אלפרד ואלנסי
ד"ר אלפרד ואלנסי (25 בינואר 1878 – יולי 1944) היה משפטן, עיתונאי ואיש ציבור יהודי-תוניסאי, ממייסדי "אגודת ציון", האגודה הציונית הראשונה בתוניסיה ונשיאה הראשון של ההסתדרות הציונית בתוניסיה בשנים 1920–1925. היה אחד הגורמים המרכזיים לפופולריות שהציונות זכתה לה בקהילה היהודית בתוניסיה מתחילת המאה ה-20.
במהלך השואה שהה בפריז, נתפס על ידי משטר וישי ונרצח במחנה ההשמדה סוביבור.
קורות חיים עריכה
אלפרד ואלנסי נולד בתוניס בשנת 1878 כבן למשפחה אמידה. בנעוריו למד בגימנסיה צרפתית בתוניס, ולאחר מכן נסע ללימודים בצרפת ולמד משפטים באוניברסיטת מונפלייה. בעודו סטודנט הושפע מאוד מיהושע בוכמיל וביחד איתו היה פעיל בחוגים הציוניים שהנהיג מקס נורדאו, וכן היה למזכיר אגודת הסטודנטים הציונים במונפלייה. בשנת 1905 השלים תואר ד"ר למשפטים ופרסם כספר את הדיסרטציה שלו, שעסקה בדיני הגירושים האזרחיים של צרפת והשלכותיהם החברתיות.[1] באותה שנה חזר לתוניס והיה ממקימי "אגודת ציון", הנחשבת לאגודה הציונית הראשונה בתוניסיה, והיה מעורב בהקמת מספר מועדונים ציוניים-עבריים בתוניס.
ואלנסי היה פעלתן בעבודתו למען הציונות ופרסם בתוניסיה שורה ארוכה של חוברות, פמפלטים ומאמרים בצרפתית ובערבית יהודית למען הרעיון הלאומי היהודי. בין היתר, פרסם מאמר בשנת 1911 בכתב העת הפריזאי "La Societe Nouvelle", שנתן מענה לביקורת של הפוליטיקאי הצרפתי אלפרד נקה (Alfred Naquet) (אנ') על הציונות. בשנת 1912 ייסד ביחד עם רבי יוסף בראמי את כתב העת "קול ציון" בערבית יהודית, שהיה מכתבי העת הציונים הראשונים והחשובים בצפון אפריקה. בשנת 1919 פרסם ספר בשם "ציון וחירות" (Sion et liberté) המתאר את צמיחת הציונות ורעיונותיה. מאמרים רבים פרסם בעיתונות היהודית בתוניסיה, כגון העיתון אל-צבאח, ובעיתונות התוניסאית הצרפתית הכללית.
בשנת 1920 היה מהמייסדים של ההסתדרות הציונית בתוניסיה, ארגון-גג עבור כל האגודות הציוניות שפעלו בתוניסיה עד אותה עת, ונבחר כנשיאה. ביחד עם רבי יוסף בראמי, הוא ייצג את יהודי תוניסיה בוועידה הציונית בלונדון באותה שנה, הוועידה הציונית הראשונה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. בוועידה זו הוחלט על הקמת קרן היסוד, וד"ר ואלנסי מונה לכהן כראש השלוחה של הקרן בתוניסיה. על פי פרופ' מיכאל אביטבול, ההכשר שקיבלה הפעילות הציונית מהשלטונות הצרפתיים ומנהיגותו האישית של ואלנסי היו שניים מהגורמים הראשיים להצלחת הרעיון הציוני לזכות באהדה בקרב כל שכבות הקהילה היהודית בתוניסיה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.[2]
בשנת 1926 העביר את מרכז חייו לפריז. שם היה מקורב לזאב ז'בוטינסקי ופעיל בברית הציונים הרוויזיוניסטים, ולימים מונה לחבר בוועד המנהל שלה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ואלנסי נעצר בפריז וכמו יהודים אחרים נשלח תחילה למחנה הריכוז דראנסי. משם נשלח ברכבות למחנה ההשמדה סוביבור[3] שבפולין, שם הוא נרצח ביולי 1944.
מחיבוריו עריכה
- L'Application de la loi du divorce en France, Paris: Laros et Tenin, 1905.
- Sion et liberté, Tunis : Impr. Finzi, 1919.
קישורים חיצוניים עריכה
- De Tunis à Auschwitz באתר harissa.com.
- Valensi, Alfred באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של אלפרד ואלנסי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- עורך הדין אלפרד ואלנסי(הקישור אינו פעיל) באתר מורשת תוניסיה.
- בציונות, הצפירה, 6 בפברואר 1914
- יוסף בראמי, מכתבים מחוץ לארץ - טוניס, הצפירה, 5 במרץ 1913
- יוסף בראמי, מכתבים מחוץ לארץ - טוניס, הצפירה, 24 ביולי 1913
- י. כהן, הפרעות ביהודי תוניסיה, דואר היום, 8 בספטמבר 1920
- הציוניות בתוניסיה, דואר היום, 15 בפברואר 1921
- אלפרד ולנסי במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
- Haim Saadoun. "Valensi, Alfred." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
- Alfred Valensi, Maxa Nordau au Maroc, L'Avenir Illustré, 27 במאי 1927
הערות שוליים עריכה
- ^ הספר זכה לביקורת חיובית מצד הסוציולוג הנודע אמיל דורקהיים: E. Durkheim, L'application de la loi du divorce en France. Tendance générale de la jurisprudence, résultats sociaux, projets de réforme by Alfred VALENSI L'Année sociologique (1896/1897-1924/1925) 9e Année, (1904-1905), pp. 438-444.
- ^ הפעילות הציונית בצפון-אפריקה עד סוף מלחמת-העולם השנייה : המצב בין שתי מלחמות-העולם מאת מיכאל אביטבול
- ^ אלפרד ולנסי במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.