אליפות וימבלדון

טורניר טניס

אליפות וימבלדוןאנגלית: The Championships, Wimbledon) הוא טורניר הטניס הוותיק ביותר בעולם ובין החשובים והיוקרתיים מבין הטורנירים. הטורניר נערך בווימבלדון, פרוור בדרום לונדון, בירת הממלכה המאוחדת מדי שנה בחודשים יוני/יולי, והוא טורניר הגראנד סלאם השלישי הנערך בכל שנה. לפניו אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה ואחריו אליפות ארצות הברית הפתוחה. וימבלדון הוא טורניר הגראנד סלאם היחיד המשוחק כיום על משטח דשא, והוא מתאפיין לעיתים בהפסקות רבות במשחקים הנגרמות בשל הגשמים באנגליה. בטורניר מתקיימות חמש תחרויות מרכזיות: נשים יחידות, גברים יחידים, זוגות נשים, זוגות גברים וזוגות מעורבים (אישה וגבר בכל זוג). נוסף לכך, נערכות תחרויות לנוער, לוותיקים ולנכים.

אליפות וימבלדון
טורניר גראנד סלאם
Wimbledon.svg
מיקום וימבלדון, פרוור של לונדון, אנגליה
מועדון All England Club
משטח משטח דשא / לא מקורה
הגרלת גברים 128מ / 128הע / 64הג
הגרלת נשים 128מ / 96הע / 64הג
פרסים כספיים 31,600,000 £ (2017)
אתר הטורניר
טורנירי גראנד סלאם נוספים
פרסי התחרות: צלחת כסף לנשים, גביע לגברים

היסטוריהעריכה

הטורניר נערך לראשונה תחת חסות "המועדון הכל-אנגלי לטניס חימר וקרוקט" בשנת 1877 במקום שונה מהמקום בו הוא מתקיים כיום, והתחרות היחידה בו הייתה גברים יחידים. בשנת 1884 נוספו גם משחקי נשים יחידות וזוגות גברים. משחקי זוגות נשים וזוגות מעורבים התווספו רק בשנת 1913. התחרות עברה למיקום הנוכחי שלה בשנת 1922 ומאז היא נערכת שם. הבריטים גאים מאוד בטורניר, ולראשונה משנת 1936 זכה הבריטי אנדי מארי בטורניר שנערך בשנת 2013.

בטורניר וימבלדון ישנה מסורת הכוללת קוד לבוש קפדני, וחסות ממלכתית.

הישראלי היחיד שזכה באליפות וימבלדון הוא אנדי רם, שזכה ב-2006 במשותף עם הטניסאית הרוסייה ורה זבונרבה בתחרות הזוגות המעורבים, לאחר ניצחון בגמר על בוב בריאן וונוס ויליאמס האמריקאים. בגמר וימבלדון 2009 פגש רוג'ר פדרר את אנדי רודיק. פדרר זכה בטורניר לאחר ניצחון במערכה החמישית בתוצאה 14:16, ובכך הפך לשיאן הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם. בסיבוב הראשון של טורניר 2010 גבר האמריקאי ג'ון איסנר על הצרפתי ניקולאס מאהו לאחר ניצחון במערכה החמישית 68–70. משחק זה היה המשחק הארוך ביותר בתולדות הענף - הוא נמשך 11 שעות וחמש דקות ונפרש על פני שלושה ימים.

בשנת 2020, בשל מגפת הקורונה העולמית ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה התחרות[1].

