אלכסנדר בורודין

מלחין וכימאי רוסי

אלכסנדר פורפירייביץ׳ בורודיןרוסית: Александр Порфирьевич Бородин‏; 12 בנובמבר 1833 - 27 בפברואר 1887) היה מלחין רוסי ופרופסור לכימיה אורגנית.

אלכסנדר בורודין
Александр Порфирьевич Бородин
Borodin.jpg
לידה 12 בנובמבר 1833
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בפברואר 1887 (בגיל 53)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ekaterina Protopopova עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סנקט פטרבורג, אוניברסיטת היידלברג, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה, מוזיקה קלאסית, רומנסה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פרופסור לכימיה אורגנית
כלי נגינה פסנתר, צ'לו, חליל צד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בורודין, יליד סנקט פטרבורג, היה אחד המלחינים הרומנטיים הרוסים הבולטים ביותר במאה התשע עשרה. הוא נמנה עם קבוצת "החמישה", קבוצה שייחדה את מרצה להלחנת מוזיקה רוסית ייחודית, שלא חיקתה את המוזיקה האירופית המערבית.

תולדות חייועריכה

בורודין נולד בסנקט פטרבורג, והיה בנו הלא־חוקי של אציל גאורגי בן שישים ושתיים וצעירה רוסיה נשואה בת עשרים וחמש. בשל נסיבות הולדתו הלא־חוקיות, רשם אותו האציל כבן של אחד מצמיתיו, פורפירי בורודין – ומכאן שמו של המלחין. אביו של בורודין שחרר אותו ממיצב הצמיתות בהיותו בן שבע, ודאג לדיור ולפרנסה לו ולאימו. אף על פי כן אימו של אלכסנדר לא הכירה רשמית בבנה. אמנם היא דרה סמוך אליו, אך בורודין הצעיר פנה אליה בכינוי "דודה".

בורודין קיבל חינוך טוב[דרושה הבהרה], ובכללו גם שיעורי פסנתר, צ׳לו וחליל צד ממורים פרטיים.

קריירה אקדמיתעריכה

בגיל 16 התקבל בורודין לאקדמיה הרפואית הכירורגית בסנקט פטרבורג וסיים את לימודיו בשנת 1856. הוא למד בין היתר אנטומיה, בוטניקה, זואולוגיה, וקריסטלוגרפיה, אך התמחה בכימיה. לאחר סיום לימודיו העביר בורודין שנה בתפקיד רופא בבית חולים צבאי. בין 1859 ל-1862 השתלם במדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג, ושם השלים את לימודי הפוסט דוקטורט שלו, וגם חבר למנדלייב, יוצר הטבלה המחזורית.

בהיידלברג פגש בורודין פסנתרנית רוסייה שסיירה בגרמניה, ונשא אותה לאישה ב־1863. בשנת 1862 נתמנה לפרופסור לכימיה באקדמיה שבה למד. כמו כן היה ממייסדיו וממוריו הראשונים של בית הספר הרפואי הגבוה לנשים בסנקט פטרבורג.

אף על פי שהיה מלחין ידוע, התפרנס בורודין מעבודתו בכימיה, וזכה בכבוד רב בתחום זה, בייחוד על עבודתו בתחום האלדהידים. הוא היה שותף לגילוי התגובה האלדולית, וקיבל את הכבוד שתגובה כימית מסוימת (Hunsdiecker–Borodin reaction) תיקרא ברוסיה על שמו.

בריאותו של בורודין היה לקויה. אף על פי שהחלים ממחלת הכולרה ושרד בכמה התקפי לב מינוריים, לבסוף מת בורודין באמצע נשף של האקדמיה ב־27 בפברואר 1887. הוא נקבר בבית הקברות טיחווין שבמנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.

קריירה מוזיקליתעריכה

בורודין התחיל ללמוד הלחנה רק בשנת 1863, והיה תלמידו של מילי באלאקירב. בורודין היה לאחד מהחברים בקבוצת החמישה שריכז סביבו באלאקירב, ולצידם מודסט מוסורגסקי, סזאר קואי וניקולאי רימסקי־קורסקוב.

בשנת 1869 ניצח באלאקירב על הסימפוניה הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין בהלחנת הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה זו נחלה הצלחה מוגבלת בלבד בבכורה שלה ב־1877. בורודין ערך את התזמור שלה ב־1879, ופרנץ ליסט ארגן מופעים של הסימפוניה גם בגרמניה, ב־1880. כך זכה בורודין למידת־מה של תהילה גם מחוץ לרוסיה.

עוד בשנת 1869 החל בורודין לעבוד על האופרה הנסיך איגור, שבה היה שותף גם לכתיבת הליברית. זוהי אופרה בארבע מערכות, והתפרסמו ממנה מאוד הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים". תזמורות רבות ניגנו את המחולות הללו, והם היו ליצירה העומדת בפני עצמה וגם הפכו את האופרה למוכרת שביצירותיו. האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין בשל קצב ההלחנה האיטי שלו, שנבע במידה רבה מהעומס בעבודה העיקרית שלו, בשדה הכימיה. בורודין כינה את עצמו "מלחין של שבת", מאחר שעבודתו בכימיה העסיקה אותו עד מאוד. פעילותו המדעית, ובכללה הרצאות, עבודה במעבדה, ישיבות ובחינות, הייתה תובענית ביותר. רק לאחר מותו השלימו חבריו, ניקולאי רימסקי־קורסקוב ואלכסנדר גלאזונוב את הלחנת האופרה ואת תזמורה.

בורודין לא היה מלחין פורה, שלא כרבים מבני זמנו, ואף על פי כן הניב עוד יצירות אחדות. בהן פואמה סימפונית פופולרית ("בערבות מרכז אסיה"), שתי רביעיות לכלי קשת (הרביעייה השנייה הייתה לקלאסיקה, ובייחוד הפרק האיטי מתוכה) וגם כמה שירים וקטעים קצרים לפסנתר. כמו כן החל לעבוד על הסימפוניה השלישית שלו, אך לא זכה להשלימה. גלזונוב השלים ותזמר את שני פרקיה הראשונים לאחר מותו. אף על פי שהסימפוניה השלישית איננה פופולרית כסימפוניה השנייה (ואף זו הראשונה, המוכרת פחות מהשנייה), עדיין מרבים להקליטה במסגרת מכלול הסימפוניות של המלחין. אופי המוזיקה של בורודין רוסי בעיקרו, אך במוזיקה משובץ לרוב גם מצלול מזרחי של ערבות אסיה.

מיצירותיועריכה

לתזמורתעריכה

  • סימפוניה מס׳ 1 במי־במול מז׳ור (1862‒1867)
  • סימפוניה מס׳ 2 בסי מינור (1869‒1876)
  • סימפוניה מס׳ 3 בלה מינור (1886–1887, לא הושלמה עד מותו. שני הפרקים הראשונים פורסמו לאחר השלמה ותזמור של גלזונוב)
  • ”בערבות מרכז אסיה“, פואמה סימפונית (1880)

מוזיקה קאמריתעריכה

  • חמישייה בדו מינור, לפסנתר ולרביעיית כלי קשת (1862)
  • רביעיית כלי קשת מס׳ 1 בלה מז׳ור (1874‒1879)
  • רביעיית כלי קשת מס׳ 2 ברה מז׳ור (1881)
  • סקרצו לרביעיית כלי קשת (1882, שימש בסיס לפרק השני של הסימפוניה השלישית)

מוזיקה לפסנתרעריכה

  • ”סוויטה קטנה“, שבעה קטעים קצרים (פורסמה ב־1885, מקצת הקטעים הולחנו כמה שנים קודם לכן)
  • סקרצו בלה־במול מז׳ור (1885)

אופרהעריכה

  • הנסיך איגור (1869‒1887, הושלמה לאחר מותו. הפתיחה והמחולות הפולובציים מנוגנים לרוב כיצירה בפני עצמה)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר בורודין בוויקישיתוף
החמישה
מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין