פתיחת התפריט הראשי

גביע העולם בכדורסל

(הופנה מהדף אליפות העולם בכדורסל)

גביע העולם בכדורסל (ידוע גם בכינוי מונדובאסקט; נקרא אליפות העולם בכדורסל בין השנים 1950 ו-2012) הוא תחרות כדורסל בינלאומית מטעם פיב"א, המיועדת לנבחרות כדורסל גברים מכל העולם. האליפות נערכת כל ארבע שנים, ובאותה השנה נערכת גם אליפות העולם בכדורסל לנשים. במתכונתו הנוכחית משתתפות בטורניר 24 נבחרות.

גביע העולם בכדורסל
ענף כדורסל
שנת ייסוד 1950
ארגון מפעיל פיב"א
מספר מתמודדים 32
אלוף/ה נוכחי/ת נבחרת ארצות הברית בכדורסל ארצות הברית
הכי הרבה זכיות נבחרת ארצות הברית בכדורסל ארצות הברית
נבחרת יוגוסלביה בכדורסל יוגוסלביה (5)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

אליפות העולם נוסדה ומאורגנת על ידי פיב"א, ונערכה לראשונה בארגנטינה בשנת 1950. מאז 1970 האליפות נערכה בקביעות בשנה השנייה שלאחר האולימפיאדה. מספר המשתתפות נע בין 10 ל-14 עד 1982. באליפות שנערכה ב-1986 השתתפו 24 נבחרות. מ-1990 עד 2002 השתתפו באליפות 16 נבחרות. ב-2006 הורחבה שוב האליפות ל-24 נבחרות, וב-2019 הטורניר יורחב ל-32 נבחרות.

בשנים הראשונות שלטו באליפות נבחרות מיבשת אמריקה, כאשר נבחרות ארגנטינה, ארצות הברית וברזיל (פעמיים) זוכות בארבעת הטורנירים הראשונים.

מ-1967 ועד 2002 חלקו ביניהן את מרבית התארים נבחרות ברית המועצות (שלוש פעמים) ויוגוסלביה (חמש פעמים), כאשר גם ארצות הברית זכתה פעמיים נוספות בתואר. האלופה המכהנת היא ארצות הברית שזכתה באליפות שהתקיימה בספרד 2014. החל משנת 1990 משתתפים באליפות שחקני NBA.

ב-26 בינואר 2012 הודיעה פיב"א רשמית על שינוי שמה של התחרות לגביע העולם בכדורסל. התחרות נערכה לראשונה תחת שמה החדש ב-2014 בספרד. הטורניר שאחריו ייערך בשנת 2019 בסין, ומספר הנבחרות המשתתפות יגדל בפעם הראשונה ל-32.

ישראל באליפות העולם בכדורסלעריכה

ישראל השתתפה פעמיים באליפות העולם. ב-1954 זכתה ישראל להשתתף באליפות עקב המקום החמישי שהשיגה באליפות אירופה ב-1953. את האליפות הזו סיימה ישראל במקום השמיני. ב-1986 השתתפה ישראל באליפות כשהדיחה בטורניר המוקדם את סגנית אלופת אירופה, צ'כוסלובקיה, בזכות סל ניצחון דרמטי של מיקי ברקוביץ'. באליפות עצמה זכתה ישראל במקום השביעי.[1]

טורנירי אליפות העולםעריכה

שנה מארחת (מיקום הגמר) גמר מקומות 3–4
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
1950 ארגנטינה   ארגנטינה (בואנוס איירס) ארגנטינה 
ארגנטינה
50-64  
ארצות הברית
צ'ילה 
צ'ילה
40-51 ברזיל 
ברזיל
1954 ברזיל   ברזיל (ריו דה ז'ניירו)  
ארצות הברית
41-62 ברזיל 
ברזיל
הפיליפינים 
הפיליפינים
60-66 צרפת 
צרפת
1959 צ'ילה   צ'ילה (סנטיאגו) ברזיל 
ברזיל
67-81  
ארצות הברית
צ'ילה 
צ'ילה
85-86
הארכה
הרפובליקה הסינית 
הרפובליקה הסינית (טיוואן)
1963 ברזיל   ברזיל (ריו דה ז'ניירו) ברזיל 
ברזיל
71-90 יוגוסלביה 
יוגוסלביה
ברית המועצות 
ברית המועצות
67-69 ארצות הברית 
ארצות הברית
1967 אורוגוואי   אורוגוואי (מונטווידאו) ברית המועצות 
ברית המועצות
59-71 יוגוסלביה 
יוגוסלביה
ברזיל 
ברזיל
71-80 ארצות הברית 
ארצות הברית
1970 יוגוסלביה   יוגוסלביה (ליובליאנה) יוגוסלביה 
יוגוסלביה
55-80 ברזיל 
ברזיל
ברית המועצות 
ברית המועצות
58-62 איטליה 
איטליה
1974 פוארטו ריקו   פוארטו ריקו (סן חואן) ברית המועצות 
ברית המועצות
79-82 יוגוסלביה 
יוגוסלביה
ארצות הברית 
ארצות הברית
70-83 קובה 
קובה
1978 הפיליפינים   הפיליפינים (מנילה) יוגוסלביה 
יוגוסלביה
81-82
הארכה
ברית המועצות 
ברית המועצות
ברזיל 
ברזיל
85-86 איטליה 
איטליה
1982 קולומביה   קולומביה (קאלי) ברית המועצות 
ברית המועצות
95–94 ארצות הברית 
ארצות הברית
יוגוסלביה 
יוגוסלביה
119–117 ספרד 
ספרד
1986 ספרד   ספרד (מדריד) ארצות הברית 
ארצות הברית
87–85 ברית המועצות 
ברית המועצות
יוגוסלביה 
יוגוסלביה
117–91 ברזיל 
ברזיל
1990 ארגנטינה   ארגנטינה (בואנוס איירס) יוגוסלביה 
יוגוסלביה
92–75 ברית המועצות 
ברית המועצות
ארצות הברית 
ארצות הברית
107–105
הארכה
פוארטו ריקו 
פוארטו ריקו
1994 קנדה   קנדה (טורונטו) ארצות הברית 
ארצות הברית
137–91 רוסיה 
רוסיה
קרואטיה 
קרואטיה
78–60 יוון 
יוון
1998 יוון   יוון (אתונה) הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה 
סרביה ומונטנגרו
64–62 רוסיה 
רוסיה
ארצות הברית 
ארצות הברית
84–61 יוון 
יוון
2002 ארצות הברית   ארצות הברית (אינדיאנפוליס) הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה 
סרביה ומונטנגרו
84–77
הארכה
ארגנטינה 
ארגנטינה
גרמניה 
גרמניה
117–94 ניו זילנד 
ניו זילנד
2006 יפן   יפן (סאיטאמה) ספרד 
ספרד
70–47 יוון 
יוון
ארצות הברית 
ארצות הברית
96–81 ארגנטינה 
ארגנטינה
2010 טורקיה   טורקיה (איסטנבול) ארצות הברית 
ארצות הברית
81 - 64 טורקיה 
טורקיה
ליטא 
ליטא
99 - 88 סרביה 
סרביה
2014 ספרד   ספרד (מדריד) ארצות הברית 
ארצות הברית
129 - 92 סרביה 
סרביה
צרפת 
צרפת
95 - 93 ליטא 
ליטא
2019 הרפובליקה העממית של סין  סין (בייג'ינג)
2023 יפן  יפן, אינדונזיה  אינדונזיה, הפיליפינים  הפיליפינים, (בוקאו)
  • עד שנת 1978 השלב הסופי בטורניר נערך בשיטת ליגה, ולא בשיטת המפסיד יוצא כמקובל. התוצאות לעיל הן בין הנבחרות במשחקים ביניהן בשלב הסופי בשיטת הליגה.

טבלת מדליותעריכה

16 נבחרות זכו עד היום במדליה באליפות העולם. פיב"א מכירה בהישגים של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה ושל ברית המועצות, בנפרד מההישגים של יוגוסלביה/סרביה ומונטנגרו/סרביה ושל רוסיה, בהתאמה. סרביה היא ממשיכת דרכה של סרביה ומונטנגרו, שזכתה בשתי מדליות.

דירוג נבחרת זהב כסף ארד סה"כ
1 ארצות הברית  ארצות הברית 5 3 4 12
2 יוגוסלביה  יוגוסלביה 5 3 2 10
3 ברית המועצות  ברית המועצות 3 3 2 8
4 ברזיל  ברזיל 2 2 2 6
5 ארגנטינה  ארגנטינה 1 1 0 2
6 ספרד  ספרד 1 0 0 1
7 רוסיה  רוסיה 0 2 0 2
8 טורקיה  טורקיה 0 1 0 1
יוון  יוון 0 1 0 1
סרביה  סרביה 0 1 0 1
11 צ'ילה  צ'ילה 0 0 2 2
12 גרמניה  גרמניה 0 0 1 1
הפיליפינים  הפיליפינים 0 0 1 1
ליטא  ליטא 0 0 1 1
צרפת  צרפת 0 0 1 1
קרואטיה  קרואטיה 0 0 1 1

השחקן המצטייןעריכה

שנה שם
1950 ארגנטינה  אוסקר פרלונג
1954 ארצות הברית  ג'ו סטראטון
1959 ברזיל  וולימיר מרקס
1963 ברזיל  אמאורי פאסוס
1967 יוגוסלביה  איבו דנאו
1970 ברית המועצות  סרגיי בלוב
1974 יוגוסלביה  דראגן קיצ'נוביץ'
1978 יוגוסלביה  דראזן דליפאגיץ'
1982 ארצות הברית  רולנדו פרייסר
1986 יוגוסלביה  דראז'ן פטרוביץ'
1990 יוגוסלביה  טוני קוקוץ'
1994 ארצות הברית  שאקיל אוניל
1998 סרביה ומונטנגרו  דיאן בודירוגה
2002 גרמניה  דירק נוביצקי
2006 ספרד  פאו גאסול
2010 ארצות הברית  קווין דוראנט
2014 ארצות הברית  קיירי אירווינג

מלך הסליםעריכה

שנה שחקן ממוצע נקודות
1950 ספרד  אלברו סלבדורס 13.7
1954 אורוגוואי  אוסקר מוגליה 18.6
1959 הרפובליקה הסינית  ג'יימס צ'ן 20.1
1963 פרו  ריקרדו דוארטה 20.3
1967 פולין  בודאן ליקסזו 20
1970 קוריאה הדרומית  שין דונג-פה 32.6
1974 מקסיקו  ארתורו גוררו 27
1978 צ'כוסלובקיה  קמיל בראבנץ 26.8
1982 אורוגוואי  וילפרדו רואיז 24
1986 יוון  ניקוס גאליס 33.7
1990 ברזיל  אוסקר שמידט 35.5
1994 אוסטרליה  אנדרו גייז 23.8
1998 ספרד  אלברטו הררוס 17.8
2002 גרמניה  דירק נוביצקי 24
2006 הרפובליקה העממית של סין  יאו מינג 25.3
2010 ארגנטינה  לואיס סקולה 27.1
2014 פוארטו ריקו  חוסה בראה 22

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תומר גנור, כשהמורל הלאומי הגיע לשיא בהיכל, באתר ynet, 13 בפברואר 2016