פתיחת התפריט הראשי

אלכסנדר פוקרישקין

אלכסנדר איוואנוביץ' פוקרישקין (רוסית: Александр Иванович Покрышкин)‏ (6 במרץ 1913 - 13 בנובמבר 1985), טייס ואלוף הפלות סובייטי בעל 59 הפלות של מטוסי אויב. מרשל בחיל האוויר של ברית המועצות ומגיבורי מלחמת העולם השנייה. בעל שלושה עיטורי "גיבור ברית המועצות".

אלכסנדר פוקרישקין
Alexander Pokryshkin 4.jpg
לידה 6 במרץ 1913 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בנובמבר 1985 (בגיל 72)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות חיל האוויר הסובייטי, חיל ההגנה האווירית הסובייטי עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה first lieutenant, קפטן, מייג'ור, podpolkovnik, קולונל, Marshal of the branch, בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה
  • עיטור לנין (22 בדצמבר 1941)
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 (9 במאי 1945)
  • עיטור הדגל האדום (22 באפריל 1943)
  • גיבור ברית המועצות (24 במאי 1943)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (5 במרץ 1973)
  • מסדר קרל מרקס
  • עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה (11 במרץ 1985)
  • עיטור לנין (24 במאי 1943)
  • עיטור לנין (6 במרץ 1963)
  • עיטור לנין (21 באוקטובר 1967)
  • עיטור לנין (21 בפברואר 1978)
  • עיטור לנין (5 במרץ 1983)
  • עיטור הדגל האדום (18 ביולי 1943)
  • עיטור הדגל האדום (24 בדצמבר 1943)
  • עיטור הדגל האדום (20 באפריל 1953)
  • גיבור ברית המועצות (24 באוגוסט 1943)
  • גיבור ברית המועצות (19 באוגוסט 1944)
  • כוכב הזהב (24 במאי 1943)
  • כוכב הזהב (24 באוגוסט 1943)
  • כוכב הזהב (19 באוגוסט 1944)
  • עיטור סובורוב דרגה 2 (6 באפריל 1945)
  • עיטור סובורוב דרגה 2 (29 במאי 1945)
  • מסדר הכוכב האדום (6 בנובמבר 1947)
  • מסדר הכוכב האדום (4 ביוני 1955)
  • מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 (30 באפריל 1975)
  • מדליה על ההצטיינות בקרב (3 בנובמבר 1944)
  • מדליה על הגנת הקווקז (1 במאי 1944)
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 (6 ביוני 1945)
  • מדליה על שחרור פראג (9 ביוני 1945)
  • מדליה על כיבוש ברלין (9 ביוני 1945)
  • מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות (22 בפברואר 1948)
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה (7 באפריל 1951)
  • מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות (18 בדצמבר 1957)
  • מדליה על הכשרת קרקעות בתולות (5 בנובמבר 1964)
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 (7 במאי 1965)
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות (26 בדצמבר 1967)
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (20 באפריל 1970)
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 (25 באפריל 1975)
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות (28 בינואר 1978)
  • מדליה על חיזוק הברית הקרבית (31 במאי 1980)
  • מדלייה לציון 1500 שנה לקייב (17 במאי 1982)
  • מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות (30 באפריל 1984)
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 (12 באפריל 1985)
  • מדליית השירות המצוין (1943)
  • צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי
  • מסדר סוחבאאטאר
  • עיטור הדגל האדום (מונגוליה)
  • מסדר טודור ולדימירסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעיני רבים[דרוש מקור] נחשב פוקרישקין לטקטיקן מוכשר של לוחמת האוויר, מעין מקבילו הסובייטי של ורנר מלדרס הגרמני. הוא נלחם בנחישות לשנות את טקטיקות לוחמת האוויר המיושנות של חיל האוויר הסובייטי, עת תקפו הגרמנים ב-1941, לעיתים במחיר סיכון הקריירה שלו. הוא ביקר בחריפות את השיטות הוותיקות שעלו בחיי טייסים רבים, ולימד את עמיתיו תמרונים וטקטיקות אותן המציא בעצמו, גם לאחר שקורקע במשפט צבאי שנערך לו. עם זאת, שמועה הגיע לאוזני מספר בכירים במוסקבה, והוא הוחזר לשירות ואף קודם בדרגה. עד סוף המלחמה כבר פורסמו וחולקו כתביו לכל טייסי הקרב של ברית המועצות והוא עצמו עסק באופן אינטנסיבי באימון טייסים צעירים.

