פתיחת התפריט הראשי

אלכסנדר ביין

היסטוריון ישראלי

אלכסנדר (אלכס) ביין (21 בינואר 1903 - 20 ביוני 1988) היה היסטוריון וביוגרף ישראלי, חתן פרס ישראל להיסטוריוגרפיה ציונית.

אלכסנדר ביין
Alex Bein.jpg
לידה 21 בינואר 1903
שטיינאך, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביוני 1988 (בגיל 85)
סטוקהולם, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1987) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

ביין נולד בגרמניה, בוגר אוניברסיטת ברלין ואוניברסיטת ארלנגן ובעל דוקטורט בפילוסופיה. בשנים 19271933 עבד כארכיונאי בארכיון הממלכתי של פוטסדאם. לאחר מכן הוא עלה לארץ ישראל והחל לעסוק בעריכת כתביו של בנימין זאב הרצל וכתיבת ביוגרפיה שלו. בשנת 1936 הוא מונה לסגן מנהל הארכיון הציוני המרכזי, תפקיד בו החזיק עד מינויו למנהל הארכיון ב-1955.

ביין עבד כמנהל הארכיון הציוני עד 1971, נוסף להיותו יו"ר האיגוד הארכיוני בישראל וחבר הנהלה בארגון הבינלאומי לארכיונים וכמרצה לארכיונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1956 מונה לגנז המדינה הראשון, מקום בו הטביע את חותמו על ארגון ארכיונים בישראל כולה (19561971). ביין ישב גם כחבר הנהלה במכון לחקר הציונות של אוניברסיטת תל אביב, חבר הנהלת החברה ההיסטורית הישראלית, חבר הנהלת מכון בק וחבר במועצת "יד ושם". זכה בפרס ישראל ב-1987 על היסטוריוגרפיה ציונית.

בנו הבכור של ביין, יוחנן, כיהן כשגריר ישראל באו"ם. נכדתו, בתו של יוחנן ביין, היא המורה למשחק והשחקנית ליאת ביין. בנו השני, נחמיה ביין, עבד בשרות המדינה ומתנדב שנים רבות בעמותות פרקינסון בישראל ובקול. ששת נכדיו, ילדיו של נחמיה, מיכל, רונית, ענת, אמיר, עמית ולילך עוסקים במחקר, חינוך, תקשורת ומקצועות טיפוליים.

מפרסומיועריכה

ביין החל לעסוק בכתיבה היסטורית במהלך שהותו בגרמניה. הוא לקח חלק בעריכת אנציקלופדיית ברוקהאוס (19271934) ובאנציקלופדיה יודאיקה והאנציקלופדיה העברית. באותה תקופה החלו להתפרסם ספריו וביניהם:

  • "רעיון המדינה של אלכסנדר המילטון", 1927.
  • "פרידריך האמאכר", 1932.
  • "הציונות ומפעלה", 1939.
  • "תולדות ההתיישבות הציונית", הוצאת מסדה, ירושלים, תש"ג 1942.
  • "ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל" 1944.
  • "תיאודור הרצל ביוגראפיה", 1934 (מהדורות נוספות ומורחבות: 1961, 1977).
  • "הרצל ודרייפוס", 1945.
  • "עם הרצל ובעקבותיו - מאמרים ותעודות", 1954.
  • "האנטישמיות המודרנית" 1958.
  • מתוך : "כתבי הרצל בעשרה כרכים", (כרך ט : איגרות מראשית הפעולה הציונית ועד הקונגרס הראשון < מאי 1895 - אוגוסט 1897 > ), החומר המקורי נערך על ידי אלכסנדר ביין, האיגרות תורגמו בידי פרופ' דב סדן, ירושלים, הספרייה הציונית, תשכ"א, 1960, (375 עמודים).
  • "הפרזיט היהודי".
  • "שאלת היהודים - ביוגראפיה של בעיה עולמית" 1986.

עיקר פרסומו היה כביוגרף של בנימין זאב הרצל, לאו מוצקין, פרנץ אופנהיימר וארתור רופין.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה