אליפות העולם בהוקי קרח
אליפות העולם בהוקי קרח היא טורניר הוקי קרח לגברים המתקיים כל שנה ומאורגן על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). היא נערכה לראשונה באופן רשמי באולימפיאדת הקיץ באנטוורפן בשנת 1920. היא נחשבת לטורניר החשוב ביותר בזירה הבינלאומית בענף זה, בעיקר בקרב אוהדי הענף באירופה, למעט בשנים בהן מתקיימת אולימפיאדת החורף.
ענף | הוקי קרח |
---|---|
תאריך ייסוד | 1920 |
ארגון מפעיל | IIHF |
מספר מתמודדים | 54 (מתוכן 16 בדרג העליון) |
זוכה |
![]() |
הכי הרבה זכיות |
![]() ![]() ![]() |
האתר הרשמי | |
![]() ![]() |
פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית נוסדה בשנת 1908 ואליפות אירופה בהוקי קרח, טורניר ההוקי קרח הבינלאומי המשמעותי ביותר לפני שהחלו טורנירי אליפות העולם, נערכה לראשונה בשנת 1910. הטורניר שנערך במסגרת אולימפיאדת אנטוורפן בשנת 1920 הוכר כאליפות העולם הראשונה בהוקי קרח. בין השנים 1920 ל-1968, טורנירי ההוקי האולימפיים הוכרו גם כטורנירי אליפויות העולם לאותה שנה.
אליפות העולם הראשונה שנערכה כאירוע עצמאי הייתה בשנת 1930, בה השתתפו 12 מדינות.
היסטוריהעריכה
1920 - 1928: הטורניר האולימפי כאליפות עולם בלעדיתעריכה
באופן רשמי, פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית מכירה בטורניר שנערך באולימפיאדת אנטוורפן (1920) כאליפות העולם הראשונה. זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שנבחרות אירופיות, שעד אז התחרו במסגרת אליפות אירופה בלבד, פגשו את נבחרות קנדה וארצות הברית.
קנדה שלחה לטורניר את אחת מקבוצותיה כדי שתייצג אותה כנבחרת - כך היה עד שהוקמה בקנדה נבחרת לאומית ב-1963. הקבוצה שייצגה את קנדה באולימפיאדת אנטוורפן הייתה ויניפג פאלקונס. איתה בטורניר שיחקו נבחרות ארצות הברית, צ'כוסלובקיה, שווייץ, שוודיה, צרפת ובלגיה. קנדה זכתה בקלות בטורניר עם 27 שערי זכות מול שער חובה בודד, והוכתרה לאלופה האולימפית ולאלופת העולם הראשונה.
הטורניר הראשון נערך על פי חוקי ה-IIHF דאז - כל קבוצה שיחקה עם שבעה שחקנים על המגרש. הטורניר שוחק בהיכל קרח מקורה שנבנה במיוחד לתחרות. אורכה של זירת הקרח היה 56 מטר ורוחבה 18 מטר בלבד (זירות הקרח הבינלאומיות של היום הן בעלות אורך של 61 מטר ורוחב של 30 מטר). המשחק שוחק בשתי מחציות בנות 20 דקות כל אחת, ותיקולי גוף - אבן הפינה של משחק ההגנה בהוקי קרח של היום - היו מותרים רק באזור ההגנה של כל קבוצה (בין הקו הכחול שלה לקצה הזירה שמאחורי שערה). אחרי הטורניר החליטה ה-IIHF לאמץ את החוקים שהיו נהוגים בקנדה - מספר השחקנים על הקרח צומצם לשישה והמשחק חולק לשלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, בדומה להיום.
ב-1924 נערכה אולימפיאדת החורף הראשונה, והטורניר האולימפי בהוקי קרח - שהמשיך לשמש באופן רשמי גם כאליפות העולם - הועתק לאולימפיאדת החורף. קנדה המשיכה לשלוט וזכתה בקלות גם באולימפיאדת שאמוני (1924) ואולימפיאדת סנט מוריץ (1928). באולימפיאדת סנט מוריץ השתתפו 11 נבחרות - המספר הגבוה ביותר עד אז.
1930 - 1953: אליפות שנתית נפרדת והמשך השליטה הקנדיתעריכה
בקונגרס ה-IIHF שנערך ב-1929 הוחלט שהגיע הזמן לארגן אליפות עולם נפרדת, שנתית, ולא לחכות 4 שנים עד שנבחרות אירופה תיפגשנה עם הנבחרות הצפון אמריקאיות - אם כי הוחלט שבשנים אולימפיות לא תערך אליפות עולם נפרדת, והטורניר האולימפי ימשיך לשמש רשמית גם כאליפות עולם.
אליפות העולם הראשונה שנערכה כטורניר נפרד, שלא במסגרת האולימפיאדה, נערכה תחת כיפת השמיים ב-1930 בשאמוני. השתתפו בה 12 נבחרות - קנדה ו-11 נבחרות אירופיות. האליפות השתבשה כאשר עלו הטמפרטורות באופן פתאומי, והקרח הפשיר. בשל כך עזבה האליפות את שאמוני והמשיכה בברלין ובווינה. קנדה, שנחשבה לרמה בפני עצמה באליפות, קיבלה כרטיס חופשי ישירות למשחק הגמר ולמעשה שיחקה באליפות משחק אחד בלבד. בגמר הביסה קנדה את גרמניה 1:6 וזכתה באליפות.
