אלימות נגד נשים

שם כולל לאלימות פיזית, אלימות מילולית, התעללות נפשית, תקיפה מינית או אלימות כלכלית כלפי נשים

אלימות נגד נשים ידועה גם בתור אלימות מגדרית מוגדרת בספרות המקצועית כפגיעה אלימה או פוטנציאל לפגיעה, המבוצעת על בסיס נורמות מגדריות ודינמיקת כוח לא שיוויונית כנגד רצונו של האדם.[1][2] אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה. אלימות זו נתפסת לעיתים כפשע שנאה וכמנגנון להכנעה של נשים, בחברה או בכלל או ביחסים בין-אישיים בפרט. היא עשויה לנבוע מתפיסה של זכאות, עליונות, ושנאת נשים.

הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת, "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוך בהשוואה לגברים".[3] תיאוריות שונות מנסות להסביר את המניעים לאלימות המופנית כלפי אישה וביניהם השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, ממשיכה התופעה להתקיים באופן נרחב ברחבי העולם ולגבות קורבנות נוספים.

יש הטוענים כי מקור בעיית האלימות נגד נשים הוא המשטר הפטריארכלי שמהותו הוא הכפפת נשים לשלטון הגברים, שליטה ופיקוח ממוסדים ויצירת "תודעה כוזבת". משנות ה-60 של המאה ה-20, הקולות הפמיניסטיים טענו שכל סוגי האלימות כלפי נשים - אלימות פיזית, אונס, הטרדה מינית, פורנוגרפיה, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, זנות, סחר בנשים ועוד, הם חלק מבנה של הדיכוי הפטריארכלי בתקופות שונות ובתרבויות שונות, המאפשר לדיכוי לשעתק את עצמו באמצעות משמוע נשים. הסוף של תופעת האלימות נגד נשים מותנית בסוף הפטריארכיה ובכינון חברה שבה מכבדים את זכויות האדם של כל אחת ואחד כיצורים רציונליים אוטונומיים, שהשליטה על גופם, מיניותם וחייהם היא בידיהם.

במדינות רבות בעולם, כמו במדינת ישראל, המסר חלחל וההתייחסות לאלימות כלפי נשים הפכה לסוגיה פוליטית שמוסדות הקהילה, המדינה והחברה העולמית אמורים לתת עליה את הדעת. ואכן אלימות מגדרית מוגדרת כיום במקומות רבים בעולם כהפרה של החוק ושל הקוד התרבותי הדמוקרטי.[4]

היסטוריה של אלימות כלפי נשיםעריכה

בתרבויות שונות ובחברות פטריארכליות נחשבה האישה לרכוש של הגבר. אלימות נגד נשים הייתה דרך לשליטה בהן ולהגבלת צעדיהן ומעמדן בחברה, ותרמו לכך חוקים שונים ומדיניות ממשלתית בחלק מהמדינות, שלעיתים קיימים גם כיום.[5]

אלימות נגד נשים בתנ"ך ובמסורת היהודיתעריכה

עדויות לאלימות נגד נשים ניתן לראות בין השאר בתנ"ך. סיפור דינה שהחל באלימות כלפי אישה אחת הביא לנקמה אלימה בקנה מידה של הכרזת מלחמה.

בספר שופטים בסיפור פילגש בגבעה. בסיפור זה גבר שחשש לחייו הציע להמון את פילגשו כקורבן חלופי. אנשים משבט בנימין אנסו פילגש של בן שבט לוי עד מוות. בתגובה למעשה יצאו יתר השבטים למלחמת אחים והשמידו את שבט בנימין, מהם נותרו 600 ניצולים.

פרשת אשת יפת תואר מראה שבתקופת המקרא היו מקובלות תופעות של שבי ואונס של נשות האויב בעת מלחמה. בתקופה בה חלו דיני עבד עברי, לאדם חסר-כל הייתה רשות למכור את בתו הקטנה לאמה עברייה, מעמד שנותר בתוקפו עד הגיעה לגיל בת מצווה והתיר לקונה לשאתה לאישה (בת חורין) או להשיאה לבנו (במידה והיא אינה רוצה בחתונה היא משוחררת לחופשי).[6]

לפי ההלכה, החובל באדם אחר, חייב לפצותו. דין זה חל גם על פגיעה בנשים. בספרות הרבנית יש גילויי סלידה מבעלים אלימים ובתקופות שונות תוקנו תקנות מיוחדות למניעת אלימות זו, הן בדיני משפחה, הן במישור המשפט הפלילי והן במישור האזרחי.[7]

סוגי אלימותעריכה

קיימים ביטויים שונים לאלימות, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, מילת נשים, נישואין כפויים, ורצח על כבוד המשפחה.