המגרשיםעריכה

  ערך מורחב – אצטדיוני הטניס בווימבלדון

המגרש הראשי בטורניר מכונה "המגרש המרכזי" ("Centre Court"). בו נערכים המשחקים המרכזיים של התחרות ובראשם משחקי הגמר, מאז המעבר למיקום הנוכחי ב-1922. בשל מזג האוויר ההפכפך השורר בבריטניה הוחלט באחרונה להתקין באצטדיון גג נפתח. המגרש המרכזי מכיל כ-14,000 מושבים, וכמעט כל הכרטיסים נמכרים חודשים רבים לפני הטורניר. בצד הדרומי של המגרש נמצא התא המלכותי, בו יושבים בני משפחת המלוכה ואח"מים נוספים. החל מטורניר וימבלדון 2009 נכנס לפעולה הגג החדש במגרש המרכזי, שתוך 10 דקות נסגר במלואו ובכך פותר את בעיית הגשם במשחקי הטורניר.

לעומת טורנירים אחרים, אליפות וימבלדון מתאפיינת משטח דשא.

המסורת של וימבלדוןעריכה

לווימבלדון ישנן מסורות רבות המבדילות אותו משאר טורנירי הגראנד סלאם. צבעי הטורניר הם סגול וירוק. הטורניר מתחיל ביום שני שבין 20 ו-30 ביוני ונמשך שבועיים, כאשר יום א' האמצעי הוא יום מנוחה לשחקנים ולמארגנים. 3 פעמים (לאחרונה ב-2004) נאלצו מארגני הטורניר לבטל את יום המנוחה ולשחק גם בו בשל גשמים רבים שגרמו לעיכוב המשחקים. בשבוע הראשון לטורניר משוחקים השלבים המוקדמים (3 סיבובים בתחרויות היחידים) ובשבוע השני השלבים משמינית הגמר עד הגמר.

בווימבלדון הגברים מכונים "ג'נטלמן" והנשים "ליידיז". בעבר השחקנים והשחקניות היו חייבים לקוד קידה בהיכנסם למגרש המרכזי ובצאתם ממנו. המסורת הזו בוטלה ב-2003 ושמורה רק למקרים נדירים כאשר המלכה או נסיך ויילס נוכחים במגרש.

הגברים הזוכים בתחרות מקבלים גביע כסף גדול והנשים מקבלות צלחת כסף רחבה. בנוסף מקבלים המנצחים גם פרסים כספיים גדולים. החל משנת 2007 החליטו מארגני הטורניר להשוות את סכומי הזכייה בין הגברים לנשים. כל שחקני הטניס בווימבלדון מחויבים ללבוש ביגוד בצבע לבן אחיד.

