אלכסנדר השני, קיסר רוסיה

אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
Александр II Николаевич
	אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
לידה	29 באפריל 1818; מוסקבה, רוסיה
נרצח	13 במרץ 1881 (בגיל 62); סנקט פטרבורג, רוסיה
שם מלא	אלכסנדר ניקולאייביץ' רומנוב
מקום קבורה	מבצר פטר ופול, סנקט פטרבורג
עיסוק	פוליטיקאי
בת זוג	מריה, נסיכת הסן
שושלת בית רומנוב
תואר	קיסר רוסיה
אב	ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
אם	שרלוטה, נסיכת פרוסיה
צאצאים	אלכסנדרה; ניקולאי; אלכסנדר; מריה; ולדימיר; אלכסיי; סרגיי; פאבל
	3 במרץ 1855 – 1 במרץ 1881; (26 שנים)
	→ ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה ←
פרסים והוקרה
	אבירי מסדר הרוח הקדושה; אביר במסדר סן-מישל; אביר במסדר גיזת הזהב; אביר במסדר אלכסנדר נבסקי; עיטור מסדר העיט הלבן; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; עיטור אנדריי הקדוש; חרב הזהב של גבורה; דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש; אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (13 בספטמבר 1855); מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 ;
חתימה

אלכסנדר ניקולאייביץ' השני (ברוסית: Александр II Николаевич‏; 17 באפריל 1818 – 13 במרץ 1881) היה צאר האימפריה הרוסית מ-1855 ועד 1881. אלכסנדר השני הנהיג קו ליברלי ורפורמות מקיפות, בייחוד שחרור הצמיתים ב-1861, וחתר ליציבות ביחסי החוץ של המדינה. כונה "הצאר הטוב", "המשחרר". נרצח על ידי טרוריסטים נרודניקים.

חייועריכה

אלכסנדר ניקולאייביץ' - אלכסנדר השני נולד במוסקבה ב-17 באפריל 1818 כבנו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ושרלוטה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ולואיזה ממקלנבורג-שטרליץ.

ב-2 במרץ 1855 מת אביו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, ואלכסנדר הוכתר לצאר במקומו. הוא פתח במשא ומתן לשלום במלחמת קרים, שתנאיו הוכתבו עקב תבוסת רוסיה במלחמה. בהשפעת הרפורמות שהונהגו בצרפת ובאנגליה הנהיג רפורמות, כולל שחרור האיכרים הצמיתים, דבר שאך הגביר את התסיסה ברוסיה בהיווצר מעמד של איכרים ללא קרקע וללא אמצעי קיום. הצאר חדל מכוונות התפשטות של רוסיה והתרכז בביצור גבולותיה.

בשנת 1861 החליט על ביצוע רפורמה יסודית במשק, ובמסגרתה ביטל את מעמד הצמיתות. על מעשה זה הוא זכה לכינוי "המשחרר". על אף שחרור האיכרים ממעמד צמית, היה ביצוע הרפורמה מלווה במהומות איכרים, וחלק גדול מהם זכו לחופש אישי ללא אדמות לעיבוד ופרנסה.

חמש שנים אחר כך, התחייב אלכסנדר לכבד את עצמאות בתי המשפט, כך שלאיש לא תהיה עוד סמכות לפטר שופטים.

בשנת 1867 מכר הצאר את אלסקה ואת האיים האלאוטיים לארצות הברית.

בשנת 1872 ייסד את "ברית שלושת הקיסרים" בין רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה. הצאר ניצח את צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת 1877–1878, שבה פתח לשחרור העמים הסלאבים בבלקן מעול השלטון הטורקי, הביא לשחרור בולגריה וגרם לפטור של רוסיה מתנאי התבוסה שנכפו עליה בהסכם השלום שלאחר הפסדה במלחמת קרים.

ב-1881 הסכים להמלצה לרפורמה פוליטית, שנועדה ליצור אספה מחוקקת מוגבלת, אך ארבעה ימים לפני שעמד להציג את הרפורמה בקבינט שלו, הוא נרצח^[1].

