פתיחת התפריט הראשי

אלי פוטיבסקי

בוטנאי ישראלי

אלי פוטיבסקי (28 באוקטובר 194224 בינואר 2017) היה בוטנאי ישראלי. כיהן כמדען בכיר בנושא צמחי תבלין, מרפא ובושם במרכז המחקר נוה יער, ובשנים 2007-1999 כיהן כראש מינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני.

אלי פוטיבסקי
Eli Putievsky
Putievsky Eli portrait
ראש מינהל המחקר החקלאי - מרכז וולקני
לידה 28 באוקטובר 1942
פטירה 24 בינואר 2017 (בגיל 74)
ענף מדעי בוטניקה
צמחי תבלין, מרפא ובושם
מדינה ישראל
עיסוק בוטנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פוטיבסקי נולד בתל אביב, בן למשה פוטיבסקי ומרים פרווזניק ואח לרעיה. למד בבית ספר תיכון בעפולה ושירת כקצין תובלה בחיל האוויר. בשנת 1963 נישא לגילה שוטן ונולדו להם שלושה ילדים.

בשנת 1973 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו בנושא יחסים ציטוגנטיים בתלתן, נעשתה בהדרכת פרופ' דניאל זהרי וד"ר יוסף כצנלסון.

עם סיום לימודיו הצטרף כחוקר לסגל מינהל המחקר החקלאי והקים את היחידה למחקר ופיתוח של צמחי תבלין, מרפא ובושם בישראל, שנמצאת בנווה יער (ליד רמת ישי). במהלך עבודתו תרם להקמת ענף זה והפך למדען מוביל בתחום. במהלך תפקידו הציג בכנסים בינלאומיים רבים את ההישגים הישראליים במחקר ופיתוח גידולי התבלינים בישראל. בשנת 1993 מונה למנהל תחנת המחקר נווה יער, ופעל להפיכתה מתחנת ניסיונות אזורית למרכז המחקר הצפוני של מינהל המחקר החקלאי.

תוך כדי לימודיו שימש כמורה לביולוגיה בבית הספר החקלאי בנהלל, ובמהלך עבודתו שימש כמרצה בנושאי התמחותו בקורסים שונים במוסדות אקדמיים, בעיקר במדרשת רופין, הטכניון והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות.

בשנת 1999 נבחר לכהן כראש מינהל המחקר החקלאי, תפקיד בו שימש עד 2007, סמוך למועד יציאתו לגמלאות בשנת 2009.

פוטיבסקי נפטר בינואר 2017.[1]

פעילותו המחקרית ותרומתו לחקלאותעריכה

במסגרת התמחותו בגנטיקה של צמחים עסק בבירור היחסים הציטו-גנטיים הבין-מיניים בסוגים תלתן וסויה (משפחת הפרפרניים), אמיך (ארכוביתיים) וריחן (שפתניים). עבודותיו בנושא זה תרמו לתהליך הטיפוח הגנטי והעברת תכונות מועילות מצמחי בר לצמחי תרבות בצמחים מהסוגים האלו. במסגרת העבודה הזו פיתח גם שני זני תלתן חדשים בשם "אכזיב" ו"ספי".

פוטיבסקי עסק בבירור האנטומיה והפיזיולוגיה של ייצור השמן האתרי בצמחים ארומטיים, הגורמים המשפיעים על יבולו ואיכותו ואופטימיזציה של תהליך הגידול להפקת שמנים אתריים.

הוא ייסד את הגידול והייצור התעשייתי של תבליני עלים מיובשים בישראל, כולל פיתוח תהליכי הייבוש של המינים השונים. כן יזם את התירבות והטיפוח של מיני תבלין המלוקטים מהבר בארץ ובעולם והפיכתם לגידולים חקלאיים. הגידולים העיקריים שפיתח ומובילים כיום בחקלאות ישראל ובעולם הם אורגנו, אזוב מצוי, מרווה רפואית, ריחן (בזיל), פטרוזיליה מסולסלת ועוד. בנוסף, הוא פיתח זני סלרי וקימל (סוככיים) עשירים בשמן אתרי בהרכב איכותי שאין בהם שפיכת זרעים לפני ובמהלך הקציר. בקימל הוא הצליח להפוך זן איכותי דו שנתי (שמניב אחרי שתי שנות גידול) לחד שנתי.

בשנות השמונים היה חלוץ במחקר ופיתוח הגידול המתועש של צמחי תבלין טריים לייצוא מישראל לשוקי אירופה. תוצאות מחקריו תרמו לפיתוח ענף חקלאי וכלכלי חדש והפכו את ישראל לגורם מוביל בשוק צמחי התבלין הטריים באירופה.

פעילותו כראש מינהל המחקר החקלאיעריכה

פוטיבסקי יזם והקים את בנק הגנים הישראלי כחלק מארגון IPGRI העולמי, בסיוע תרומות, בעיקר מקרן רוטשילד. הוא יזם את פיתוח פעילות השימור של צמחי בר בעלי חשיבות חקלאית בבנק הגנים הישראלי, תוך הטמעת שיטות חדישות הנהוגות בבנקי גנים מודרניים בעולם.

בנוסף יזם וביצע רפורמה במבנה הארגוני והפיזי של מינהל המחקר החקלאי, מיזוג ושינוי מכוני מחקר, מחלקות וצוותי מחקר, דבר שהביא לייעול בהוצאות המנהלה, עודד והגביר את שיתוף הפעולה בין חוקרים מדיסציפלינות שונות. כן ערך הסכם מתווה של ייעול כוח האדם, במשא ומתן עם משרד האוצר, ופעל לתגמול החוקרים על הישגים אישיים, מה שאיפשר גם תגבור בחוקרים בתחומים גנומיקה, פרוטאומיקה וחקלאות מדייקת. בתקופת כהונתו עבר מערך המנהלה של מינהל המחקר החקלאי לבניין חדש של המינסטריון הראשי של משרד החקלאות, שנמצא במתחם מרכז וולקני, והבניין הישן פונה עבור יחידות אחרות של משרד החקלאות. בנוסף עבר המינהל בתקופה זו למערכת מחשוב מתקדמת הכוללת קישור אל האתרים הרחוקים (נוה יער וגילת) בזמן אמת.

פוטיבסקי הקים ופתח במינהל יחידה לקידום ויישום מחקר ופיתוח בחקלאות, שתפקידה יישום תוצאות מחקר תוך פיתוח ויצירת קשרים עם גופים עסקיים, קניין רוחני ורישום פטנטים, בדומה לגופים מקבילים במוסדות מחקר והשכלה גבוהה.

ספרועריכה

  • אלי פוטיבסקי ואמוץ דפני, תבלינים, הוצאת מסדה, 1979.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מודעת אבל באתר "אבלים"