זוכיםעריכה

יחידות נשיםעריכה

העידן החובבניעריכה

עידן התחרות הפתוחהעריכה

 
מרטינה נברטילובה, זוכה 9 פעמים באליפות שיא של כל הזמנים
 
סרינה ויליאמס זוכה 7 פעמים באליפות
שנה זוכה סגנית תוצאת הגמר
1968 ארצות הברית  בילי ג'ין קינג אוסטרליה  ג'ודי טגארט 9–7, 7–5
1969 בריטניה  אן היידון ג'ונס ארצות הברית  בילי ג'ין קינג 3–6, 6–3, 6–2
1970 אוסטרליה  מרגרט קורט ארצות הברית  בילי ג'ין קינג 14–12, 11–9
1971 אוסטרליה  איבון גולגונג אוסטרליה  מרגרט קורט 6–4, 6–1
1972 ארצות הברית  בילי ג'ין קינג אוסטרליה  איבון גולגונג 6–3, 6–3
1973 ארצות הברית  בילי ג'ין קינג ארצות הברית  כריס אוורט 6–0, 7–5
1974 ארצות הברית  כריס אוורט ברית המועצות  אולגה מורוזובה 6–0, 6–4
1976 ארצות הברית  בילי ג'ין קינג אוסטרליה  איבון גולגונג 6–0, 6–1
1974 ארצות הברית  כריס אוורט אוסטרליה  איבון גולגונג 6–3, 4–6, 8–6
1977 בריטניה  וירג'יניה וייד הולנד  בטי שטוב 4–6, 6–3, 6–1
1978 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  כריס אוורט 2–6, 6–4, 7–5
1979 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  כריס אוורט 6–4, 6–4
1980 אוסטרליה  איבון גולגונג ארצות הברית  כריס אוורט 6–1, 7–6(7–4)
1981 ארצות הברית  כריס אוורט צ'כוסלובקיה  האנה מנדליקובה 6–2, 6–2
1982 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  כריס אוורט 6–1, 3–6, 6–2
1983 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  אנדראה יגר 6–0, 6–3
1984 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  כריס אוורט 7–6(7–5), 6–2
1985 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  כריס אוורט 4–6, 6–3, 6–2
1986 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה צ'כוסלובקיה  האנה מנדליקובה 7–6(7–1), 6–3
1987 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה גרמניה  שטפי גראף 7–5, 6–3
1988 גרמניה  שטפי גראף ארצות הברית  מרטינה נברטילובה 5–7, 6–2, 6–1
1989 גרמניה  שטפי גראף ארצות הברית  מרטינה נברטילובה 6–2, 6–7(1–7), 6–1
1990 ארצות הברית  מרטינה נברטילובה ארצות הברית  זינה גריסון 6–4, 6–1
1991 גרמניה  שטפי גראף ארגנטינה  גבריאלה סבטיני 6–4, 3–6, 8–6
1992 גרמניה  שטפי גראף יוגוסלביה  מוניקה סלש 6–2, 6–1
1993 גרמניה  שטפי גראף צ'כיה  יאנה נובוטנה 7–6(8–6), 1–6, 6–4
1994 ספרד  קונצ'יטה מרטינס ארצות הברית  מרטינה נברטילובה 6–4, 3–6, 6–3
1995 גרמניה  שטפי גראף ספרד  ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 4–6, 6–1, 7–5
1996 גרמניה  שטפי גראף ספרד  ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 6–3, 7–5
1997 שווייץ  מרטינה הינגיס צ'כיה  יאנה נובוטנה 2–6, 6–3, 6–3
1998 צ'כיה  יאנה נובוטנה צרפת  נטלי טוזיאה 6–4, 7–6(7–2)
1999 ארצות הברית  לינדזי דבנפורט גרמניה  שטפי גראף 6–4, 7–5
2000 ארצות הברית  ונוס ויליאמס ארצות הברית  לינדזי דבנפורט 6–3, 7–6(7–3)
2001 ארצות הברית  ונוס ויליאמס בלגיה  ז'סטין הנין 6–1, 3–6, 6–0
2002 ארצות הברית  סרינה ויליאמס ארצות הברית  ונוס ויליאמס 7–6(7–4), 6–3
2003 ארצות הברית  סרינה ויליאמס ארצות הברית  ונוס ויליאמס 4–6, 6–4, 6–2
2004 רוסיה  מריה שרפובה ארצות הברית  סרינה ויליאמס 6–1, 6–4
2005 ארצות הברית  ונוס ויליאמס ארצות הברית  לינדזי דבנפורט 4–6, 7–6(7–4), 9–7
2006 צרפת  אמלי מורסמו בלגיה  ז'וסטין הנין 2–6, 6–3, 6–4
2007 ארצות הברית  ונוס ויליאמס צרפת  מריון ברטולי 6–4, 6–1
2008 ארצות הברית  ונוס ויליאמס ארצות הברית  סרינה ויליאמס 7–5, 6–4
2009 ארצות הברית  סרינה ויליאמס ארצות הברית  ונוס ויליאמס 7–6(7–3), 6–2
2010 ארצות הברית  סרינה ויליאמס רוסיה  ורה זבונרבה 6–3, 6–2
2011 צ'כיה  פטרה קביטובה רוסיה  מריה שרפובה 6–3, 6–4
2012 ארצות הברית  סרינה ויליאמס פולין  אגניישקה רדוונסקה 6–1, 5–7, 6–2
2013 צרפת  מריון ברטולי גרמניה  סבינה ליזיקי 6–1, 6–4
2014 צ'כיה  פטרה קביטובה קנדה  יוג'יני בושאר 6–3, 6–0
2015 ארצות הברית  סרינה ויליאמס ספרד  גרביניה מוגורוסה 6–4, 6–4
2016 ארצות הברית  סרינה ויליאמס גרמניה  אנג'ליק קרבר 7–5, 6–3
2017 ספרד  גרביניה מוגורוסה ארצות הברית  ונוס ויליאמס 7–5, 6–0
2018 גרמניה  אנג'ליק קרבר ארצות הברית  סרינה ויליאמס 6–3, 6–3
2019 רומניה  סימונה האלפ ארצות הברית  סרינה ויליאמס 6–2, 6–2
2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021 אוסטרליה  אשלי ברטי צ'כיה  קרולינה פלישקובה 6–3, 6–7(4–7), 6–3
2022 קזחסטן  ילנה ריבאקינה תוניסיה  אונס ג'אבור 3–6, 6–2, 6–2

