אלפונס מוכה

אלפונס מריה מוּכָה (צ'כית: Alfons Maria Mucha; 24 ביולי 186014 ביולי 1939) היה צייר ומעצב צ'כי, הידוע כאחד האמנים הבולטים בסגנון האר נובו. חבר הזצסיון הווינאי.

אלפונס מוכה
Alfons Mucha
לידה 24 ביולי 1860
איבנצ'יצה, מרקיזות מוראביה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 1939 (בגיל 78)
פראג, הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alfons Maria Mucha עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Slavín עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
זרם באמנות אר נובו, סימבוליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי הנס מקרט, ויליאם מוריס, דנטה גבריאל רוסטי עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות האפוס הסלאבי, Hradcany issue עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Marie Chytilová (1906–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jiří Mucha, Jaroslava Muchová עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.muchafoundation.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו ואמנותו

עריכה

מוכה נולד בעיירה איבנצ'יצה שברוזנות מוראביה של אימפריה האוסטרית, למשפחה בת שישה ילדים. מילדותו התבלט בכישרון הציור שלו, וסופר כי אמו קשרה עיפרון לצווארו כדי שיצייר בעודו זוחל. הוא למד בבית הספר התיכון בברנו, אך על אף כישרון הציור שלו לא התקבל לאקדמיה לאמנויות היפות בפראג, וקיבל עבודה כפקיד בבית המשפט. בשנת 1879 עבר לווינה בירת האימפריה, ושם צייר כרזות להצגות תיאטרון. ב-1881 נשרף בית העסק שבו עבד כצייר כרזות, והוא שב למוראביה, ועבד כצייר חופשי של כרזות ופורטרטים. כישרונו אותר על ידי הרוזן קרל קוהן מניקולשבורג, ששכר אותו לעצב את טירתו ופרס עליו את חסותו, ואף הצליח לשלב אותו בלימודים באקדמיה לאמנויות יפות במינכן.

ב-1887 עבר מוכה לפריז, והמשיך את לימודיו באקדמיות לאמנות, בעודו עובד כמעצב גרפי של מודעות ושערים למגזינים מצוירים. ב-1894 עיצב כרזה ליתוגרפית של השחקנית המובילה שרה ברנאר ל"תיאטרון הרנסאנס". כרזה זו הביאה לו פרסום רב והזמנות עבודה רבות נוספות.

מוכה היה צייר פורה, והוציא תחת ידו זרם של ציורים, כרזות, מודעות, איורים לספרים ולמגזינים, וכן עיצובים לתכשיטים, שטיחים, ניירות טפט ותפאורות לתיאטרון, כולם בסגנון שנודע כ"אר נובו". עבודותיו הציגו לעיתים קרובות נשים נאות וצעירות בתנועות זורמות, כשהן עטופות בגלימות ובצעיפים, לרוב מוקפות בפרחים, שלעיתים יצרו צורת הילה מסביב לראשן, באופן שהזכיר איקונוגרפיה דתית. סגנונו הפך מודל לחיקוי. מוכה עצמו השתדל להרחיק את עצמו מכל סגנון, והתעקש כי עבודותיו נובעות לא מנאמנות לסגנון אמנותי, כי אם מזרימה פנימית. הוא הכריז כי האמנות היא אך דרך להתקשרות רוחנית ולא עוד. מכאן התסכול שחש סביב הפרסום והתהילה שלהם זכו האלמנטים המסחריים של עבודתו.

מוכה שהה בארצות הברית בין 1904 ל-1910, ולאחר מכן שב לצ'כיה והתיישב בפראג, בה עיצב את התיאטרון לאמנויות היפות ובניינים נוספים בעיר.

כאשר קיבלה צ'כוסלובקיה את עצמאותהּ, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עיצב מוכה את בולי הדואר ושטרות הכסף של המדינה החדשה.

מוכה בילה שנים רבות בעבודה על יצירה שאותה ראה כחשובה ביותר: האפוס הסלאבי (Slovanská epopej) – סדרת ציורי ענק המתארת את ההיסטוריה של העמים הסלאביים, שהוענקה לעיר פראג ב-1928. הציורים מוצגים בארמון העיר מוראבסקי קרומלוב, ומזה שנים מתקיים פולמוס ער בעניין העברתם לגלריה מיוחדת בפראג, בהתאם להוראותיו של הצייר.

בשנת 1931 יצר ויטראז' בקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג בסגנון אר נובו.

עליית הפאשיזם בשנות ה-30 הביאה להכרזת עבודותיו של מוכה, כמו גם הלאומנות הסלאבית שלו, כ"ריאקציונריות". כאשר כבשו הנאצים את צ'כוסלובקיה בשנת 1939 נאסר מוכה על ידי הגסטאפו. במהלך המעצר חלה בדלקת ריאות. לאחר שחרורו לא החלים, ומת כתוצאה מזיהום בריאותיו.

מוכה הצטרף למסדר הבונים החופשים בהיותו בפריז בשנת 1898. הוא נודע בכך ששיחזר את מסדר הבונים החופשים בצ'כיה. בשנת 1923 הוא נבחר למפקד הריבוני הגדול של המועצה העליונה של הנוסח הסקוטי בצ'כוסלובקיה.

בעת מותו נחשב סגנון האר נובו של מוכה כמיושן. בנו, ייז'י מוכה, הקדיש את חייו לכתיבה על אביו ולהחזרתו לתודעת הציבור. העניין בסגנונו של מוכה פרח בשנות ה-60, ומאז נשאר מוכה בתודעתם של ציירים ומעצבים. "מוזיאון מוכה" בפראג מציג תערוכות קבע העוסקות באמן וביצירתו.

קישורים חיצוניים

עריכה
 
פורטרט של אשתו של אלפונס מוכה - מרושקה מוכובה
 
דיוקן עצמי משנת 1899