אלנוס מאדים
אלנוס מאדים, או גם אלמון אדום (שם מדעי: Alnus rubra; באנגלית: red alder[3]), הוא מין עץ נשיר הגדול ביותר בסוג אלנוס ממשפחת השדריים. הוא גדל ברצועה ברוחב 200 קילומטרים לאורך חוף האוקיינוס השקט באמריקה הצפונית החל מדרום-מזרח אלסקה דרך הטריטוריה יוקון והפרובינציה קולומביה הבריטית בקנדה ומדינות ארצות הברית וושינגטון, אורגון, קליפורניה, מונטנה ואיידהו, המקום הרחוק ביותר מהחוף שאלו מגיע העץ (600 קילומטרים).[4]
 אלנוס מאדים
| |
|---|---|
עלים של אלנוס מאדים
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| סדרה: | אלונאים |
| משפחה: | שדריים |
| סוג: | אלנוס |
| מין: | אלנוס מאדים |
| שם מדעי | |
 Alnus rubra.Bong 1833[1] | |
| תחום תפוצה | |
תפוצת אלנוס מאדים | |
| |
מקור שם המין בעובדה שקליפה פגועה או שרוטה מפתחת צבע אדום חלודה בוהק.
תיאור עריכה
אלנוס מאדים הוא עץ נשיר הגדל במהירות, מתחיל לייצר זרעים בגיל 10, וחי בממוצע בין 60 ל-70 שנים, אבל אף פעם לא יותר ממאה שנים. זהו מין האלנוס הגבוה ביותר, גובהו בדרך כלל בין 20 ל-30 מטרים, אם כי במקרים יוצאי דופן יכול העץ יכול להגיע לגובה 37 מטרים.[5]
מערכת השורשים של האלנוס המאדים תלויה במידת הניקוז של הקרקע. בקרקעות שבהן הניקוז טוב השורשים חודרים לעומק. בקרקעות בהן הניקוז גרוע מפתח האלנוס המאדים מערכת שורשים רדודה גדולה המתפשטת לרוחב. למרות השורשים הרדודים העץ לא סובל מרוחות החורף העזות בשל היותו נשיר. על שורשי העץ יש פקעיות שורש שבהם חיים חיידקים המקבעים חנקן מהסוג Frankia. כמו כן מקיימים השורשים אקסומיקוריזה עם פטריות.
קוטר הגזע בגובה חזה הוא בין 35 ל-45 סנטימטרים, אם כי במקרים יוצאי דופן הוא מגיע לקוטר בגובה חזה של 80 סנטימטרים.[5] קליפת הגזע והענפים דקה, חלקה מנומרת בגוון אפור-אפר כשלעיתים קרובות צומחים עליה חזזיות לבנות וטחבי עלים. קליפה פגועה או שרוטה מפתחת צבע אדום חלודה בוהק, וזה מקור שם העץ. כשהעץ מזקין הקליפה מתחילה לקבל גוון כהה, ולהסתלסל ברצועות דקות. לעץ יש גזע בודד ונוף צר או חרוטי.
הניצנים סגלגלים באורך 6 עד 10 מילימטרים על גבעול בין 2 ל-8 מילימטרים. הניצנים עטופים בשני קשקשים ומכוסים בשרף. העלים סגלגלים בגוון ירוק. הטרף באורך 6 עד 16 סנטימטרים וברוחב 3 עד 11 סנטימטרים. שולי העלה משוננים וקצה העלה פונה כלפי מטה, מאפיין המבדיל בין מין זה למיני אלנוס אחרים. תחתית העלה חלקה או מעט שעירה. העלים מצהיבים לפני שהם נושרים בסתיו.
