אלכס אנסקי

אלכס אנסקי (נולד ב-26 במאי 1939, ח' בסיוון ה'תרצ"ט) הוא שחקן, קריין ושדרן רדיו ישראלי.

אלכס אנסקי

לידה	26 במאי 1939 (בן 81) סופיה, ממלכת בולגריה
מדינה	ישראל
שפה מועדפת	עברית
עיסוק	שחקן, שחקן קולנוע, שחקן תיאטרון
צאצאים	מיכל אנסקי
פרופיל ב-IMDb

אנסקי ב-2005

ביוגרפיה

נולד בשם אלכסנדר אנסקי (אברבנאל) ב-1939 בסופיה שבבולגריה לגיזלה, שדרנית רדיו ושחקנית, ואליעזר אנסקי, במאי תיאטרון ופעיל ציוני. החל לשחק בתיאטרון הילדים שייסד אביו, "במתנו" של תיאטרון "האהל". אנסקי הוא בוגר בית הספר הדרמטי של "הבימה". ובוגר בית הספר הגבוה לתקשורת של RCA בניו יורק. אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד ב-1977. ב-1978 פרסם בהוצאת זמורה ביתן את הספר "מכירת הליכוד", העוסק באחורי הקלעים של הקמפיין.

קריירה ברדיו

החל משנות השבעים הוא הגיש במשך שנים רבות את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל אשר לימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן עבר אנסקי לשדר את התוכנית במסגרת תחנות הרדיו האזוריות. הגיש עד שנת 2005, מדי יום שישי בערב, יחד עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור, גם את התוכנית "שעה היסטורית" בו דנו בפרק בהיסטוריה האנושית. במשך שנות שידורה שודרו למעלה מארבע מאות ועשרים תוכניות. הוא היה גם מנהל מחלקת הקריינים של התחנה והגיש במשך תקופה מסוימת את התוכנית "קולה של אמא".

בשנים האחרונות הוא מגיש תוכנית אישית אקטואלית המשודרת בימי שישי ושבת. אנסקי מרבה לתרום קולו להנחיות ולפרסומות ברדיו, בצד הנחיית טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.

ב-2017, תקף בתוכניתו את חבר הכנסת משה גפני שקרא לאברכים ללמוד תורה ולא ולהתגייס לצה"ל, ולטענתו של אנסקי מסתמך על "מעשיות שנמצאות רק בפירושים, במדרשים – שמקצתם מדרשים מאולצים באגדות, ולא סתם מאולצים – מגוחכים, ומאחורי כולם יש אינטרס". הדבר הוביל לביקורת מצד הממסד הדתי שאף קרא לפטרו מהתוכנית

בינואר 2021 עזב את גלי צה"ל והצטרף לתחנת הרדיו כאן קול המוסיקה, שם הוא מגיש את התוכנית "שחרית אישית עם אלכס אנסקי".

קריירה בתיאטרון

במקביל לקריירה ארוכת שנים ברדיו, הופיע אנסקי גם על במות התיאטרון, בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון במת השחקנים בהצגות: "אלפי", "ממלא מקום", "מכתבי אהבה", "פיגמליון", "שברי זכוכית", "עולמה של איימי", "הורדוס", "אנטיגונה", "צעקי ארץ אהובה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים" וכן הופעות יחיד במונודרמות "אני לא דרייפוס", "נבלות" ו"ברוורס". בסתיו 2014 העלה הצגת יחיד בשם "נפילה בשידור חי", שכתב אריה קרישק וביים אלכס כגן, על ימי השידור האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה שמה דגש מיוחד על המחאה והמצוקה, (לרבות מותו של משה סילמן בהצתה עצמית). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי ישראל, כאשר אנסקי מופיע גם בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז, רומא וניו-יורק.

במשך השנים הנחה את העצרות המרכזיות בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" בירושלים.

ב-1991 הגיש אנסקי תביעת דיבה נגד אמנון דנקנר בגין דברים שהלה כתב עליו בביוגרפיה של דן בן אמוץ.(האשמות על התנהגות מינית לא-תקינה) התביעה הועברה לבוררות אצל טומי לפיד שנסתיימה בהסכם פשרה.

בשנת 2018 הוכרז אנסקי בין הזוכים בפרס על מפעל חיים מטעם א"מי (ארגון אמני ישראל).

בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

מאמצע שנת 2020 החל להריץ עיבוד בימתי יחיד שלו ל"כתב הגנה" לסוקרטס. ההצגה נחשפה באופן מוגבל עקב הסגרים והשפעות הקורונה.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע

בין השנים 2004–2005 גילם את עו"ד יגאל אפלבוים בטלנובלה "השיר שלנו". ב-2007 גילם את דב גרינבאום בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים", וגילם את רמי בסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות". ב-2008 גילם את אבא של איה (לירון וייסמן) בסדרת הטלוויזיה "חמישה גברים וחתונה". ב-2009 גילם את אלי אלמדון ומאיר פדידה בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "האלופה". בין השנים 2009–2010 גילם את אמנון גרין, מנהל תיכון גרין, בסדרת הטלוויזיה "חצויה". ב-2010 גילם את רובי בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה". כמו כן תרם את קולו לקריינויות בסרטים וסדרות כמו "רחוב סומסום" ו"פנטזיה" (בגרסה הישנה והמקוצרת של סרט זה) וגם במשחק המחשב הישראלי "בעקבות המילים האבודות" (שיצרה חברת קומפדיה באמצע שנות התשעים). בשנת 2014 הוזמן, ביחד עם מוני מושונוב, לככב בסרט הבולגרי-ישראלי "רפסודיה בולגרית" שצולם כולו בבולגריה. אף שהסרט זכה לביקורות פושרות הוא עורר התרגשות רבה בקרב הקהילה הבולגרית בארץ. באביב 2016 השתתף כקריין בהפקת האופרה הקאמרית "אנה פרנק" בבימויו של אלכס כגן (ששיתף עמו בעבר פעולה במחזה "נפילה בשידור חי"). באותה שנה אף הופיע בסרטו של דני וולמן -"סיפור אהבה ארצישראלי" (בתפקיד הנשיא יצחק בן-צבי). ב-2018 השתתף בקומדיה "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה".

חיים פרטיים

אנסקי מתגורר עם אשתו חמוטל (מי שהייתה ראש לשכת המסחר ישראל-צרפת) ובתם מנישואיה הקודמים.

מנישואיו הראשונים, בגיל צעיר, יש לו בן אחד.

היה נשוי לשרי אנסקי, לזוג שני ילדים מנישואים אלה: העיתונאית והבשלנית מיכל אנסקי והלל אנסקי.

תקופה מסוימת חי עם במאית התיאטרון עדנה שביט.

קישורים חיצוניים

• אלכס אנסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מי מפחד מאלכס אנסקי
• תקוה ויינשטוק, ילד פלא: אלכס אנסקי, מעריב, 23 באפריל 1954
• לי-אור אברבך, אלכס אנסקי חצוי, באתר nrg‏, 15 ביוני 2005
• אלכס אנסקי, לימודי גמרא בכיתה א', באתר ynet, 17 באוגוסט 2006
• דן לחמן, אני לא דרייפוס - ריאיון עם אלכס אנסקי, אימגו, 6 בספטמבר 2007
• יורם יובל, שיחת נפש עם אלכס אנסקי, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
• יעקב לויתם, ‏אלכס חולה עבודה, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2014
• אריאנה מלמד, נפילה בשידור חי: אלכס אנסקי בדרמה מהחיים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2014
• אהרון ברנע מראיין את אלכס אנסקי בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏10 במאי 2015
• יעקב בר-און, ‏אלכס אנסקי על גיל 80, גל"צ והשיתוק של הבת מיכל: "אני לא כמוה", באתר מעריב אונליין, 24 במאי 2019
• גבי בר-חיים, ‏המוות לא מפחיד אותי. קניתי לעצמי יופי של קבר, באתר "ידיעות אחרונות", 26 ביוני 2020
• אביעד פוהורילס, ‏חולה אהבה: אלכס אנסקי חוזר לרדיו, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2021