שפיגל נולד בפתח תקווה ובגיל צעיר הצטרף לקבוצת מכבי פתח תקווה. בגיל 18 עבר לבית"ר תל אביב. הוא היה חבר באצ"ל וכתוצאה מכך הוגלה לאריתריאה, שם שהה במשך שנתיים. עם שובו לארץ חזר לשחק במכבי פתח תקווה. ב-1942, במשחק גמר גביע ארץ ישראל, הבקיע שפיגל שמונה שערים בניצחון בית"ר תל אביב 12–1 מול מכבי חיפה.
שפיגל היה שותף פעמיים בזכיית קבוצתו בגביע, פעם עם בית"ר תל אביב ופעם נוספת ב-1952 עם מכבי פתח תקווה. הוא היה מלך שערי הליגה בעונת 1953/1954 ושיחק שלוש פעמים במסגרת נבחרת ישראל.
מ-1952, בנוסף להיותו כדורגלן מרכזי במכבי פתח תקווה, מונה שפיגל גם לתפקיד מאמן הקבוצה. ב-1955 פרש ממשחק פעיל והמשיך לשמש כמאמן הקבוצה. לאחר מכן אימן קבוצות נוספות, בעונת 1970/1971 הוביל את הכח רמת גן לזכייה בגביע המדינה ושנתיים לאחר מכן הוביל אותה לזכייה באליפות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 אימן שפיגל את הנבחרת הצעירה של ישראל. בין הקבוצות שאימן נמנות גם הפועל ירושלים, הפועל פתח תקווה, מכבי תל אביב, מכבי נתניה, הפועל כפר סבא, הפועל רמת גן, הפועל מרמורק, שמשון תל אביב, מכבי שעריים, מכבי יפו ובית"ר תל אביב.
שפיגל נפטר ב-26 בנובמבר 2017, בגיל 95[1].