אלכסיי מילר

אלכסיי בוריסוביץ' מילררוסית: Алексей Борисович Миллер; ‏נולד ב-31 בינואר 1962 בלנינגרד, ברית המועצות) הוא כלכלן ומנהל בכיר רוסי המכהן כמנכ"ל תאגיד "גזפרום" משנת 2001.

אלכסיי מילר
Алексей Миллер
לידה 31 בינואר 1962 (בן 63)
לנינגרד, ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
שם לידה Алексей Борисович Миллер עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מוסקבה, רוסיהרוסיה רוסיה
ידוע בשל תפקידו כמנכ"ל גזפרום
השכלה תואר ראשון בכלכלה מהמכון הלנינגרדי לכלכלה ופיננסים
מקצוע כלכלן
מעסיק מינהל העיר סנקט פטרבורג, משרד האנרגיה של רוסיה, Baltic Pipeline System, נמל סנקט פטרבורג, גזפרום עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד CEO of Gazprom (2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה רוסיה המאוחדת
השקפה דתית פרבוסלבי
פרסים והוקרה
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (2006)
  • מדליה על הישגים למען המולדת דרגה שנייה (2002)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (2017)
  • עיטור אלכסנדר נבסקי (2014)
  • גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (2022)
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • אזרח כבוד של סנקט פטרבורג
  • מסדר התהילה והכבוד של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית
  • תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית
  • עיטור הכבוד של דרום אוסטיה
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית
  • מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז'
  • מסדר דוסטיק, דרגה 2
  • מדליה להחזרת חצי האי קרים לרוסיה
  • עיטור אות הכבוד הארמני
  • מדליית פיוטר סטוליפין
  • הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה
  • מסדר הדגל הסרבי
  • אזרחות כבוד של אסטרחן
  • מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 2
  • פרס ממשלת רוסיה למדע ולטכנולוגיה
  • מסדר הקדוש מסרוב משדוץ
  • Order of Friendship
  • אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית
  • Stolypin Medal, 1st class
  • מסדר דנאקר
  • עיטור הרפובליקה
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • Labor Order
  • מסדר הסרפים הקדוש מסרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מילר נולד בלנינגרד בינואר 1962 למשפחה ממוצא גרמני. אמו ליודמילה אלכסנדרובנה נפטרה בשנת 2009, אביו בוריס ואסילייביץ' מילר נפטר ב-1986 בגיל 24. הוריו היו עובדי מכון המחקר המדעי לרדיו אלקטרוניקה של המשרד לתעשייה אווירית, שהפך לאחר מכן לחברת "לנינץ". אמו הייתה מהנדסת ואביו עבד כשְׁרַברָב. הוריו קבורים בבית העלמין קינובייבסקי בסנקט פטרבורג.

מילר למד בבית הספר מספר 330 ברובע נבסקי בלנינגרד. ב-1984 סיים את לימודיו במכון לכלכלה ופיננסים של לנינגרד על שם ווזנסנסקי.

בשנות ה-80 היה חלק מקבוצת כלכלנים רפורמטורים בהנהגת אנטולי צ'ובאיס. לאורך מרבית שנות ה-80 של המאה ה-20 התמקד בלימודיו והיה לכלכלן במכון מחקר מדעי בלנינגרד ולמד במכון הלנינגרדי לכלכלה ופיננסים עד שנת 1990.

ב-1990 היה לחבר בוועדה לרפורמות כלכליות של מועצת סנקט פטרבורג, שנקראה אז בשם "לנסובייט". עד 1996 עבד גם בוועדה לקשרי חוץ של עיריית סנקט פטרבורג וכיהן כסגן יושב ראש הוועדה, בתקופה שולדימיר פוטין כיהן כיו"ר אותה ועדה.

בשנים 19961999 ניהל את פיתוח ההשקעות בחברה שניהלה את נמל סנקט פטרבורג. עד שנת 2000 ניהל את חברת המים "מערכות הצנרת הבלטיות" (Балтийская трубопроводная система).

בשנת 2001 עבר למוסקבה ומונה לסגן שר האנרגיה של רוסיה וזמן קצר לאחר מכן מונה ליו"ר דירקטוריון חברת "גזפרום". ב-18 במרץ 2010 נבחר לכהן כסגן נשיא התאחדות הכדורגל הרוסית.

על פי המהדורה הרוסית של Forbes, מילר נחשב לאחד ממנהלי החברות העשירים ביותר ברוסיה. נכון לשנת 2016 עמד סך הכנסותיו על 17.7 מיליון דולר. בפברואר 2021 נבחר ל־5 שנים נוספות כיו"ר דירקטוריון גזפרום.

בשנת 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה וקשריו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הטילה עליו בריטניה סנקציות הכוללות הקפאת נכסים ואיסור נסיעה[1][2]. גם ארצות הברית הטיל על מילר סנקציות דומות.

חייו האישיים

עריכה

אלכסיי מילר נשוי לאירינה ולזוג יש בן.

מילר נחשב לעסקן ספורט פעיל. ברשותו שני סוסים שהוא ייבא מארצות הברית ומשתתפים במרוצי סוסים. הוא אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל זניט סנקט פטרבורג, וחברת גזפרום שבראשה הוא עומד היא הספונסר הראשי של הקבוצה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלכסיי מילר בוויקישיתוף
  •   אלכסיי מילר, ברשת החברתית אינסטגרם
  • אלכסיי מילר באתר "גזפרום" (ברוסית)
  • אלכסיי מילר ב"לנטה-פדיה"

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Foreign, Commonwealth & Development Office, Abramovich and Deripaska among 7 oligarchs targeted in estimated £15 billion sanction hit, GOV.UK, ‏4 בפברואר 2022
  2. ^ Mark Landler, Stephen Castle, U.K. vs. Oligarchs: ‘The Gloves Are Now Off’, New York Time, ‏בפברואר 2022