בשנת 1931 התמודדו 10 נבחרות ושש מהן העפילו לסיבוב הגמר שנערך בשיטת ליגה. המדליות הוענקו בהתאם למיקום הסופי של הנבחרות בבית הגמר. עם זאת, באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) השתתפו ארבע נבחרות בלבד - בשל השפל הגדול, רק שתי נבחרות אירופיות (גרמניה ופולין) עשו את המסע היקר לצפון אמריקה כדי לפגוש את קנדה וארצות הברית. בשני הטורנירים המשיכה קנדה להראות את שליטתה בזירה העולמית, כאשר בטורניר של 1931 סיימה עם מאזן של 24 שערים מול 0 שערי חובה. עם זאת, בפעם הראשונה סיימה קנדה משחק ללא ניצחון - תיקו 0:0 מול שוודיה.
באליפות של 1933 נפל דבר, כאשר לראשונה הפסידה קנדה את התואר העולמי - ארצות הברית הייתה זו שזכתה בו. מאמנה של ארצות הברית באותו טורניר היסטורי היה וולטר בראון, לימים אחד המנהלים החשובים בתולדות הספורט המקצועני האמריקאי ונשיא פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית.
קנדה המשיכה לשלוט בזירה העולמית וזכתה בכל אליפויות העולם עד 1939, למעט באולימפיאדת גרמיש-פרטנקירכן (1936), בה הפסד של קנדה לבריטניה בשלב המוקדם נגרר איתה לבית הגמר, ועלה לה בהפסד התואר האולימפי והעולמי. בריטניה זכתה בתואר - התואר העולמי היחיד שלה מאז ועד היום. באליפות של 1938 זכתה קנדה בעקבות ניצחון במשחק גמר. זה היה משחק הגמר האחרון למשך עשרות השנים הבאות, ומאז ועד 1992 הוכרעה האליפות בשיטת ליגה.
מלחמת העולם השנייה עצרה את כל הפעילות העולמית בענף, ואליפות העולם חודשה ב-1947, אך עם היעדרותה הבולטת של קנדה. ארצות הברית הייתה הנציגה הצפון אמריקאית היחידה באליפות יחד עם שבע נבחרות אירופיות, וללא גרמניה שסולקה מה-IIHF בעקבות המלחמה. צ'כוסלובקיה זכתה בתואר לראשונה בתולדותיה.
קנדה החזירה לעצמה את התואר האולימפי והעולמי באולימפיאדת סנט מוריץ (1948), אך ב-1949 הפסידה את התואר, וצ'כוסלובקיה זכתה באליפות בפעם השנייה. עם זאת, קנדה המשיכה להראות את שליטתה כאשר זכתה באליפויות העולם הבאות כולל אולימפיאדת אוסלו (1952). בתווך, באליפות של 1951, חולקו לראשונה הנבחרות המשתתפות לשני דרגים - הדרג הבכיר, דרג A, עם שבע נבחרות, והדרג הנמוך, דרג B, עם שש.
אליפות העולם של 1953 נערכה שוב ללא קנדה, לאחר עימות אחד מני רבים בינה לבין פדרציית ההוקי הבינלאומית. נשיא איגוד ההוקי החובבני של קנדה, שהיה הגוף שניהל את נבחרת קנדה בזירה הבינלאומית, טען שהנסיעות לאירופה - הן למשחקים רשמיים והן למשחקי ידידות - יקרות מדי, ושקנדה לא זוכה מהן להכנסות אף על פי שהנבחרת מעוררת עניין רב באירופה וממלאת את האולמות. במקום זאת, נטען בקנדה, קנדה זוכה רק לביקורת על סגנון המשחק שלה. היעדרותה של קנדה הותירה את הבמה לנבחרת שוודיה, שזכתה באליפות העולם בפעם הראשונה.
קנדה שבה לאליפות העולם ב-1954, ומצאה שם את יריבתה המושבעת לשנים הבאות - ברית המועצות.
1954 - 1963: מאבק קנדי - סובייטיעריכה
באליפות העולם 1954, שנערכה בשוודיה, השתתפה לראשונה ברית המועצות, והראתה באופן מיידי את שייכותה לצמרת העולמית. למשחק המכריע בינה ובין קנדה הגיעו שתי הנבחרות לאחר שניצחו בכל משחקיהן; במשחק ביניהן הביסה ברית המועצות את קנדה 2:7 וזכתה באליפות, כבר בהשתתפותה הראשונה.
מכאן והלאה החל עידן חדש בו נאבקו קנדה וברית המועצות על השליטה בענף; בעוד שקנדה החזירה לעצמה את התואר העולמי ב-1955, זכתה ברית המועצות בתואר האולימפי באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) וחזרה באופן רשמי להיות גם אלופת העולם.
