פתיחת התפריט הראשי

אלפא ואומגה היא אופרה עברית מאת המלחין גיל שוחט על פי ליברית מאת דורי מנור ואנה הרמן. האופרה מבוססת על סיפור אדם וחוה מנקודת מבטם בהשראת סדרת רישומים באותו שם מאת הצייר הנורווגי אדוורד מונק.

אלפא ואומגה
Munch, Alpha & Omega 001.jpg
הדפס מהסדרה "אלפא ואומגה" מאת אדוורד מונק
מלחין גיל שוחט
ליברטיסט דורי מנור ואנה הרמן
מבוסס על סדרת איורים מאת אדוורד מונק
שפה עברית
שנה 2001
תפקידים

תוכן עניינים

אודות האופרהעריכה

האופרה עושה שימוש בדמויות אדם (אלפא) וחוה (אומגה) כסמלים. אומגה מסמלת את היצר המיני חסר העקבות, המוביל אותה להזדווג עם הנחש, בעוד אלפא מסמל את רגש הקנאה משולחת הרסן, המובילה לסיום הטראגי הבלתי נמנע.

בכורת האופרה התקיימה במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב ב-13 בינואר 2001 בהפקת האופרה הישראלית החדשה עם גבי שדה בתפקיד אלפא ומיכל שמיר בתפקיד אומגה, בבימויו של דייוויד אולדן ובניצוחו של גארי ברתיני.[1] הייתה זו הפעם הראשונה שיצירה מקומית זכתה להפקה שהיקפה ותקציבה משתווים לאופרות גדולות של יוצרים בינלאומיים.[2] האקדמיה הישראלית לתיאטרון העניקה לאופרה את פרס האירוע הבולט של השנה בתחום אמנויות הבמה.[3]

תקציר העלילהעריכה

אלפא ואומגה, שני בני האדם היחידים בעולם שזה עתה נברא נמצאים על אי שומם, מוקפים בחיות (דב, צבוע, נמר וחמור).

אומגה מעירה את אלפא משנתו והשניים שרים שיר אהבה אשר נקטע עם הופעתו של הנחש. מקהלת החיות מתארת עת מעלליו של הנחש שפלש לאי השלו והביא אליו רוע שלא נודע לפני כן.

אלפא ואומגה נרדמים, אך אלפא נעור לפתע ומבקש ללכת ולחפש את העץ שמפריו יכין שיקוי שיבטיח את נאמנותה של אומגה לעד, מקהלת החיות מזהירה אותו מפני הצעד, אך הוא אינו מאזין לאזהרה. בהיעדרו של אלפא, הנחש זוחל אל אומגה ומפתה אותה עד שהיא נכנעת לו והם מזדווגים. לאחר מכן שב אלפא עם השיקוי ושר שיר אהבה לאומגה, שחשה שגופה משתנה. היא חשה כאב חד ויולדת מרחמה בני-כלאיים שלה ושל הנחש. אלפא רוצח את הוולדות בחמת זעם. אומגה שרה קינה ומבכה את מות ילדיה.

אומגה נכנסת לעובי היער, שם היא מקיימת יחסים עם חיות הפרא. החיות השונות (הנמר, הדב והחמור) מתפארות בכך שכבשו את אומגה. הצבוע מפתה את אומגה בערמומיות ומציע לה יהלומים מתוך עיניו. הנחש מזהיר את אומגה לבל תביט בעיניו הקטלניות של הצבוע. אומגה מתעלמת מהאזהרה ותולשת את היהלומים מעיני הצבוע. היהלומים גורמים לה לצפות בעתידה והיא רואה את אלפא רוצח אותה בטירוף של קנאה. שוב חשה אומגה כאב ויולדת בני כלאיים, פרי זיווגיה עם חיות היער. אומגה מחליטה לברוח מהאי ומגורלה.

אלפא ניצב בודד, כאשר אחד מבני הכלאיים מתקרב אליו וקורא לו "אבא". בני כלאיים רבים אחרים באים בעדבותיו ולאחריהם אמם. אלפא מחבק את אומגה ושר לה שיר ערש, המכין אותה למותה. לאחר מותה הוא מבכה אותה. בני-הכלאיים מתקרבים באיום, דורשים נקמה ומשסעים את אלפא לגזרים.

הנחש מתבונן אל בני הכלאיים, מחזיר מבטו אל הקהל ואומר: "אתם, כולכם, בני הכלאיים של אומגה".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה