ויקיפדיה

אלימות נגד גברים

אלימות נגד גברים כוללת הפעלת אלימות כלפי גבר. אלימות נגד גברים יכולה להתבטא בהפעלת אלימות פיזית, אלימות מילולית, התעללות נפשית, תקיפה מינית, סחיטה, אלימות כלכלית, ועוד[1]. כ-78.8% מקורבנות הרצח העולמיים הם גברים, על פי דיווחי האו"ם[2].

אלימות מינית עריכה

  ערך מורחב – אונס גברים

לא מעט גברים משתדלים להימנע משיתוף סביבתם בפגיעה שחוו, מתוך חשש כי החברה לא תגלה אמפתיה למצבם. ארבעה מכל חמישה מתאבדים קטינים, הם בנים, שבדרך כלל היו קורבנות. מספר סיבות לכך: אין כמעט מודעות לתופעה, ובמדינות רבות תקיפות מיניות כלפי גברים אינן מוכרות בחוק[3].

.אלימות מינית כנגד גברים, בעיקר סירוס שלהם שימש כלוחמה פסיכולוגית נפוצה במלחמות[4]. במלחמת חרבות ברזל תועדו מקרים של אונס ופגיעה מינית קשה בגברים בידי מחבלי חמאס.[5]

תפיסות חברתיות עריכה

אלימות נגד גברים נתפסת באופן פחות חמור מאשר אלימות נגד נשים. מחקר שנעשה בפקולטה לפשיעה, חוק וצדק, באוניברסיטת פנסילבניה מצא שלאלימות כלפי נשים יש סיכוי להיות מדווח על ידי גורם צד שלישי למשטרה כשליש יותר מאשר אלימות כלפי גבר[6].

במלחמה עריכה

לאורך כל ההיסטוריה, גברים, אזרחים ולוחמים היו המבצעים והקורבנות העיקריים של מלחמות. ארגוני טרור וצבאות בוחרים בגברים באופן מכוון כדי להרוג אותם. ובהתאם גם במלחמות עליה מצווה התורה, המטרה היא להרוג את הזכרים: ”כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ ... וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב” (ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'–י"ג)

אלימות מינית וסירוס של גברים הוא כלי פסיכולוגי נפוץ להורדת מורל האויב במלחמה[4].

במשפחה עריכה

  ערך מורחב – אלימות במשפחה

כאשר מדברים על אלימות בין בני זוג, התפיסה הרווחת היא שגברים הם הפוגעים ונשים הן קורבנות הפגיעה. עם זאת, הדיווח של גברים נפגעי אלימות כקורבנות אלימות לוקה בחסר. בשל תפיסה זאת, גברים נותרים ללא הכרה חברתית וללא שירותים הולמים לקבלת טיפול. עקב כך, קשה מאוד למדוד את אחוז הגברים הנפגעים בעיקר עקב חוסר דיווח. במחקר מטא-אנליזה משנת 2016 נמצא כי 5.8% ל-28.8% מכלל הגברים באוכלוסייה מדווחים על אלימות כלפיהם מכל סוג שהוא.[7]

רק מעט מחקרים עוסקים באלימות המופנית כלפי גברים, והתחום זוכה למעט מאוד השקעה ועניין ציבורי, כמו גם לזלזול מטעם מערכות החוק והאכיפה. בהתאמה, לא בהכרח תלויה, אחוז המדווחים על פגיעה אלימה מצד בנות זוגם נמוך מאוד, כך על פי נתונים ממדינות שונות[8]. ב-2013 בישראל נפתחו 4,200 תיקים של אלימות של נשים נגד בני זוגן, וב-15% מהם לערך (כ-650) הוגשו כתבי אישום[9]. על פי מחקר שבדק נתונים של היחידה לאלימות במשפחה של משרד הרווחה, וכן של ארגונים התנדבותיים העוסקים בנושא, מצביע על תת-דיווח מצד גברים על אלימות זוגית, כך שסטטיסטיקות הדיווחים אינן משקפות את המציאות[10]. בסקר דיווח עצמי שנערך בקנדה ב-2014 וניסה לאמת את מספר הנפגעים מול סטטיסטיקות הדיווחים, 4.2% מגברים דיווחו על חוויה של אלימות בזוגיות (418,000 גברים)[11]. על פי מחקר שנעשה בארצות הברית, 1 מתוך 4 גברים חווה אלימות במערכת יחסים אינטימית, 1 מתוך 9 גברים נפצע כתוצאה מאלימות זוגית, ו-1 מתוך 25 גברים חווה פגיעה חמורה מאלימות זוגית. אך רק 6% מקורבנות אלימות במשפחה הם גברים[12]. התאוריה הרווחת לגבי תת-הדיווח של גברים היא שהציפיות החברתיות מגברים גורמות להם לפחד מלהיתפס כחלשים, כקורבנות, או כלא-גבריים[13].

פרופ' מרטין פיברט אסף ביבליוגרפיות מוערות המאשרות, דרך סקירת 343 מחקרים על אלימות במשפחה ובזוגיות,[14] שנשים תוקפניות פיזית כמו גברים, ביחסיהן עם בני זוגן.

היחס כלפי אלימות במשפחה נגד גברים עריכה

אלימות במשפחה כנגד גברים סובלת מהמעטה בחומרתה על ידי גורמים שאמורים לטפל בתופעה[15]. גברים רבים מפחדים לדווח לרשויות על אלימות נגדם מצד בנות זוגם, אם מתוך פחד שייתפסו בעיני החברה כ"נשיים" או כ"פחדנים" ואם מתוך פחד מאיומים פסיכולוגיים, מתגובת בת הזוג[9] והחברה. לכן לעיתים קרובות מצופה חברתית מהקורבן, במקרה הזה הגבר, להתמודד מבלי להתלונן על מנת לשמור על "הכבוד" הגברי. נוסף על כך, תופעה זו אינה מקבלת מקום בשיח הציבור, וכשעולה לכותרות היא נתפסת כ"בלתי אפשרית". ההבנה שגבר עלול להיות הקורבן בסיטואציה מהסוג הזה אינה מקובלת כלל ולכן ישנה אפשרות שגברים יבחרו לא להתלונן ולדווח בשל כך[16].

מחקר מצא כי רק 10% של מקרי אלימות מצד נשים מדווחים למשטרה[17] ולפי נתוני משטרת ישראל ל-2013, אחוז תלונות גברים על אלימות שמגיעות להגשת כתבי אישום עומד על מחצית מהאחוז המקביל במקרי אלימות נגד נשים[15].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד גברים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ריצרד פלסון, אלימות ומין נבחנים מחדש, 2002 (באנגלית)
  2. ^ נתוני האו"ם על פשעים אלימים (באנגלית)
  3. ^ אבירם זינו וטל רבינובסקי, מדוע אונס של גבר אינו מוגדר בחוק כאונס?, באתר ynet, 14 באפריל 2008
  4. ^ 1 2 אלימות מינית נגד גברים במלחמה, 2007 (באנגלית)
  5. ^ ניצן כרמלי, ‏"גברים נאנסו על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, זה נועד להשפלה", באתר ‏מאקו‏, 5 בדצמבר 2023
  6. ^ When a man hits a woman: moral evaluations and reporting violence to the police.
  7. ^ Susan M Perryman, Jane Appleton, Male victims of domestic abuse: implications for health visiting practice, Journal of Research in Nursing 21, 2016-09, עמ' 386–414 doi: 10.1177/1744987116653785
  8. ^ יפעת ארליך, מדוע הגברים המוכים ממשיכים לספוג ולשתוק?, באתר nrg‏, 28 ביוני 2014
  9. ^ 1 2 4,200 תיקים על אלימות נשים נגד גברים, באתר ערוץ 7, 5 בדצמבר 2014
  10. ^ בוכבינדר, א., שרר, מ., ואיזיקוביץ, צ. (1997). פערי דיווח בין גברים ונשים על רמת אלימות אינטימית, חברה ורווחה, יז, (5).
  11. ^ מאמר וטבלת סטטיסטיקות, קנדה 2014 (באנגלית)
  12. ^ NATIONAL STATISTICS, NCADV: National Coalition Against Domestic Violence
  13. ^   Martin Daubney, ‏Why female violence against men is society's last great taboo, The Telegraph, 15 March 2016
  14. ^ Martin Fiebert, California State University, Long Beach, References Examining Assaults by Women on Their Spouses or Male Partners: An Updated Annotated Bibliography, https://www.researchgate.net/, ‏יוני 2014
  15. ^ 1 2 מיכל יעקב יצחקי, הגברים בוכים בלילה, באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2014 02:37
  16. ^ זאב וינשטוק, ענת בן-פורת, דורית בר-דוד וזיו רז, מאמר פרספקטיבה: בין נכונות למוכנות: שינוי בתפיסה המגדרית של בעיית האלימות הפיזית ביחסים בין בני הזוג, באתר חברה ורווחה, ‏דצמבר 2019
  17. ^   Martin Daubney, ‏Why female violence against men is society's last great taboo, The Telegraph, 15 March 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלימות_נגד_גברים&oldid=38113094"