אלימות מיניתעריכה

  ערך מורחב – אלימות מינית

תקיפה מינית היא תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. היא כוללת מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ.

העבירות מוגדרות על פי החוק והן: מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה (יש הרואים גם בהטרדה מינית סוג של תקיפה מינית, ויש המעדיפים להבחין בין השתיים).

מילת נשיםעריכה

  ערך מורחב – מילת נשים

מילת נשים זהו מנהג הנערך במדינות אפריקניות למניעת אורגזמה, הנערך לרוב על ידי כריתת הדגדגן, או באמצעות תפירת השפתיים של איבר המין והשארת פתח קטן ליציאת השתן. מרבית מדינות המערב, רואות במילת נשים כאלימות פיזית מינית ונפשית בנשים הכרוכה בסיכונים גבוהים של זיהומים.[8]

אלימות במשפחהעריכה

  ערך מורחב – אלימות במשפחה

אלימות מינית יכולה להתרחש גם בין בני-זוג נשואים, כפיית יחסי-מין על בן\בת הזוג נחשב לאונס על פי החוק במרבית מדינות העולם המערבי. דוגמה נוספת לאלימות מינית היא "אונס דייטים" - תקיפה בין אנשים שזה עתה הכירו, למשל במהלך דייט, ללא הסכמתו של אחד מהם.[9]

אלימות כלפי בת הזוג היא מצב מורכב ואמביוולנטי מאחר שביחסים בין נשים וגברים נמצאת סתירה: מצד אחד יחסים של מתח, ריחוק ועוינות ומצד שני משיכה, אהבה וחיבה. מרבית התוקפים עשויים להיות אנשים בעלי צרכים אשר יכולים לאהוב ולהיות נאהבים, והם נוקטים באלימות כדי לקבל את רצונם מבנות זוגם ולהשיג עליהן שליטה. אלימות בעל כלפי רעייתו עשויה להיות מופעלת בכמה אופנים: פיזי, נפשי, מילולי, מיני וכלכלי. ההתנהגויות כוללות איומים, השפלות מילוליות ופיזיות, מעקבים, הטרדות, הצרת צעדים, בידוד חברתי, מניעת שליטה על משאבים כלכליים, השלכת חפצים, אונס או פגיעה מינית, פגיעות פיזיות שונות, ולעיתים ניסיונות רצח ואף רצח.

פרופ' מורי ארנלוד שטראוס ואחרים פרסמו מחקרים משנת 1980, בהם נטען כי אלימות בין בני זוג מאופיינת בסימטריה מגדרית והדדיות.[10]

נשים רבות נשארות במערכת זוגית אלימה בשל תלות כלכלית ורגשית משמעותית בגבר המתעלל, והעדר מנגנוני תמיכה ועזרה (מיעוט מקלטים לנשים מוכות ותוכניות שיקום). דרישה לפרידה או ניסיונות בריחה מובילים פעמים רבות למעשי אלימות נוספים מצד בן הזוג, איומים ממשיים על חייהן של הנשים, ולעיתים רצח נשים.

אלימות נגד אישה בתקופת ההריון מכונה לפעמים "אלימות הריונית",[11] ונטען שהיא עשויה לנבוע מקנאת בן הזוג בעובר ובמטרה לפגוע בו.[דרוש מקור]

אלימות נגד נשים עשויה להתבטא ברכושנות וקנאה כלפי האישה, בידוד האישה, ניסיון לשלוט בחייה של האישה באופן מוחלט, ניסיון הפחדת האישה על ידי מכות, שבירת חפצים או פגיעה ברכוש, איום בפגיעה עצמית כגון התאבדות, פגיעה או איום פגיעה בילדים והכחשת האלימות.[12] בחלק מהמקרים יש נטייה להתחרט על מעשיו בהטחות חוזרות ונשנות כי "זה לא יקרה שוב" ובקניית מתנות.