זכיות לפי שחקניתעריכה

להלן השחקניות שזכו לפחות פעמיים:

שחקנית העידן הפתוח העידן החובבני סך הכל שנים
ארצות הברית  מרטינה נברטילובה 9 0 9 1978, 1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1990
ארצות הברית  הלן וילס 0 8 8 1927, 1928, 1929, 1930, 1932, 1933, 1935, 1938
בריטניה  דורותי דאגלס צ'יימברס 0 7 7 1903, 1904, 1906, 1910, 1911, 1913, 1914
גרמניה  שטפי גראף 7 0 7 1988, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 1996
ארצות הברית  סרינה ויליאמס 7 0 7 2002, 2003, 2009, 2010, 2012, 2015, 2016
בריטניה  בלאנש בינגלי 0 6 6 1886, 1889, 1894, 1897, 1899, 1900
צרפת  סוזאן לנגלן 0 6 6 1919, 1920, 1921, 1922, 1923, 1925
ארצות הברית  בילי ג'ין קינג 4 2 6 1966, 1967, 1968, 1972, 1973, 1975
בריטניה  שארלוט קופר 0 5 5 1895, 1896, 1898, 1901, 1908
בריטניה  לוטי דוד 0 5 5 1887, 1888, 1891, 1892, 1893
ארצות הברית  ונוס ויליאמס 5 0 5 2000, 2001, 2005, 2007, 2008
ארצות הברית  לואיז ברו 0 4 4 1948, 1949, 1950, 1955
ארצות הברית  מורין קונולי 0 3 3 1952, 1953, 1954
ברזיל  מריה בואנו 0 3 3 1959, 1960, 1964
אוסטרליה  מרגרט קורט 1 2 3 1963, 1965, 1970
ארצות הברית  כריס אוורט 3 0 3 1974, 1976, 1981
ארצות הברית  אלתיאה גיבסון 0 2 2 1957, 1958
בריטניה  דורותי ראונד 0 2 2 1934, 1937
בריטניה  קתלין מקיין גוגפרי 0 2 2 1924, 1926
ארצות הברית  מאי סאטון 0 2 2 1905, 1907
בריטניה  מוד ווטסון 0 2 2 1884, 1885
אוסטרליה  איבון גולגונג 2 0 2 1971, 1980
צ'כיה  פטרה קביטובה 2 0 2 2011, 2014

יחידים גבריםעריכה

העידן החובבניעריכה

עידן התחרות הפתוחהעריכה

 
ביורן בורג זכה חמש פעמים ברציפות בשנים 1976–1980.
 
פיט סמפראס זכה שבע פעמים בשמונה שנים (1993–2000).
 