רציחתועריכה

למרות הרפורמות שהנהיג, שעוררו את חמת האצולה, נחשב הצאר מתון מדי בעיני הליברלים והרדיקאלים, ועורר התנגדות עזה בקרב חוגי האינטליגנציה, שדוכאה על ידיו. בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 קמה תנועה מהפכנית בשם "נרודניה ווליה" (בתרגום חופשי: "רצון העם"). השלטון עצר ושפט מאות סטודנטים, והדבר הביא לתגובה של טרור. וניסיונות התנקשות אחדים שנכשלו.

היו מספר ניסיונות להתנקש בו בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19. מהניסיון הראשון ב-4 באפריל נחלץ בנס. על מנת להנציח את הצלתו בנס, נבנו מספר כנסיות ברחבי רוסיה. גם נציגי הקהילה היהודית הביעו את שמחתם וכתבו לכבוד האירוע תפילה מיוחדת^[2].

ב-13 במרץ 1881 נפצע הצאר אנושות מפצצה שהושלכה לעברו בסנקט פטרבורג על ידי סטודנט בשם איגנצי גרינויצקי (רוס'), חבר בתנועת נרודניה ווליה, ומת מפצעיו. במקום הירצחו נבנתה קתדרלת "כנסיית הדם השפוך". העיתונות האנטישמית בקייב ובאודסה רמזה שהיהודים הם אלו שרצחו את הצאר, הופצו כרוזים רבים ותועמלנים הטיפו לממשלה להכות ביהודים על שרצחו את "הצאר הגואל", משחרר הצמיתים. בעקבות אירועים אלה פרצו מאורעות "הסופות בנגב", הפוגרומים ביהודי דרום-מערב האימפריה הצארית הרוסית.

אלכסנדר השני תמך וסייע בהקמת העיר הפינית הנקו. פסלו הוצב במקומות אחדים, בהם בחזית כנסיית "ישו הגואל" במוסקבה, בסופיה כאות הוקרה לשחרור בולגריה משלטון האימפריה העות'מאנית, ובכיכר הסנאט בהלסינקי.

לאחר מותו ירש את מקומו בנו, אלכסנדר השלישי.

ילדיועריכה

אלכסנדר השני היה נשוי פעמיים:

מאשתו הראשונה, מארי, נסיכת הסן (מריה אלכסנדרובנה), היו לו 8 ילדים:

הדוכסית הגדולה אלכסנדרה אלכסנדרובנה (1842–1849)
הדוכס הגדול ניקולאי אלכסנדרוביץ' (1843–1865)
הצאר אלכסנדר השלישי (1845–1894)
הדוכס הגדול ולדימיר אלכסנדרוביץ' (1847–1909)
הדוכס הגדול אלכסיי אלכסנדרוביץ' (1850–1908)
הדוכסית הגדולה מריה אלכסנדרובנה (1853–1920), לאחר נישואין - דוכסית אדינבורו.
הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ' (1857–1905) - נרצח במהפכת 1905.
הדוכס הגדול פאבל אלכסנדרוביץ' ( 1860–1919) - הוצא להורג על ידי הבולשביקים במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה.

בשנת 1880, לאחר מות אשתו הראשונה, התחתן אלכסנדר השני עם המאהבת שלו, הדוכסית יקטרינה דולגורוקובה. היא ילדה לצאר אלכסנדר השני 4 ילדים. כולם נולדו לפני הנישואין הרשמיים בין בני הזוג, אך לאחר הנישואין הוכרו באופן רשמי על ידי הצאר. הנישואין של הצאר לדוכסית דולגורוקובה היו נישואים מורגנטים, לכן הילדים מנישואין אלו לא יכלו לקבל את התואר "הדוכס (או הדוכסית) הגדול". הילדים של הצאר והדוכסית דולגורוקובה נשאו שם משפחה "יורייבסקי", שם שהומצא להם על ידי הצאר.