אליפות העולם בראלי עונת 2017

עונת 2017 באליפות העולם בראלי היא העונה ה-45 של האליפות. העונה נפתחה ב-22 בינואר בראלי מונטה קרלו והסתיימה ב-19 בנובמבר בראלי אוסטרליה. במהלך העונה התקיימו 13 מרוצים.

אליפות העולם בראלי עונת 2017
סבסטיאן אוז'ייה המוביל הנוכחי של האליפות
סבסטיאן אוז'ייה המוביל הנוכחי של האליפות
סוג תחרות אליפות העולם בראלי
תאריך התחלה 19 בינואר 2017
תאריך סיום 19 בנובמבר 2017
מספר עונה 45
מספר מרוצים בעונה 13
זוכה באליפות הנהגים סבסטיאן אוז'ייה
זוכה באליפות היצרנים M Sport

קבוצת פולקסווגן, שזכתה באליפות היצרנים בארבע העונות שעברו, פרשה מהאליפות בעקבות פרשת דיזלגייט[1]. סבסטיאן אוז'ייה, האלוף המכהן, שנהג עבור הקבוצה הפורשת, עבר לקבוצת אם-ספורט[2]. טויוטה שבה לאליפות לאחר 18 שנות היעדרות[3]. גם סיטרואן חזרה להתחרות באופן מלא, לאחר שבעונה הקודמת השתתפה בצורה חלקית בלבד והשקיעה בפיתוח הדגם החדש.

לאחר מאבק צמוד עם תיירי נויביל הצליח אוז'ייה לזכות באליפות בפעם החמישית ברציפות וקבוצתו זכתה, לראשונה מזה עשר שנים, באליפות היצרנים.

לוח זמניםעריכה

ב-28 בספטמבר 2016 פורסם לוח הזמנים המתוכנן לעונת 2017[4].

סיבוב תאריכים מיקום משטח מקטעים אורך מנצח Power Stage
1 20–22 בינואר מונקו מונטה קרלו מעורב 15[א] 355.96 ק"מ צרפת  סבסטיאן אוז'ייה בלגיה  תיירי נויביל
2 10–12 בפברואר שוודיה שוודיה שלג 17 305.83 ק"מ פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה
3 10–12 במרץ מקסיקו מקסיקו חצץ 17 231.25 ק"מ בריטניה  כריס מיק בלגיה  תיירי נויביל
4 7–9 באפריל צרפת קורסיקה אספלט 10 316.76 ק"מ בלגיה  תיירי נויביל פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה
5 28–30 באפריל ארגנטינה ארגנטינה חצץ 18 356.49 ק"מ בלגיה  תיירי נויביל בלגיה  תיירי נויביל
6 21-19 במאי פורטוגל פורטוגל חצץ 19 349.17 ק"מ צרפת  סבסטיאן אוז'ייה אסטוניה  אוט טאנק
7 11-9 ביוני איטליה איטליה חצץ 19 312.66 ק"מ אסטוניה  אוט טאנק פינלנד  אסאפקה לאפי
8 30 ביוני-2 ביולי פולין פולין חצץ 22 338.34 ק"מ בלגיה  תיירי נויביל פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה
9 28–30 ביולי פינלנד פינלנד חצץ 25 315.62 ק"מ פינלנד  אסאפקה לאפי אסטוניה  אוט טאנק
10 18–20 באוגוסט גרמניה גרמניה אספלט 21 309.17 ק"מ אסטוניה  אוט טאנק ספרד  דני סורדו
11 8-6 באוקטובר ספרד קטלוניה מעורב 19 312.02 ק"מ בריטניה  כריס מיק ספרד  דני סורדו
12 27–29 באוקטובר בריטניה וילס חצץ 21 306.13 ק"מ בריטניה  אלפין אוונס בלגיה  תיירי נויביל
13 17–19 בנובמבר אוסטרליה אוסטרליה חצץ 19 287.68 ק"מ בלגיה  תיירי נויביל צרפת  סבסטיאן אוז'ייה
  1. ^ המקטע הראשון בוטל בעקבות תאונה בה נהרג צופה. המקטע ה-16 בוטל מסיבות בטיחותיות

שינויים בלוח הזמניםעריכה

ראלי סין הוצא מתוך תוכנית התחרויות. הראלי שהיה אמור להתקיים לראשונה בעונת 2016, בוטל בשל מפולות בוץ שפגעו בתוואי המסלול המתוכנן. המארגנים החליטו שלא לכלול את הראלי גם בעונה הנוכחית, על מנת לאפשר למארגני הראלי הזדמנות להכין את המסלול בצורה טובה יותר לקראת התמודדות על מקום בלוח התחרויות.