רוג'ר פדרר זכה שמונה פעמים, שיא של כל הזמנים.
שנה זוכה סגן תוצאת הגמר
1968 אוסטרליה  רוד לייבר אוסטרליה  טוני רוץ' 6–3, 6–4, 6–2
1969 אוסטרליה  רוד לייבר אוסטרליה  ג'ון ניוקומב 6–4, 5–7, 6–4, 6–4
1970 אוסטרליה  ג'ון ניוקומב אוסטרליה  קן רוזוול 5–7, 6–3, 6–2, 3–6, 6–1
1971 אוסטרליה  ג'ון ניוקומב ארצות הברית  סטן סמית' 6–3, 5–7, 2–6, 6–4, 6–4
1972 ארצות הברית  סטן סמית' רומניה  איליה נסטסה 4–6, 6–3, 6–3, 4–6, 7–5
1973 צ'כוסלובקיה  יאן קודש ברית המועצות  אלכס מטרוולי 6–1, 9–8(7–5), 6–3
1974 ארצות הברית  ג'ימי קונורס אוסטרליה  קן רוזוול 6–1, 6–1, 6–4
1975 ארצות הברית  ארתור אש ארצות הברית  ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 5–7, 6–4
1976 שוודיה  ביורן בורג רומניה  איליה נסטסה 6–4, 6–2, 9–7
1977 שוודיה  ביורן בורג ארצות הברית  ג'ימי קונורס 3–6, 6–2, 6–1, 5–7, 6–4
1978 שוודיה  ביורן בורג ארצות הברית  ג'ימי קונורס 6–2, 6–2, 6–3
1979 שוודיה  ביורן בורג ארצות הברית  רוסקו טאנר 6–7(4–7), 6–1, 3–6, 6–3, 6–4
1980 שוודיה  ביורן בורג ארצות הברית  ג'ון מקנרו 1–6, 7–5, 6–3, 6–7(16–18), 8–6
1981 ארצות הברית  ג'ון מקנרו שוודיה  ביורן בורג 4–6, 7–6(7–1), 7–6(7–4), 6–4
1982 ארצות הברית  ג'ימי קונורס ארצות הברית  ג'ון מקנרו 3–6, 6–3, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 6–4
1983 ארצות הברית  ג'ון מקנרו ניו זילנד  כריס לואיס 6–2, 6–2, 6–2
1984 ארצות הברית  ג'ון מקנרו ארצות הברית  ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 6–2
1985 גרמניה המערבית  בוריס בקר ארצות הברית  קווין קארן 6–3, 6–7(4–7), 7–6(7–3), 6–4
1986 גרמניה המערבית  בוריס בקר צ'כוסלובקיה  איוואן לנדל 6–4, 6–3, 7–5
1987 אוסטרליה  פט קאש צ'כוסלובקיה  איוואן לנדל 7–6(7–5), 6–2, 7–5
1988 שוודיה  סטפן אדברג גרמניה המערבית  בוריס בקר 4–6, 7–6(7–2), 6–4, 6–2
1989 גרמניה המערבית  בוריס בקר שוודיה  סטפן אדברג 6–0, 7–6(7–1), 6–4
1990 שוודיה  סטפן אדברג גרמניה המערבית  בוריס בקר 6–2, 6–2, 3–6, 3–6, 6–4
1991 גרמניה  מיכאל שטיך גרמניה  בוריס בקר 6–4, 7–6(7–4), 6–4
1992 ארצות הברית  אנדרה אגאסי קרואטיה  גוראן איוואנישביץ' 6–7(8–10), 6–4, 6–4, 1–6, 6–4
1993 ארצות הברית  פיט סמפראס ארצות הברית  ג'ים קורייר 7–6(7–3), 7–6(8–6), 3–6, 6–3
1994 ארצות הברית  פיט סמפראס קרואטיה  גוראן איוואנישביץ' 7–6(7–2), 7–6(7–5), 6–0
1995 ארצות הברית  פיט סמפראס גרמניה  בוריס בקר 6–7(5–7), 6–2, 6–4, 6–2