ילדות וגיוס לצבאעריכה

פוקרישקין נולד בנובוסיבירסק לאב שהחליף את העיסוק בחקלאות לעבודה בתור פועל במפעל. פוקרישקין גדל בשכונה ענייה ושורצת פשע, אך כבר בגיל 12 החל להתעניין בתעופה. בשנת 1928 החל לעבוד בבניין ושנתיים לאחר מכן לא שעה להפצרות אביו ועזב את ביתו ללמוד במוסד להכשרת טכנאים. הוא למד שנה וחצי ולאחר מכן החל לעבוד במפעל לייצור תחמושת. התנדב לצבא במטרה להגיע לקורס טיס, אך באופן מפתיע הקורס שלו בוטל באמצעו וכל חניכיו נשלחו להכשרת מכונאי מטוסים.

פוקרישקין הצטיין כמכונאי והתקדם בסולם הדרגות. ב-1934 היה למכונאי המטוסים הבכיר של מטוסי הסיור בדיוויזיית חי"ר מס' 74. שימש בתפקיד זה עד נובמבר 1938 תוך שהוא מציע הצעות ייעול ושיפור רבות, בין היתר למקלע שק"ס (ШКАС, בכתיב לטיני: ShKAS) ולציוד הצילום של מטוסי הסיור. כשהיה בחופשה, בשנת 1938, הרשים את מפקדיו בעוברו קורס טיס אזרחי בהצלחה ב-17 יום בלבד, מה שבאופן אוטומטי עשה אותו מועמד לקורס טיס צבאי. הוא הוצב מיד לקורס הצבאי וסיים אותו בהצלחה יתרה כעבור שנה בדרגת סגן משנה. הוא הוצב ברגימנט ה-55 של מטוסי קרב.

במלחמת העולם השנייהעריכה

תחילת המלחמהעריכה

 
רישום מיומניו של פוקרישקין המתאר את פגיעות הטקטיקה הסובייטית של טיסה במעגלים מעל כוחות הקרקע למיירטים הגרמנים

פוקרישקין הוצב ביוני 1941 בבלץ, מולדובה, בקרבת הגבול הרומני. בסיסו הופצץ ב-22 ביוני, היום הראשון למלחמה בחזית המזרחית. קרב האוויר הראשון שלו היה אסון מבחינתו: הוא הבחין במטוס קרב בלתי מזוהה, ורק לאחר שהפיל אותו הבחין בסמלי הכוכב האדום על כנפיו. היה זה מפציץ סובייטי קל מדגם סוחוי Su-2, מטוס חדיש שדבר קיומו נשמר בסוד אף מפני טייסי הצבא האדום. פוקרישקין סיכן עצמו וחלף ביעפים חוזרים ונשנים מול עמיתיו במטוסי המיג-3, תוך שהוא מונע מהם מלצלוף ב"מטוסי האויב" האחרים. טייס המטוס שהפיל פוקרישקין ניצל, אך המקלען של המפציץ נהרג.

למחרת הפיל את מטוס האויב הראשון שלו, היה זה מסרשמיט Bf 109 חדיש. ב-3 ביולי הוא הופל לראשונה באש תותחי נ"מ גרמניים מאחורי קווי האויב. הוא הצליח לחזור ברגל במסע בן 4 ימים ליחידתו. באותה עת הוא החל להבחין עד כמה היו מיושנים מטוסי הצבא האדום וטקטיקות הלחימה שלו בהשוואה ללופטוואפה. הוא החל לתעד את כל הקרבות שבהם השתתפו הוא וטייסי הטייסת שלו, וכתב תחקירים מעמיקים לעצמו. בתקופה זו הוא נלחם, כיתר טייסי הצבא האדום, בתנאים של נסיגה מתמדת בפני הנאצים, מחסור בתחמושת, בדלק ובקרת אוויר מועטה או לא קיימת. מאוחר יותר הוא כתב "מי שלא נלחם ב-1941-1942, לא יידע באמת את טעמה של המלחמה".

פוקרישקין ניצל באותם ימים מספר פעמים ממוות: קליע חדר מימין לתא הטייס שלו, קרע את רתמות הכתף וניתז מצד שמאל תוך שהוא חותך את סנטרו ומתיז דם על כל חופת התא. מספר פעמים פצצות שלא התפוצצו נחתו ממש בין רגליו, בעת שבסיסו הותקף על ידי צמד "שטוקות". פוקרישקין ניסה להגן על בסיסו מפני המפציצים באמצעות מקלע אותו פירק ממפציץ אחר והשעין על גוף מטוסו, אך למרבה מזלו השטוקות הטילו את פצצותיהם לעברו נמוך מדי, ואלו לא נדרכו ולא התפוצצו.

ב 5 באוקטובר 1941 מטוסו הופל על ידי מסרשמיטים גרמניים באזור אורחובו, שם נחת נחיתת אונס בלב כוחות סובייטיים שהיו בנסיגה חפוזה. הוא ארגן מספר חיילים ומשאית כדי להציל את מטוסו, אך בשל לחץ הנסיגה נאלץ לבסוף לשרוף את המטוס כדי שלא יפול שלל.

במהלך שנת 1941 הוצבה יחידתו באזור קוטובסק, וממטוסי המיג-3 שלהם פורקו מקלעי 12.7 המ"מ לצורך התקנה במטוסים חדישים יותר. המטוסים נותרו עם חימוש של צמד מקלעי 7.62 מ"מ בלבד. היחידה הוסטה לתקיפות קרקע שכן חימוש זה לא יכול להתמודד עם מטוסי הקרב הגרמניים. הטייסת קיבלה 10 מטוסי פוליקרפוב I-16 וכמה מטוסי יאק-1 לחיפוי. בסתיו 1941 הטיס פוקרישקין מיג-3 בתנאי מזג אוויר קשים ביותר, שגרמו להתרסקות שניים מעמיתיו, במטרה לאתר את קבוצת הטנקים של אוואלד פון קלייסט שעקבותיה אבדו לסובייטים באזור שאחטי. פוקרישקין הסתכן בטיסה בגובה נמוך ביותר בתנאי מזג אוויר קשים ואיתר את קבוצת הפיקוד. על מבצעו זה הוא קיבל את עיטור מסדר לנין.

בסוף קיץ 1942 הועברה יחידתו מהחזית לאימונים במטוסי הבל P-39 איירקוברה החדישים שנתקבלו מארצות הברית. פוקרישקין הסתכסך רבות באותה תקופה עם מפקדיו על רקע שיטות הקרב המיושנות שלומדו, שלדעתו לא עמדו במבחן המלחמה. פוקרישקין נשפט במשפט צבאי בגין מרדנות, פחדנות וסירוב פקודה. הוא קורקע, נשללו ממנו סמכויות הפיקוד וחברותו במפלגה בוטלה. עם זאת, עד מהרה התערבו לטובתו בכירים ממוסקבה שביטלו את המשפט והחזירוהו לתפקידו הקודם.

קרבות בקובןעריכה

פוקרישקין זכה במרבית הניצחונות האוויריים שלו במהלך המערכה על חצי האי טאמאן באזור קובן בשנת 1943. הגרמנים התעקשו להחזיק בחצי האי לאחר נסיגתם מהקווקז, וריכזו בו כוחות חזקים מקבוצת ארמיות A, והצבא האדום ניסה לחסל את ראש הגשר הגרמני באזור. במסגרת הלחימה סביב חצי האי טאמאן, נערכו קרבות אוויר נרחבים בשמים מעל שדה הקרב. טייסות הקרב הסובייטיות המריאו מקובן והתנגשו בכוחות הלופטוואפה, שפעלו מחצי האי קרים, שכללו גם טייסות נודעות JG דוגמת 51 'מאלדרס', JG 52 ו-JG 3 'אודט'. בכל יום התרחשו באזור קרבות אוויר בהם השתתפו עד 200 מטוסים משני הצדדים בבת אחת.

פוקרישקין המציא באותה עת מספר טקטיקות חדשניות, כשיטת ה"מטוטלת" לפטרול אווירי. באמצעות שימוש בבקרת קרקע קדמית, שליטה ובקרה מתקדמים ומכ"ם קרקעי השיג חיל האוויר הסובייטי את הניצחון האווירי המשמעותי הראשון על הלופטוואפה.

1944-1945עריכה

בפברואר 1944 הוצע לפוקרישקין קידום ותפקיד מטה קל כאחראי על הכשרת טייסים. הוא דחה הצעה זו והעדיף להישאר בטייסתו ובדרגתו, אך עם זאת הוא טס פחות במשימות קרביות, שכן התעמולה הסובייטית הציגה אותו כגיבור נדיר ומותו היה עלול להיות אסון תעמולתי. פוקרישקין שהה רוב זמנו בבונקר הפיקוד של הרגימנט והנחה את עמיתיו ברדיו. ביוני 1944 הוא הועלה לדרגת קולונל ופיקד על דיוויזיית המשמר האווירית התשיעית.

ב-19 באוגוסט 1944 הוענק לפוקרישקין אות גיבור ברית המועצות בפעם השלישית, לאחר שהשלים 550 גיחות קרב ו 53 הפלות רשמיות. הוא היה האדם הראשון שקיבל עיטור זה שלוש פעמים, והיחיד שקיבל אותו בזמן המלחמה עצמה. לאחר קבל עיטור זה נאסר עליו לחלוטין לטוס, אך הוא הצליח להתחמק מספר פעמים ולהשיג הפלות נוספות.

לאחר המלחמהעריכה

כשנסתיימה המלחמה, נמתחה על פוקרישקין ביקורת חריפה בשל העדפתו למטוסים אמריקאיים ולא סוביטיים. דילגו עליו מספר פעמים בסבבי הקידום ורק לאחר מותו של סטלין הוא קודם לדרגת גנרל, אם כי לא קודם מעבר לכך אלא נותר בתפקידי פיקוד אזוריים. משרתו הבכירה ביותר הייתה ראשות ה-DOSAAF (מעין מקבילה לגדנ"ע אוויר). פוקרישקין עוכב בקידום גם בשל יושרו: הוא סירב בתוקף לכתוב דברי שבח והלל על חלקו של ברז'נייב בקרבות קובן, שבהם היה מפקד זוטר בלבד. אלכסנדר פוקרישקין מת ב-13 בנובמבר 1985 ונקבר במוסקבה. רחוב, כיכר ותחנת רכבת תחתית בנובוסיבירסק, מולדתו, קרויים על שמו.

מטוסיו של פוקרישקיןעריכה

פוקרישקין החל את המלחמה במטוס מיג-3, שבו הפיל 11 מטוסי אויב. באוגוסט 1942 הוסבה יחידתו, רגימנט משמר של מטוסי קרב מס' 16, למטוסי בל P-39 "איירקוברה" שהגיעו מארצות הברית במסגרת העזרה מבנות הברית המערביות דרך "השאל-החכר". הטייסים הסוביטיים חיבבו מטוס זה ומצאו אותו בן תחרות למסרשמיט Bf-109 ואף עליון על הפוקה-וולף Fw 190 בגובה נמוך. פוקרישקין חיבב מטוס זה בשל עוצמת האש של תותח 37 המ"מ הראשי שלו, ואף התקין מערכת אשר בלחיצת הדק ירתה בתותח הראשי ובמקלעי ה-0.5 אינץ' בכנפיים בבת אחת. פוקרישקין תיאר בכתביו כיצד מטוסי האויב היו מתפרקים לגזרים במטח משולב שכזה. הטייסת של פוקרישקין הייתה מיועדת מספר פעמים למעבר למטוסי קרב חדישים כמו La-5 ומטוסי יאק-9, אך פוקרישקין סירב שכן ראה את La-5 כנחות בכוח האש שלו, ועם אלכסנדר יאקובלב היה לו סכסוך אישי.

ב-1944 הוא הסכים לעבור למטוסי La-7. אחד מידידיו, טייס קרב מנוסה בשם אלכסנדר קלובוב, נהרג בתאונת נחיתה בעת ההסבה לLa-7 בשל תקלה טכנית במערכת ההידראולית של המטוס. פוקרישקין ביטל את ההסבה וכפי הנראה טייסתו צוידה במטוסי P-63 "קינגקוברה". מטוסים אלו לא הותרו לשמוש נגד גרמניה, אלא במקרה של מלחמה כנגד יפן בלבד, ולכן השימוש בהם לא אוזכר במקורות רשמיים. עם זאת, טייסי קרב וצוותי נ"מ גרמניים זיהו בוודאות מטוסים כאלו בחזית המזרחית.

הפלותעריכה

  • 560 גיחות קרב
  • 156 קרבות אוויר
  • 59 הפלות מטוסי אויב רשמיות, 6 נוספות יחד עם טייסים אחרים.

על פי זכרונותיו ויומניו של פוקרישקין, הוא הפיל למעלה מ-100 מטוסי אויב. עם זאת, חיל האוויר הסובייטי לא החשיב באופן רשמי מטוס אויב כמופל אם שרידו לא נמצאו. לכן מטוסי אויב רבים שהפיל פוקרישקין מעל שטח האויב לא נזקפו לזכותו. בנוסף לכך, פוקרישקין השתתף במנהג של טייסים סובייטים רבים אחרים, ולפיו ביום שנהרג בו טייס - נרשמות כל הפלות טייסתו על שמו, כדי שמענק ההפלה הנדיב יגיע למשפחת הטייס ההרוג ויסייע בקיומה. בנוסף, החלק המכריע של הפלות פוקרישקין היה לפני 1943, שכן מקיץ 1944 נאסר עליו באופן מוחלט להשתתף בקרבות אוויר. לולא איסור זה היה קרוב לוודאי משיג הפלות רבות נוספות, שכן באותה עת שלט הצבא האדום בשמי החזית המזרחית.

הפלות מתועדות לפי כתבי פוקרישקין:

דגם מטוס אויב מספר הפלות
מסרשמיט Bf 109 34
יונקרס Ju 87 19
יונקרס Ju 88 15
יונקרס Ju 52 5
הנשל Hs 126 4
פוקה-וולף Fw 190 2
מסרשמיט Bf 110 1
הנשל Hs 129 1

אותות ועיטוריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה