, אם כי מלכות שקדמו לה עמדו בראש הפיקוד העליון של הצבאות בבריטניה ובקנדה. במהלך יום הניצחון באירופה ב-8 במאי 1945 (יום כניעת גרמניה הנאצית), אליזבת ומרגרט התחפשו והתמזגו עם קהל ההמונים החוגג ברחובות לונדון. בריאיון מאוחר יותר סיפרה: "שאלנו את ההורים שלי אם נוכל לצאת ולראות בעצמנו (את החגיגות). אני זוכרת שפחדנו שיזהו אותנו... אני זוכרת שורות של אנשים אלמונים שחיברו זרועות והלכו בווייטהול, כולנו פשוט נסחפנו על גל של אושר והקלה.[19]"

בתקופת המלחמה הועלה שמה כנציגת משפחת המלוכה ליישוב סכסוך הלאום בוויילס, אך אביה התנגד לחשיפתה ללחץ מסוג זה.[20] בין ההצעות שעלו הייתה האפשרות להעביר לרשותה את טירת קרנארבון ומינוייה לפטרונית של ארגון הנוער הוולשי הלאומי. הצעות אלו בוטלו בין לבין כדי להימנע מהשוואה בין הנסיכה יורשת העצר לבין סרבני גיוס מצפוניים מקרב הנוער הוולשי הלאומי. הועלו קריאות למנות את אליזבת לנסיכת ויילס, מזכיר הפנים הרברט מוריסון נמנה עם תומכי ההצעה, אך המלך ג'ורג' השישי התנגד לכך מכיוון שהתואר 'נסיכת ויילס' תמיד היה שייך לנשות הנסיך מוויילס, שהוא יורש העצר המיועד. ב-1946 ניתן לה מעמד משורר נודד כדי לקרבה לתרבות הקלטית הרווחת בסקוטלנד ובויילס כמו גם (אם כי במידה פחותה) בצפון אירלנד.

כמיועדת לכתר, דאג אביה לעדכן את אליזבת בפעילות הממשלה ובחדשות הארץ, ואמה וסבתה, המלכה מרי, העניקו לה שיעורים בחוק הבריטי. בשנת 1947 הצטרפה אליזבת להוריה לסיורה הממלכתי הראשון מחוץ לגבולות אנגליה, בדרום אפריקה.

נישואים וחיי משפחהעריכה

 
משפחת המלוכה, אוקטובר 1957, מימין לשמאל: הנסיך צ'ארלס (נשען על הפסנתר מקדימה), הנסיך פיליפ, הנסיכה אן (מנגנת בפסנתר) והמלכה אליזבת.

בשנת 1946 התארסו אליזבת ופיליפ בחשאי. משפחתה לא ראתה בעין יפה את אירוסיהם: לפיליפ לא היה ביסוס כלכלי, הוא היה יליד ארץ זרה ואחיותיו היו נשואות לבני אצולה גרמנית שלחלקם היו קשרים עם משטר גרמניה הנאצית.[21] אביה לא הסכים בתחילה לנישואים, אך אליזבת שכנעה אותו לשנות את דעתו, ואירוסיהם נחגגו ביוני 1947. גם אמה של אליזבת הטילה ספקות בקשר ביניהם בתחילה ואף קראה לפיליפ בדלתיים סגורות "ההוני" (כינוי לגרמני).[22] לעומת זאת, בריאיון שנתנה שנים רבות אחר כך לביוגרף, המלכה האם כינתה את הנסיך פיליפ "ג'נטלמן אנגלי". בתקופת אירוסיהם ויתר פיליפ על אזרחויותיו האחרות ועל זכותו לכתר הדני. הוא גם עבר מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית לשורות הכנסייה האנגליקנית. טרם נישואיהם הוא היה בדרגת לוטננט בצי המלכותי הבריטי ואימץ את שם המשפחה האזרחי מאונטבאטן.

חתונתם של הנסיכה אליזבת ופיליפ מאונטבאטן נערכה ב-20 בנובמבר 1947 במנזר וסטמינסטר. כיוון שתקומתה של בריטניה מההרס והחורבן של המלחמה עוד לא הושלמה באותה העת, אליזבת ביקשה ששמלת החתונה שלה תמומן בהתאם לקביעות מדיניות הקיצוב הקיימת. שלוש מבין ארבע אחיותיו של פיליפ לא הוזמנו לחתונה עקב קשריהן עם המשטר הנאצי בימי המלחמה, כמו כן גם הדוכס מווינדזור - המלך לשעבר אדוארד השמיני, דודה של אליזבת, לא הוזמן לחתונה.[23][24] המלך ג'ורג' השישי העניק לפיליפ את התארים דוכס אדינבורו, רוזן מריונאת' וברון גריניץ'.

לאחר חתונתם שכרו את ביתם הראשון, בו התגוררו עד מעברם ביולי 1949 לבית קלארנס. לאחר נישואיהם המשיך פיליפ לשרת בצי המלכותי ועד שנת 1953 הוא הוצב במלטה. הזוג התגורר באי במשך כשנתיים בביתו של לואי מאונטבאטן, דודו של פיליפ. לאחר הולדת בנם הבכור צ'ארלס ב-1948, המלך ג'ורג' השישי העניק מכתב הרשאה הפועל בדומה להעברת פטנט ומותיר לילדיהם של אליזבת ופיליפ לשאת בתוארי אצולה בריטיים מלכותיים. לתקופות שונות בין 1949 ל-1951 נקרא פיליפ לדגל לשרת בבסיס הצי במושבת מלטה האסטרטגית היושבת בליבו של הים התיכון. במשך חודשים ספורים התגוררו יחדיו בביתו השכור של הלורד לואי מאונטבאטן, דודו של הנסיך פיליפ, במלטה.[25]

לאליזבת ולפיליפ נולדו ארבעה ילדים. על פי צו מלכותי משנת 1960, צאצאיהם של הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת שאינם נושאים בתואר יישאו את שם המשפחה מאונטבאטן וינדזור, שהוא צירוף של שמות המשפחה של הוריהם. למעשה, החליטו כל בניהם לאמץ את שם המשפחה הזה כהוקרה לאביהם.

מלכת הממלכה המאוחדתעריכה

עלייתה לכתרעריכה

 
אליזבת השנייה ובעלה פיליפ, דוכס אדינבורו, ביום הכתרתה

בעת יום הולדתה ה-21 נשאה הנסיכה אליזבת את נאומה הראשון ברדיו שיועד אל אנשי המושבות של האימפריה וחבר העמים (הנאום נכתב עבורה בידי דיימונד מורה, כתב בעיתון הטיימס):

"אני מכריזה בפניכם שאת כל ימי חיי, בין אם יהיו ארוכים או קצרים, אקדיש לשירותכם ולשירות האימפריה שאנו שייכים לה. אבל לא אוכל לעשות זאת לבד, רק אם תצטרפו אליי. אני מזמינה אתכם לעשות כן. אני יודעת שתמיכתכם לא תכזיב. האל יברך את כל אלו המוכנים לחלוק עמי זאת".

