אלקטרוניקה (סוגה מוזיקלית)
אלקטרוניקה (באנגלית: Electronica) היא סוגה מוזיקלית, הכוללת קבוצה רחבה של סגנונות מוזיקליים מבוססי מוזיקה אלקטרונית המיועדים להאזנה ולא רק לריקוד.[1] סצנת מוזיקה לז'אנר זה החלה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 בבריטניה.[2]
| מקורות סגנוניים | מוזיקה אלקטרונית, סינת'-פופ, מוזיקת היפ הופ, אמביינט |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף המאה ה-20, הממלכה המאוחדת |
| נגזרות | דאנס אלטרנטיבי, פוסט-רוק |
| סוגות היתוך | |
| אלקטרוניקה אתנית, פולקטרוניקה | |
| נושאים קרובים | |
| מוזיקת מחשב, גליץ', IDM | |
  | |
היסטוריה עריכה
המונח "אלקטרוניקה" החל להיות להופיע בהקשר למוזיקה כבר ב-1983, כאשר נערך באותה תקופה פסטיבל אלקטרוניקה בריטי,[3][4][5] אך היה יותר נודע כ-"מוזיקת דאנס אלקטרונית". המונח אפילו הופיע בשמה של חברת התקליטים ניו אלקטרוניקה (New Electronica).
בין אמני האלקטרוניקה, שלימים יצליחו מסחרית, החלו להקליט בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 תקליטי אלקטרונים, ניתן למנות את הפרודיג'י, פאטבוי סלים, דאפט פאנק, The Chemical Brothers, The Crystal Method (אנ'), מובי, אנדרוורלד ופיית'לס.[6]
בסביבות אמצע שנות ה-90, עם הצלחתו של הז'אנר המוזיקלי ביג ביט, שהשתמשו בין היתר הלהקות The Chemical Brothers והפרודיג'י, ועורר את תשומת הלב של אמני מיינסטרים, בין היתר של מדונה בשיתוף הפעולה שלה עם וויליאם אורביט באלבומה השביעי, Ray of Light,[7] והזמרת האוסטרלית, דני מינוג עם אלבומה השלישי, Girl. מתקופה זו, החלו להפיק את המוזיקה בתקציב גבוה יותר ובאיכות טכנית טובה יותר. חברות התקליטים הגדולות בתקופה ו-MTV טענו שז'אנר זה הוא "הדבר הגדול הבא".[8]
על פי מאמר שפורסם בבילבורד ב-1997, "החיבור בין קהילת המועדונים וחברות התקליטים העצמאיות" גרם לפיתוח והופעתו של האלקטרוניקה במיינסטרים.[9]
הבדלים אזוריים עריכה
ב-1997, תעשיית המוזיקה המרכזית בצפון אמריקה אימצה במידת מה את המונח "אלקטרוניקה" כמונח גג לכלל סגנונות המוזיקה האלקטרונית מבוססי הדאנס עם פוטנציאל משיכה למוזיקת הפופ, ללא קשר לשאלה האם קשור לחברות תקליטים עצמאיות שפתחו מועדון לילה מחתרתי ולסצנת הרייב,[9][10] או להפקות ענק של חברות תקליטים גדולות ששווקו לקהל המיינסטרים כחלופה ראויה מבחינה מסחרית למוזיקת רוק אלטרנטיבי.[11] עם זאת, AllMusic שבסיסה בארצות הברית עדיין מסווגת את האלקטרוניקה כז'אנר ברמה העליונה, ומציינת שהיא כוללת גרובים הניתנים לריקוד, כמו כן מוזיקה לאוזניות ואזורי צ'יל אאוט.[12]
בחלקים אחרים של העולם, במיוחד בבריטניה, המונח "אלקטרוניקה" הוא גם מונח רחב, אך מזוהה בעיקר עם מוזיקה שאינה מוכוונת לדאנס, כולל סגנונות ניסיוניים יחסית של האזנה למוזיקה אלקטרונית.
במדיה עריכה
מוזיקת אלקטרוניקה הופיעה רבות בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, בעיקר עבור סרטוני פרסומת בטלוויזיה, בין היתר של מכוניות ומשחקי וידאו.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Verderosa, Tony (2002). The Techno Primer: The Essential Reference for Loop-Based Music Styles. Hal Leonard Music/Songbooks. p. 28. ISBN 0-634-01788-8.
Electronica is a broad term used to describe the emergence of electronic music that is geared for listening instead of strictly for dancing.
- ^ Campbell, Michael (2012). "Electronica and Rap". Popular Music in America: The Beat Goes On (4th ed.). Cengage Learning. ISBN 978-0840029768.
- ^ Levermore, Gary (במרץ 2000). "Attrition reminiscence". Attrition. אורכב מ-המקור ב-8 באוקטובר 2006. נבדק ב-17 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gregory, Andy (2002). The International Who's Who in Popular Music 2002. Taylor & Francis Group. p. 466. ISBN 9781857431612.
- ^ International Who's who in Music Popular music. Vol. two. Melrose Press. 2000. p. 429. ISBN 0948875070.
- ^ "Crystal Method...grew from an obscure club-culture duo to one of the most recognizable acts in electronica, ...", page 90, Wired: Musicians' Home Studios : Tools & Techniques of the Musical Mavericks, Megan Perry, Backbeat Books Music/Songbooks 2004, מסת"ב 0-87930-794-3
- ^ "Billboard: Madonna Hung Out on the Radio". Billboard. VNU Media. ביולי 2006. ארכיון מ-2019-04-15. נבדק ב-2022-12-19.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Electronica reached new heights within the culture of rave and techno music in the 1990s."
- ^ 1 2 Flick, Larry (24 במאי 1997). "Dancing to the beat of an indie drum". Billboard. Vol. 109, no. 21. pp. 70–71. ISSN 0006-2510.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kim Cascone (Winter 2002). "The Aesthetics of Failure: 'Post-Digital' Tendencies in Contemporary Computer Music". Computer Music Journal. MIT Press. 24 (4). ארכיון מ-2017-06-08. נבדק ב-2022-12-19.
The glitch genre arrived on the back of the electronica movement, an umbrella term for alternative, largely dance-based electronic music (including house, techno, electro, drum'n'bass, ambient) that has come into vogue in the past five years. Most of the work in this area is released on labels peripherally associated with the dance music market, and is therefore removed from the contexts of academic consideration and acceptability that it might otherwise earn. Still, in spite of this odd pairing of fashion and art music, the composers of glitch often draw their inspiration from the masters of 20th century music who they feel best describe its lineage.
- ^ Norris, Chris (21 באפריל 1997). "Recycling the Future". New York: 64–65.
With record sales slumping and alternative rock presumed over, the music industry is famously desperate for a new movement to replace its languishing grunge product. And so its gaze has fixed on a vital and international scene of knob-twiddling musicians and colorfully garbed clubgoers—a scene that, when it began in Detroit discos ten years ago, was called techno. If all goes according to marketing plan, 1997 will be the year "electronica" replaces "grunge" as linguistic plague, MTV buzz, ad soundtrack, and runway garb. The music has been freshly installed in Microsoft commercials, in the soundtrack to Hollywood's recycled action-hero pic The Saint, and in MTV's newest, hourlong all-electronica program, Amp.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "'Reaching back to grab the grooves of '70s disco/funk and the gadgets of electronic composition, Electronica soon became a whole new entity in and of itself, spinning off new sounds and subgenres with no end in sight two decades down the pike.
- ^ The Changing Shape of the Culture Industry; or, How Did Electronica Music Get into Television Commercials?, Timothy D. Taylor, University of California, Los Angeles, Television & New Media, Vol. 8, No. 3, 235-258 (2007) (אורכב 03.12.2007 בארכיון Wayback Machine)