אלימלך וכסלר (איש נעמי)
אלימלך וכסלר-בֶּזְרֶדְקָה (בכתיב יידי: וועקסלער-בעזרעדקאַ; ברוסית: Векслер-Безредка; י"ב בטבת תר"ג,[1] 16 בדצמבר 1842, קריבה אוזרו, מחוז באלטה, פלך פודוליה, רוסיה – 1919, אודסה) שאימץ לעצמו את השם הספרותי "איש נעמי" - היה משכיל, מורה, עיתונאי, בלשן ומתרגם עברי, והיה ידוע בהקפדתו היתירה על שימוש בעברית המקראית הטהורה.[2]
 | |
| אלימלך וכסלר (איש נעמי), 1915 | |
| לידה |
16 בדצמבר 1842 קריבה אוזרו, פלך פודוליה, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1919 (בגיל 76 בערך) |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
  | |
תולדות חייו עריכה
אלימלך וכסלר נולד בשנת 1842 בעיירה קריבה אוזרו (ביידיש: קריוואזער), במחוז באלטה שבפלך פודוליה, האימפריה הרוסית. הוא למד לימודים תורניים והצטיין בהם, אך לאחר מות אביו מסרה אותו אמו לידי דודו, אחי אביו באומן.[3] שנותיו באומן היו קשות, כי דודו היה מלמד עני ומהיר חימה "גם אש תמיד קדחה באפו" כפי שהעיד בזכרונותיו[1]. אלימלך המשיך להצטיין בלימודי הקודש, אך לא משך את ידיו גם מההשכלה הכללית.
בהשפעתם של משכילים באומן, הוא התעמק גם בלימוד תנ"ך, דקדוק ומליצה, ובהמלצתם החל לקרוא וליהנות מספרי ההשכלה. "כאשר כל האנשים סביבי הוזים שוכבים, קמתי אני לשעשע נפשי במליצות חידות ודברי המשוררים, אשר לא יבוא בקהל חסידים" הוא מספר.[1] יחד עם רעיו נהג לקרוא בספרים כמו "הכוזרי" "מורה נבוכים" ואחרים, שלא נהגו לקרוא אותם בחוגים החרדיים.
בגיל 17 השיא אותו דודו בכפייה לנערה שיועדה עבורו כבר בגיל 12. הוא החל להסתופף בחברת החסידים אך תוך זמן קצר חזר להתעניין בספרים החיצונים והסביבה הצמידה לו את הכינוי: "אלימלך האפיקורוס". בעקבות הכינוי שדבק בו, שחררה אותו אשתו, לשביעות רצונו, מכבלי הנישואים[1]
בגיל 23, עזב וכסלר את אומן והגיע לז'יטומיר, כדי להשתלם בבית המדרש לרבנים בניהולו של חז"ס, שנטה לו חסד מיוחד, ואף איפשר לו ללמוד רוסית. אלא שיריביו מאומן דאגו ליידע את אמו שהפך ל"אפיקורוס", והשמועה עשתה לה כנפיים והזיקה לשידוך של אחותו. האם הגיעה לז'יטומיר לקחתו חזרה לבית הולדתו. שם הוא ישב אומלל, עד לאחר חתונת אחותו. מכיוון שלא היו בידו האמצעים המתאימים, החליט לעבור לאודסה, לצבור מעט כסף בעבודתו, עד שיוכל לחזור לז'יטומיר להמשך ההשתלמות. אלא שבסופו של דבר נשאר באודסה כל ימיו.