בשנת 1951 התערערה בריאותו של אביה ואליזבת החלה למלא את מקומו באירועים ציבוריים. במהלך אותה שנה ביקרה באופן רשמי בממלכת יוון, במלטה ובאיטליה ובאוקטובר סיירה בקנדה והתארחה בארצות הברית אצל הנשיא הארי טרומן. במהלך הביקור בארצות הברית, מזכירה האישי, מרטין צ'ארטריס, נשא מסמך ירושה רשמי למקרה שבעת הביקור תגיע הידיעה על מותו של המלך.[26] בינואר 1952 יצאה עם פיליפ לסיור באוסטרליה ובניו זילנד, אך בדרכם, בהגיעם לקניה, נפטר אביה מסרטן ריאות ב-6 בפברואר. פיליפ היה זה שהעביר לה את הבשורה על מות אביה ועל ירושתה את הכתר כתוצאה מכך.[27]

 
דיוקן ההכתרה של אליזבת השנייה, מאת סר הרברט ג'יימס גאן.

ההכנות להמלכתה החלו באופן מיידי וממקום מושבה בקניה קבעה אליזבת את שמה הפרטי כשמה המלכותי. קנדה הצהירה ראשונה באופן רשמי על הכרתה בשלטון המלכה ולמחרת היום הוצאה הודעה רשמית בבריטניה. הפמליה המלכותית מיהרה לשוב לבריטניה להשתתף בטקס ההכתרה ואליזבת ופיליפ עברו להתגורר בארמון בקינגהאם. לקראת ההכתרה עלתה שאלת שינוי שם בית המלוכה. הלורד מאונטבאטן הציע לשנותו ל'בית מאונטבאטן' ופיליפ הציע לשנותו ל'אדינבורו' על בסיס תוארו הדוכסי. לבסוף, בעצת סבתה של אליזבת, המלכה האם מרי מטק, ובעצתו של ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, וינסטון צ'רצ'יל, הוחלט לשמור על שם המשפחה הקיים, וינדזור. הנסיך פיליפ אמר על כך: "אני הגבר היחיד בארצנו שנמנע ממנו להוריש את שמו לילדיו שלו.[28]"

בטווח הזמן שבין ההכרזה על ירושת הכתר לבין טקס ההכתרה הרשמי, אחותה של אליזבת, הנסיכה מרגרט, סיפרה לה על רצונה להינשא לפטר טאונסנד, גרוש, עם שני ילדים מנישואיו הקודמים, מבוגר ממנה ב-16 שנים, טייס בחיל האוויר המלכותי ללא קשרי משפחה לבית המלוכה. אליזבת ייעצה לאחותה שתחכה עם הצעת הנישואים שנה נוספת. לפי יועץ מקורב לאליזבת: "המלכה הייתה באופן טבעי סימפתית כלפי הנסיכה, אבל אני חושב שהיא ציפתה - או קיוותה - כי בהינתן הזמן, פרשת האהבים תתפוגג." בינתיים התפרסמה פרשת האהבים ברחבי התקשורת ועוררה התנגדות מצד גורמים שונים, בין היתר הכנסייה האנגליקנית, שאסרה על נישואים לאחר גירושים. במקרה ומרגרט ופטר היו מתחתנים במסגרת נישואים אזרחיים, הייתה ציפייה כי מרגרט תוותר על כל חלקה בסדר הירושה.[29] לבסוף מרגרט ופטר נפרדו.

טקס ההכתרה הרשמי נערך במנזר וסטמינסטר ב-2 ביוני 1953. הטקס נערך במועד זה למרות מותה של המלכה מרי, סבתה של אליזבת (מצד אביה), עשרה שבועות בלבד לפני התאריך שנקבע לטקס. זאת על-פי בקשתה של המלכה מרי לפני מותה, שטקס ההכתרה של נכדתה לא ידחה. טקס ההכתרה במנזר וסטמינסטר, למעט המשחה והאוכריסטיה, שודר בטלוויזיה, לראשונה אי פעם.[30] בהוראתה של אליזבת, שמלת ההכתרה שלה נרקמה עם סמלי הפרחים של מדינות חבר העמים.

אירועים בתקופת שלטונהעריכה

 
המלכה אליזבת, 1953

באוקטובר 1957 ביקרה בארצות הברית, נאמה בפני עצרת האומות המאוחדות, והמשיכה לקנדה, בה הייתה לראש המדינה הראשון שפתח את מושב הפרלמנט. בשנת 1961 ביקרה בטורקיה, בהודו, באיראן, בפקיסטן ובנפאל. בשנת 1991 הייתה ראש הממלכה המאוחדת הראשון שנאם בפני הקונגרס האמריקני. מדי שנה נהגה להשתתף במפגש השנתי של ראשי ממשלות מדינות חבר העמים הבריטי, מהשנה הראשונה לקיומו בשנת 1973. נכון ל-2008, המלכה אליזבת היא ראש המדינה שקיים את מספר הנסיעות הממלכתיות הגבוה ביותר הידוע בהיסטוריה.

בין השנים 19701974 סבלה בריטניה מגל של שביתות, ממשבר הנפט ועליית האינפלציה, אך המצב השתפר עם חזרת הלייבור לשלטון. ב-1979 חזרו השמרנים לשלטון, בהנהגת "אשת הברזל", מרגרט תאצ'ר. תקופת כהונתה התבלטה בעידוד הקפיטליזם – חברות ממשלתיות הופרטו, הופחתה השליטה הממשלתית על שוקי הכספים וקוצצו מיסים.

אירוע טראומטי במשפחתה אירע עם רצח דודו של פיליפ, לורד לואי מאונטבאטן על ידי ה-IRA ב-1979.

כשנשאה אליזבת את נאומה השנתי לאומה בערב חג המולד 1992, כינתה את השנה שחלפה "אנוס הוריביליס" (annus horribilis) – שנה נוראית (בלטינית). באותה שנה נשרף הארמון האהוב עליה, טירת וינדזור, בנה צ'ארלס הודיע על פרידתו מדיאנה, בתה אן ובנה אנדרו התגרשו מבני זוגם וגרושתו של אנדרו צולמה בלבוש מינימלי בחברת מאהב אמריקני. שנת 2002 נשאה אופי דומה, עם פטירתן של אחותה, הנסיכה מרגרט, ואימה, המלכה האם.

 
המלכה אליזבת, 1986

תחת ממשלת הלייבור של טוני בלייר השתתפה בריטניה במלחמה בעיראק ובלחימה בטרור.

המלכה העניקה תוארי כבוד ואצולה לאנשים שהשפיעו על החיים בממלכה, והשתתפה בפגישות אבירי מסדר הבירית ואבירי מסדר הדרדר. שימשה כפטרונית וכנשיאה של 700 ארגונים שונים.

ב-9 בספטמבר 2015 הפכה אליזבת למלכה שתקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בכל ההיסטוריה של הכתר הבריטי (עד מועד זה כיהנה המלכה ויקטוריה במאה ה-19 למשך פרק הזמן הארוך ביותר- 63 שנים ו-217 ימים).[31] את האירוע ציינה המלכה בחנוכת קו הרכבת החדש בין אדינבורו לתחנת טווידבנק (אנ') בנסיעה ברכבת קיטור כשלצידה השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ן.[32]

משנת 2013 ואילך פורסמו תחקירים בהם התגלה שהמלכה אליזבת ובנה צ'ארלס עשו שימוש בסמכויות הכתר של בית המלוכה הבריטית בנושאי חקיקה, ולא אישרו את חוקי הפרלמנט באופן אוטומטי[דרוש מקור]. נטען שהליך זה מבוצע ללא שקיפות, וכמו כן דווח על מספר מקרים בהם משפחת המלוכה ניהלה משא ומתן על ניסוחי החוקים.

התפתחות חבר העמים הבריטיעריכה

שלטונה של אליזבת נפרש על פני שבעה עשורים, במהלכם שינו את פניהם העולם בכלל והאימפריה הבריטית בפרט. האימפריה הבריטית החלה לשנות את הרכבה ואופייה לאחר הצהרת בלפור (1926) ואשרורה בהצהרת וסטמינסטר בשנת 1931.

בראשית כהונתה של אליזבת כמלכה דובר רבות על עידן חדש. אחד מתפקידיה העיקריים היה התאמת הממלכה המאוחדת לשיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי הבינלאומי המתהווה. חבר העמים הבריטי, דמותה המודרנית של האימפריה הבריטית, דרש את התייחסותה לטיפוח הקשרים בין המדינות, ובמקרים מסוימים, דוגמת דרום אפריקה, לשיקום היחסים. זמן קצר לאחר הכתרתה יצאה עם הנסיך פיליפ לסיור עולמי שנמשך שישה חודשים בשנים 1953–1954. במהלך הסיור ביקרה באוסטרליה, בניו זילנד ובפיג'י והייתה הראשונה בין מלכי הממלכה המאוחדת לבקר במדינות אלו. מאז סיור זה קיימה המלכה סיורים רבים ברחבי העולם.

בראשית שלטונה הסתבכה בריטניה במלחמת סיני (1956), שבמהלכה פלשה למצרים יחד עם ישראל וצרפת, בעקבות ניסיונו של ראש הממשלה אנתוני אידן להשיג שוב חזקה בריטית על תעלת סואץ. בשנת 2007 נחשפה לראשונה חלופת מכתבים משנת 1956 בין ראש הממשלה הבריטי אנתוני אידן וראש הממשלה הצרפתי גי מולה, בה דנו השניים באפשרות צירופה של צרפת לברית משותפת עם הממלכה המאוחדת. המגעים נעשו בצל ההשפלה הלאומית ששתי המדינות ספגו במלחמת סיני, שבסופה הגיעו למסקנה כי אין ביכולתן להמשיך ולפעול על בסיס מדיניות חוץ עצמאית. הציפייה הייתה כי איחוד בריטי-צרפתי יאפשר עלייה של מעצמת-על שלישית, שתשתווה לברית המועצות וארצות הברית, ותשמר את הקולוניאליזם. בין היתר הוצע שאליזבת תכהן כראש המדינה בצרפת. מולה, במכתב מספטמבר 1956, לא ראה קושי ניכר בהעברת ההחלטה. ההצעה לא הוכרעה, וכעבור שנה חתמה צרפת על הסכם רומא.

 
באדום בהיר - הממלכה המאוחדת.
באדום כהה - ארצות עליהן אליזבת השנייה מלכה בזמן כלשהו.
בוורוד - ארצות עליהן מלכה ביום מותה.

חודשיים לאחר הכישלון המדיני במלחמת סיני, ראש הממשלה אידן התפטר מתפקידו והוחלף בהרולד מקמילן.[33] עקב משבר ההנהגה בקרב המפלגה השמרנית, הלה התקשתה לבחור יורש לאידן ולהקים ממשלה חדשה ללא התערבות חיצונית. על כן המלכה התערבה, ודרך התייעצות עם הלורד נשיא המועצה, הלורד צ'נסלור, חברי הספסלים האחוריים בפרלמנט מימי המועצה השמרנית של 1922, הקבינט וצ'רצ'יל, החליטה למנות את מקמילן לראש ממשלה ולהורות לו להקים ממשלה חדשה.

ב-2011 ביקרה באופן רשמי באירלנד. היה זה הביקור הראשון של מונרך בריטי במדינה מאז ביקורו של סבה, ג'ורג' החמישי ב-1911, והראשון מאז שאירלנד קיבלה את עצמאותה ונהפכה לרפובליקה. הביקור נתפס כעוד נדבך בנורמליזציה של היחסים בין בריטניה לאירלנד שהחלה בהסכם יום שישי הטוב.

מדינות שעליהן מלכהעריכה

  ערך מורחב – ממלכות חבר העמים הבריטי

כמו כן היא מלכה לתקופה מסוימת במדינות הבאות:

משך כהונתהעריכה

בפברואר 2003 עברה אליזבת בתקופת כהונתה את משך כהונתם של ארבעת קודמיה יחד: אדוארד השביעי, ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיני וג'ורג' השישי. החל מ-13 באוקטובר 2016 היא הייתה ראש המדינה הוותיק ביותר בעולם. כהונתה הייתה הארוכה ביותר בהיסטוריית המלוכה הבריטית ובמהלכה כיהנו תחתיה חמישה-עשר ראשי ממשלה בריטיים. מהתאריך 13 ביוני 2022, תקופת כהונתה כמונארכית היא השנייה באורכה בהיסטוריה אחרי לואי ה-14.

בתקופת מלכותה, מצבה הבריאותי הוגדר מצוין ואליזבת לא נטתה לחלות. באוקטובר 2006 היא סבלה מהתפרצות כלי דם בעינה הימנית, ומאוחר יותר גם מכאבים בגבה. כחודש לאחר מכן נפוצו שמועות על הידרדרות מצבה הבריאותי לאחר שהופיעה בציבור כשידה הימנית חבושה, אך התברר שפציעתה היא תוצאת התערבותה בריב בין שניים מכלבי הקורגי שברשותה.

ב-21 בדצמבר 2007 הפכה אליזבת לשליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה, כשכל קודמיה לא כיהנו בתפקידם בגיל 81. ב-9 בספטמבר 2015 הפכה לשליטה שכיהנה בתפקיד במשך התקופה הארוכה ביותר, כשבאותו יום, תקופת מלכותה השתוותה לזו של המלכה ויקטוריה, אשר הייתה הארוכה ביותר בתולדות המדינה עד אז.

חגיגות יובל הכסף, יובל הזהב ויובל היהלום למלכותה, בשנים 1977, 2002 ו-2012 צוינו ברחבי הממלכה בטקסים ומופעים. ארוחה וטקס תפילה רבי משתתפים התקיימו בשלושת המועדים בקתדרלת סנט פול. בשנת 2002 מותנו החגיגות, הן עקב פטירתן של אימה ואחותה בראשית השנה והן לאור מעמדה המעורער של המונרכיה בבריטניה.

ב-30 בדצמבר 2010 הפכה המלכה לסבתא-רבתא, לאחר שלפיטר פיליפס, בנה של הנסיכה אן, נולדה בת בכורה.

ב-29 באפריל 2011 נשא נכדה, הנסיך ויליאם, בנם של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה, לאישה את קייט מידלטון, אשר לאחר החתונה הפכה לדוכסית מקיימברידג'. ב-22 ביולי 2013 נולד בנם של ויליאם וקייט, הנסיך ג'ורג' מוויילס, ב-3 במאי 2015 נולדה בתם הנסיכה שארלוט מוויילס וב-23 באפריל 2018 נולד בנם הנסיך לואי מוויילס.

על אף פרסומים בנוגע להאצלה מסמכויותיה לבני משפחת המלוכה, המשיכה אליזבת לקיים את סדר יומה, ובשנת 2006 נמסר מהארמון כי אין בכוונתה לוותר על תפקידה. בשנת 2007 היא ערכה ביקור ממלכתי בארצות הברית, לציון 400 שנות התיישבות בריטית בג'יימסטאון. זמן קצר לפני יום הולדתה השמונים פורסמו סקרי דעת קהל ובהם תמיכה רבה בהמשך כהונתה בתפקיד.