1996 הולנד  ריצ׳רד קראג'יצק ארצות הברית  מליבאי וושינגטון 6–3, 6–4, 6–3
1997 ארצות הברית  פיט סמפראס צרפת  סדריק פיולין 6–4, 6–2, 6–4
1998 ארצות הברית  פיט סמפראס קרואטיה  גוראן איוואנישביץ' 6–7(2–7), 7–6(11–9), 6–4, 3–6, 6–2
1999 ארצות הברית  פיט סמפראס ארצות הברית  אנדרה אגאסי 6–3, 6–4, 7–5
2000 ארצות הברית  פיט סמפראס אוסטרליה  פטריק ראפטר 6–7(10–12), 7–6(7–5), 6–4, 6–2
2001 קרואטיה  גוראן איוואנישביץ' אוסטרליה  פטריק ראפטר 6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–7
2002 אוסטרליה  לייטון יואיט ארגנטינה  דוד נלבנדיאן 6–1, 6–3, 6–2
2003 שווייץ  רוג'ר פדרר אוסטרליה  מארק פיליפוסיס 7–6(7–5), 6–2, 7–6(7–3)
2004 שווייץ  רוג'ר פדרר ארצות הברית  אנדי רודיק 4–6, 7–5, 7–6(7–3), 6–4
2005 שווייץ  רוג'ר פדרר ארצות הברית  אנדי רודיק 6–2, 7–6(7–2), 6–4
2006 שווייץ  רוג'ר פדרר ספרד  רפאל נדאל 6–0, 7–6(7–5), 6–7(2–7), 6–3
2007 שווייץ  רוג'ר פדרר ספרד  רפאל נדאל 7–6(9–7), 4–6, 7–6(7–3), 2–6, 6–2
2008 ספרד  רפאל נדאל שווייץ  רוג'ר פדרר 6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–7
2009 שווייץ  רוג'ר פדרר ארצות הברית  אנדי רודיק 5–7, 7–6(8–6), 7–6(7–5), 3–6, 16–14
2010 ספרד  רפאל נדאל צ'כיה  תומאש ברדיך 6–3, 7–5, 6–4
2011 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' ספרד  רפאל נדאל 6–4, 6–1, 1–6, 6–3
2012 שווייץ  רוג'ר פדרר בריטניה  אנדי מארי 4–6, 7–5, 6–3, 6–4
2013 בריטניה  אנדי מארי סרביה  נובאק ג'וקוביץ' 6–4, 7–5, 6–4
2014 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' שווייץ  רוג'ר פדרר 6–7(7–9), 6–4, 7–6(7–4), 5–7, 6–4
2015 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' שווייץ  רוג'ר פדרר 7–6(7–1), 6–7(10–12), 6–4, 6–3
2016 בריטניה  אנדי מארי קנדה  מילוש ראוניץ' 6–4, 7–6(7–3), 7–6(7–2)
2017 שווייץ  רוג'ר פדרר קרואטיה  מרין צ'יליץ' 6–3, 6–1, 6–4
2018 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' דרום אפריקה  קווין אנדרסון 6–2, 6–2, 7–6(7–3)
2019 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' שווייץ  רוג'ר פדרר 7–6(7–5), 1–6, 7–6(7–4), 4–6, 13–12(7–3)
2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' איטליה  מתאו ברטיני 6–7(4–7), 6–4, 6–4, 6–3
2022 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' אוסטרליה  ניק קיריוס 4–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3)

זכיות לפי שחקןעריכה

 
רשימת הזוכים עד 2008 במוזיאון הטניס של וימבלדון.

להלן השחקנים שזכו לפחות פעמיים:

שחקן העידן הפתוח העידן החובבני סך הכל שנים
שווייץ  רוג'ר פדרר 8 0 8 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2012, 2017
סרביה  נובאק ג'וקוביץ' 7 0 7 2011, 2014, 2015, 2018, 2019, 2021, 2022
בריטניה  וויליאם רנשו 0 7 7 1881, 1882, 1883, 1884, 1885, 1886, 1889
ארצות הברית  פיט סמפראס 7 0 7 1993, 1994, 1995, 1997, 1998, 1999, 2000
בריטניה  לורנס דוהרטי 0 5 5 1902, 1903, 1904, 1905, 1906
שוודיה  ביורן בורג 5 0 5 1976, 1977, 1978, 1979, 1980
בריטניה  רג'ינלד דוהרטי 0 4 4 1897, 1898, 1899, 1900
ניו זילנד  אנתוני וילדינג 0 4 4 1910, 1911, 1912, 1913
אוסטרליה  רוד לייבר 2 2 4 1961, 1962, 1968, 1969
בריטניה  וילפרד באדלי 0 3 3 1891, 1892, 1895
בריטניה  ארתור גור 0 3 3 1901, 1908, 1909
ארצות הברית (48 כוכבים)  ביל טילדן 0 3 3 1920, 1921, 1930
בריטניה  פרד פרי 0 3 3 1934, 1935, 1936
אוסטרליה  ג'ון ניוקומב 2 1 3 1967, 1970, 1971
ארצות הברית  ג'ון מקנרו 3 0 3 1981, 1983, 1984
גרמניה  בוריס בקר 3 0 3 1985, 1986, 1989
בריטניה  ג'ון הארטלי 0 2 2 1879, 1880
בריטניה  ג'ושוע פים 0 2 2 1893, 1894
אוסטרליה  נורמן ברוקס 0 2 2 1907, 1914
אוסטרליה  ג'רלד פטרסון 0 2 2 1919, 1922
צרפת  ז'אן בורוטרה 0 2 2 1924, 1926
צרפת  רנה לקוסט 0 2 2 1925, 1928
צרפת  אנרי קושה 0 2 2 1927, 1929
ארצות הברית (48 כוכבים)  דון בדג' 0 2 2 1937, 1938
אוסטרליה  לו הואוד 0 2 2 1956, 1957
אוסטרליה  רוי אמרסון 0 2 2 1964, 1965
ארצות הברית  ג'ימי קונורס 2 0 2 1974, 1982
שוודיה  סטפן אדברג 2 0 2 1988, 1990
ספרד  רפאל נדאל 2 0 2 2008, 2010
בריטניה  אנדי מארי 2 0 2 2013, 2016

זכיות לפי מדינהעריכה

מדינה העידן החובבני העידן הפתוח סך הכל זכייה ראשונה זכייה אחרונה
בריטניה  בריטניה[א] 35 2 37 1877 2016
ארצות הברית  ארצות הברית 18 15 33 1920 2000
אוסטרליה  אוסטרליה 15 6 21 1907 2002
שווייץ  שווייץ 0 8 8 2003 2017
צרפת  צרפת 7 0 7 1924 1946
שוודיה  שוודיה 0 7 7 1976 1990
סרביה  סרביה 0 7 7 2011 2022
גרמניה  גרמניה[ב] 0 4 4 1985 1991
ניו זילנד  ניו זילנד 4 0 4 1910 1913
ספרד  ספרד 1 2 3 1966 2010
קרואטיה  קרואטיה 0 1 1 2001 2001
צ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה[ג] 0 1 1 1973 1973
מצרים  מצרים 1 0 1 1954 1954
הולנד  הולנד 0 1 1 1996 1996
  1. ^ 32 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד (1801–1922), 5 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (1922–הווה).
  2. ^ 3 זכיות של שחקנים מגרמניה המערבית (1949–1990), זכייה אחת של שחקן מגרמניה המאוחדת (1990–הווה).
  3. ^ צ'כוסלובקיה (1918–1992) התפצלה לצ'כיה וסלובקיה (1992–הווה).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אליפות וימבלדון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה