פתיחת התפריט הראשי

חייועריכה

שנותיו המוקדמותעריכה

נולד בעיר היידנהיים שבבוואריה (גרמניה) לרב יוסף בנימין בן הרב אליעזר ברגמן, רבה של היידנהיים, ולבונלא בת הרב אליקים. נשלח בילדותו ללמוד בישיבתו של רבי אברהם ביהם בגונצנהאוזן. אביו נפטר כאשר היה בן פחות מעשר שנים. הוא המשיך ללמוד בישיבת רבי אברהם בנימין זאב המבורג בפיורדא אשר גידלו כבנו במשך כחמש שנים.

בגיל שבע עשרה בערך החל ללמוד בישיבת וירצבורג שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של וירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מפרנקפורט. כחברותא שימש לו הרב יעקב עטלינגר, בעל "ערוך לנר"[1]. עוד למדו עמו בישיבת וירצבורג הרב יצחק דב במברגר ורבי נתן אדלר (השני), אב"ד לונדון. בעקבות פרעות "הפ-הפ" שפרצו בווירצבורג בשנת ה'תקע"ט (1819), נפוצו תושבי העיר לכפרי הסביבה. חלק מאנשי וירצבורג ובראשם "החשמן היהודי" הרב מנדיל רוזנבאום פנו לעיירה צעהל הסמוכה לוירצבורג, שם הקימו קהילה יהודית שגדלה ברבות השנים. ברגמן הצטרף לקהילה זו. כעבור ארבע שנים נישא הרב ברגמן לבתו של הרב רוזנבאום.

פעילותו למען יישוב ארץ ישראל ועלייתועריכה

בסביבות שנת ה'תקפ"ח (1828) החל הרב ברגמן במסע בקהילות יהודיות בגרמניה על מנת לעורר את אנשיהן לעלות לארץ ישראל. הוא אף פרסם 'קול קורא' על חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל. שאיפתו הייתה לייסד קהילות ליוצאי גרמניה בארץ ישראל, ולצורך ביסוס הרעיון מינה גבאי צדקה.

בשנת ה'תקצ"ד (1834) יצא את גרמניה בדרכו לארץ ישראל עם רעייתו וחמשת ילדיו, כשהגדול שבהם בן שמונה שנים והקטנה בת שישה חודשים. בהיותם בדרך קיים הרב ברגמן את הבטחתו לחותנו כי יכתוב לו מהדרך על התקדמות נסיעתו. חותנו העתיק את המכתבים וכרכם בספר אשר נשמר עד מאי 1925 בעלית גג של בית עתיק בגרמניה, נמצא והושב לצאצאיו של רבי אליעזר. רובם של המכתבים נדפס בספר ישאו הרים שלום.

המשפחה הגיעה לצידון בשנת ה'תקצ"ה. ברגמן ראה במקום פוטנציאל לייסד קהילה יהודית עבור יוצאי אירופה, אך כעבור ארבעה חודשים, עזב עם משפחתו לירושלים ובה השתקע. כעבור שנים, כתב בצער על נטישת הרעיון לייסוד הקהילה בצידון:

וכבר התוודע לי גם כן בינתיים מתוך ספר כפתור ופרח, שגם צידון מארץ הקודש, ושיש לה כל המעלה וחשיבות שלפנימיות ארץ הקודש לעניין הישיבה, ושלאחריה, בעניין הקבורה וכהאי גוונא (וכגון זה), שכן ביאר וצירף שם בראיות ברורות גם על באירוט (היא בארות), לאדאקיה (לודקיא בש"ס)[2] והרי לבנון עד טורי אמנון, שכולן מארץ הקודש[3], אשר נשבע ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לאברהם אבינו עליו השלום ולאבותינו לתת לנו, והם מכיבוש עולי מצרים, ואינם פחותים מכיבוש עולי בבל, המתחיל מכזיב רק לעניין הקדושה, לעניין תרומות ומעשרות וכולי האי. ובאמת שכך היה בדעתי, גם כן אחרי שהתבוננתי קצת בדברי הש"ס הרמב"ם ושאר המחברים בעניין, אלא שלא היה לי לסמוך על זה מסברה. אמנם, אם היה מגיע לידי הספר הזה בצידון בדרך הטבע לא הייתי זז משם מי יודע כמה שנים על כל פנים...

"ישאו הרים שלום", אגרות הר"א ברגמן.

יסוד כולל הו"דעריכה

בתחילת שנת ה'תקצ"ז (1837) פקדה את צפת וסביבותיה רעידת אדמה עזה שבעקבותה עזבו חלק מהניצולים את צפת ועלו לירושלים.

גידול האוכלוסין הבלתי צפוי בירושלים, גרם למחסור ולמחלות. עקב כך נוסד בהשתתפות ברגמן באותה שנה "כולל הו"ד" אשר איגד את היהודים יוצאי קהילות הולנד ודייטשלאנד (גרמניה) בירושלים. הכולל שלח שד"רים למערב אירופה ואסף תרומות שחולקו למשפחות הנזקקות.