ב-2013 פורסם שהמלכה החלה לצמצם את פעילויותיה (בעיקר מחוץ לבריטניה) עקב גילה, ושחברים אחרים במשפחת המלוכה החלו לערוך פעילויות ציבוריות שונות במקומה. כך, באותה שנה היא בחרה – לראשונה במהלך כהונתה – להיעדר מפסגת ראשי מדינות חבר העמים הבריטי שנערכה בסרי לנקה.[34]

באוגוסט 2017 פורסם במספר כלי תקשורת בריטיים כי אם תחיה עד אז, המלכה מתכוונת לפרוש מכהונתה בהגיעה לגיל 95, כך שהנסיך צ'ארלס יוכתר כמלך או ימונה לעוצר.[35][36] מעט לאחר מכן נשללה טענה זו על ידי מספר מקורות שצוטטו על ידי הסאנדיי טיימס.[37]

ב-9 באפריל 2021 נפטר בעלה פיליפ דוכס אדינבורו בגיל 99.

במרץ 2022, לאחר שהות בת כשנתיים בטירת ווינדזור שבברקשייר, הודיעה המלכה שתמשיך לגור בה דרך קבע, ולא תשוב לארמון בקינגהאם בלונדון.[38]

ביוני 2022 חגגה בריטניה את 70 שנות כהונתה כמלכה ובמלאת לה 96 שנים, באירועים רשמיים שנמשכו ארבעה ימים בהם: מטס, מצעד צבאי, קונצרט ענק, ארוחות המוניות ותמונה משפחתית על מרפסת הארמון.[39]

צאצאיהעריכה

ילדיהעריכה

לאליזבת ולפיליפ נולדו ארבעה ילדים:

נכדיהעריכה

לאליזבת נולדו 8 נכדים.

שני הנכדים מנישואי צ'ארלס ודיאנהעריכה
שני הנכדים מנישואי אן ומארק פיליפסעריכה
שתי הנכדות מנישואי הנסיך אנדרו לשרה פרגוסוןעריכה
שני הנכדים מנישואי הנסיך אדוארד לסופי רי-ג'ונסעריכה

ניניהעריכה

מותה והלווייתהעריכה

 
דגל הממלכה המאוחדת מעל ארמון בקינגהאם מונף בחצי התורן לאות אבל על מות המלכה
  ערכים מורחבים – מותה של אליזבת השנייה, הלוויית המלכה אליזבת השנייה

באוגוסט 2022 החל מצבה הבריאותי להתדרדר. בצהרי 8 בספטמבר 2022 הודיע ארמון בקינגהאם כי רופאיה חוששים למצבה הבריאותי, ולכן היא נמצאת תחת השגחה רפואית בטירת בלמורל שבסקוטלנד, מעון הקיץ שלה. אחר הצהריים אותו היום הלכה לעולמה בטירה, לאחר 70 שנות מלכות.[40]

בצהרי היום, עקב מצבה הבריאותי, הוחלט לבטל את חילופי משמר הכבוד בארמון בקינגהאם, ובערב, לאחר מותה, הורד הדגל בארמון לחצי התורן.[41]

ב-19 בספטמבר 2022 נערך טקס אשכבה למלכה במנזר וסטמינסטר, ומאוחר יותר באותו יום התקיים טקס נוסף בקפלת ג'ורג' הקדוש שבטירת וינדזור, שם היא נקברה לצד הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו.

השקפותיה האישיותעריכה

תפישתה את תפקידהעריכה

לאליזבת הייתה תחושת שליחות דתית ויש שייחסו לכך את התחייבותה החד-משמעית לשבועתה בטקס ההכתרה.

המלכה התמידה בתפקידה גם בעתות משבר וחוסר ודאות. לדוגמה, במהלך ביקורה בגאנה בשנת 1961 היא סירבה נחרצות לשמור מרחק מנשיא המדינה שהיווה מטרה להתנקשות. ראש הממשלה הבריטי הרולד מקמילן כתב באותה עת: "המלכה הייתה נחושה בדרכה. היא חסרת סבלנות ליחס המורעף עליה כאל... כוכבת קולנוע... היא אוהבת את משימתה ומתכוונת לשמש מלכה".

בשנת 1981 נעשה ניסיון דמה לפגוע במלכה, בעת שהשתתפה בצעדה צבאית בדרך המובילה לארמון בקינגהאם. שישה כדורי סרק נורו לעברה מטווח קצר. בתגובה היא התכופפה ומיד לאחר מכן המשיכה בצעדה.

פוליטיקהעריכה

 
המלכה אליזבת לצד דייוויד קמרון, בישיבת ממשלה מיוחדת לכבוד יובל היהלום שלה, 2012

המלכה אליזבת, בהיותה שליטת מונרכיה חוקתית, לא הביעה בפומבי את עמדותיה הפוליטיות האישיות. היא הקפידה על כך מראשית כהונתה וגם לאחר יותר מחמישים שנים נטיותיה הפוליטיות נותרו לא ברורות. ישנן מספר עדויות ישירות ועקיפות שמהן ניתן ללמוד על עמדותיה. בתחום הכלכלי, לדוגמה, עמדתה זהה לעמדה של המפלגה השמרנית. במהלך שנות כהונתה של מרגרט תאצ'ר בראשות ממשלת בריטניה, נשמעו מטעם מקורביה הדים לחששותיה של המלכה מהמדיניות הכלכלית של תאצ'ר היוצרת בידול חברתי ואבטלה גבוהה.

בנושא אחדות קנדה וההצעות החוזרות להפרדת פרובינציית קוויבק מהמדינה, הביעה המלכה את שביעות רצונה בפומבי מהאיחוד הלאומי. חשיבותה של קנדה הובהרה על ידה בעת שהגיעה אליה מקליפורניה ואמרה טרם צאתה כי היא "הולכת הביתה, לקנדה". במהלך ביקורה בקוויבק בשנת 1964, בעיצומה של מחאה פומבית על ניתוק המחוז מהמדינה, היא שיבחה בנאומה בפרלמנט המחוזי את המיזוג התרבותי שמאפיין אותו. בשנת 1982 אושררה חוקה חדשה בקנדה ללא הסכמתה של קוויבק ואליזבת הביעה בפני עיתונאים את מורת רוחה מכך שלא גושרו הפערים.

בשנת 1965 העניקה המלכה למושל מטעמה ברודזיה תואר אבירות במסדר הוויקטוריאני המלכותי. באותה עת התנגד המושל לנוסח הכרזת העצמאות שהוצהרה ברודזיה. החלטתה על הוקרתו בתקופה זו נתפשה כתמיכתה האישית בו.

בעיה מיוחדת בתקופת שלטונה של אליזבת הייתה שאלת צפון אירלנד. מחתרת ה-IRA, שבה פעלו קתולים בצפון אירלנד כדי לנתק את האזור מהממלכה המאוחדת, ניהלה מלחמת גרילה, ובריטניה נאלצה לשלוח צבא בריטי לאזור ב-1969 ולהשעות את הפרלמנט הצפון אירי ב-1972. במשך עשרות שנים סבל האזור מפעילות ה-IRA, שהתפשטה עד ללונדון. בנאומה של אליזבת לרגל חגיגות יובל הכסף לשלטונה היא דיברה על רגע הכתרתה כמלכת "הממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד". ב-1998 נחתם הסכם בלפסט שזכה לתשבחות מהמלכה.

בשנת 1998 קיבלו גם ויילס וסקוטלנד סמכויות לפרלמנטים המקומיים שלהם, ואליזבת השתתפה במושבי הפתיחה של הפרלמנטים ונתנה להם את ברכתה.

דתעריכה

מתוקף תפקידה, אליזבת הייתה גם ראש הכנסייה של אנגליה, הכנסייה האנגליקנית, ומגינת הכנסייה של סקוטלנד. היא לא החזיקה בתפקידים בעלי תוקף דתי במדינות אחרות. אמונתה בנצרות בלטה במיוחד בנאומה לאומה לרגל חג המולד בשנת 2000, שבו היא דיברה על חשיבותו התאולוגית של המילניום כיום השנה האלפיים להולדת ישו.

למלכה היה עניין אישי רב בפעילות הכנסייה האנגליקנית, אך היא לא נטלה חלק פעיל בפעילותה וסמכויותיה הואצלו לארכיבישוף מקנטרברי. היא השתתפה באופן קבוע בטקסי התפילה הנערכים בכנסיית סנט ג'ורג' שבטירת וינדזור, ובכנסיית מגדלנה הקדושה במהלך שהותה בבית סאנדרינגהאם. אליזבת השתתפה בקביעות באירועיה השנתיים של הכנסייה של סקוטלנד, ובאירועים מיוחדים שערכה (בין היתר בחגיגות יובל הכסף והזהב לכהונתה). בשנות חייה האחרונות מונה נציג מטעמה להשתתף באירועי הכנסייה.

המלכה נפגשה מעת לעת עם מנהיגי דתות אחרות והיא הייתה בין תומכי מועצת הנוצרים והיהודים הפועלת בבריטניה.

המלכה, ישראל והיהודיםעריכה

המלכה אליזבת ביקרה במדינות רבות (אנ'), אך לא בישראל,[42] וכמוה גם הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו. ההסבר הרשמי היה כי המלכה תבקר בישראל "כשיהיה שלום בר קיימא".[43] נכדה, הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג', ביקר באופן רשמי בישראל ביוני 2018, וזהו הביקור הרשמי הראשון של בן משפחת המלוכה בישראל. יורש העצר, ולימים המלך צ'ארלס השלישי, ערך ביקור רשמי בישראל בינואר 2020, בכנס פורום השואה העולמי החמישי, שאירח הנשיא ראובן ריבלין בירושלים.

ביקורים לא-רשמיים אחרים של בני משפחת המלוכה, עד לביקור הרשמי של הנסיך ויליאם, הוצגו כביקורים שאינם מלכותיים או רשמיים.[44] למשל, הנסיך פיליפ ביקר בישראל בהזמנת "יד ושם" בשנת 1994 ונפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין ועם נשיא המדינה עזר ויצמן, אך ללא גינוני הטקס הנלווים לביקורים ממלכתיים או רשמיים. כמו כן, הנסיך צ'ארלס הגיע לישראל להשתתף בהלוויית יצחק רבין בנובמבר 1995 ובהלוויית שמעון פרס ב-30 בספטמבר 2016.

שמעון פרס קיבל בנובמבר 2008 אות אבירות מידי המלכה בטקס רב הוד בארמון בקינגהאם, אך הוא הסביר אז שביקור של המלכה אליזבת בישראל הוא מעשה "מורכב וקשה" הדורש היערכות של שנתיים מראש.

לדברי מומחים ליחסי הממלכה המאוחדת–ישראל, בית המלוכה פועל על פי הנחיות משרד החוץ הבריטי, הדוגל בעמדה שביקור רשמי של המלכה יתאפשר רק כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני יגיע לקצו.[45][46] בזמן ביקור ממלכתי בירדן בשנת 1984 דווח כי המלכה אליזבת הוטרדה כשמטוסי קרב ישראלים חלפו מעל ראשה, וציינה "כמה מפחיד". בהמשך הציג בפניה הנסיך חסן בן טלאל את מפת יהודה ושומרון שבה סומנו ההתנחלויות בסיכות צבעוניות, והיא הגיבה באומרה שזו "מפה מדכאת".[47] עם זאת, פרופ' רוברט ויסטריך ציין את יחסה החיובי של המלכה ליהודים ואת הימנעותה מסממנים אנטישמיים או דעות קדומות.[48]

תפקידה בממשלהעריכה

כראש המדינה היה למלכה חלק טקסי חיוני בהליכי פעילות החקיקה והממשלה, וסמכותה אפשרה לה לקבוע את הבסיס להקמת הממשלה. במהלך כהונתה נאלצה אליזבת להתמודד עם שלושה משברים חוקתיים סביב הקמת הממשלה. בשנים 1957 ו-1963, בעקבות התפטרותם של ראשי הממשלה אנתוני אידן והרולד מקמילן, היא נאלצה לבחור מבין נציגי מפלגתם את האדם המיועד להחליפם ולהטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. במקרה אחר, בשנת 1974, נותר ראש הממשלה המכהן אדוארד הית' בכהונתו על אף מפלת מפלגתו בבחירות לפרלמנט, והמלכה נאלצה לפנות לראש האופוזיציה להרכבת ממשלה חדשה. בכל המקרים האלו פעלה אליזבת בהתאם למסורת החוקתית, הקובעת שעל ראש המדינה להישמע לעצות שריו.

יחסיה עם שרי הממשלהעריכה

 
המלכה אליזבת (במרכז) ביובל הזהב שלה, יחד עם ראשי ממשלותיה החיים באותה עת: מימין לשמאל - ג'ון מייג'ור, ג'יימס קלהאן, אדוארד הית', מרגרט תאצ'ר, טוני בלייר.

בכל שנות כהונתה הקדישה המלכה כשלוש שעות מדי יום לעיון בניירות עמדה ממשלתיים. מאז שנת 1952 צברה אליזבת ניסיון רב שנים בנושאים שונים, ולכך נוסף ניסיונה במגעיה עם ראשי ממשלות ממפלגות שונות בכל מדינה ממדינותיה.

אחריותה כיועצת לממשלותיה נלקחה על ידה ברצינות מרובה. מדי שבוע קיימה המלכה פגישה עם ראש הממשלה הבריטי ושמעה את דיווחיו. מסמכי הממשלה הוצגו בפניה, אך היא לא הייתה יכולה לבטל החלטות קיימות. ראשי הממשלה עצמם התייחסו לשיחות אלו בכובד ראש. כמו כן קיימה המלכה שיחות תקופתיות עם שרים בממשלת בריטניה ולעיתים עם שרים מממשלותיה האחרות.

יחסיה של המלכה עם ראשי ממשלת קנדה ידעו תקופות שונות. נראה כי פייר טרודו גרם לה לדאגה בשל התייחסויותיו בעבר למוסד המלוכה (בין היתר הוא נראה גולש על מעקה המדרגות בארמון בקינגהאם ונתפס במצלמה כשהוא רוקד מאחורי המלכה). למרות זאת, טרודו הסדיר את מעמד המלוכה בתיקוני החוקה שערך בשנת 1982. בזיכרונותיו הוא תיאר את התרשמותו מהופעותיה של המלכה ומהחוכמה שהפגינה בשיחותיהם הפרטיות.

המלכה נפגשה גם עם השר הבכיר בקבינט של סקוטלנד וקיבלה דיווחים מבית הנבחרים של ויילס. לפי חוק שהתקבל בוויילס בשנת 2006 מחויב המונרך לממשלת ויילס באופן עצמאי ונפרד ממחויבותה כמלכת הממלכה המאוחדת.

היכרותה עם הפוליטיקה הפנימית במדינות הממלכה המאוחדת ועם מנהיגי מדינות העולם הביאה לכך, שעצותיה היו בעלות משקל. מרגרט תאצ'ר תיארה את פגישותיהן השבועיות כפגישות ענייניות המורכבות מצד המלכה מניסיון עשיר ומתפיסה חדה של ענייני ההווה.

ראשי ממשלת בריטניה בתקופת כהונתהעריכה

בתקופת שלטונה של אליזבת כיהנו חמישה-עשר ראשי ממשלה (בסוגריים מצוינת המפלגה אליה השתייכו):

 
המלכה אליזבת ונשיא ארצות הברית רונלד רייגן רכובים על סוסים בטירת וינדזור, 1982

יחסיה עם מנהיגים זריםעריכה

יחסיה של אליזבת עם מנהיגים ברחבי העולם היו חמים ובלתי רשמיים. בין המנהיגים שאיתם היא קשרה קשרי ידידות נמנו נלסון מנדלה, מרי רובינסון וג'ורג' ווקר בוש, שהיה לנשיא האמריקני הראשון שהוזמן בכהונתה ללון בארמון בקינגהאם. נשיא צרפת ז'אק שיראק היה ראש המדינה היחידי שהורשה לשתות בפגישותיהם את המשקה האהוב עליו, על פני המשקאות הניתנים בארמון.

אישיות ותדמיתעריכה

אליזבת לא התראיינה לעיתים תכופות ועמדותיה בנושאים שונים לא היו גלויות לציבור הרחב. היא הקפידה על לבושה כיאה לתפקידה והשתתפה באירועי תרבות רבים. תחביביה העיקריים היו מרוצי סוסים, צילום וגידול כלבים מגזע קורגי וולשי. במהלך כהונתה גידלה המלכה כשלושים כלבים מגזע זה, שמהם נותרו כיום שניים בלבד. בחודש יולי 2015 דווח בתקשורת כי המלכה לא תגדל קורגים נוספים לאור גילה המתקדם.[49]

תדמית ציבוריתעריכה

דמותה הפופולרית בממלכה המאוחדת נשקפה מסקרי דעת הקהל הנערכים מדי תקופה. אלו עמדו בשנת 2022 על למעלה משמונים אחוזי תמיכה ובדרך כלל היו גבוהים באופן ניכר משיעורי התמיכה בראש הממשלה המכהן באותה עת. זוהי תוצאה של חוסר אחריותה הישירה למדיניות הננקטת במדינה, למעט תפקידיה הייעוציים והטקסיים. בשנת 2002 דורגה המלכה במקום ה-24 ברשימת "מאה הבריטים הגדולים". לעומת זאת, בתקופת האבל הלאומי על מותה של הנסיכה דיאנה בשנת 1997, נתפשו המלכה ובני משפחתה כקרים ומרוחקים מהציבור, והאמונה הרווחת כי אליזבת לא אהבה את כלתה, דיאנה, נשללה לאחר שהיא קדה קידה לארונה וקיימה נאום הספד טלוויזיוני בשידור ישיר.

בכל הנוגע לתפקידה הדיפלומטי הקפידה אליזבת על קיום כללי הטקס, הידוע בנוקשותו. עם זאת, רבות מהמוסכמות הוקלו בתקופת כהונתה והשתחוות בפניה, לדוגמה, לא הייתה מחויבת. מגע עם המלכה לא היה מקובל, ובדרך כלל עורר ביקורת ציבורית על שבירת הנוהג.

 
פסל של המלכה אליזבת, אוטווה, קנדה

תדמית תקשורתיתעריכה

הופעתה הראשונה בשידור טלוויזיוני חי הייתה בשנת 1959 בקנדה. משנת 1969 היא נהגה לברך באמצעות מסר טלוויזיוני את מדינות חבר העמים לרגל חג המולד. בשנת 2001 הועברה הברכה לראשונה גם באתר האינטרנט של בית המלוכה ובשנת 2006 התאפשרה הורדתו למכשירי הטלפון הסלולריים.

ראיונותיה המועטים לעיתונות לא כללו בדרך כלל יותר מסקירה יבשה של חייה ושיחה על ענייני המלוכה, דוגמת אוסף האמנות המלכותי.

שירים ספורים נכתבו על המלכה, בין היתר על ידי להקת סקס פיסטולס, פול מקרטני ולהקת פט שופ בויז. היא גם כיכבה כבלשית בסדרת רומנים ובהם מפוענחים על ידה מקרי רצח שמתרחשים בארמון. הסרט "המלכה" (2006) מתאר את הדיאלוג שנוצר בין משפחת המלוכה וראש הממשלה טוני בלייר, עקב מותה של הנסיכה דיאנה, שנע בין אסון משפחתי פרטי לבין טרגדיה לאומית.

ממוןעריכה

הונה האישי של המלכה הוערך לרוב בכ-10 מיליארד דולרים. מגזין "פורבס" נקט הערכה זהירה וקבע את הונה ב-280 מיליון ליש"ט. הערכה זו מתיישבת עם דיווחי הממשלה הרשמיים. עם זאת, יש להוסיף להערכה זו את החזקותיה הנוספות של המלכה. שווי אוסף האמנות שהיה מצוי ברשותה הוא כ-10 מיליארד ליש"ט, אך הוא מוחזק בנאמנות המדינה ולא ניתן למכירה.

הוצאות בית המלוכה, הממומנות מכספי הציבור, הסתכמו בשנת 2007 ב־37.3 מיליון ליש"ט. אולם לפי נתונים שפורסמו ב-2010, בפועל הסתכמו עלויות בית המלוכה הבריטי בכ-150 מיליון ליש"ט, משום שההוצאות הרשמיות לא כללו סעיפים נוספים כגון אבטחה ועלויות עקיפות אחרות.

המלכה החזיקה גם בשטחי נדל"ן גדולים ששוויים טרם הוערך, בהם בית סנדרינגהאם וטירת בלמורל. לאחר מות אמה, המלכה האם, הוערכה ירושתה ב-70 מיליון ליש"ט. בעלותה על דוכסות לנקסטר הוערכה ב-310 מיליון ליש"ט, והכנסות בית המלוכה היו בשנת 2006 כ-10 מיליון ליש"ט. שוויים של מבנים ציבוריים בבעלות משפחת המלוכה הוא 6 מיליארד ליש"ט, אך ההכנסות מקיומם מועברות לתקציב המדינה.

ספר שיצא בשנת 2006 תיאר את המלכה כמי שמצויה בבעלותה שישית מכלל היבשה על פני כדור הארץ. עובדות אלו התייחסו ל-27 מיליון הקמ"ר שעליהן משתרעות 32 מדינות חבר העמים הבריטי, אך אדמות אלה לא היו בבעלותה האישית של המלכה, אלא בריבונותה.