העץ הוא צמח חד-ביתי המופרה באמצעות הרוח. הפרחים הם תפרחת של עגילים, המופיעים בתחילת האביב לפני שהעלים צומחים. הפרחים הזכריים בגוון חום-אדמדם צומחים באשכולות תלויים של שניים עד שישה עגילים באורך בין 3.5 ל-14 סנטימטרים. אורכו של עגיל הפרחים הנקביים הוא 1.5 עד 2 סנטימטרים. צבע הפרחים צהוב-אדמדם. האשכול ניצב בזמן ההאבקה, אבל תלוי בזמנים אחרים. לאחר ההפריה מתפתח האשכול הנקבי לפרי יבש עצי סגלגל דמוי אצטרובל קטן באורך 2 עד 3 סנטימטרים.
בין 50 ל-100 זרעים נוצרים בין הקשקשים של ה"אצטרובל" והם מתפזרים באמצעות הרוח בשלהי הסתיו ובחורף. הם קטנים מאוד (בקילוגרם יש 1,465,000 זרעים) המוקפים בכנף צרה ודקה והם מתפזרים למרחק של מאות מטרים עם כיוון הרוח.
תפוצה ואקולוגיה עריכה
אלנוס מאדים גדל מדרום-מזרח אלסקה ודרומה עד למרכז קליפורניה, כמעט תמיד במרחק שלא עולה על 200 קילומטרים מחוף האוקיינוס השקט, למעט התרחבות למרחק 600 קילומטרים לתוך היבשת מוושינגטון ואורגון לתוך הנקודה הצפונית ביותר במונטנה ולצפון-מערב איידהו.[4] העץ גדל לצורכי נוי גם באיי הוואי.[5]
בדרום אלסקה, במערב קולומביה הבריטית ובצפון-מערב רכסי החוף של ארצות הברית האלנוס המאדים גדל על מדרונות קרירים וגשומים עד לגובה של 700 מטרים.[5] באזורים אלו הוא גדל ביערות בחברת תת-המין החופי של אשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii subsp. menziesii), צוגה מערבית (Tsuga heterophylla), אשוח ענק (Abies grandis), ארז אדום מערבי (Thuja plicata) ואשוחית סיטקה (Picea sitchensis). בתוך היבשת ובקצה הדרומי של אזור התפוצה (קליפורניה) הוא גדל בעיקר לאורך גדות נחלים ובביצות. באזורים אלו הוא גדל בחברת ערבות (הסוג Salix), השיח Cornus stolonifera (באנגלית Red osier dogwood), מילה רחבת-עלים (Fraxinus latifolia) ואדר גדול-עלים (Acer macrophyllum).
דרומית-מזרחית לתחום התפוצה שלו מוחלף האלנוס המאדים באלנוס מעוין (Alnus rhombifolia), שהוא עץ דומה בצורתו, אבל שונה בשולי העלים שאינם מתקפלים כלפי מטה, ולזרעים אין כנפיים. בהרים הגבוהים הוא מוחלף על ידי מין האלנוס הקטן יותר דמוי השיח Alnus viridis (באנגלית Sitka alder), ומזרחית לרכס קסקייד על ידי אלנוס לבן (Alnus incana subsp. tenuifolia).
באזורים גשומים יתפשט האלנוס המאדים במהירות לאזורים שנשרפו או שהיער המקורי בורא, לעיתים קרובות מונע התבססות של מחטניים. הוא יצרן זרעים פורה, אבל הזרעים הקטנים המתפזרים ברוח דורשים שטח פתוח על מנת לנבוט, ולכן עקבות צמיגים ואזורים אחרים שבהם הייתה הפרעה למרקם הטבעי בצורת בירוא או שרפה אידיאליים לזרעים. באזורים אלו יכולים לצמוח מאות אלפי שתילים להקטר בשנה הראשונה לאחר שחלה ההפרעה.