מסעותיו לאירופה כשד"רעריכה

על מנת לבסס את הכולל נסע ברגמן פעמים מספר לחו"ל כשד"ר. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת ה'תקצ"ח. על ביקורו בבית אנשיל רוטשילד בפרנקפורט סיפר אחיינו, הברון שמעון וואלף רוטשילד, שנכח שם: "כאשר אך באה השמועה כי רבי אליעזר ברגמן בא מירושלים דרך מיינץ לפרנקפורט, נועדו פרנסי ונכבדי הקהלה לצאת לקראתו מי במרכבות ומי בסוסים לקבל פניו כחצי שעה מחוץ לעיר, ויביאוהו בכבוד גדול אל בית אחד מעשירי הקהלה".[דרוש מקור]

בקיץ ה'תר"ד (1844) נסע הרב ברגמן שוב לאירופה. בקיץ ה'תר"ה (1845) נסע ללונדון, ושהה שם אצל חברו רבי נתן אדלר, רב העיר. בשהותו שם הגיעה אליו הבשורה הרעה אודות מות אשתו. הוא הפסיק את מסעו, חזר לארץ ישראל, ובדרכו נשא אישה שתהא אם לשני יתומיו.

בסוף שנת ה'תר"ט (1849) נסע הרב ברגמן שוב לאירופה, כשליח של כולל הו"ד וכולל הספרדים כאחד, במטרה להתדיין עם ראשי ועד הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם כדי להביאם להודות בזכות קיומו של הכולל המתבדל[דרושה הבהרה], להגדיל את ההקצבה לכולל זה, ולעשות בכלל להגדלת ההכנסות של קופת ארץ ישראל (המנוהלת על ידי הפקידים). הפעם התלווה אליו בנימין בנו. בהיותם בדרך, בטרייסטה שבאיטליה, נפח בנימין את נשמתו, קורבן למגפת הטיפוס בהיותו בן שבע עשרה.

הרב ברגמן המשיך לחזר בהצלחה על קהילות ישראל באירופה. הוא השיג את הרישיונות הדרושים, והתקין קופה של א"י בשם צדקת רבי מאיר בעל הנס בבתים יהודיים רבים בבאווריה ובפרוסיה.

פטירתועריכה

בי"ט בניסן ה'תרי"ב (1852), בעת שהותו בברלין, חלה הרב ברגמן במגפת הטיפוס ונפטר לאחר מספר חודשים. הוא נקבר בבית העלמין הישן בברלין ב'שורת הכבוד' ועל מצבתו נחקק "פה נטמן איש ירושלים".

תורתו וקשריו עם גדולי דורועריכה

מעבר להיותו עסקן וסוחר אריגים, היה הרב ברגמן למדן ומאות גיליונות חידושי תורה שכתב מצויים בידי צאצאיו. הוא התכתב בענייני הלכה עם רבים מגדולי דורו, כמו ה"כתב סופר"[4]; רבי ישראל משקלוב, אותו הוא מכנה בתוארים מופלגים בספרו "בהר יראה", (אם כי אין הוא מהסס לחלוק עליו בדבר הלכה[5]); ידידו בהנהגת כולל הו"ד רבי יהוסף שוורץ ועוד.

ברגמן היה חבר במועצה הגדולה שהוקמה על ידי הרב משה מגיד, מנהיג עדת האשכנזים בירושלים.

עזרתו לעדת המערביים בירושליםעריכה

כאשר הגיעו יהודים מארצות המגרב לירושלים הם הצטרפו לקהילה הספרדית בעיר, שהורכבה מיוצאי טורקיה, יוון והבלקנים. אף שהגיעו לירושלים תרומות נכבדות מן המגרב, מרבית היהודים יוצאי ארצות אלו בירושלים היו שרויים בדוחק רב. כאשר רבתה ההתמרמרות בקרבם נרתם ברגמן לעזרתם, כיון שאף הוא התנגד למרות הספרדים בקהילה. פעולותיו של ברגמן בתמיכתו של משה מונטיפיורי למען שינויים במערך היישוב היהודי האשכנזי והכללי בארץ ישראל סייעו גם לבני העדה המערבית. הוא נתן להם חדר בביתו לצורך הקמת בית כנסת נפרד ובחדר זה התקיימה גם ישיבת "נר המערב". ברגמן השיג להם ספר תורה מהעדה האשכנזית, מאחר שהספרדים התנגדו לכך. לאחר כשישה חודשים נלקח ספר התורה ונסגר בית הכנסת בשל התנגדותם של הספרדים, שחששו מפני פיצול סמכותם ומשאביהם. בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19, ארגן ברגמן "רשת" חדשה של שני סוחרים יהודים, אברהם לארידו בגיברלטר ומאיר רוזנטל בביירות, שתפקידה היה להעביר כספים מהמגרב אל המערביים בירושלים, בלא ידיעת הספרדים[6].