תאריהעריכה

תאריה לאורך השניםעריכה

 
המונוגרמה המלכותית של אליזבת השנייה
  • 21 באפריל 192611 בדצמבר 1936 הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת מיורק
  • 11 בדצמבר 1936 – 20 בנובמבר 1947 הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת
  • 20 בנובמבר 1947 – 6 בפברואר 1952 הוד מעלתה המלכותית, הדוכסית מאדינבורו
  • 6 בפברואר 1952 – 8 בספטמבר 2022 הוד מלכותה, המלכה אליזבת השנייה

תוארה המלא כמלכהעריכה

 
סמל בית המלוכה הבריטי - סמלה האישי של המלכה

המלכה הייתה ראש המדינה של כל אחת מנחלותיה בנפרד. בהחלטה משנת 1953 נקבע כי תוארה ישתנה בכל אחת מהמדינות, להגברת תחושת מחויבותה לאותה מדינה ללא משוא פנים על פני שטחי מלכותה האחרים. תוארה הרשמי בבריטניה היה "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ושל שאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".

קיצורו של התואר הזה מופיע בלטינית, בראשי תיבות, על כל מטבע בריטי: Elizabeth II D G Reg Fid Def.[50] על מטבעות שמונפקים לשימוש מחוץ לבריטניה - בטריטוריות בריטיות או במדינות עצמאיות שהכירו בה כמלכתן, מופיע הכיתוב: "המלכה אליזבת השנייה" בלא תוספת, או תוארה המקומי, דוגמת:

  • בקנדה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת, קנדה ושאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".
  • באוסטרליה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת אוסטרליה ושאר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".
  • בג'מייקה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת ג'מייקה ויתר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".

תוארה המלא כלל בתוכו את כל המדינות שבראשן היא עמדה, על פי סדר כניסתן לחסות הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי. בשיחה עמה הנוהג היה לפנות אליה בתחילה כ"הוד מעלתך" ובהמשך השיחה כ"גבירתי".

המחלוקת בסקוטלנדעריכה

התואר "אליזבת השנייה" עורר מחלוקת בסקוטלנד מכיוון שאליזבת הראשונה מלכה לפני איחוד הכתרים ולכן שלטה באנגליה בלבד. הספרות הלטיניות במונוגרמה המלכותית של שמה (E II R) על גבי תיבות דואר ברחבי סקוטלנד הושחתו, ושונו לסמל את שמה כאליזבת הראשונה. כפתרון נקודתי למחאה זו הוטבע רק סמל הכתר על גבי תיבות הדואר בסקוטלנד.

תביעה משפטית הוגשה בראשית כהונתה כנגד המדינה בדרישה שלא לכנותה "אליזבת השנייה" בסקוטלנד, בטענה שכפייה זו פוגעת בהסכמי האיחוד של המדינות, אך זו נדחתה.

בפתיחת הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999 התייחס היושב ראש התורן, דייוויד סטיל, לנוכחותה באומרו: "לא רק מלכת הממלכה המאוחדת היישובה בינינו, אלא מלכת הסקוטים במובן ההיסטורי והחוקתי...".

בעתיד ימוספרו מלכי הממלכה המאוחדת על פי המספר הסידורי הגבוה ביותר מבין מלכי סקוטלנד או אנגליה בעלי אותו שם.

פרסים והוקרהעריכה

 
תיבת דואר בסקוטלנד ללא המונוגרמה המלכותית של אליזבת השנייה
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (1948)
  • מסדר הפיל (1947)
  • דוקטור לשם כבוד מהקולג' המלכותי למוזיקה (1973)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (29 בספטמבר 1958)
  • מדליית אלברט (1958)
  • הצווארון הגדול של המסדר הצבאי של המגדל והחרבות (27 באפריל 1993)
  • איש השנה של המגזין "טיים" (1952)
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (23 באוקטובר 2008)
  • פרס הפליטים ננסן (1986)
  • השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (2007)
  • Dame Grand Cross with Collar of the Order of Merit of the Italian Republic (9 במאי 1958)
  • אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר אולב הקדוש (1955)
  • מסדר המעלות
  • מסדר מנואל אמדור גוררו
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הלאומי של מלי
  • מסדר אריה הזהב של בית נסאו
  • מסדר שלמה
  • מסדר ההצטיינות הצ'יליאני
  • מסדר הכוכב המשווני
  • עיטור פור לה מריט על שירות למופת
  • הצלב הגדול של המסדר הלאומי של האריה של סנגל
  • הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים
  • מסדר אולגה וסופיה הקדושות
  • מסדר עומאן
  • מסדר אוג'סווי רג'אניה
  • מסדר גיזת הזהב הגאורגי
  • מסדר הכוכב של ירדן
  • מסדר חוסיין בן עלי
  • מסדר אבן סעוד
  • עיטור פהלבי
  • צווארון מסדר התקווה הטובה
  • חבר במסדר קנדה
  • מסדר הוורד הלבן
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • מסדר החרצית עם צווארון
  • מסדר קרלוס השלישי
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית
  • הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש
  • מסדר אידריס הראשון
  • מסדר חותם שלמה
  • מסדר המושיע
  • מסדר בית המלוכה של צ'אקרי
  • אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד
  • מסדר התקווה הטובה
  • הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • אות המסדר הכוכב של רומניה
  • מסדר העצמאות הקטרי
  • מסדר הרפובליקה של טורקיה
  • מסדר בויאקה
  • מסדר מובארכ הגדול
  • מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי
  • המסדר הלאומי של חוף השנהב
  • מסדר הכוכב של אפריקה
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי
  • מפקד עליון במסדר לאופולד
  • הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז
  • הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה
  • הצלב הגדול עם הצווארון של מסדר ויטאוטאס הגדול
  • מסדר הנילוס
  • מסדר החירות
  • מסדר השמש העליונה
  • מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול
  • מדליית ההגנה
  • אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי
  • צווארון של מסדר הכוכב של רומניה
  • קולר של מסדר האריה הלבן
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
  • המסדר הגדול של המלך טומיסלב
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • מסדר הבירית
  • מסדר הכתר של הודו
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה
  • צלב ההוקרה
  • מסדר חלוצי ליבריה
  • מדליית המלחמה 1939–1945
  • מסדר המשפחה המלכותית של המלך ג'ורג' השישי
  • מסדר הגבורה
  • המסדר הלאומי של ניז'ר
  • מסדר ניז'ר
  • דרג'ה אוטאמה טמאסק
  • Grand Cordon of the National Order of the Leopard
  • מסדר הרפובליקה של תוניסיה
  • מסדר העצמאות
  • מסדר העיט האצטקי
  • כוכב הרפובליקה של אינדונזיה
  • מדליית הכתרת המלך ג'ורג' השישי
  • מסדר כווית
  • מסדר ברוניי
  • מסדר הכוכב של גאנה
  • מסדר ההצטיינות יוצאת הדופן של סלובניה
  • מסדר מוגונגווה
  • מסדר המשפחה המלכותית של הכתר של ברוניי
  • מסדר מחוות הרפובליקה
  • מסדר הכתר של מלזיה
  • מסדר הלב המוזהב של קניה
  • מסדר הרפובליקה של גמביה
  • Order of Sālote Tupou III

אילן יוחסיןעריכה

אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת
 
אלכסנדרה, נסיכת דנמרק
 
פרנסיס, דוכס טק
 
הנסיכה מרי אדלייד מקיימברידג'
 
קלוד בווס-ליון, רוזן סטראטמור וקינגהורן השלושה-עשר
 
פרנסיס בווס-ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן
 
צ'ארלס קוונדיש-בנטינק
 
לואיז קוונדיש-בנטינק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת
 
 
 
 
 
מרי מטק
 
 
 
 
 
קלוד ג'ורג' בווס-ליון, רוזן סטראטמור וקינגהורן הארבעה-עשר
 
 
 
 
 
ססיליה בווס-ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליזבת, המלכה האם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת


ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Bond, J. (2002). Elizabeth. Reader's Digest Association. ISBN 0-7621-0369-8.
  • Erickson, C. (2003). Lilibet : An Intimate Portrait of Elizabeth II. St. Martins Press.
  • Pimlott, Ben (2002). The Queen: Elizabeth II and the Monarchy. Harper Collins. ISBN 0-007-11436-2. (הספר בקטלוג ULI)
  • Arthur Bousfield & Garry Toffoli, Fifty years the Queen : a tribute to Her Majesty Queen Elizabeth II on her golden jubilee, oronto ; Tonawanda, NY : Dundurn Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצונייםעריכה

סרטוני ארכיון

הערות שולייםעריכה

  1. ^   ציוץ של משפחת המלוכה הבריטית ברשת החברתית טוויטר, The Queen died peacefully at Balmoral this afternoon, September 8, 2022
  2. ^ 1 2 "Queen Elizabeth II has died, Buckingham Palace announces". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-09-08. נבדק ב-2022-09-08.
  3. ^ 63 שנים והיד נטויה: המלכה אליזבת' שוברת שיא, באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2015
    מצ'רצ'יל עד טוויטר: המלכה ששלטה בבריטניה יותר מכל שליט אחר, באתר וואלה!‏, 08 בספטמבר 2015
  4. ^   רוברט בות (גרדיאן), מסמכים סודיים חושפים חוקים שפסלה מלכת בריטניה, באתר הארץ, 15 בינואר 2013; המקור באתר הגרדיאן (באנגלית, ללא חומת תשלום)
  5. ^ Adam Tucker, "The Queen has more power over British law than we ever thought", The Guardian, February 8 2021
  6. ^ בריטניה באבל: המלכה אליזבת הלכה לעולמה בגיל 96, עכשיו 14, ‏2022-09-08
  7. ^ בגיל 96: המלכה אליזבת השנייה מתה - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2022-09-08
  8. ^ Rose, Kenneth.; King George V; Weidenfeld and Nicolson; London, Great Britain; 1983, p. 389
  9. ^ Robert Lacey, Royal: Her Majesty Queen Elizabeth II, London: Little, Brown., 2002, עמ' 62–63
  10. ^ Gyles Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, London: Century, 2004, עמ' 105
  11. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 105–106
  12. ^ Lacey, Royal: Her Majesty Queen Elizabeth II, 2002, עמ' 97–98
  13. ^ Marion Crawford, The Little Princesses, London: Cassell & Co, 1950, עמ' 85
  14. ^ Benjamin John Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, London: HarperCollins, 2001, עמ' 47
  15. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 54
  16. ^ Children's Hour - Princess Elizabeth, BBC Archive (באנגלית)
  17. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 132–136, 166–169
  18. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 71
  19. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 79
  20. ^ Royal plans to beat nationalism
  21. ^ The Real Prince Philip., Channel 4, ‏2009
  22. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 314
  23. ^ Jonathan Petropoulos, Royals and the Reich: the princes von Hessen in Nazi Germany, New York: Oxford University Press, 2006, עמ' 363
  24. ^ Sarah Bradford, Queen Elizabeth II: Her Life in Our Times, London: Penguin Books, 2012, עמ' 61
  25. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 226–238
  26. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 169–172
  27. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 245–247
  28. ^ Brandreth, Philip and Elizabeth: Portrait of a Marriage, 2004, עמ' 253–254
  29. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 201, 236–238
  30. ^ לסיקור הטלוויזיה של ההכתרה הייתה השפעה מרכזית בהגברת הפופולריות של המכשיר; מספר רישיונות הטלוויזיה בבריטניה הוכפל ל-3 מיליון לקראת טקס ההכתרה, ורבים מתוך מיליוני הצופים הבריטים של ההכתרה צפו בטלוויזיה לראשונה בבתים של חבריהם או שכניהם עבור צפייה בטקס ההכתרה. באמריקה הצפונית, כמעט 100 מיליון צופים צפו בשידורים מוקלטים של הטקס.
  31. ^ Palace calculations: Queen Elizabeth II set to lap Victoria, macleans.ca, Dec 14, 2014, Retrieved 23/5/2015
  32. ^ Queen to mark record reign with nod to Victorian era, John Bingham, 03 Aug 2015, The Telegraph
  33. ^ Pimlott, The Queen: Elizabeth II and the Monarchy, 2001, עמ' 255
  34. ^ Queen's absence from Commonwealth meeting sign of changing role(הקישור אינו פעיל, 22.10.2021), באתר הדיילי טלגרף, 7 במאי 2013
  35. ^ Queen preparing to abdicate throne and make Prince Charles the King, royal sources claim, באתר הדיילי מירור, 13 באוגוסט 2017
  36. ^ Charles the Prince Regent? Amid major palace shake-up, is the Queen preparing to 'abdicate' and make Charles the king in all but name?, באתר הדיילי מייל, 12 באוגוסט 2017
  37. ^ Queen will not stand down for Prince Charles, באתר הסאנדיי טיימס, 20 באוגוסט 2017
  38. ^ עמית ולדמן, "ווינדזור הוא המקום שהיא אוהבת": מלכת אנגליה עוזבת את ארמון בקינגהאם, N12, ‏06/03/2022
  39. ^ יום חג בבריטניה: צפו בחגיגות 70 שנות מלוכה של המלכה אליזבת' | שידור חי, www.maariv.co.il
  40. ^ Announcement of the death of The Queen, האתר הרשמי של בית המלוכה הבריטי, ‏08/09/2022 (באנגלית)
  41. ^ המלכה אליזבת הלכה לעולמה בגיל 96, www.ynet.co.il, ‏2022-09-08
  42. ^ הודיה כריש חזוני, ‏מדוע בכל 96 שנותיה לא ביקרה המלכה אליזבת בישראל?, בעיתון מקור ראשון, 19 בספטמבר 2022
  43. ^ "החרם של המלכה אליזבת על ישראל". הארץ. נבדק ב-2022-09-08.
  44. ^ דוד לנדאו, החרם של המלכה אליזבת על ישראל, באתר הארץ, 5 ביוני 2012
  45. ^ טל שלו, מדוע נמנע בית המלוכה הבריטי מביקורים בישראל עד היום?, באתר archive.ph, ‏29 במאי 2013.
  46. ^ דפנה ברמן, השגריר הבריטי: משפחת המלוכה לא תבקר בישראל עד שיושג שלום באזור, באתר הארץ, 28 באפריל 2006.
  47. ^ י. פינקלסטון, רעם מטוסי חיל האוויר הפחיד את המלכות אליזבת ונור, מעריב, 29 במרץ 1984.
  48. ^ שמעון כהן, המלכה חוגגת – למה היא לא מגיעה לישראל?, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2012
  49. ^ Queen Elizabeth to Stop Breeding Corgis as She ‘Doesn’t Want to Leave Any Behind’, 15/7/2015, TIME
  50. ^ Elizabeth II, Dei Gratia Regina Fidei Defensor