אלימות נגד נשים

תופעה חברתית הכוללת אלימות פיזית, אלימות מילולית, התעללות נפשית, תקיפה מינית או אלימות כלכלית כלפי נשים

אלימות נגד נשים היא פשע שנאה המתקיים כלפי נשים בשל מגדרן. אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה.

תיאוריות שונות מנסות להסביר את המניעים לאלימות המופנית כלפי אישה וביניהם השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, ממשיכה התופעה להתקיים באופן נרחב ברחבי העולם ולגבות קורבנות נוספים.

היסטוריה של אלימות כלפי נשיםעריכה

בתרבויות שונות ובחברות פטריארכליות נחשבה האישה לרכוש של הגבר. אלימות נגד נשים הייתה דרך לשליטה בהן ולהגבלת צעדיהן ומעמדן בחברה, ותרמו לכך חוקים שונים ומדיניות ממשלתית בחלק מהמדינות, שלעיתים קיימים גם כיום.[1]

אלימות נגד נשים בתנ"ך ובמסורת היהודיתעריכה

עדויות לאלימות נגד נשים ניתן לראות בין השאר בתנ"ך. סיפור דינה שהחל באלימות כלפי אישה אחת הביא לנקמה אלימה בקנה מידה של הכרזת מלחמה.

בספר שופטים בסיפור פילגש בגבעה. בסיפור זה גבר שחשש לחייו הציע להמון את פילגשו כקורבן חלופי. אנשים משבט בנימין אנסו פילגש של בן שבט לוי עד מוות. בתגובה למעשה יצאו יתר השבטים למלחמת אחים והשמידו את שבט בנימין מהם נותרו 300 ניצולים.

פרשת אשת יפת תואר מראה שבתקופת המקרא היו מקובלות תופעות של שבי ואונס של נשות האויב בעת מלחמה. בתקופה בה חלו דיני עבד עברי, לאדם חסר-כל הייתה רשות למכור את בתו הקטנה לאמה עברייה, מעמד שנותר בתוקפו עד הגיעה לגיל בת מצווה והתיר לקונה לשאתה לאישה (בת חורין) או להשיאה לבנו (במידה והיא אינה רוצה בחתונה היא משוחררת לחופשי).[2]

לפי ההלכה, החובל באדם אחר, חייב לפצותו. דין זה חל גם על פגיעה בנשים. בספרות הרבנית יש גילויי סלידה מבעלים אלימים ובתקופות שונות תוקנו תקנות מיוחדות למניעת אלימות זו, הן בדיני משפחה, הן במישור המשפט הפלילי והן במישור האזרחי.[3]

סוגי אלימותעריכה

קיימים ביטויים שונים לאלימות, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, מילת נשים, נישואין כפויים, רצח על כבוד המשפחה.

אלימות מיניתעריכה

  ערך מורחב – אלימות מינית

תקיפה מינית היא תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. היא כוללת מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ.

העבירות מוגדרות על פי החוק והן: מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה (יש הרואים גם בהטרדה מינית סוג של תקיפה מינית, ויש המעדיפים להבחין בין השתיים).

אלימות במשפחהעריכה

  ערך מורחב – אלימות במשפחה

אלימות מינית יכולה להתרחש גם בין בני-זוג נשואים, כפיית יחסי-מין על בן\בת הזוג נחשב לאונס על פי החוק במרבית מדינות העולם המערבי. דוגמה נוספת לאלימות מינית היא "אונס דייטים" - תקיפה בין אנשים שזה עתה הכירו, למשל במהלך דייט, ללא הסכמתו של אחד מהם.[4]

אלימות כלפי בת הזוג היא מצב מורכב ואמביוולנטי מאחר שביחסים בין נשים וגברים נמצאת סתירה: מצד אחד יחסים של מתח, ריחוק ועוינות ומצד שני משיכה, אהבה וחיבה. מרבית התוקפים עשויים להיות אנשים בעלי צרכים אשר יכולים לאהוב ולהיות נאהבים, והם נוקטים באלימות כדי לקבל את רצונם מבנות זוגם ולהשיג עליהן שליטה. אלימות בעל כלפי רעייתו עשויה להיות מופעלת בכמה אופנים: פיזי, נפשי, מילולי, מיני וכלכלי. ההתנהגויות כוללות איומים, השפלות מילוליות ופיזיות, מעקבים, הטרדות, הצרת צעדים, בידוד חברתי, מניעת שליטה על משאבים כלכליים, השלכת חפצים, אונס או פגיעה מינית, פגיעות פיזיות שונות, ולעיתים ניסיונות רצח ואף רצח.

פרופ' מורי ארנלוד שטראוס ואחרים פרסמו מחקרים משנת 1980, בהם נטען כי אלימות בין בני זוג מאופיינת בסימטריה מגדרית והדדיות.[5]

נשים רבות נשארות במערכת זוגית אלימה בשל תלות כלכלית ורגשית משמעותית בגבר המתעלל, והעדר מנגנוני תמיכה ועזרה (מיעוט מקלטים לנשים מוכות ותוכניות שיקום). דרישה לפרידה או ניסיונות בריחה מובילים פעמים רבות למעשי אלימות נוספים מצד בן הזוג, איומים ממשיים על חייהן של הנשים, ולעיתים רצח נשים.

אלימות נגד אישה בתקופת ההריון מכונה לפעמים "אלימות הריונית",[6] ונטען שהיא עשויה לנבוע מקנאת בן הזוג בעובר ובמטרה לפגוע בו.

אלימות נגד נשים עשויה להתבטא ברכושנות וקנאה כלפי האישה, בידוד האישה, ניסיון לשלוט בחייה של האישה באופן מוחלט, ניסיון הפחדת האישה על ידי מכות, שבירת חפצים או פגיעה ברכוש, איום בפגיעה עצמית כגון התאבדות, פגיעה או איום פגיעה בילדים והכחשת האלימות.[7] בחלק מהמקרים יש נטייה להתחרט על מעשיו בהטחות חוזרות ונשנות כי "זה לא יקרה שוב" ובקניית מתנות.

אלימות נפשיתעריכה

  ערך מורחב – התעללות רגשית

אלימות נפשית כוללת השפלה, איומים, אלימות מילולית ובידוד חברתי. על אף שהתנהגויות אלה בפני עצמן אינן משאירות סימנים גופניים, הן עשויות להוביל למצבים של חרדה מהאפשרות למימוש האיומים. ההשפלות, ההאשמה והביקורת עלולות לפגוע משמעותית בדימוי העצמי וההערכה העצמית של האישה ובתחושת המסוגלות העצמית שלה.[8] אלימות נפשית יכולה לבוא לידי ביטוי לעיתים בשתיקה ארוכה מכוונת או בהתנהגות פסיבית-אגרסיבית, שבה במקום ביטוי הכעס בצורה גלויה ובשיחה, עושה זאת האדם על ידי התנהגות תוקפנית (לדוגמה: טריקת הדלת). דוגמאות נוספות לאלימות נפשית יכולת לכלול אלימות כלכלית שבה גבר הוא היחיד שיש לו שליטה על ההוצאות, והוא משתמש בכוחו זה כנגד האשה אף על פי שגם היא תורמת מהכנסותיה - היא לא מורשית לקנות דברים באופן עצמאי, ואלימות טכנולוגית שבה הגבר מנצל את הטכנולוגיה כדי לשלוט על זוגתו, למשל לוקח לה את הטלפון הנייד, לא מרשה לה להירשם לרשתות חברתיות שבהן היא עשויה להכיר אנשים אחרים ועוד.[9]

מילת נשיםעריכה

  ערך מורחב – מילת נשים

מילת נשים זהו מנהג הנערך במדינות אפריקניות למניעת אורגזמה, הנערך לרוב על ידי כריתת הדגדגן, או באמצעות תפירת השפתיים של איבר המין והשארת פתח קטן ליציאת השתן. מרבית מדינות המערב, רואות במילת נשים כאלימות פיזית מינית ונפשית בנשים הכרוכה בסיכונים גבוהים של זיהומים.[10]

אפיוני האשה המוכהעריכה

האישה המוכה מאופיינת בפחד תמידי, התדרדרות במצב הנפשי, התקפי חרדה שמתבטאים בחוסר שעות שינה, ולפעמים גם בהתמכרות לאלכוהול, בידוד חברתי וכלכלי מכל סובביה, המותקפת מרגישה שהיא תלויה בבן זוגה המתעלל, לרוב לא מראה אותות מצוקה, וגם כששואלים מראה חזית מושלמת (נובע מפחד).

ברוב המקרים האישה המוכה אינה מודעת למצבה הקשה, זאת מפני שהתוקף משכנע את המותקפת שהוא נוהג כראוי ושהיא הבעייתית, "המשוגעת", וגורם לירידה בביטחון העצמי והיכולת העצמית אצל האישה המוכה, כך שמתחילה להאמין לדברי המתעלל.

מערכת היחסים נבנית על ביטחון והאישה המוכה בוטחת בבן זוגה ונוטה לא להאמין ולדחוק את המקרים הקשים.

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשיםעריכה

  ערך מורחב – יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

ב-17 בדצמבר 1999, הוכרז על ידי האו"ם, ה-25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.[11]

אלימות נגד נשים בישראלעריכה

  ערך מורחב – אלימות נגד נשים בישראל

ההכרה בנושא אינה אחידה בכל החברה הישראלית, והיא איטית יותר בחברות מסורתיות וסגורות יותר ובפרט החברה הפלסטינית, עולי קווקז, החברה בדואית החברה החרדית והקהילה האתיופית. בחברות אלה יש יחס מיוחד כלפי נשים ומעמדן במשפחה, עמדות כלפי נשים מוכות ובעלים אלימים, ויחס כלפי החברה הישראלית מסביבן.

ב-3 בנובמבר 1977 הוקם המקלט לנשים מוכות הראשון בישראל. המקלט שכן בדירת חמישה חדרים בשכונת הדר הכרמל בחיפה.[12] מקלט ראשון לנשים מוכות חרדיות נפתח בסוף שנות ה-90. לדברי היזם, העיתונים החרדים סירבו לפרסם מודעות של העמותה שהקימה אותו, עד לקבלת הודעת תמיכה מהרב אליהו בקשי דורון, שהיה ראש בתי הדין הרבניים.[13]

על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, ממשיכה התופעה להתקיים באופן נרחב ולגבות קורבנות נוספים.[14] החל משנות ה-2000 יש כ-20 מקרים של רצח נשים מדי שנה בישראל, רוב הנרצחות נורו בנשק חם. במחקר שערכה עמותת "איתך" נאמר כי 90% מהנשים שהשתתפו במשאל דיווחו על חשיפתן לאלימות במקומות ציבוריים, 67% נמנעו משימוש בסוכנויות חיצוניות מחשש שיאבדו את התמיכה במשפחה וילדים, 58% מהנשים הבדואיות סובלות מאלימות פסיכולוגית או פיזית.

אלימות נגד גבריםעריכה

  ערך מורחב – אלימות נגד גברים

קיימות תאוריות הטוענות שהסיבה לאלימות נגד נשים נעוצה באי השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. לעומתם, ישנם המצביעים לעובדה שרוב נפגעי האלימות בעולם הם גברים. לדוגמה בארצות הברית לבדה, גברים היוו 99.999% מהנפגעים וההרוגים במלחמות ההיסטוריות,[15][16][17] והיוו יותר מ 97% מהנפגעים מאז מלחמת המפרץ הראשונה.[18][19][20] גברים גם מהווים 76% מקורבנות הרצח בארצות הברית,[21] ומהווים רוב גדול לקורבנות פשעים אלימים.[22] גם לפשעי מין גברים רבים נופלים קורבן, לדוגמה, ע"פ סטפן דונלדסון נשיא האגודה להפסקת האונס בבתי הכלא, ישנם 290,000 אסירים גברים הנאנסים מדי שנה בבתי הכלא בארצות הברית, ובממוצע מבוצעים שם 45,000 מעשי אונס מדי יום, מתוך אוכלוסייה של 1.2 מיליון אסירים גברים בארצות הברית.[23] מאחר שרק מיעוט מהאלימות מכוונת נגד נשים, יש הטוענים שהאלימות נגד נשים אינה נובעת משנאת נשים, אלא פשוט מעבריינים המנצלים אנשים חלשים מהם, בין אם הם גברים או נשים.[24]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד נשים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Violence against women, באתר womankind
    History of Violence Against Women and Current Systems Response, באתר של אוניברסיטת מיין
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ז'; משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ד'.
  3. ^ ד"ר מרדכי פרישטיק, אלימות נגד נשים ביהדות, כתב העת "חברה ורווחה", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, 1990
  4. ^ אבינועם בן זאב, אונס בדייט: "לא" זה "לא", בכל שלב שהוא, באתר ynet, 29 בנובמבר 2006
  5. ^ Murray Straus, Katreena Scott, Gender symmetry in partner violence: The evidence, the denial, and the implications for primary prevention and treatment. Preventing partner violence: Research and evidence-based intervention strategies., 2009
  6. ^ דגנית-אמתלאי חננאל, אלימות הריונית: על אלימות במשפחה בעת ההיריון
  7. ^ תופעת האלימות במשפחה והתופעה בישראל, באתר ויצו
  8. ^ ניני גוטספלד, מילים הורגות, כשדו - שיח יומיומי הופך לנשק קטלני, 2006, באתר טקסט
  9. ^ נא להכיר: אלימות טכנולוגית, מתוך אתר מאקו נובמבר 2019
  10. ^ afrol News - Ethiopian women reject genital cutting (FGM)
  11. ^ יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים - 25 בנובמבר
  12. ^ מתוך: מרשה פרידמן, "גולה בארץ המובטחת", 1990 - הקמת המקלט
  13. ^ צופיה הירשפלד, מכה שלא כתובה בתורה, ynet, 07.11.09
  14. ^ هيئة الأمم المتحدة للمرأة., اليوم الدولي للقضاء على العنف ضد المرأة
  15. ^ The Vietnam Veterans Memorial information, The Wall USA
  16. ^ The Vietnam Veterans Memorial Women, The Wall USA
  17. ^ Warcost, The United States Civil War Center
  18. ^ Female casualties, iraq coalition casualties count
  19. ^ OPERATION IRAQI FREEDOM (OIF) U.S. CASUALTY STATUS, us department of defense
  20. ^ America's Major Wars: the Causalities and Financial Cost therewith
  21. ^ Violence statistics, centers for disease control and prevention
  22. ^ Victims and Victimization, September 20, 2010, office of justice programs
  23. ^ AUTH, Rape In Prison, prison abuse lawyer
  24. ^ Sommers, Dr. Christina Hoff. Researching the "Rape Culture" of America. 4 March 2010.