פתיחת התפריט הראשי

הרב אלכסנדר זוסמן אדלרגרמנית: Alexander Sussmann Adler;‏ כ"ו באדר ה'תקע"ו, 26 במרץ 1816 בשוובהיים - י"ב בטבת ה'תר"ל, 16 בדצמבר 1869 בליבק) היה רב גרמני וחבר מועצת העיר ליבק.

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

אדלר נולד בכפר שוובהיים שבפרנקוניה התחתונה, בנם הבכור של הסוחר שמשון אדלר (1784–1867) ושל אשתו מרים בת אהרן פרנקל (נפטרה ב-1846). לאחר מותה של מרים נשא אביו את חנה אופנהיימר, ונולדו להם שני בנים, אברהם ובנימין, ובת בשם אליזבת. הוא למד בבית ספר בעיר מגוריו שוובהיים (Schwebheim), ולמד שיעורים פרטיים בתלמוד בעיר באד קיסינגן (Bad Kissingen). לאחר סיום בית הספר היסודי החל ללמוד בגימנאזיום לודוויציאנום (Gymnasium Ludovicianum) בשוויינפורט (Schweinfurt), אותה עזב עם קבלת תעודת הבגרות ב-1839. מאוקטובר 1839 למד באוניברסיטת וירצבורג פילולוגיה ומחשבת ישראל. במהלך לימודיו באוניברסיטה לימד הרב אדלר בישיבה של הרב יצחק דב במברגר. בקיץ 1845 סיים את לימודיו הגבוהים, והוא נסמך לרבנות על ידי הרב אברהם וכסלר בעיר הולדתו שוובהיים, ועל ידי הרב חיים שוורץ בקרומבאך (Krumbach). באותה עת שימש מורה פרטי.

בין ה-12 ל-19 ביוני 1844 נערכה בבראונשווייג אספת רבנים רפורמים. רבניה האורתודוקסים של גרמניה חששו מקבלת החלטות שעלולות לפגוע בקהילה האורתודוקסית, והחליטו לפרסם החלטות-נגד שיסבירו את עמדת היהדות האורתודוקסית, שחיבורן הוטל על הרב אדלר. באותה תקופה יצר קשר עם הרב ד"ר שמואל אנוך (אנ'), עורך עיתון "שומר ציון הנאמן", שבו פורסמו הטענות.

הרב אדלר עבר לצפון גרמניה, תחילה לאלטונה (בעבר עיר נפרדת וכיום שכונה בהמבורג), שבה נסמך ב-1847 על ידי רב העיר יעקב אטלינגר.[1] ב-1849 עבר לליבק. באותו זמן הייתה ישיבת יהודים בליבק אסורה מלבד עבור "יהודי החסות", והקהילה היהודית התיישבה בכפר מויסלינג (Moisling) שבקרבת העיר. הרב אדלר מונה לעוזר הרב, הרב אפרים פישל יואל (1795-1851). תפקיד הרב בקהילת מויסלינג היה לענות לשאלות וקושיות הקהל, והוא חויב לשאת דרשה בשבת שובה ובשבת הגדול.[2] ב-1851 מונה לרב הקהילה. את הדרשה הראשונה שלו בבית הכנסת במויסלינג נשא בשבת פרשת יתרו תרי"א (1851). בשנת 1858, כשבוטלו חוקי האפליה שהוטלו על יהודי מויסלינג, קיבלה הקהילה היהודית היתר לעבור לעיר ליבק עצמה. עברו מספר שנים עד ששוכנע על ידי בני הקהילה שעברו לליבק לעבור לשם גם הוא; גם אז, המשיך להגיע למויסלינג על מנת לדרוש בשבתות.[3] לבד מכהונתו כרב העיר ליבק, לימד בתלמוד-התורה של העיר והעביר שיעורים פרטיים בביתו. בשנת 1855 דחה בקשה שקיבל, לעבור לשמש כרבה של העיר שוורין. ב-1864 השתתף ב"תהליך קומפרט" בווינה כנציג האורתודוקסיה ההונגרית.  מ-1855 עד מותו היה חבר מועצת העיר ליבק. 

ב-1 בדצמבר 1850 נשא, כמקובל בקהילות גרמניה, את בתו של הרב הקודם, הרב אפרים פישל יואל, חנה (1820–1889). בין ילדיהם של הזוג אסתר קרליבך, משוררת ואשתו של הרב שלמה קרליבך.

בני הזוג נקברו, שניהם, בבית הקברות היהודי במויסלינג.

עץ משפחהעריכה

אלכסנדר זוסמן אדלר
 
חנה פישל יואל
 
 
 
 
אסתר (אדלר) קרליבך
 
שלמה קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמנואל קרליבך
 
מינה יואל
 
 
שמשון קרליבך
 
 
צילי (קרליבך) נויהאוז
 
ליאופולד נויהאוז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלה (קרליבך) רוזנק
 
מרדכי יהודה (לאופולד) רוזנק
 
אפרים קרליבךיוסף צבי קרליבךמרים (קרליבך) כהן
 
וילהלם זאב (וילי) כהןהרטוויג נפתלי קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק צבי רוזנקעזריאל קרליבך
 
פליקס קרליבך
 
מרים גיליס-קרליבך
 
יוליוס קרליבך
 
אלכסנדר כהן
 
חיים כהן
 
ליאו כהן
 
שלמה כהן-אברבנאל
 
שלמה קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכאל רוזנקשלמה קרליבךליביה קהתי
 
יצחק אורי כהן
 
ידידיה כהןאריאל כהןנשמה קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבינועם רוזנקשי פירון
 
ברוריה (כהן) פירוןנועה (כהן) לאו
 
בנימין לאו
 
 


לקריאה נוספתעריכה

  • Carsten Wilke (Bearb.), Michael Brocke, Julius Carlebach (Hrsg.): Rabbiner der Emanzipationszeit in den deutschen, böhmischen und großpolnischen Ländern 1781–1871. (Biographisches Handbuch der Rabbiner). Walter de Gruyter, Berlin 2004, ISBN 9783110232325; S. 138 (Nr. 0027). [ספר המכיל ביוגרפיות של רבנים שונים מתקופת האמנציפציה בגרמניה, בבוהמיה ובפולין]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Sammlung Dr. Ephraim und Agathe Adler-Joel, Central Archives for the History of the Jewish People Jerusalem (CAHJP) (בגרמנית)
  2. ^ מויסלינג היהודית - החביבה והישנה: (זכרונות מהשנים 1820-1860) / מאת איזק יעקב שלומר; הוצא לאור מחדש בליווי מפה על ידי פטר גוטקון; תורגם מגרמנית על ידי יוסף בן אלכסנדר אדלר, עמ' 3
  3. ^ מויסלינג היהודית - החביבה והישנה, עמ' 8