האליפות הבאה, ב-1957 סימנה את העלייה המהירה של מעמד הענף בברית המועצות בכך שברית המועצות קיבלה לראשונה את אירוח האליפות; אך בשל פלישת ברית המועצות להונגריה, החרימו רוב מדינות המערב, ובהן קנדה וארצות הברית, את האליפות, ובכך נמנע עימות נוסף בין קנדה וברית המועצות. למרות זאת, עוררה האליפות עניין רב ומשכה קהל רב; המשחק המכריע על התואר הועבר לאצטדיון לנין ומשך למעלה מ-55000 צופים - שיא עולמי לקהל במשחק הוקי קרח, שהחזיק מעמד שנים רבות עד שנשבר במשחק ליגת המכללות בארצות הברית ב-2001. שוודיה, שנזקקה לתיקו מול ברית המועצות, השיגה את התוצאה הרצויה לה וזכתה בתואר.
לאחר שתי זכיות רצופות של קנדה באליפות, הופתעו הן קנדה והן ברית המועצות על ידי נבחרת ארצות הברית, שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) ואיתה - בתואר העולמי.
ב-1961, עם עליית מספר הנבחרות שביקשו להשתתף באליפות העולם, נוסף לה דרג שלישי - דרג C. אליפות העולם של הדרג העליון, דרג A, סבלה רבות באותן שנים מהשלכות המלחמה הקרה; באליפות של 1961 סירבה מערב גרמניה לשחק נגד מזרח גרמניה, והאליפות של 1962, שנערכה בארצות הברית, נערכה ללא מדינות הגוש המזרחי כולל ברית המועצות, לאחר שארצות הברית סירבה להעניק ויזות לחברי המשלחת המזרח גרמנית בעקבות הקמת חומת ברלין.
1963 - 1969: תחילת הדומיננטיות הסובייטיתעריכה
ב-1963 חל מהפך בגישתה של קנדה להוקי קרח הבינלאומי. בעוד שעד אז שלחה קנדה, כנבחרת לאומית, קבוצה מאחד המועדונים שלה, הוחלט על הקמת נבחרת לאומית ייעודית שתייצג את קנדה במפעלים הבינלאומיים.
ההחלטה התגלתה ככישלון מקצועי חרוץ; הנבחרת הקנדית הייעודית לא היוותה יריבה של ממש לברית המועצות, והתקשתה מאוד גם מול נבחרות הצמרת האירופיות האחרות. הבמה נותרה פנויה עבור נבחרת ברית המועצות, שזכתה מאותה שנה ואילך ב-8 אליפויות עולם רצופות, כאשר צ'כוסלובקיה ושוודיה תפסו את מקומה של קנדה כמתחרות העיקריות שלה.
1970 - 1976: פרישתה של קנדה והמשך הדומיננטיות הסובייטיתעריכה
ב-1970 התגלע משבר נוסף בין ה-IIHF וקנדה, חריף בהרבה מקודמיו. קנדה דרשה לפתוח את אליפות העולם לשחקנים מקצוענים, בטענה שהשחקנים האירופים - בעיקר אלה ממזרח אירופה - הם חובבנים דה יורה, אך דה פקטו הם מקצוענים לכל דבר ועניין. כשהפדרציה סירבה לבקשתה, פרשה קנדה מהמפעלים הבינלאומיים - היא לא השתתפה באליפויות העולם ולא שלחה נבחרות הוקי קרח לאולימפיאדת החורף באותה תקופה. האליפות של 1970, שנועדה להתקיים לראשונה בקנדה, הועברה בבהילות לשוודיה.
הבמה באליפות העולם נשארה פתוחה להמשך של שליטה סובייטית, כאשר מתחרתה העיקרית באותה תקופה הייתה נבחרת צ'כוסלובקיה.
עם זאת, באותה תקופה החליטה ה-IIHF מספר שינויי חוקה משמעותיים, שהשפיעו על אופי המשחק באליפות העולם. בין השאר, הוחלט לאפשר תיקולי גוף בכל שטח זירת הקרח, ולא רק באזור ההגנה - אימוץ של חוק שהיה קיים כבר בליגת ה-NHL. בנוסף, חויבו השחקנים לחבוש קסדות מגן, והשוערים חויבו ללבוש גם מסכות הגנה על פניהם.
בנוסף, המעמד המתחזק של אליפות העולם - בעיקר בקרב האוהדים האירופים - שכנע את ה-IIHF שיש להפריד את אליפות העולם באופן מוחלט מהאולימפיאדה, ולקיים אליפות עולם גם בשנים אולימפיות; ב-1972 התקיימה לראשונה אליפות עולם בשנה אולימפית.
1976 - 1988: שובה של קנדה ותחילת העידן הפתוחעריכה
ב-1975 נבחר נשיא חדש ל-IIHF, הגרמני גונתר סבצקי. סבצקי ראה כמטרה ראשונה לכהונתו את פתרון המשבר עם קנדה, והחזרתה למפעלים העולמיים. הוא השיג את מטרתו, כאשר ב-1976 החליטה ה-IIHF לפתוח את אליפות העולם לשחקנים מקצוענים - החלטה שאיפשרה את שובה של קנדה למפעלים הבינלאומיים. אליפות העולם של דרג A, שהתקיימה מדי שנה בחודשים פברואר ומרץ, נדחתה לאפריל ומאי - אחרי סיום העונה הרגילה בליגה ה-NHL; כך התאפשר לשחקני NHL שקבוצותיהם לא עלו לפלייאוף, או הודחו ממנו בשלב מוקדם, לחבור לנבחרותיהם וליטול חלק באליפות.