בנו של וכסלר, אלכסנדר בזרדקה (אנ'), היה פרופסור ידוע למיקרוביולוגיה, ששימש בהנהלה הבכירה של מכון פסטר בפריז. וכסלר הוסיף לשמו שלו גם את השם: בזרדקה.[2][4]
עבודתו עריכה
באודסה שימש וכסלר כמורה לתנ"ך ודקדוק בישיבה החדשה, בה למד יוסף קלוזנר.[4] הייתה זו ישיבה שונה משאר הישיבות, מעיד קלוזנר. תלמוד למדו רק שלוש שעות ביום, שעה אחת תנ"ך ודקדוק ושלוש שעות רוסית גרמנית חשבון, היסטוריה וגאוגרפיה לחלופין. תלמיד נוסף שלמד אצל וכסלר היה גם שאול טשרניחובסקי, ועל כך כותב המשורר בזכרונותיו. חז"ס, שייסד את כתב העת "הצפירה", אפשר לו לכתוב מאמרים בעיתון, שהלכו ורבו במהלך השנים. וכסלר גם פרסם מאמרים בכתבי עת אחרים, ושמו היה ידוע בקרב הקהילה.[4]
איש נעמי היה קפדן מאוד בענייני צחות השפה, ושימוש במילה שלא הופיעה בתנ"ך נחשבה בעיניו לסגנון ברברי.[4] גם בין ספרי התנ"ך היו לו העדפות ברורות. קלוזנר מספר שיום אחד, הקריא חיבור שכתב כעבודת בית ווכסלר ונזף בו לעיני כל התלמידים: "אתה לא תדע עוד לכתוב עברית לעולם!" כל זאת משום שהשתמש במילה "מתנה" במקום "שי", "תשורה" או "מנחה" המקראיות. וכסלר היה נגד חידושי מילים בעברית ולדעתו "עברית ידעו לכתוב רק אברהם יצחק ויעקב: אברהם מאפו, יצחק ארטר ויעקב איכנבאום".
דוגמה נוספת להקפדתו היתירה של איש נעמי בענייני העברית מביא קלוזנר בספרה של זיוה שמיר: "המשורר, הגבירה והשפחה": "ואם אנו מוצאים, למשל, בשיר 'על סף בית-המדרש' את הביטויים 'מחשבה פורייה, היגיון רענן' - הרי אלה בשבילנו כיום הביטויים הטבעיים בעולם ; ואולם, בשנת תרנ"ד, כשנכתב ונדפס שיר זה, היו שני ביטויים אלה ברבריסמים גמורים, באופן שמורי ורבי, המליץ אלימלך איש-נעמי, אמר לי ש'ראוי לקרוע עליהם' "[5]
כך שלתלמידיו היה קשה ללמוד ממנו את השפה העברית המתחדשת, אך לעומת זאת, הם ספגו ממנו את אהבת התנ"ך, שהייתה מושרשת בו. בעיניו הייתה הטפת הנביאים לא דתית מעיקרה, אלא מוסרית ברמה נשגבת.
מאמריו עסקו בענייני הקהילה, בפוליטיקה הכללית ובעיקר בענייני לשון.[6][7]
מספריו עריכה
- עט שקר סופרים, דרוהוביץ' תרס"ה
- דברי צדוק הכהן... העתיקם לשפת עבר איש נעמי, אודסה תרנ"ד
- שני נאומים, אודסה תרע"ג
- הגו סיגים, דרוהוביץ' תרס"ט
קישורים חיצוניים עריכה
- זלמן רייזען, וועקסלער אלימלך, בספרו: לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, מהדורה 2, כרך א, וילנה: ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין, תרפ"ט 1928, עמודות 1007–1009, בארכיון האינטרנט (ביידיש)
- פרסומיו של אלימלך וכסלר בספרייה הלאומית
עידן בסוק, סגירת החשבונות של טשרניחובסקי, באתר הארץ, 14 במרץ 2014
מפרי עטו עריכה
- איש נעמי, "עלה נדף", המליץ, 24 בינואר 1867
- איש נעמי, "פיטרבורג", הצפירה, 26 באוגוסט 1874
- איש נעמי, "דברי הימים", הצפירה, 12 ביולי 1876
- איש נעמי, "תשימון קנצי למלין", הצפירה, 8 בספטמבר 1887
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום... ורשה: בית מערכת האסיף, תרמ"ט 1889, עמ' 140–146.
- ^ 1 2 גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, מרחביה, ספריית פועלים, 1965–1967
- ^ על מנהגן של האלמנות קשות הפרנסה למסור את בניהן למשפחות אומנות לאחר מות האב, ראו אניטה שפירא, ברל; ביוגראפיה. כר' א'. (תל אביב, 1981), Freeze, ChaeRan. Jewish Marriage and Divorce in Imperial Russia, University Press of New England, 2002, p. 173
- ^ 1 2 3 4 יוסף קלוזנר, דרכי לקראת התחיה והגאולה; אבטוביוגראפיה, מסדה, תש"ו, עמ' 19 - 21
- ^ זיוה שמיר, המשורר, הגבירה והשפחה, הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 49.
- ^ לקט קטן ממאמריו ראו לעיל בפרק: קישורים חיצוניים
- ^ וראו הערות בספרו של נפתלי הרץ טור סיני, הלשון והספר, כרך הספר, מוסד ביאליק, תש"ך, עמ' 117 - 119, 121, 136 ועוד