הענפים הדקים והניצנים של האלנוס המאדים הם החלקים היחידים שבעלי חיים יכולים לאוכלם, אם כי איילים ואייל אציל אוכלים את הענפים בסתיו וענפים וניצנים בחורף ובאביב. בונים אוכלים לעיתים את קליפת הגזע, אם כי אלנוס מאדים אינו המין המועדף על ידם. כמה מיני פרושים אוכלים את זרעי האלנוס המאדים, בייחוד Carduelis flammea (באנגלית Common Redpoll) ו-Carduelis pinus (באנגלית Pine siskin), כמו גם אוגר יערוני (Peromyscus).
אלנוס מאדים מארח בפקעיות השורש חיידקים המקבעים חנקן מהסוג Frankia. קשר זה מאפשר לאלנוס לגדול בקרקעות עניות בחנקן.
שימושים עריכה
- צבע – הילידים בחוף המערבי יצרו צבע חום-אדמדם באמצעות הרתחה של הקליפה והשתמשו בו לצביעת רשתות הדיג על מנת שיבלטו פחות מתחת למים.
- תרופות מסורתיות – הילידים בחוף המערבי השתמשו בקליפת האלנוס המאדים לטפל בכוויות של מין הקיסוס הרעיל Toxicodendron diversilobum, בעקיצות חרקים ובגירויים בעור. אינדיאנים מאומת הבלאקפוט השתמשו בעירוי עשוי מקליפת אלנוס מאדים על מנת לטפל במחלות לימפטיות ושחפת. מחקרים קליניים אחרונים אימתו שאלנוס מאדים מכיל בטולין (C30H50O2) ולופאול ( C30H50O), תרכובות שהוכחו כיעילות כנגד מגוון של גידולים.[6]
- שיקום יערות – אלנוס מאדים הוא בין הצמחים הראשונים הגדלים במקומות שעברו פגיעה כדוגמת יערות שנשרפו או שטחים שהוצפו, בעיקר בשל יכולתו לקבע חנקן בקרקע. תכונת דישון עצמי זו מאפשרת לאלנוס מאדים לגדול במהירות, ולכסות ביעילות קרקעות שמרקמם הטבעי נפגע למשל בשל זיהום ממכרות. עלי האלנוס, הנושרים בסתיו, נרקבים במהירות ויוצרים הומוס עשיר בחנקן. לעיתים משתמשים באלנוס מאדים לצורך מחזור זרעים כדי לצמצם את סכנת הפתוגן של שורשי המחטניים, הפטרייה Phellinus weirii שסימני המחלה שהיא יוצרת קרויים באנגלית Laminated root rot. חורשות קטנות של עצי אלנוס מאדים יכולים גם לצמצם את הפגיעה של חדקונית האשוחית (Pissodes strobi) בחורשות של אשוחית סיטקה בחצי האי אולימפיק.[7]
- עצי נוי – לעיתים שותלים אלנוס מאדים כעץ נוי המצליח היטב בגדות נחלים או בקרקעות שמרקמם קל והמתנקזות היטב. אלנוס המאדים אינו מצליח בקרקעות כבדות חרסיתיות לחות. שתילה בחצרות חייבת להיות רחוקה ממרזבים, צינורות ביוב וצינורות מים, כיוון שהשורשים עלולים לפלוש לצינורות ולסתום אותם.
- עבודות עץ – הגוון של העץ של האלנוס המאדים נע בין לבן דרך ורדרד לחום בהיר. המרקם רך יחסית, ויש לו ברק בינוני. את העץ קל לעבד אותו, הוא נדבק היטב והגימור שלו מצוין. העץ לא נחשב כחומר עמיד מחוץ לבית, אבל משום שקל לעבד אותו וקל להכין את הגימור הוא משמש לרהיטים ולשידות. מכיוון שהעץ רך יותר מעץ של עצים נשירים אחרים פופולריים כדוגמת אדר, אגוז מלך ומילה, לא נחשב האלנוס היסטורית כעץ בעל ערך גבוה. עם זאת, כיוון שמחירו נמוך יותר בהשוואה לעצים האחרים הוא הפך לחלופה פופולרית. בין היוצרים של כלים המוזיקליים יש המעריכים את העץ עבור גיטרות חשמליות בשל הטונאליות המאוזנת שלו. ילידי אמריקה השתמשו בעץ לעיתים קרובות כדי לייצר מסיכות, קערות, ידיות לכלים וחפצים קטנים אחרים.
- עישון דגים – בשל העשן השמנוני שלו האלנוס המאדים הוא העץ המועדף לעישון דגי סלמון.[8]
- כסמן סביבתי – מדענים משתמשים באלנוס מאדים כדי לאתר אזורים שבהם יש סכנה לזיהום באוזון, כיוון שהעלים מגיבים לריכוז גבוה של אוזון באמצעות שינוי הצבע של העלים לאדום, חום עד סגול.[9]
- יעור – המצאי הנוכחי של אלנוס מאדים מוערך ב-210 מיליון מטרים מעוקבים, והוא מהווה 60% מנפח העצים הנשירים באזור הפסיפיק נורת' וסט, והוא העץ הנשיר בעל הערך הרב ביותר בהתייחס למגוון המוצרים, הערך הכלכלי וכמות המועסקים בייצור.[10] הערך הגדל של גזעי האלנוס בשילוב עם הבנה טובה יותר של התפקיד האקולוגי של המין, הובילו כמה בעלי קרקעות לגלות סבלנות כלפי העץ, ובמקרים מסוימים, לנהל אותו. העניין באלנוס גדל כיוון שערך העץ מגיע ולעיתים עובר את הערך של אשוח דאגלס. עם זאת, העניין בעץ מוגבל מכיוון שהתפוקה של העץ ליחידת שטח נמוכה במידה משמעותית מזו של אשוח דאגלס או של צוגה מערבית. עקב כך, כיוון שמרבית אדמות היערות בצפון-מערב הפסיפיק מיועדים לגידול מחטניים, רק באורגון לבדה מרססים מעל ל-8,000 קילומטרים רבועים בקוטלי עשבים שנועדו לעצור התפשטות של אלנוס ועצים נשירים נוספים. הגידול המהיר של האלנוס המאדים יכול לפגוע במטעי המחטניים. הריסוס בקוטלי עשבים כנגד אלנוס מאדים על פני שטחים נרחבים באורגון ובוושינגטון גררו כמה תביעות משפטיות בטענה שהריסוס גורם לבעיות בריאות, כולל מומים מולדים ובעיות בריאות אנושיות נוספות.
גלריה עריכה
-
עגילי פרחים זכריים עם עגילי פרחים נקביים קטנים מעל -
גדם -
זרעים -
בית גידול בקולומביה הבריטית
קישורים חיצוניים עריכה
- אלנוס מאדים, באתר ITIS (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר NCBI (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר Tropicos (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר GBIF (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר The Plant List (באנגלית)
- אלנוס מאדים, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Flora of North America
- ^ אלנוס מאדים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ USDA Plants Profile: Alnus rubra
- ^ 1 2 Biota of North America Program, 2013 county distribution map
- ^ 1 2 3 4 SPECIES: Alnus rubra, Fire Effects Information System (FEIS)]
- ^ Gregory L. Tilford, Edible and Medicinal Plants of the West, page 12
- ^ The Value of Red Alder as an Integrated Pest Management Tool For Controlling Weevil Damage to Sitka Spruce
- ^ Ewing, Susan. The Great Alaska Nature Factbook. Portland: Alaska Northwest Books, 1996.
- ^ Jeannie Allen (2003-08-22). "Watching Our Ozone Weather". NASA Earth Observatory. אורכב מ-המקור ב-2008-10-20.
- ^ Hibbs, D. E., DeBell, D. S., & Tarrant, R. F. (1995). The Biology and management of red alder. Corvallis, Oregon: Oregon State University Press.
