אלי חובייקה

פוליטיקאי לבנוני

אלי חובייקהערבית: إيلي حبيقة, תעתיק: אילי חֻבַיקַה; 1956 - 24 בינואר 2002) היה פוליטיקאי ערבי נוצרי לבנוני ומפקד בפלנגות, ידוע בעיקר על חלקו בטבח סברה ושתילה.

אלי חובייקה
Elie Hobeika.jpg
אלי חובייקה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 22 בספטמבר 1956
לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 24 בינואר 2002 (בגיל 45)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הפרלמנט הלבנוני עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הפלנגות הנוצריות עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנותיו הראשונותעריכה

אלי חובייקה, בנו של מהנדס מכונות מהמעמד הבינוני הנמוך, נוצרי מארוני, נולד בשנת 1956 בלבנון. הוא סיים את לימודיו בגיל 16 ובזמן זה כבר היה חבר במפלגת הכתאיב ובתחילת מלחמת האזרחים השנייה הצטרף לזרוע הצבאית של הארגון (הפלנגות). בגיל 17 הצטרף ליחידת לוחמים קטנה בשם בי. גי., ראשי התיבות של בשיר ג'מאייל. היחידה החלה לבצע פשיטות לליבה של ביירות הסונית והפלסטינית.

בשנת 1976 נהרגו קרובי משפחה של חובייקה, כולל ארוסתו, בטבח דאמור - התקפה שלה היה אחראי אש"ף. בשנת 1977, כשהוא בן 21 התמנה לראש יחידת המודיעין של הפלנגות והמשיך בפשיטותיו לתוך מעוזי הפלסטינים וארגוני השמאל. בשנת 1978 הוא הגיע לדרגת מפקד במיליציית הפלנגות והנהיג פשיטה שבמהלכה נהרג טוני פרנג'יה, מפקד יריב בפלנגות. הוא קודם להיות מפקד של הדיוויזיה השלישית של הפלנגות והאחראי על הכוחות המיוחדים. בשנת 1979 קודם להיות קצין הביטחון הראשי של כוחות המיליציה המשולבים של המחנה השמרני ("הכוחות הלבנונים") במלחמת האזרחים.

בפברואר 1982, ארבעה חודשים לפני מלחמת לבנון, התמנה לקצין הקישור עם ישראל בעקבות מפגש בין רפאל איתן עם בשיר ג'מאייל[1].

במהלך מלחמת לבנון (1982)עריכה

עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 מונה חובייקה לקצין הקישור בין המיליציות לצה"ל. ב-15 בספטמבר כבשו כוחות צה"ל את מערב ביירות.

חובייקה היה אחראי על הבאתם של 92 הצירים הלבנונים למחנה צבאי בפרברי ביירות, שם נערכה ההצבעה לנשיאות לבנון, בשיר ג'מאייל נבחר לנשיאות. לאחר הרצח של בשיר ג'מאייל, היה חובייקה בין המתכנסים בביתו של המנהיג הנוצרי פייר ג'מאייל, בפגישה הוחלט על גיוס כללי של "הכוחות הלבנונים" על מנת שיוכלו להיכנס למחנות הפליטים הפלסטינים. כ-150 איש התכנסו מדרום למחנות, קבלו תדריך על ידו ובשעה שכוחות אלו נכנסו למחנות סברה ושתילה ישב חבייקה בבנין החפ"ק של עמוס ירון על הגג והאזין לרשתות הקשר של כוחותיו[1].

הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של ה-16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו גם במעשי רצח חסרי הבחנה. אנשי הפלנגות יצאו מהמחנות בבוקרו של 18 בספטמבר על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין מידע מדויק על מספר הנספים בטבח, וההערכות נעות בין 460[2] ל-3,500[3] איש.

בשנת 1999 פרסם שומר ראשו לשעבר של חובייקה רוברט חטאם ספר שבו טען שטבח סברה ושתילה תוכנן על ידי חובייקה וחאפז אל-אסד במטרה להביך את ישראל.

על פי עדות שנשמעה על ידי ועדת כהן, כאשר נשאל חובייקה על ידי אחד הקולגות שלו מה יש לעשות ב-50 ילדים ונשים פלסטינים, הוא השיב: "זאת הפעם האחרונה שאתה הולך לשאול אותי שאלה כזאת. אתה יודע מה יש לעשות"[4].

חטאם וסמיר ג'עג'ע, מיריביו של חובייקה בכוחות הלבנונים, טענו שחובייקה היה אחראי גם לרציחתם של ארבעה דיפלומטים איראנים שנעלמו בלבנון בשנת 1982.

בשנת 1985, על פי בקשת ה-CIA, ניסה חובייקה להתנקש בסייד מוחמד חוסיין פדלאללה. פדלאללה ניצל מניסיון ההתנקשות אך 80 עוברי אורח קיפחו את חייהם באירוע. שפיכות הדמים הזאת, שהייתה בניגוד להבטחותיו של חובייקה שעוברי אורח לא ייפגעו, גרמה ל-CIA לנתק את קשריו עם חובייקה.

ב־15 בינואר 1986 הודח חובייקה מהנהגת המיליציות על ידי סמיר ג'עג'ע[5]. צעד זה נעשה עקב התקרבותו של חובייקה לדמשק וחתימתו על "ההסכם המשולש". חובייקה מצא את עצמו במפקדתו תחת מצור, אך ניצל אחרי התערבות סורית ויצא לגלות בדמשק[6]. הוא חזר ללבנון בראש מיליציה פרו-סורית, הוצב בזחלה, ונתן את תמיכתו הפוליטית למישל עאון.

ב־11 באוגוסט 1986 השתלטו תומכי חובייקה הפרו-סוריים על רוב מזרח ביירות, בניסיון להדיח את סמיר ג'עג'ע, מפקדם האנטי-סורי של "הכוחות הלבנונים". תומכי חובייקה השתלטו על כמה ממעוזי ג'עג'ע, בין השאר על תחנת הרדיו "קול לבנון"[7][8].

אחרי המלחמהעריכה

עם תום מלחמת האזרחים בשנת 1990 קיבל חובייקה חנינה והפך לשר לענייני פליטים. בשנת 1992 הוא מונה לשר הרווחה ובשנת 1996 מונה לשר לענייני חשמל ומים. בשנת 1998 נבחר אמיל לחוד לנשיאות, וחובייקה לא התבקש להצטרף לממשלה. בשנת 2000 הוא הפסיד בבחירות ואיבד את מקומו בפרלמנט הלבנוני. ביוני 2001 הגיש עורך דין לבנוני בשם חבלי מלט, המזוהה עם השמאל בלבנון, תביעה נגד חובייקה לבית משפט בלגי באשמת פשעי מלחמה. הדבר התאפשר הודות לחוק שמאפשר לתבוע בבלגיה נאשמים בפשעי מלחמה בכל מקום בעולם. התביעה בוטלה לאחר שהחוק שונה[9][10].

ב-24 בינואר 2002 נהרג חובייקה יחד עם שומרי ראשו בהתנקשות[11]. ארגון אלמוני נטל על עצמו את האחריות למעשה, בטענה שחובייקה היה סוכן סורי. חגיגות נערכו במחנות הפליטים הפלסטיניים עם היוודע דבר מותו של חובייקה. ישנה מחלוקת רבה לגבי רצח אלי חובייקה. ממשלת לבנון האשימה את ישראל באחריות לרצח[12]. מספר ימים לאחר הרצח עצרה משטרת לבנון חשוד[13].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלי חובייקה בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 עמוס גלבוע, אלי חביקה רפול היה חבר שלו, מעריב, 3 בינואר 1986
  2. ^ Ze'Ev Schiff., Israel's lebanon war., [Place of publication not identified]: Touchstone, 1985, ISBN 9780671602161
  3. ^ Sabra and Shatila, Pluto Press, עמ' 1–16, ISBN 978-1-84964-259-0
  4. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 327.
  5. ^ שפי גבאי ותמר גולן, ג'עג'ע נבחר לראש "הכוחות חלבנוניים", מעריב, 26 בינואר 1986
  6. ^ שפי גבאי, קרבות אכזריים בין הכוחות הנוצריים לבין נאמני הנשיא גמאייל, מעריב, 14 בינואר 1986
  7. ^ שפי גבאי, מורדים פרו-סוריים כבשו את רוב מזרח ביירות, מעריב, 11 באוגוסט 1986
  8. ^ שפי גבאי, קרבות אכזריים בבירות בין כוחות סוריים לפלאנגות, מעריב, 28 בספטמבר 1986
  9. ^ דני רובינשטייןמי כאן פושע המלחמה, באתר הארץ, 10 ביולי 2001
  10. ^ שרון שדה, מומחי "פנורמה": לשפוט את שרון, באתר הארץ, 17 ביוני 2001
  11. ^ אלי חובייקה: היסטוריה של בגידות ומריבות, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
  12. ^ לבנון: המוסד חיסל את מנהיג הטבח בסברה ושתילה; ישראל מכחישה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
  13. ^ רויטרס, עיתון לבנוני: נעצר חשוד במעורבות ברצח חובייקה, באתר ynet, 29 בינואר 2002