קבוצות ונהגיםעריכה

 
טויוטה יאריס WRC, הדגם החדש של הקבוצה, שחזרה לאליפות לאחר 18 שנים
יצרן קבוצה רכב מספר נהג נהג משנה מרוצים
אם-ספורט בריטניה  אם-ספורט פורד פיאסטה 1 צרפת  סבסטיאן אוז'ייה צרפת  ג'וליאן אינגרסיה 1-13
2 אסטוניה  אוט טאנק אסטוניה  מרטין ירבוג'ה 1-13
3 בריטניה  אלפין אוונס בריטניה  דניאל בריט 1-13
יונדאי קוריאה הדרומית  יונדאי מוטורספורט יונדאי i20 קופה WRC 4 ניו זילנד  היידן פאדון ניו זילנד  ג'ון קנארד 1–5
בריטניה  סבסטיאן מארש 6–10, 12–13
נורווגיה  אנדריאס מיקלסן נורווגיה  אנדריאס ג'אגר 11
5 בלגיה  תיירי נויביל בלגיה  ניקולאס גילסול 1-13
6 ספרד  דני סורדו ספרד  מארק מרטי 1–11
נורווגיה  אנדריאס מיקלסן נורווגיה  אנדריאס ג'אגר 12–13
סיטרואן צרפת  סיטרואן טוטאל אבו דאבי סיטרואן C3 WRC 7 בריטניה  כריס מיק אירלנד  פול נגל 1–7, 9–11
נורווגיה  אנדריאס מיקלסן נורווגיה  אנדריאס ג'אגר 8
איחוד האמירויות הערביות  חאליד אל קסימי בריטניה  גריס פטרסון 12
צרפת  סטפן לפר צרפת  גבין מוראו 13
8 צרפת  סטפן לפר צרפת  גבין מוראו 1, 3, 11
אירלנד  קריג ברין בריטניה  סקוט מרטין 2, 4–8, 10, 12–13
איחוד האמירויות הערביות  חאליד אל קסימי בריטניה  כריס פטרסון 9
9 צרפת  סטפן לפר צרפת  גבין מוראו 4, 6, 8
נורווגיה  אנדריאס מיקלסן נורווגיה  אנדריאס ג'אגר 7, 10
אירלנד  קריג ברין בריטניה  סקוט מרטין 9
איחוד האמירויות הערביות  חאליד אל קסימי בריטניה  כריס פטרסון 11
בריטניה  כריס מיק אירלנד  פול נגל 12–13
טויוטה יפן  טויוטה רייסינג טויוטה יאריס WRC 10 פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה פינלנד  מייקה אנטילה 1-13
11 פינלנד  יוהו האנינן פינלנד  קי לינדסטורם 1–12
פינלנד  אסאפקה לאפי פינלנד  יאנה פרם 13
12 6–12

קבוצת פולקסווגן, שזכתה באליפות היצרנים בארבע העונות שעברו, פרשה מהאליפות בעקבות פרשת דיזלגייט[1].

טויוטה שבה להשתתף באליפות לאחר היעדרות כל 18 שנים[3]. החברה מינתה את טומי מקינן, שזכה באליפות הנהגים 4 פעמים בעבר, למנהל הקבוצה. מקינן היה שותף לפיתוח דגם הטויוטה יאריס WRC המבוסס על הטויוטה יאריס. צוות נהגי הקבוצה הורכב מצמד נהגים פינים: יארי-מאטי לאטוולה, נהגה לשעבר של קבוצת פולקסווגן ויוהו האנינן. קבוצת סיטרואן, שהתחרתה בעונה הקודמת בצורה חלקית, חזרה לאליפות בצורה מלאה. דגם הסיטרואן DS3 WRC, ששימש את הקבוצה בשניים האחרונות, הוחלף בדגם ה-C3 WRC החדש.

סבסטיאן אוז'ייה, שנותר ללא קבוצה לאחר פרישתה של פולקסווגן, חתם בקבוצת אם-ספורט. אוז'ייה הצטרף לאוט טאנק האסטוני, שנהג בקבוצת די מאק (D-MACKׂ) בפורד פיאסטה.

תקציר העונהעריכה

העונה נפתחה ב-19 בינואר בראלי מונטה קרלו. במהלך המקטע הראשון של התחרות אירעה תאונה בה היה מעורב רכבו של היידן פאדון, שפגע בצופה. פאדון וג'ון קנארד, הנווט, לא נפגעו. הצופה נלקח לבית חולים בניס ומאוחר יותר מת מפצעיו. במהלך היום השני של התחרות הצליח תיירי נויביל לפתוח פער של 45.1 שניות על פני סבסטיאן אוז'ייה, שסיים את היום במקום השני. שבר במתלה גרם לנויביל לעיכוב של למעלה מחצי שעה ביום האחרון של המרוץ ואיפשר לאוז'ייה לקחת את ההובלה. יארי-מאטי לאטוולה, נהגה של קבוצת טויוטה הגיע במקום השני, במרוץ הבכורה המחודשת של הקבוצה[5].

בראלי שוודיה שוב הוביל נויביל בבטחה את הראלי אך תאונה בסופר ספיישל סטייג' הקצר חיסלה את סיכוייו לניצחון והורידה אותו למקום ה-13 בסיום. היה זה יארי-מאטי לאטוולה שניצח את המרוץ ועלה למקום הראשון באליפות. הניצחון היה הראשון של קבוצת טויוטה מאז שנת 1999[6]. בראלי מקסיקו ניצח כריס מיק. היה זה הניצחון הראשון לסיטרואן C3 WRC החדשה. אוז'ייה סיים שני ונטל את ההובלה באליפות בעוד נויביל חמישי בפער של 38 נקודות.

נויביל ניצח בשני המרוצים הבאים בקורסיקה ובארגנטינה בעוד אוז'ייה ניצח בפורטוגל ושמר על ההובלה באליפות. לאחר שסיים שני בפורטוגל עלה נויביל למקום השני באליפות במרחק של 18 נקודות מאוז'ייה. בשלושת המרוצים הבאים סיים נויביל לפני אוז'ייה תוך שהוא מנצח בראלי פולין ומסיים שלישי באיטליה. אוז'ייה סיים שלישי בפולין ובראלי פינלנד פרש לאחר תאונה. המקום השישי בפינלנד הספיק לנויביל כדי להשוות את מספר הנקודות שלו לזה של אוז'ייה והוא נטל את ההובלה באליפות, ארבעה מרוצים לסיום העונה, משום שניצח ביותר מרוצים. בראלי איטליה ניצח אוט טאנק לראשונה בקריירה ובראלי פינלנד ניצח אסאפקה לאפי בטיוטה במירוץ הרביעי בלבד שלו ב-WRC.

שני המרוצים הבאים הכריעו את גורל האליפות: בראלי גרמניה פרש נויביל לאחר שבר במתלה וסיים לראשונה ללא נקודות. אוז'ייה סיים שני וחזר לראש הדירוג, בעוד טאנאק ניצח בפעם השנייה העונה. אוז'ייה הגדיל את יתרונו בראלי ספרד כשהוא מסיים שני (מאחורי מיק שניצח) בעוד נויביל מסיים שוב ללא נקודות עקב תאונה. שני מרוצים לסיום הוביל אוז'ייה בפער של 37 נקודות על פני טאנאק בעוד נויביל יורד למקום השלישי באליפות במרחק 38 נקודות מאוז'ייה.

בראלי ויילס סיים אוז'ייה שלישי והבטיח את הזכייה באליפות. אלפין אוונס זכה בניצחון הראשון שלו בקריירה. בראלי האחרון באוסטרליה ניצח נויביל.

תוצאותעריכה

אליפות הנהגיםעריכה

הנקודות ניתנות לעשרת הנהגים המסיימים את התחרות ראשונים בהתאם לפירוט בטבלה הבאה. בעונה זאת חל שינוי בנקודות הבונוס המוענקות בשלב ה-Power stage‏ והניקוד ניתן לחמשת הנהגים המסיימים את המקטע האחרון של כל מרוץ, במקום שלושה כפי שהיה בשנים הקודמות. לנהג שסיים ראשון הוענקו 5 נקודות, למקום השני הוענקו 4 נקודות וכן הלאה.

מיקום  1   2   3   4   5   6   7   8   9   10 
נקודות 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1
מקום נהג מונקו  שוודיה  מקסיקו  צרפת  ארגנטינה  פורטוגל  איטליה  פולין  פינלנד  גרמניה  ספרד  בריטניה  אוסטרליה  נקודות
1 צרפת  סבסטיאן אוז'ייה 1 32 22 22 44 15 53 32 פרש 34 23 34 41 232
2 בלגיה  תיירי נויביל 151 133 31 15 11 22 34 15 63 44 פרש 21 1 208
3 אסטוניה  אוט טאנק 3 2 43 11 33 41 1 פרש 71 1 34 6 22 191
4 פינלנד  יארי-מאטי לאטוולה 2 11 64 41 55 9 25 201 214 73 פרש 53 פרש 136
5 בריטניה  אלפין אוונס 64 6 9 21 22 63 פרש 8 22 6 7 1 5 128
6 ספרד  דני סורדו 45 4 85 34 8 3 122 4 9 341 151 10 95
7 בריטניה  כריס מיק פרש 124 1 פרש פרש 18 פרש - 8 פרש 12 72 75 77
8 ניו זילנד  היידן פאדון פרש 75 5 6 6 פרש פרש 2 פרש 8 - 8 3 74
9 פינלנד  יוהו האנינן 163 23 7 פרש 7 7 6 10 35 4 45 פרש 71
10 אירלנד  קריג בריין 5 5 - 53 15 5 25 11 5 55 - 15 פרש 64
11 פינלנד  אסאפקה לאפי - - - - - 104 41 פרש 11 212 פרש 9 63 62
12 נורווגיה  אנדריאס מיקלסן 7 - - 7 - פרש 8 93 - 2 18 45 114 54
13 צרפת  סטפן לפר 92 8 15 50 - 13 - 54 - - 6 - פרש 30
14 פינלנד  טיממו סוניאן - 10 - 8 - 12 - 6 4 16 8 31 29
15 נורווגיה  מאדס אוסטברג - 15 - - 9 8 7 7 10 - 5 38 29
16 צ'כיה  יאן קופצ'י 8 - - 23 - - 10 - - 11 9 - 7
17 שוודיה  פונטוס טידמנד - 9 10 - 10 11 - 13 - 12 - 11 4
18 אוסטרליה  נית'ן קווין - - - - - - - - - - - - 8 4
19 צרפת  אריק קאמילי 12 14 11 28 - 21 9 14 12 10 16 12 3
20 יוון  ג'ורדן סארדיניאס - - - - - - - - - - - - 9 2
21 צרפת  סטפן סארזין - - - 9 - - - - - - - - 2
22 גרמניה  ארמין קרמר פרש - - - - - - - - 9 - - 2
23 נורווגיה  אולה כריסטיאן וויבי פרש - - - - - - - - - 10 37 1
24 צרפת  יואהן רוסל - - - 10 - 38 15 - - 41 - - 1
25 פינלנד  קאלה רובנפרה - - - - - - - - - - - 38 10 1
26 צרפת  בראיין בופייה 10 - - פרש - - - - - - - - 1
מקום נהג מונקו  שוודיה  מקסיקו  צרפת  ארגנטינה  פורטוגל  איטליה  פולין  פינלנד  גרמניה  ספרד  בריטניה  אוסטרליה  נקודות

אליפות היצרניםעריכה

מקום קבוצה מספר מונקו  שוודיה  מקסיקו  צרפת  ארגנטינה  פורטוגל  איטליה  פולין  פינלנד  גרמניה  ספרד  בריטניה  אוסטרליה  נקודות
1 בריטניה  אם-ספורט 1 1 3 2 2 - 1 5 3 פרש 3 2 3 4 428
2 3 2 4 6 3 4 1 פרש 6 1 3 - 2
3 - - - - 2 - פרש 5 2 - - 1 -
2 גרמניה  יונדאי מוטורספורט 4 פרש 6 5 - 5 פרש פרש 2 פרש 7 7 - 3 345
5 6 - 3 1 1 2 3 1 5 - פרש 2 1
6 4 4 - 3 - 3 7 - 8 8 6 4 -
3 יפן  טויוטה רייסינג 10 2 1 6 4 4 7 2 8 - 6 פרש 5 פרש 251
11 7 8 7 פרש 6 6 - 7 3 4 4 פרש 5
12 - 4 פרש 1 - פרש 7
4 צרפת  סיטרואן טוטאל אבו דאבי 7 פרש 7 1 פרש פרש - פרש 6 7 פרש 1 - פרש 218
8 5 5 8 5 פרש 5 8 - - 5 5 8 פרש
9 7 8 6 4 4 2 - 6 6
מקום קבוצה מספר מונקו  שוודיה  מקסיקו  צרפת  ארגנטינה  פורטוגל  איטליה  פולין  פינלנד  גרמניה  ספרד  בריטניה  אוסטרליה  נקודות

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Volkswagen confirms it will leave the WRC at the end of 2016, Autosport.com, 2 November 2016
  2. ^ Ogier joins M-Sport, WRC.com, 12 October 2016
  3. ^ 1 2 Toyota announces WRC return in 2017, Toyota.com, 30 January 2015
  4. ^ 2017 WRC dates confirmed, WRC.com, 28 september 2016
  5. ^ WRC 2017: Ogier wins at Monte Carlo, Telegraph.co.uk, 23 January 2017
  6. ^ Toyota claims first WRC win since 1999, Speedcafe.com, 13 February 2017