העלאת עצמותיו לירושלים והנצחתועריכה

מאה ועשרים שנה לאחר פטירתו הצליח נכדו לאתר את קברו בברלין ולהעלות את עצמותיו לירושלים. הוא נטמן בבית הקברות בהר הזיתים ועל מצבתו נחקקו המילים שהופיעו על זו שבברלין.

בשכונת בית וגן הירושלמית, נקרא רחוב על שמו[7].

יש הטוענים כי "עגונות", סיפורו הראשון של ש"י עגנון, שפורסם בשנת 1908 ביפו, הושפע מדמותו של הרב ברגמן. בנוסח הראשון של הסיפור, נקשרים רבי נסים והקצין רבי אחיעזר לכולל הו"ד. לדעת הלל ויס[8], ר' נסים הוא השד"ר הרב אליהו נסים, המכונה מיוחס, ואילו דמותו של הקצין רבי אחיעזר, היא של הרב ברגמן.

צאצאיועריכה

משפחת ברגמן באה מגרמניה לירושלים כשהיא מונה שמונה נפשות. אליעזר ורבקה סילא, בונלא מרים - אמו של רבי אליעזר, וחמשת ילדיהם, יוסף, יצחק, לאה, בנימין ושרה. במשך עשר השנים הבאות נולדו להם עוד שלושה ילדים: יהודה אשר נולד בכ"ב באלול ה'תקצ"ח (12 בספטמבר 1838), מרים - שנקראה על שם הסבתא בונלא מרים, ותינוק שנפטר בלא שם עם אימו ימים מעטים לאחר לידתו בכ"ט בכסלו ה'תר"ה (1845).

במשך עשר שנים אלו נפטרו שבעה מאחד עשר הנזכרים. על מות כל אלה אין רבי אליעזר מספר ביומנו ורק פתקאות, שהניח ביומנו, שבהם כתובים ימי הזיכרון לאמירת קדיש, מספרות על כך.

בנו השישי, יהודה, שנולד בירושלים, נשא לאשה את בתו של רבי נחום לעווי משאדיק, והוא היחיד מבני המשפחה שהאריך ימים באופן יחסי (נפטר בן 48), ממנו הסתעפה משפחת ברגמן הירושלמית. חלק מצאצאיו עברתו את שם משפחתם ל"מן ההר" ואחרים שינו אותו ל"ברטורא" - שתרגומו הוא בן ההר בארמית. עם צאצאיו נמנים הרב שלמה זלמן מן-ההר, הרב מאיר צבי ברגמן ואברהם ברטורא.

ספריועריכה

תקופת חייו של הרב אליעזר ברגמן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


לקריאה נוספתעריכה

  • רבי אליעזר ברגמן, ישאו הרים שלום, מכתבים ששלח לבני משפחתו בעת שהותו בארצות הגולה לטובת קופת כולל הו"ד. יצא לאור על ידי אברהם ברטורא בירושלים.
  • אברהם ברטורא, בלב קשוב: תולדות אליעזר ברגמן איש ירושלים תקנ"ט-תרי"ב (1852-1799), הוצאה עצמית, ירושלים תשמ"ג.
  • יעקב גליס, מדמויות ירושלים, הוצאת "ירושלים" תשכ"ב
  • פועה שטיינר, ההר הטוב הזה
  • י' ברנאי, "עזרתו של ר' אליעזר ברגמן למערבים בירושלים", בתוך: ח"ז הירשברג בהשתתפות י' קניאל (עורכים), ותיקין, מחקרים בתולדות היישוב, רמת-גן תשל"ה, עמ' 117–125 ; הנ"ל, תשל"ג, עמ' 132–135.
  • א' אלמליח, הראשונים לציון, תולדותיהם ופעולתם, ירושלים תש"ל, עמ' 198–202.
  • ש' הלוי, "עדות לישראל", ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים תשל"ו, עמ' 265–274.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בעתון הלבנון 27 דצמבר 1871 עמ' 5 נדפס מאמרו של רבי דוד וייסקופ האב"ד וואלרשטיין על דמותו של הרב יעקב עטלינגר אחר פטירתו, ובו כתוב כי בעל הערוך לנר "זכה לדיבוק חברים עם הצדיק המנוח והמפורסם לתהלה הגאון הגדול רבי אליעזר בערגמאן איש ירושלים ת"ו, והם התאחדו יחדיו זה בזה בהלכה ברורה כברזל בברזל יחד".
  2. ^ הגאוגרפיה במשנה.
  3. ^ ידידו של הרב ברגמן, הרב יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" חולק על הנחה זו.
  4. ^ מתוך שיעורו של הרב חיים שטיינר באתר ישיבת בית אל.
  5. ^ נחמה אריאל - "טללי אורות" ח', תשנ"ח-תשנ"ט באתר דעת.
  6. ^ מיכל בן יעקב, התיישבותם של היהודים המערביים בירושלים
  7. ^ ראה באתר עיריית ירושלים
  8. ^ "עגונות" ו"עידו ועינם": מקורות-מבנים-משמעויות, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א 1979