האליפות של 1977 הייתה האליפות המקצוענית המלאה הראשונה, והראשונה בה השתתפה קנדה לאחר שובה; גם נבחרות אחרות שהיו להן שחקנים ב-NHL, כמו ארצות הברית, שוודיה ופינלנד, התחזקו. למרות זאת, נבחרת ברית המועצות נשארה הנבחרת הדומיננטית באליפות העולם, עד פירוק ברית המועצות ב-1991.
כמות הנבחרות המשתתפות באליפות העולם המשיכה לגדול, ולאליפות נוסף דרג נוסף, רביעי - דרג D, ב-1987.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 לא התקיימו אליפויות עולם בשנים אולימפיות; לכן לא נערכו אליפויות בשנים 1980, 1984 ו-1988. עם זאת, בניגוד לתחילת דרכה של אליפות העולם, הזוכות באולימפיאדות בשנים אלה לא הוכרו כאלופות עולם. אחרי 1988 חזרו אליפויות העולם להיערך מדי שנה, גם בשנים אולימפיות.
1989 - 1992: נפילת מסך הברזל ופירוק נבחרות ברית המועצות וצ'כוסלובקיהעריכה
בסוף שנות ה-80, עם תחילת נפילת מסך הברזל, שינויים שחלו במפת אירופה השפיעו בצורה מכרעת גם על נוף ההוקי קרח באליפות העולם. נבחרת ברית המועצות עוד זכתה באליפויות העולם של 1989 ו-1990, ובמקום השלישי באליפות של 1991, בטרם התפרקה עם פירוק ברית המועצות.
האליפות של 1992 שהתקיימה בצ'כוסלובקיה, היוותה סוף של עידן. נבחרת חבר המדינות, שהחליפה לזמן קצר את נבחרת ברית המועצות פורקה גם היא ולא השתתפה באליפות. נבחרת רוסיה הוכרה על ידי ה-IIHF כיורשתה של ברית המועצות, ונשארה בדרג A; שאר הנבחרות של מדינות ברית המועצות לשעבר - ביניהן אוקראינה, בלארוס, לטביה וקזחסטן - נאלצו להתחיל את דרכן מהדרגים הנמוכים של האליפות. עם זאת, הכמות והאיכות של הנבחרות החדשות שכנעה את ה-IIHF להגדיל את כמות הנבחרות בדרג העליון, שעמד על 8, והאליפות של 1992 כללה 12 נבחרות בדרג העליון.
האליפות של 1992 הייתה משמעותית בהיבט נוסף - לאחר עשרות שנים בהן נערכה האליפות בשיטת ליגה, נכנעה ה-IIHF ללחץ ולביקורת שנשמעה על כך שלעיתים האליפות כבר מוכרעת עוד לפני המשחק האחרון שלה, והאליפות חזרה להיות מוכרעת בשלבי נוקאאוט, כאשר משחקים שמסתיימים בשוויון גם לאחר הארכה מוכרעים בדו-קרב מכות עונשין. במשחק הגמר ניצחה שוודיה את פינלנד וזכתה באליפות; לפינלנד זו הייתה מדליה ראשונה באליפות העולם אי פעם. במדליית הארד זכתה הנבחרת המארחת, צ'כוסלובקיה, בהופעתה האחרונה; עם פיצול צ'כוסלובקיה, הפכו הערים שאירחו את האליפות - פראג וברטיסלאבה - לבירות של שתי מדינות שונות, צ'כיה וסלובקיה בהתאמה.
1993 - ההווה: אליפויות פתוחות ושקולותעריכה
אליפות העולם של 1993 הייתה הראשונה שנערכה כאשר השינויים באירופה הושלמו ברובם - הנבחרות שהרכיבו בעבר את צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה צורפו למעגל אליפויות העולם. את הנבחרת החזקה של צ'כוסלובקיה החליפה בדרג העליון נבחרת צ'כיה, שה-IIHF הכיר בה כיורשתה של צ'כוסלובקיה, בעוד נבחרת סלובקיה נשלחה להתחיל את דרכה מהדרגים הנמוכים. הנבחרות החדשות הראו את כוחן כבר באותה אליפות - רוסיה זכתה בה לראשונה כמדינה נפרדת, וצ'כיה הראתה גם היא את כוחה כמדינה נפרדת, כשזכתה במקום השלישי.
שלוש האליפויות הבאות סימנו אירועים היסטוריים: ב-1994 זכתה קנדה באליפות, לראשונה מאז 1961 ולראשונה בעידן הפתוח; ב-1995 זכתה פינלנד לראשונה בתולדותיה באליפות; באותה שנה זכתה השלימה נבחרת סלובקיה, בהנהגת כוכב נבחרת צ'כוסלובקיה לשעבר פטר שטיאסטני, את המסע שלה מהדרגים הנמוכים אל הדרג העליון כשזכתה באליפות העולם דרג B. בעקבות כך, באליפות העולם של 1996 סלובקיה השתתפה לראשונה בדרג העליון כמדינה נפרדת, ומאז ועד היום לא ירדה ממנו - ולמעשה הפכה לנבחרת מהחזקות בעולם, עם זכייה באליפות העולם ב-2002 ושתי הופעות נוספות במשחק הגמר נכון ל-2018.
השיפור שחל אצל הנבחרות שיצאו מברית המועצות וצ'כוסלובקיה לשעבר הביא את ה-IIHF להגדיל שוב את כמות הנבחרות בדרג העליון, ומהאליפות של 1998 ועד היום עומד מספרן על 16.
ב-1998, בניסיון לקדם את הענף באסיה, החליטה ה-IIHF לשריין מקום באליפות העולם של הדרג העליון לנבחרת ממזרח אסיה שתעלה מטורניר מוקדם. נבחרת יפן התגלתה כדומיננטית מבין הנבחרות המזרח אסיאתיות, אך גם כלא תחרותית ברמה העולמית הגבוהה. בכל האליפויות בהן השתתפה זכתה יפן במקום ה-16 והאחרון, למעט באליפות של 2004 שם זכתה במקום ה-15. לאחר אותה אליפות בוטל המקום המשוריין למזרח אסיה, ויפן ירדה לדרגים הנמוכים יותר של האליפות. אף נבחרת ממזרח אסיה לא הגיעה לדרג העליון מאז ועד 2017, כאשר נבחרת קוריאה הדרומית הפתיעה וזכתה במקום השני באליפות העולם דרג 1A שהעניק לה כרטיס לדרג העליון ל-2018 - הפעם הראשונה שנבחרת ממזרח אסיה עולה לדרג העליון בזכות תוצאות על הקרח.
ב-2001 שונו שמותיהם של הדרגים הנמוכים - B, C ו-D - לדרגים 1, 2 ו-3 בהתאמה. דרגים 1 ו-2 התקיימו בשני טורנירים נפרדים ומקבילים בני 6 נבחרות כל אחד, כאשר הראשונה בכל טורניר עלתה דרג לשנה הבאה האחריה, והאחרונה בכל טורניר ירדה דרג. שתי אלופות הטורנירים המקבילים בדרג 1 עלו לדרג העליון, והחליפו בו את שתי האחרונות באליפות העולם של הדרג העליון.
ב-2010 נערכה אליפות העולם בגרמניה. משחק הפתיחה, בין גרמניה וארצות הברית, הועבר לפלטינס ארנה בגלזנקירכן (אצטדיונה של קבוצת הכדורגל שאלקה 04) ומשך 77803 צופים, ובכך הפך למשחק ההוקי קרח עם הקהל הגדול ביותר בהיסטוריה תוך שהוא שובר את השיא שנקבע בארצות הברית ב-2001. השיא שקבע אותו משחק לקהל במשחק הוקי קרח נשבר ב-11 בדצמבר באותה השנה, אך זהו עדיין המשחק בעל הקהל הגדול ביותר בהיסטוריה של אליפות העולם.
ב-2013 חל שינוי נוסף במבנה הדרגים, כאשר ה-IIHF נוכחה לדעת שבדרגים 1 ו-2 קיימים הבדלי רמות משמעותיים בין הנבחרות. בעקבות כך פוצלו דרגים 1 ו-2 לשני דרגים נפרדים כל אחד, ובכך הפכה האליפות לבעלת שישה דרגים. ב-2020, עם עליית כמות המשתתפות, חל שינוי נוסף כאשר הדרג הנמוך מבין השישה - דרג 3 - פוצל גם הוא לשני דרגים נפרדים, ונוסף דרג נמוך יותר, דרג 4 - כך שהאליפות מתקיימת בשמונה דרגים שונים.
אליפויות העולם במאה ה-21, בעידן שבו למדינות רבות יש ייצוג בליגת ה-NHL, הפכו להיות פתוחות ושקולות יותר; הדומיננטיות באותה תקופה התחלקה בין נבחרות קנדה, צ'כיה, רוסיה ושוודיה, ובמידה פחותה יותר - גם בין פינלנד, סלובקיה וארצות הברית.
ב-2020, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה אליפות עולם מתוכננת. האליפות של הדרג העליון שנועדה להיערך בשווייץ וכל אליפויות הדרגים הנמוכים בוטלו עקב מגפת הקורונה COVID-19. ביטול אליפויות הדרגים הנמוכים בשל המגפה נמשכה גם ב-2021, בעוד אליפות הדרג העליון נערכה, אך התקיימה ברובה ללא קהל.
ב-2022, עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה, הושעו נבחרות רוסיה ובלארוס מאליפות העולם שנערכה בפינלנד. אליפות העולם 2023 שעמדה להיערך ברוסיה נלקחה ממנה והועברה לפינלנד ולטביה.
שיטת האליפותעריכה
(נכון ל-2022)
המתכונת העכשווית של אליפות העולם כוללת 16 נבחרות בדרג העליון, המתמודדות על תואר אלופת העולם, ו-6 נבחרות בכל אחד מחמשת הדרגים הבאים - 1A, 1B, 2A, 2B, 3A. ב-2020, לאור הגידול במספר הנבחרות המשחקות במפעל, נפתחו שני דרגים נוספים - 3B ו-4, המכילים 4 נבחרות בכל אחד, כך שמספר המשתתפות בכל הדרגים הוא 54 נבחרות ב-8 דרגים.
בין הדרגים מתקיימת תנועת נבחרות כמו בשיטת ליגה - אלופות הדרג עולות לדרג גבוה יותר בשנה הבאה, והמסיימות אחרונות יורדות לדרג נמוך יותר (בין הדרג העליון לדרג 1A עוברות שתי נבחרות בכל כיוון כל שנה).
הדרג העליוןעריכה
אליפות העולם של הדרג העליון מתקיימת בסוף אפריל ותחילת מאי בכל שנה. 16 נבחרות הדרג העליון מחולקות לשני בתים בני 8 נבחרות כל אחד. הנבחרות משחקות מול חברותיהן לבית בשיטת ליגה, כאשר משחקים המסתיימים בתיקו ממשיכים להארכה בשיטת "שער זהב" ולדו-קרב חבטות עונשין במקרה הצורך. שיטת הניקוד היא "3 נקודות חובה למשחק": אם המשחק מסתיים בהכרעה בזמן החוקי, המנצחת מקבל 3 נקודות בטבלת הבית. אם המשחק מוכרע בהארכה או חבטות עונשין, המנצחת מקבלת שתי נקודות בטבלה, והמפסידה - נקודה אחת.
4 הראשונות בכל בית עולות לשלב רבע הגמר שמתחיל את שלבי הנוקאאוט. הראשונה בכל בית פוגשת את הרביעית מהבית האחר, והשנייה בכל בית - את השלישית בבית האחר. עם סיום שלבי הנוקאאוט, מתקיים משחק הגמר והמנצחת בו היא אלופת העולם לאותה שנה.
שתי הנבחרות שסיימו כל אחת אחרונה בבית שלה יורדות דרג, ובשנה שלאחר מכן משחקות בדרג 1A.
הדרגים הנמוכיםעריכה
האליפויות של הדרגים הנמוכים - מדרג 1A עד דרג 4 - מתקיימות במהלך חודש אפריל, וכוללות 6 נבחרות בכל דרג (בדרגים החדשים שנוספו ב-2020, 3B ו-4, משחקות 4 נבחרות בכל דרג). הנבחרות משחקות זו מול זו בשיטת ליגה, כאשר שיטת הניקוד זהה לשיטה בשלב הבתים של הדרג העליון - שיטת "3 נקודות חובה למשחק". לא מתקיימים שלבי נוקאאוט.
הראשונה בכל דרג עולה לדרג שמעליו בשנה שלאחר מכן, והאחרונה בכל דרג יורדת לדרג שתחתיו. בדרג 1A, שתי הראשונות עולות לדרג העליון.
שחקנים הרשאים לשחק באליפותעריכה
מאז תחילת העידן הפתוח ב-1977 האליפות פתוחה לכל השחקנים - חובבנים ומקצוענים, כולל שחקני ליגת ה-NHL. מאחר שאליפות העולם של הדרג העליון נערכת בחודשים אפריל ומאי, במקביל לתחילת פלייאוף ה-NHL, שחקני ה-NHL שיכולים להשתתף בה הם בעיקר כאלה שקבוצתם לא עלתה לפלייאוף. במהלך הטורניר מצטרפים לעיתים שחקנים מקבוצות שהודחו מהפלייאוף בשלב מוקדם, וחלק מהנבחרות שיש להן שחקנים רבים ב-NHL שומרות מקום בסגליהן במיוחד לשם כך.
כל השחקנים חייבים להיות אזרחי המדינה אותם הם מייצגים, וחייבים להיות מעל גיל 18 (שחקנים מתחת לגיל 18 ומעל גיל 16 רשאים להשתתף עם היתר מיוחד). שחקן בעל יותר מאזרחות אחת, או שמשנה את אזרחותו, רשאי לעבור ולייצג מדינה אחרת, בתנאי ששיחק במדינתו החדשה מעל פרק זמן מסוים. מעבר שכזה אפשרי רק פעם אחת לכל שחקן.
ישראל באליפות העולםעריכה
נבחרת ישראל בהוקי קרח משתתפת באליפות העולם באופן קבוע מאז 1992. הישג השיא שלה הושג ב-2005, כאשר אליפות העולם חולקה לארבעה דרגים, וישראל עלתה בפעם היחידה בתולדותיה לדרג 1, שהיה אז הדרג השני בטיבו בעולם. ישראל שרדה בדרג 1 שנה אחת בלבד.
נכון ל-2021 ישראל שייכת לדרג 2A, הדרג הרביעי בטיבו.
כל הזוכות במדליות באליפות העולםעריכה
שנה | מדינה מארחת | מספר משתתפות (בדרג העליון) |
הערות | |||
---|---|---|---|---|---|---|
1920 | בלגיה | 7 | קנדה | ארצות הברית | צ'כוסלובקיה | אולימפיאדת אנטוורפן (1920)[2] |
1924 | צרפת | 8 | קנדה | ארצות הברית | בריטניה | אולימפיאדת שאמוני (1924) |
1928 | שווייץ | 11 | קנדה | שוודיה | שווייץ | אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) |
1930 | צרפת גרמניה אוסטריה |
12 | קנדה | גרמניה | שווייץ | |
1931 | פולין | 10 | קנדה | ארצות הברית | אוסטריה | |
1932 | ארצות הברית | 4 | קנדה | ארצות הברית | גרמניה | אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) |
1933 | צ'כוסלובקיה | 12 | ארצות הברית | קנדה | צ'כוסלובקיה | |
1934 | איטליה | 12 | קנדה | ארצות הברית | גרמניה | |
1935 | שווייץ | 15 | קנדה | שווייץ | בריטניה | |
1936 | גרמניה | 15 | בריטניה | קנדה | ארצות הברית | אולימפיאדת גרמיש-פרטנקירכן (1936) |
1937 | בריטניה | 11 | קנדה | בריטניה | שווייץ | |
1938 | צ'כוסלובקיה | 14 | קנדה | בריטניה | ארצות הברית | |
1939 | שווייץ | 14 | קנדה | ארצות הברית | שווייץ | |
1947 | צ'כוסלובקיה | 8 | צ'כוסלובקיה | שוודיה | אוסטריה | אליפות ראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. קנדה לא השתתפה באליפות עקב מחלוקת בדבר הגדרת "שחקנים חובבנים". |
1948 | שווייץ | 9 | קנדה | צ'כוסלובקיה | שווייץ | אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) |
1949 | שוודיה | 10 | צ'כוסלובקיה | קנדה | ארצות הברית | |
1950 | בריטניה | 9 | קנדה | ארצות הברית | שווייץ | האלופה היוצאת, צ'כוסלובקיה, לא הגיעה לאליפות עקב חשש מעריקת שחקנים למערב |
1951 | צרפת | 7 | קנדה | שוודיה | שווייץ | |
1952 | נורווגיה | 9 | קנדה | ארצות הברית | שוודיה | אולימפיאדת אוסלו (1952) |
1953 | שווייץ | 4 | שוודיה | מערב גרמניה | שווייץ | קנדה לא השתתפה באליפות עקב מחלוקת עם ה-IIHF. צ'כוסלובקיה פרשה מהאליפות עקב מות הנשיא קלמנט גוטוולד. |
1954 | שוודיה | 8 | ברית המועצות | קנדה | שוודיה | ברית המועצות השתתפה באליפות בפעם הראשונה |
1955 | מערב גרמניה | 9 | קנדה | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | |
1956 | איטליה | 10 | ברית המועצות | ארצות הברית | קנדה | אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) |
1957 | ברית המועצות | 8 | שוודיה | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה, ארצות הברית, נורווגיה, מערב גרמניה, איטליה ושווייץ החרימו את האליפות עקב פלישת ברית המועצות להונגריה. המשחק המכריע בין ברית המועצות לשוודיה משך למעלה מ-55000 צופים, וקבע שיא קהל במשחק הוקי קרח שנשבר רק ב-2001. |
1958 | נורווגיה | 8 | קנדה | ברית המועצות | שוודיה | |
1959 | צ'כוסלובקיה | 12 | קנדה | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | |
1960 | ארצות הברית | 9 | ארצות הברית | קנדה | ברית המועצות | אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) |
1961 | שווייץ | 8 | קנדה | צ'כוסלובקיה | ברית המועצות | |
1962 | ארצות הברית | 8 | שוודיה | קנדה | ארצות הברית | |
1963 | שוודיה | 8 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | |
1964 | אוסטריה | 16 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | אולימפיאדת אינסברוק (1964) |
1965 | פינלנד | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | שוודיה | |
1966 | יוגוסלביה | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה | |
1967 | אוסטריה | 8 | ברית המועצות | שוודיה | קנדה | |
1968 | צרפת | 14 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה | אולימפיאדת גרנובל (1968) |
1969 | שוודיה | 6 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | |
1970 | שוודיה | 6 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | קנדה פרשה מהמפעלים העולמיים עד 1977 בדרישה לפתוח את האליפות לשחקני NHL. האליפות שנועדה להיערך בקנדה הועברה לשוודיה. |
1971 | שווייץ | 6 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | שוודיה | |
1972 | צ'כוסלובקיה | 6 | צ'כוסלובקיה | ברית המועצות | שוודיה | |
1973 | ברית המועצות | 6 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | |
1974 | פינלנד | 6 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | שוודיה | לראשונה בתולדות האליפות, שני שחקנים - שוודי ופיני - נתפסו בבדיקות סמים. אף על פי שנבחרותיהן ניצחו במשחקים, המשחקים נקבעו כהפסדים טכניים לטובת יריבותיהן - פולין וצ'כוסלובקיה בהתאמה. אלמלא כן, שוודיה הייתה זוכה במדליית הכסף, ופינלנד בארד - המדליה הראשונה בתולדותיה. |
1975 | מערב גרמניה | 6 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | שוודיה | |
1976 | פולין | 8 | צ'כוסלובקיה | ברית המועצות | שוודיה | |
1977 | אוסטריה | 8 | צ'כוסלובקיה | שוודיה | ברית המועצות | האליפות הראשונה של העידן הפתוח קנדה שבה לאליפות אחרי היעדרות של 8 שנים |
1978 | צ'כוסלובקיה | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה | |
1979 | ברית המועצות | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | שוודיה | |
1981[3] | שוודיה | 8 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | |
1982 | פינלנד | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה | |
1983 | מערב גרמניה | 8 | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | קנדה | |
1985[3] | צ'כוסלובקיה | 8 | צ'כוסלובקיה | קנדה | ברית המועצות | |
1986 | ברית המועצות | 8 | ברית המועצות | שוודיה | קנדה | |
1987 | אוסטריה | 8 | שוודיה | ברית המועצות | צ'כוסלובקיה | |
1989[3] | שוודיה | 8 | ברית המועצות | קנדה | צ'כוסלובקיה | |
1990 | שווייץ | 8 | ברית המועצות | שוודיה | צ'כוסלובקיה | |
1991 | פינלנד | 8 | שוודיה | קנדה | ברית המועצות | אליפות אחרונה לנבחרת ברית המועצות, שהתפרקה |
1992 | צ'כוסלובקיה | 12 | שוודיה | פינלנד | צ'כוסלובקיה | אליפות אחרונה לנבחרת צ'כוסלובקיה, שהתפצלה לצ'כיה וסלובקיה אליפות ראשונה לנבחרת רוסיה אחרי פירוק ברית המועצות |
1993 | גרמניה | 12 | רוסיה | שוודיה | צ'כיה | אליפות ראשונה לנבחרת צ'כיה אחרי פיצול צ'כוסלובקיה |
1994 | איטליה | 12 | קנדה | פינלנד | שוודיה | |
1995 | שוודיה | 12 | פינלנד | שוודיה | קנדה | |
1996 | אוסטריה | 12 | צ'כיה | קנדה | ארצות הברית | אליפות ראשונה בדרג העליון לנבחרת סלובקיה |
1997 | פינלנד | 12 | קנדה | שוודיה | צ'כיה | |
1998 | שווייץ | 16 | שוודיה | פינלנד | צ'כיה | |
1999 | נורווגיה | 16 | צ'כיה | פינלנד | שוודיה | |
2000 | רוסיה | 16 | צ'כיה | סלובקיה | פינלנד | |
2001 | גרמניה | 16 | צ'כיה | פינלנד | שוודיה | |
2002 | שוודיה | 16 | סלובקיה | רוסיה | שוודיה | |
2003 | פינלנד | 16 | קנדה | שוודיה | סלובקיה | |
2004 | צ'כיה | 16 | קנדה | שוודיה | ארצות הברית | |
2005 | אוסטריה | 16 | צ'כיה | קנדה | רוסיה | |
2006 | לטביה | 16 | שוודיה | צ'כיה | פינלנד | |
2007 | רוסיה | 16 | קנדה | פינלנד | רוסיה | |
2008 | קנדה | 16 | רוסיה | קנדה | פינלנד | |
2009 | שווייץ | 16 | רוסיה | קנדה | שוודיה | |
2010 | גרמניה | 16 | צ'כיה | רוסיה | שוודיה | משחק הפתיחה בין גרמניה וארצות הברית קבע שיא קהל למשחק הוקי קרח בהיסטוריה - 77,803 צופים השיא נשבר בהמשך השנה, אך הוא עדיין מחזיק בשיא הקהל באליפות העולם |
2011 | סלובקיה | 16 | פינלנד | שוודיה | צ'כיה | |
2012 | פינלנד שוודיה |
16 | רוסיה | סלובקיה | צ'כיה | |
2013 | שוודיה פינלנד |
16 | שוודיה | שווייץ | ארצות הברית | |
2014 | בלארוס | 16 | רוסיה | פינלנד | שוודיה | |
2015[4] | צ'כיה | 16 | קנדה | רוסיה | ארצות הברית | האליפות הנצפית ביותר בתולדות אליפות העולם - 741700 צופים בסך הכל, 11589 צופים בממוצע למשחק |
2016 | רוסיה | 16 | קנדה | פינלנד | רוסיה | |
2017 | צרפת גרמניה |
16 | שוודיה | קנדה | רוסיה | |
2018 | דנמרק | 16 | שוודיה | שווייץ | ארצות הברית | |
2019 | סלובקיה | 16 | פינלנד | קנדה | רוסיה | |
2020 | שווייץ | 16 | -------- | -------- | -------- | האליפות בוטלה עקב מגפת הקורונה COVID-19 |
2021 | לטביה[5] | 16 | קנדה | פינלנד | ארצות הברית | |
2022 | פינלנד | 16 | פינלנד | קנדה | צ'כיה | נבחרות רוסיה ובלארוס הושעו מהאליפות ערב הפלישה הרוסית לאוקראינה |
2023 | פינלנד לטביה[6] |
16 | ||||
2024 | צ'כיה | 16 | ||||
2025 | שוודיה דנמרק |
16 | ||||
2026 | שווייץ | 16 |
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של אליפות העולם בהוקי קרח
- אליפות העולם 2021 - אתר רשמי
- אליפות העולם 2022 - אתר רשמי
הערות שולייםעריכה
- ^ ה-IIHF מכירה ברוסיה כיורשתה של ברית המועצות, ולכן הסטטיסטיקה של שתי הנבחרות נספרת במשותף
- ^ עד 1968 שימש הטורניר האולימפי באופן רשמי גם כאליפות עולם
- ^ 1 2 3 בשנות ה-80 של המאה ה-20 לא התקיימה אליפות עולם בשנה אולימפית, אך הטורניר האולימפי לא הוכר כאליפות עולם. לכן לא התקיימו אליפויות ב-1980, 1984 ו-1988.
- ^ אליפות העולם בהוקי מגיעה לשלבי הכרעה
- ^ אליפות 2021 יועדה להתארח במשותף בלטביה ובלארוס. עקב המצב הפוליטי והבריאותי בבלארוס הוחלט להסירה מאירוח האליפות, ולאחר מכן הוכרזה לטביה כמארחת האליפות לבדה.
- ^ האליפות הייתה אמורה להיערך ברוסיה, אך זכות האירוח ניטלה ממנה בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.