אלן אייקבורן

מחזאי , סופר ובמאי בריטי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סר אלן אייקבורן, CBE (באנגלית: Sir Alan Ayckbourn, ‏ נולד ב-12 באפריל 1939 בהמפסטד, לונדון) הוא מחזאי, סאטיריקן ובמאי תיאטרון אנגלי. הוא מחברן של מעל שבעים קומדיות שהוצגו בסקרבורו ובלונדון ובשנים 2009-1972 היה המנהל האמנותי של תיאטרון סטיבן ג'וזף בסקרבורו. ההצלחה המהדהדת הראשונה שלו היה המחזה "Relatively Speaking" ("באופן יחסי") שהוצג ב-1969 בתיאטרון הדוכס מיורק. למעלה מ-40 מבין מחזותיו הוצגו בבכורה בווסט אנד, בתיאטרון המלכותי הלאומי וברויאל שייקספיר קומפני. עם מחזותיו הידועים נמנים Absurd Person Singular (שלוש מסיבות) (1975), The Norman Conquests trilogy ‏ (1973),Bedroom farce ‏ (1975),Just Between Ourselves ‏ (1976), A Chorus of Disapproval ‏ (1984),Woman in Mind ‏ (1985),A Small Family Business ("עסק משפחתי") ‏ (1987),Man Of The Moment ‏ (1988), House & Garden ‏ 1999, Private Fears in Public Places ‏ (2004) ("לבבות"). הרבה מיצירותיו זכו בפרסים, לרבות 7 פרסי "לונדון איוונינג סטנדרד". הם תורגמו ל-35 שפות, כולל בעברית, והוצגו על הבמה ותחנות טלוויזיה ברחבי העולם. 10 ממחזותו הופקו בברודוויי, תוך זכייה בפרס טוני אחד ובשתי מועמדויות לפרס טוני.

אלן אייקבורן
Sir Alan Ayckbourn
סר אלן אייקבורן, צילום משנת 2010 ליד התיאטרון הלאומי בלונדון
סר אלן אייקבורן, צילום משנת 2010 ליד התיאטרון הלאומי בלונדון
לידה 12 באפריל 1939 (בן 82)
המפסטד, לונדון
עיסוק מחזאי, סופר, במאי, שחקן תיאטרון
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אנגלי
מקום לימודים היילבורי קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה מחזות, ספרי ילדים
סוגה קומדיות, דרמות, ספרי ילדים
תקופת הפעילות 1959–הווה (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס איוונינג סטנדרד
פרס אוליבייה
CBE
www.alanayckbourn.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנותיו המוקדמותעריכה

אלן אייקבורן נולד בהמפסטד, לונדון, כבנם של הוראס אייקבורן, מוזיקאי ששימש כסגן מנהל התזמורת הסימפונית לונדון, ושל אייריני לבית וורלי, עיתונאית שכתבה במגזינים פופולריים לנשים. כשהיה בן 5 הוריו התגרשו והילד נשאר עם אמו, שנישאה בשנית למנהל בנק ועברה לגור באזור כפרי בסאסקס. גם הפעם נישואי אמו לא עלו יפה וילדותו של אייקבורן לא הייתה מאושרת. אייקבורן נשלח לפנימיות שונות ובגיל 12 קיבל מלגה כדי ללמוד בבית ספר ציבורי מכובד בהיילסברי. הודות למורה בשם אדגר מתיוס, בבית ספר זה גילה אייקבורן את משיכתו לתיאטרון. בגיל 17 החליט להיות שחקן תיאטרון והחל להשתתף בכמה להקות שחקנים, לא רק כשחקן אלא גם כמנהל במה.

הקריירה בתיאטרוןעריכה

בשנת 1957 החל אייקבורן לעבוד בלהקת סטיבן ג'וזף בסקרבורו, שהיה סוג של תיאטרון ניסיוני שהתמחה בשיטות משחק "מחתרתיות". הוא שיחק בעיקר בתפקידים זוטרים וכעוזר מנהל במה. סטיבן ג'וזף, מנהל התיאטרון, הבחין בכישורי הכתיבה שלו ודרבן אותו לכתוב מחזות. כפי שפורסם מאוחר יותר, ג'וזף אמר לו שאם ירצה תפקידים טובים יותר, מוטב שיכתוב מחזות מתאימים לעצמו. אכן הוא כתב אז בשנת 1959 שני מחזות - The Square Cat (החתול המרובע) ו- Love After All (אהבה אחרי הכל) אותם לא פרסם תחת שמו. בעת עבודתו בסקרובו הוא כתב גם את המחזות Dad's Tale ("סיפורו של אבא") ו- Standing Room Only.

בשנת 1961 אייקבורן עזב את סקרבורו כדי להקים להקה משלו - Victoria Theatre Company בסטוק-און-טרנט. בשנים 1965–1970 הוא עבד גם כמפיק דרמות ב-BBC. במקביל המשיך לכתוב מדי פעם מחזות לתיאטרון סטיבן ג'וזף.

הצלחותיו הראשונותעריכה

בשנת 1969 זכה אייקבורן בהצלחתו הראשונה על במות לונדון עם המחזה-פארסה Relatively Speaking ("באופן יחסי") שכותרתו המקורית הייתה Meet My Father ("הכר את אבי") כבר במחזה זה הצטיין בחושו המיוחד לדיאלוג וכושר ההמצאה למצבים ולעלילות מורכבים ומצחיקים. מיד אחרי "באופן יחסי" הציג בווסט אנד את הקומדיה "How the Other Half Loves" על תסבוכות מצחיקות עד דמעות בחיים הזוגיים.

פעילותו כבמאיעריכה

 
תיאטרון סטיבן ג'וזף בסקרבורו

בשנת 1970 חזר אייקבורן לתיאטרון בסקרבורו, אך הפעם כמנהל אמנותי. הבמה בסקרבורו שימשה לו הפעם כזירת ניסוי למחזותיו החדשים שהוצגו לאחר מכן בווסט אנד הלונדוני. בשנת 1972 כתב את "Absurd Person Singular (שלוש מסיבות), קומדיה שחורה הנסובה על ניסיון התאבדות של בחורה. המחזה "כיבושי נורמן" The Norman Conquests (1973) מורכב משלושה מחזות קשורים זה בזה המתרחשים בו זמנית בשלוש מרחבים סמוכים. טרילוגיה זו זכתה בפרס המחזה הטוב ביותר של שנת 1974 בתחרות של "לונדון איוונינג סטנדרד". אייקבורן הוכר כאחד המובילים שבמחזאי בריטניה. כמה מבקרי תיאטרון השוו אותו לניל סיימון האמריקאי. בשנת 1974 הפיק אייקבורן שתי קומדיות חדשות ומצליחות -Absent Friends ("עם חברים כאלה...") ו-Confusions שגרמו להכתרתו ל"מחזאי השנה 1974" על ידי מועדון ורייטי של בריטניה.

בשנות ה-1970 ושנות ה-1990 כתב אייקבורן בקצב של לפחות מחזה אחד בשנה. היצירה החשובה ביותר בתקופה זו הייתה A Chorus of Disapproval לפיה הופק בשנת 1989 סרט עלילתי. כל מחזותיו הוצגו בבכורה בסקרבורו ואחר כך בווסט אנד של לונדון. החל משנת 1985 פרסמה הוצאת פאבר סדרות של מחזות פרי עטו. ב-1997 עלה בהצלחה רבה המחזה Things We Do For Love.

חייו הפרטייםעריכה

אלן אייקבורן היה נשוי לכרסטין הלן רולנד.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

יצירותעריכה

אלן אייקבורן כתב כ-80 מחזות ו20 ספרים לילדים.

מחזותעריכה

  • The Square Cat (1959)
  • Love After All (1959)
  • Dad’s Tale (1960)
  • Standing Room Only (1961)
  • Christmas V Mastermind (1962)
  • Mr Whatnot (1963)
  • Relatively Speaking (1965, שמו הראשון — «Meet My Father»)
  • The Sparrow (1967)
  • How The Other Half Loves (1969)
  • Family Circles (1970, «The Story So Far», «Me Times», «Me Times Me»)
  • Time And Time Again (1971)
  • Absurd Person Singular (1972)
  • Table Manners (1973, שמו ההתחלתי — «Fancy Meeting You»: עם «Living Together» и «Round and Round the Garden» מרכיבים את הטרילוגיה «The Norman Conquests»)
  • Living Together (1973, שמו הראשון — «Make Yourself At Home»)
  • Round and Round the Garden (1973, Norman Conquests)
  • Absent Friends (1974)
  • Confusions (1974)
  • Jeeves (1975, מחזמר עם מוזיקה מאת אנדרו לויד ובר ב-1996, כתוב מחדש בשם «By Jeeves»)
  • Bedroom Farce (1975)
  • Just Between Ourselves (1976)
  • Ten Times Table (1977)
  • Joking Apart (1978)
  • Sisterly Feelings (1979)
  • Taking Steps (1979)
  • Suburban Strains (1980)
  • Season’s Greetings (1980)
  • Way Upstream (1981)
  • Making Tracks (1981)
  • Intimate Exchanges (1982)
  • It Could Be Any One Of Us (1983)
  • A Chorus Of Disapproval (1984)
  • Woman in Mind (1985)
  • A Small Family Business (1987)
  • Henceforward… (1987)
  • Man Of The Moment (1988)
  • Mr A’s Amazing Maze Plays (1988)
  • The Revengers' Comedies (1989)
  • Invisible Friends (1989)
  • Body Language (1990)
  • This Is Where We Came In (1990)
  • Callisto 5 (1990, נכתב מחדש בשנת 1999 בשם «Callisto#7»)
  • Wildest Dreams (1991)
  • My Very Own Story (1991)
  • Time Of My Life (1992)
  • Dreams From A Summer House (1992)
  • Communicating Doors (1992)
  • Haunting Julia (1994)
  • The Musical Jigsaw Play (1994)
  • A Word From Our Sponsor (1995)
  • The Champion Of Paribanou (1996)
  • Things We Do For Love (1997)
  • Comic Potential (1998)
  • The Boy Who Fell Into A Book (1998)
  • House (1999, דיפטיך עם Garden)
  • Garden (1999)
  • Virtual Reality (2000)
  • Whenever (2000)
  • Gameplan (2001, טרילוגיה Damsels In Distress)
  • Flatspin (2001, Damsels In Distress)
  • RolePlay (2001, Damsels In Distress)
  • Snake In The Grass (2002)
  • The Jollies (2002)
  • Sugar Daddies (2003)
  • Orvin — Champion Of Champions (2003)
  • My Sister Sadie (2003)
  • Drowning on Dry Land (2004)
  • Private Fears in Public Places (2004)
  • Miss Yesterday (2004)
  • Improbable Fiction (2005)
  • If I Were You (2006)
  • Life And Beth (2008)
  • (2008) Awaking Beauty
  • (2009) My Wonderful Day
  • (2010) Life of Riley
  • (2011) Neighbourhood Watch
  • (2012) Surprises
  • (2013) Arrivals & Departures
  • (2014) Roundelay
  • (2015) Hero's Welcome

עיבודים של מחזותיו לקולנועעריכה

  • 1993 - Smoking/No smoking - סרט בבימויו של אלן רנה- עם תסריט מאת אנייס ז'אווי וז'אן-פייר בקרי המבוסס על ששה מתוך שמונת הסיפורים שבמחזהו של אייקבורן Intimate Exchanges (1982).
  • 2006 - לבבות - Coeurs בבימויו של אלן רנה, על תסריט של ס'אן-מישל ריב, לפי המחזה Private Fears in Public Place (2004) - בימוי הסרט זכה ב"אריה הכסף" בפסטיבל הסרטים בוונציה
  • 2014 - Aimer, boire et chanter (חיי ריילי) בבימוי אלן רנה, על תסריט מאת תוראן ארבייה ואלכס רוואל, לפי המחזה Life of Riley (2010). הסרט זכה בפרס אלפרד באואר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-2014.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלן אייקבורן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הלונדון גאזט, מספר 50764, עמוד 7, 31 בדצמבר 1986
  2. ^ הלונדון גאזט, חלוקת תוארי אבירות, 18 באוגוסט 1998