אלימות במשפחה בזמן הקורונה בעולם ובישראלעריכה

האלימות נגד נשים נוטה להעלות תחת מצבי חירום, כולל מצבי חירום של מגפה עולמית. למרות שהנתונים מעטים, ישנם דיווחים מסין, בריטניה, ארצות הברית ומדינות אחרות על עלייה במקרי האלימות במשפחה החל מהתפרצות הנגיף .

לפי WHO, מגפת הקורונה עלולה להחמיר את הסיכונים לאלימות כלפי נשים. שכן, המתח והלחץ בעקבות המגפה, ההתרחקות מהחברה ומרשתות החברתיות של הגנה וביטחון, והירידה בנגישות לשירותים; אלו עלולים להגביר את הסיכון לאלימות כלפי נשים. יתרה מכן, מבצעי ההתעללות עשויים להשתמש בהגבלות הקורונה כדי לצמצם עוד יותר את הגישה לשירותים, עזרה ותמיכה מרשתות פורמליות ובלתי פורמליות כאחד. כאמור, אמצעי ההתרחקות שננקטו בשעת מגפת הקורונה מעלים את הסיכויים לאלימות כלפי נשים, ואלימות מבן זוג אינטימי בפרט. נשים לרוב נושאות בנטל של עבודות הבית וטיפול בילדים, כך שהקרונה וסגירת מערכות החינוך מגבירות עוד יותר נטל זה ומעודדות את הלחץ והמתח בבית. בנוסף, שיבושים בפרנסה בשל המגפה, לרבות אצל נשים, מקטין את הגישה לצרכים ולשירותים בסיסים. אלו מגבירים את הלחץ במשפחות, כך שבמשפחות עם פוטנציאל להחרפת קונפליקטים ואלימות, מצב זה עלול להגביר את הסיכון של נשים לחוות אלימות והתעללות. [13]

גם בישראל גבולות הבידוד שהחילו משרד הבריאות והממשלה במטרה למגר את וירוס הקונה, הגבירו את הסיכונים לאלימות כלפי נשים, בעיקר אלימות בתוך המשפחה. לפי הנתונים: בקו תמיכה 118, בו ניתן מענה ועזרה להתמודדות עם אלימות במשפחה, חלה עלייה ניכרת בשיעור הפניות הטלפוניות והודעות הטקסט. כמו כן, לפי נתוני משרד הרווחה, מספר התלונות לגבי אלימות במשפחה זינק פי שלושה מתחילת המגפה. יתרה מכן, ויצו הקימה מקלט חירום ארצי בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, מיום פתיחתו- במאי 2020, הוא סיפק מענה ל-120 משפחות, פי שלושה מהנתונים המוכרים ממקלטים בתקופות אחרות. גם יחידת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים מדווחת על עלייה חדה בפניות במהלך תקופת הקורונה. כמו גם, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל חושף עלייה של 95% בפניות לקו החם בוואטסאפ. בנוסף, נתוני משרד הרווחה מראים עלייה של 760% מקרים של אלימות בקרב משפחות, הן כלפי נשים והן כלפי גברים. מניתוח של הארגון UN Women, שפועל בשטחי הרשות הפלסטינית, על ההשפעה המגדרית של וירוס הקורונה, דווח על עלייה באלימות מבוססת מגדר עם אזהרה ברורה שהמגפה פוגעת במידה לא-פרופורציונלית בנשים, וכי בכוחה להחריף סיכונים ופגיעות מגדריות קיימות, תוך העמקת חוסר השוויון המצוי בחברה זו בלאו הכי. [14]

אלימות נפשיתעריכה

  ערך מורחב – התעללות רגשית

אלימות נפשית כוללת השפלה, איומים, אלימות מילולית ובידוד חברתי. על אף שהתנהגויות אלה בפני עצמן אינן משאירות סימנים גופניים, הן עשויות להוביל למצבים של חרדה מהאפשרות למימוש האיומים. ההשפלות, ההאשמה והביקורת עלולות לפגוע משמעותית בדימוי העצמי וההערכה העצמית של האישה ובתחושת המסוגלות העצמית שלה.[15] אלימות נפשית יכולה לבוא לידי ביטוי לעיתים בשתיקה ארוכה מכוונת או בהתנהגות פסיבית-אגרסיבית, שבה במקום ביטוי הכעס בצורה גלויה ובשיחה, עושה זאת האדם על ידי התנהגות תוקפנית (לדוגמה: טריקת הדלת). דוגמאות נוספות לאלימות נפשית יכולת לכלול אלימות כלכלית שבה גבר הוא היחיד שיש לו שליטה על ההוצאות, והוא משתמש בכוחו זה כנגד האשה אף על פי שגם היא תורמת מהכנסותיה - היא לא מורשית לקנות דברים באופן עצמאי, ואלימות טכנולוגית שבה הגבר מנצל את הטכנולוגיה כדי לשלוט על זוגתו, למשל לוקח לה את הטלפון הנייד, לא מרשה לה להירשם לרשתות חברתיות שבהן היא עשויה להכיר אנשים אחרים ועוד.[16]

גזלייטינגעריכה

  ערך מורחב – גזלייטינג

גָזְלַייטִינְגאנגלית: Gaslighting) הוא צורת התנהגות הכוללת מניפולציה של הזולת כדי לגרום לו לפקפק בתפיסת המציאות שלו.[17] מניפולציה מתמשכת לאורך זמן עלולה להביא לכך שהקורבן יתחיל לפקפק בזיכרון שלו, בתפיסה שלו, בהבנה הכללית שלו את המציאות ובשיקול הדעת שלו, והיא עשויה לגרום לנפגע לחוש בלבול, אובדן ביטחון והערכה עצמית, וספקות בנוגע ליציבות הרגשית והנפשית שלו.[18] הביטוי לקוח מסרט הנקרא 'gaslight' משנת 1944, בסרט הגבר גונב מאשתו תכשיט ומחביא אותו בעליית הגג, כשהוא מדליק את האור בעליית הגג הוא פוגם בתאורה בשאר הבית. האישה חשה שמשהו לא כשורה, אך הוא משכנע אותה שהיא חולה בנפשה והתאורה בבית תקינה. [19]

אלימות כלכליתעריכה

  ערך מורחב – אלימות כלכלית במשפחה

התעללות כלכלית היא חלק מדפוס התנהגויות המשמשות לפוגעים לשמר את כוחם ושליטתם בנפגעות, מדובר בדפוס אלימות שקורה בתוך המשפחה, בדרך כלל בין בני זוג, ומבוצע לרוב על ידי הגבר כלפי האישה. מדובר בפרקטיקות שונות המונעות מהאישה לשלוט בנכסים ומשאבים כלכליים, ואף מונעות ממנה להחזיק בעבודה ולשפר את יכולות התעסוקה שלה. אלו מונעים עצמאות מהנפגעת, וכל יכולת שלה לתמוך ולכלכל את עצמה. על כן, היא נאלצת להיתמך בפוגע, ובכך תלותה בו ויכולת השליטה שלו עליה מתגברת. הפרקטיקות השכיחות לאלימות כלכלית הן מניעה מהפנגעת למצוא עבודה או לשמור עלייה לטווח ארוך, הגבלת הנפגעת כאשר רוצה לשפר עצמה מבחינה תעסוקתית, מניעת מידע על המצב הפיננסי של בני הזוג, ניצול כלכלי של הנפגעת על ידי שימוש בשכר שמרוויחה בלבד, דרישה לדיווח על הוצאות, מניעת גישה לחשבונות פיננסים, הסתרת ממון במאגרים פיננסים נפרדים, קבלת החלטות כלכליות לבד ללא ייעוץ כלל, ויצירת חובות כספיים על שם בן הזוג ללא ידיעתו. דווח שב-94-99% ממקרי ממקרי הפניה לעזרה בנוגע לאלימות פיזית בארצות הברית, מתברר שהן מתמודדות גם עם אלימות כלכלית. על כן, אלימות כלכלית מופיעה בהמשך לשליטה ולנקמה אחרי שהמדינה מפעילה סנקציות נגד אלימות פיזית. [20]

רק 75.9% מתוך 141 מדינות שנבדקו ישנה חקיקה נגד אלימות במשפחה, ורק במחצית מהן מוזכרת אלימות כלכלית. עם זאת, לרוב האזכור לא כולל הליכי בדיקה אכיפה או תמיכה וחילוץ. בישראל, החוק למניעת אלימות במשפחה, המסדיר הגנה הוא מסגרת הטיפול היחידה האפשרית כיום לנפגעות אלימות. בישראל החוק מכיר באלימות כלכלית, רק כאשר נעשה כמקרה פרטי של אלימות בן זוג לצד אלימות פיזית, רגשית-נפשית, מינית ודיגיטלית. לכן, החלקיות של החוק מונע מיצוי עונש וסיוע לנפגעות במקרים רבים.

אפיוני האשה המוכהעריכה

האישה המוכה מאופיינת בפחד תמידי, התדרדרות במצב הנפשי, התקפי חרדה שמתבטאים בחוסר שעות שינה, ולפעמים גם בהתמכרות לאלכוהול, בידוד חברתי וכלכלי מכל סובביה, המותקפת מרגישה שהיא תלויה בבן זוגה המתעלל, לרוב לא מראה אותות מצוקה, וגם כששואלים מראה חזית מושלמת (נובע מפחד).

ברוב המקרים האישה המוכה אינה מודעת למצבה הקשה, זאת מפני שהתוקף משכנע את המותקפת שהוא נוהג כראוי ושהיא הבעייתית, "המשוגעת", וגורם לירידה בביטחון העצמי והיכולת העצמית אצל האישה המוכה, כך שמתחילה להאמין לדברי המתעלל.

מערכת היחסים נבנית על ביטחון והאישה המוכה בוטחת בבן זוגה ונוטה לא להאמין ולדחוק את המקרים הקשים.

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשיםעריכה

  ערך מורחב – יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

ב-17 בדצמבר 1999, הוכרז על ידי האו"ם, ה-25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.[21]

אמנת איסטנבולעריכה

  ערך מורחב – אמנת איסטנבול

אמנת אסטנבול, או בשמה המלא: האמנה למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. היא אמנה בינלאומית של מועצת אירופה בנושא אלימות נגד נשים. האמנה נכנסה לתוקף ב-2014, ומאז מהווה את הסטנדרט הבינלאומי המקובל ביחס להתמודדות עם אלימות נגד נשים. היום חתומות על האמנה מעלה 40 מדינות, ומעלה 30 כבר אשררו אותה. למרות שהאמנה של מועצת אירופה, היא פתוחה להצטרפות לכלל המדינות. בהקדמה קובעת האמנה כי שוויון דה-יורה ושוויון דה-פקטו בין נשים וגברים הוא מרכיב מרכזי במניעת אלימות כלפי נשים. האמנה מספקת מענה אפקטיבי לאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, היא מחייבת פעולה מתואמת במספר זירות באמצעות שיתוף פעולה בין המדינה, המגזר הפרטי, מערכות החינוך, רשויות האכיפה וארגוני החברה האזרחית. היא מציבה ארבעה עמודי תיווך למיגור האלימות: מניעה, הגנה, העמדה לדין, וניטור. האמנה מבוססת על ההנחה שאין שחקן או מוסד שיכול להתמודד לבד עם תופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה, שכן מדובר על בעיה בינלאומית רחבה. לכן יש לתת לה מענה אפקטיבי והיא דורשת פעולה מתואמת על ידי שחקנים רבים ושונים. [22]

הביקורת בישראלעריכה

בישראל אמנת אסטנבול זכתה לביקורת רבה לרבות בדבר אובדן עצמאות המדינה. במידה וישראל תחתום על האמנה היא לא תוכל להחליט בנושא הגירה והתאזרחות, שכן האמנה קובעת כי במקרה של אלימות במשפחה הנפגעת מוגדרת כפליטה לכן לפי החוק הבינלאומי מדינות החתומות מתחייבות לקלוט אותה. פורום קהלת פרסמו ביקורת על כך שהאמנה פוגעת באינטרס הלאומי של מדינת ישראל, לדידם היא תגרום לשינויים מרחיקי לכת במדיניות ההגירה, ותסכל את יכולת מדינת ישראל לפקח על התאזרחות. הם מוסיפים כי האמנה איננה הולמת את דעתם של רוב הציבור הישראלי בענייני תפיסות חינוך, משפחה, יחסי דת מדינה.

גם ארגון תורת המדינה הוסיף לביקורת זו. יתרה מכן, ח"כ בצלאל סמוטריץ' הוסיף על הטענות הנ"ל שאימוץ האמנה תגרום למגמה דמוגרפית של אובדן הרוב היהודי במדינה. [23] ב-2018 על רקע הביקורות הצהירה מועצת אירופה כי האמנה לא שואפת לכפות אורח חיים מסוים אלא למנוע ולמגר את תופעת האלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, בנוסף האמנה אינה מבקשת למחוק הבדלים מיניים בין נשים לגברים, ואיננה מכחישה אותם. יתרה מכן, הוסיפה ההצהרה, שהאמנה לא מבקשת להגדיר מחדש את המונח משפחה.

על אף שהמדינה נתפסת כנושאת המרכזית למניעת אלימות ולשמירת הביטחון האישי, המדינה נוקטת באסטרטגיה מוגבלת ובעייתית. המדינה משקפת עוצמה קפיטליסטית ופטריארכלית ואינטרסים של בורגנות גברית ולכן לא בטוח שהפתרון יגיע מכיוון זה.[24]

אלימות נגד נשים בישראלעריכה

  ערך מורחב – אלימות נגד נשים בישראל
אלימות נגד נשים בישראל היא חלק מתופעה נפוצה בעולם. ההכרה בנושא התחילה ב-1976, ביוזמתה של חברת הכנסת מרשה פרידמן והובילה להקמת מקלטים לנשים מוכות ברחבי המדינה.

ההכרה בהיקף התופעה אינה אחידה בכל החברה הישראלית, והיא איטית יותר בחברות מסורתיות וסגורות יותר ובפרט החברה הערבית, עולי קווקז, החברה הבדואית, החברה החרדית והקהילה האתיופית. בחברות אלה יש יחס מיוחד כלפי נשים ומעמדן במשפחה, עמדות כלפי נשים מוכות ובעלים אלימים.

אלימות נגד גבריםעריכה

  ערך מורחב – אלימות נגד גברים

במרבית המחקרים ההתייחסות לתופעת האלימות במשפחה מופנית לנשים המוכות ולגברים האלימים. אולם, ישנם גם גברים שהם קורבנות במשפחה או בזוגיות אך ההתייחסות לתופעה זו היא מגבלת. הודות לפעילותן הנמרצת של תנועות הנשים הפמיניסטיות הוסב תשומת הלב לתופעת האלימות נגד נשים, אחת מהתוצאות הייתה שמרבית המחקרים התמקדו בנשים כקורבנות, בהתעלם מהעובדה שבמסגרת יחסי המשפחה גם גברים עשויים להיות קורבנות. וכך נשללת אלימות נשית וקורבנות גברית, ההתייחסות החוקית היא רק כלפי גבר מכה ואי טיפול מצד רשויות החוק. [25]

קיימות תאוריות הטוענות שהסיבה לאלימות נגד נשים נעוצה באי השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. לעומתם, ישנם המצביעים לעובדה שרוב נפגעי האלימות בעולם הם גברים. לדוגמה בארצות הברית לבדה, גברים היוו 99.999% מהנפגעים וההרוגים במלחמות ההיסטוריות,[26][27][28] והיוו יותר מ-97% מהנפגעים מאז מלחמת המפרץ הראשונה.[29][30][31] גברים גם מהווים 76% מקורבנות הרצח בארצות הברית,[32] ומהווים רוב גדול לקורבנות פשעים אלימים.[33] גם לפשעי מין גברים רבים נופלים קורבן, לדוגמה, ע"פ סטפן דונלדסון נשיא האגודה להפסקת האונס בבתי הכלא, ישנם 290,000 אסירים גברים הנאנסים מדי שנה בבתי הכלא בארצות הברית, ובממוצע מבוצעים שם 45,000 מעשי אונס מדי יום, מתוך אוכלוסייה של 1.2 מיליון אסירים גברים בארצות הברית.[34] מאחר שרק מיעוט מהאלימות מכוונת נגד נשים, יש הטוענים שהאלימות נגד נשים אינה נובעת משנאת נשים, אלא פשוט מעבריינים המנצלים אנשים חלשים מהם, בין אם הם גברים או נשים.[35]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד נשים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ WHO | Sexual and other forms of gender-based violence in crises, web.archive.org, ‏2014-07-21
  2. ^ G. Krantz, Violence against women, Journal of Epidemiology & Community Health 59, 2005-10-01, עמ' 818–821 doi: 10.1136/jech.2004.022756
  3. ^ A/RES/48/104 - Declaration on the Elimination of Violence against Women - UN Documents: Gathering a body of global agreements, www.un-documents.net
  4. ^ סלביה פוגל-ביז'אוי, Sylvie Fogiel Bijaou, Review of להציץ מבעד לחומות: אלימות כלפי בנות הזוג בקהילות סגורות, Megamot / מגמות מט, 2014, עמ' 831–835
  5. ^ Violence against women, באתר womankind
    History of Violence Against Women and Current Systems Response, באתר של אוניברסיטת מיין
  6. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ז'; משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ד'
  7. ^ ד"ר מרדכי פרישטיק, אלימות נגד נשים ביהדות, כתב העת "חברה ורווחה", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, 1990
  8. ^ afrol News - Ethiopian women reject genital cutting (FGM)
  9. ^ אבינועם בן זאב, אונס בדייט: "לא" זה "לא", בכל שלב שהוא, באתר ynet, 29 בנובמבר 2006
  10. ^ Murray Straus, Katreena Scott, Gender symmetry in partner violence: The evidence, the denial, and the implications for primary prevention and treatment. Preventing partner violence: Research and evidence-based intervention strategies., 2009
  11. ^ דגנית-אמתלאי חננאל, אלימות הריונית: על אלימות במשפחה בעת ההיריון
  12. ^ תופעת האלימות במשפחה והתופעה בישראל, באתר ויצו
  13. ^ World Health Organization, COVID-19 and violence against women: what the health sector/system can do, 7 April 2020, 2020
  14. ^ eitantamir, אלימות כלפי נשים בתקופת הקורונה | דו"ח מצב מתעדכן (2021), www.tipulpsychology.co.il
  15. ^ ניני גוטספלד, מילים הורגות, כשדו - שיח יומיומי הופך לנשק קטלני, 2006, באתר טקסט
  16. ^ נא להכיר: אלימות טכנולוגית, מתוך אתר מאקו נובמבר 2019
  17. ^ האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, APA Dictionary of Psychology Definition of Gaslighting, dictionary.apa.org (באנגלית)
  18. ^ האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, APA Dictionary of Psychology Definition of Gaslighting, dictionary.apa.org (באנגלית)
  19. ^ התעללות נפשית במסווה של אהבה, כיכר השבת, ‏2014-10-26
  20. ^ Adrienne E. Adams, Cris M. Sullivan, Deborah Bybee, Megan R. Greeson, Development of the Scale of Economic Abuse, Violence Against Women 14, 2008-05, עמ' 563–588 doi: 10.1177/1077801208315529
  21. ^ יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים - 25 בנובמבר
  22. ^ אמנת איסטנבול, מרכז רקמן
  23. ^ ח"כ בצלאל סמוטריץ', אמנת איסטנבול- כל מה שלא צריך לעשות במדינת ישראל, ערוץ 7, ‏2022-04-30
  24. ^ אראלה שדמי, לקראת תפיסה אחרת של אלימות גברים נגד נשים: אחראיות החברה והמדינה
  25. ^ שרה בן דוד, קורבנות גברים במשפחה-האם יש תופעה כזו?, אלימות אילמת-גברים כקורבנות
  26. ^ The Vietnam Veterans Memorial information, The Wall USA
  27. ^ The Vietnam Veterans Memorial Women, The Wall USA
  28. ^ Warcost, The United States Civil War Center
  29. ^ Female casualties, iraq coalition casualties count
  30. ^ OPERATION IRAQI FREEDOM (OIF) U.S. CASUALTY STATUS, us department of defense
  31. ^ America's Major Wars: the Causalities and Financial Cost therewith
  32. ^ Violence statistics, centers for disease control and prevention
  33. ^ Victims and Victimization, September 20, 2010, office of justice programs
  34. ^ AUTH, Rape In Prison, prison abuse lawyer
  35. ^ Sommers, Dr. Christina Hoff. Researching the "Rape Culture" of America. 4 March 2010.