פתיחת התפריט הראשי

אל-בורייג'ערבית: البريج) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במרכז רצועת עזה, ממזרח לדרך סלאח א-דין, מדרום לנחל הבשור ומצפון למחנה הפליטים מועזי. מהעבר השני של דרך סלאח א-דין שוכן מחנה נוסייראת. המחנה משויך לנפת דיר אל-בלח. שטחו של המחנה הוא כ-529 דונם, ונכון לשנת 2005 אוכלוסייתו מנתה 34,951 נפש, מהם 28,770 מוכרים כפליטים. מקור שמו של המחנה הוא מגדל הנמצא בסמוך לו.

אל-בורייג' (מחנה פליטים)
البريج
אין תמונה חופשית
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה דיר אל-בלח
שטח 0.5 קמ"ר
גובה 40 מטר
אוכלוסייה
 ‑ במחנה הפליטים 35,000 (נכון ל־2011)
קואורדינטות 31°26′22″N 34°24′11″E / 31.439530555556°N 34.402938888889°E / 31.439530555556; 34.402938888889 
אזור זמן UTC +2

המחנה נוסד בשנת 1949, ובעת הקמתו נמנו בו 13,000 פליטים מסביבות עזה רבתי. אחוז קטן מהם התיישב בבסיס צבאי בריטי נטוש, ואילו רובו יושב באוהלים. בשנת 1950 בנתה אונר"א מבני בטון עבור הפליטים[1].

כיום, רוב הפליטים, כמו במרבית מחנות הפליטים האחרים ברצועת עזה, חיים במבנים המאוכלסים בצפיפות. למחנה אין מערכת לטיהור שפכים, ורוב האשפה מצטברת באפיק נחל הבשור, ויוצרת מפגע בריאותי. רוב מי השתייה של המחנה מסופקים על ידי חברת מקורות הישראלית.

במחנה 5 בתי ספר יסודיים, ושני בתי ספר על יסודיים, בהם למדו 9,306 תלמידים בשנת 2004. כל בתי הספר מופעלים על ידי אונר"א.

אירועים במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיניעריכה

בליל ה-28 באוגוסט 1953, הותקף המחנה בירי ובפצצות על ידי כוח ישראלי. לדברי ההיסטוריון יואב גלבר, כחודש לאחר הקמת יחידה 101, כוחות סיור של היחידה חדרו לרצועת עזה כאימון, נתקלו בפלסטינים ממחנה הפליטים אל-בורייג', ופתחו באש כהגנה עצמית, שכתוצאה ממנה 30 איש נהרגו ועשרות נפצעו. על פי עזמי בשארה, 43 פלסטינים, מהם 7 נשים נהרגו, ו-22 נפצעו[2]. ועדת שביתת הנשק דיווחה על מותם של 20, לצד 27 פצועים קשה ו-35 פצועים קל.[3] בקרב יחידת 101 עצמה היו שני פצועים, אחד מהם הוא אריאל שרון, מפקד ומקים היחידה, ולימים ראש ממשלת ישראל. כך דיווח שרון:

"האויב פתח עליי באש מכיוון צפון מערב... החלטתי שעדיף להמשיך לעבר המחנה ולחלוף מצידו השני, מאשר לחזור בדרך ממנה באנו, בה היו שומרים, חוטי תיל, יבולים וגנים של האוכלוסייה המקומית. בנוסף החלטתי שמהלך התקפי היה עדיף מלהשאיר רושם לפיו ניסינו לברוח. בהתאם, פלשתי למחנה יחד עם קבוצתי..."

ועדת שביתת הנשק גינתה את הפשיטה, וכינתה אותה "מעשה מכוון ומזעזע שמטרתו רצח המוני". לפחות שר אחד בקבינט המדיני-ביטחוני הישראלי גינה את הפשיטה[4]. בישיבת חירום של ועדת שביתת הנשק, קבעה הוועדה כי הפשיטה בוצעה על ידי ישראלים חמושים. גנרל בּניק, שעמד בראש ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות, גרס כי 'מהלך זה הוא סביר, לאור ריבוי התלונות הישראליות לגבי חדירות לתחום מדינת ישראל באזור זה, במהלך ארבעת השבועות האחרונים' זאת לעומת ההסבר שמדובר ב"פעולת תגמול חסרת רחמים".

ב-22 באוגוסט 1988, נהרג תושב אל-בורייג' בתקיפת חיילי חטיבת גבעתי. ב-4 באוקטובר 1989, נהרג תושב המחנה על ידי צה"ל בשעה שריסס כתובות במחנה. ב-20 בספטמבר 1990, חייל ישראלי בבגדים אזרחיים, נקלע למחנה בטעות או בשל תקלה ברכבו, והלך למחנה שם בוצע בו לינץ'.

ב-11 במרץ 2002, במהלך כינוס פלסטיני גדול, טנקים של צה"ל נכנסו למחנה והרגו שני אנשים. ב-6 בדצמבר באותה שנה צה"ל פשט על המחנה בעזרת טנקים ומסוקים עם מכונות ירייה. באירוע נהרגו 10 אנשים. חקירת האו"ם העלתה ש-8 מהם היו אזרחים לא חמושים, מתוכם שני עובדי האו"ם. ב-6 במרץ 2004, התקיימו חילופי אש במחנה, לאחר שכוח צה"ל שמטרתו מניעת פעילות טרור, חדר למחנה ונתקל בהתנגדות[5].

במהלך יולי 2007, כוח צה"ל שכלל כ-10 טנקים ושני דחפורים המגובים על ידי מסוקים, נתקל במארב של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם. בחילופי האש נהרג חייל ישראלי. ב-6 באוקטובר 2007, כוח צה"ל פרץ לחלקו המזרחי של המחנה, פעולה שהובילה להתפרצות עימותים במחנה.

ב-27 בפברואר 2008 ביצע צה"ל סיכול ממוקד במחנה. במהלך מבצע עופרת יצוקה, נפצעו 10 אנשים בעת ששהו במרכז רפואי של האו"ם במחנה, ובאירוע אחר הופצץ שוק במחנה, ו-4 איש נהרגו לצד 16 אחרים שנפצעו. בתחילה נטען בתקשורת הבינלאומית שבאירוע נהרגו 40 איש ששהו בבית ספר [6]. במבצע צוק איתן, תקף צה"ל את ביתו של ראש העיר, שמת לאחר מכן מפצעיו[7].

מוחמד א-דורה, שלפי טענות שווא נהרג על ידי כוחות צה"ל ביום השני של האינתיפאדה השנייה, היה תושב המחנה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, (תרגם מאנגלית: ארנון מגן), ‬תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991
  2. ^ עזמי בשארה, A lifetime credo, Azmi Bishara, Al-Ahram, 4-10 September 2003
  3. ^ הפגנות בעזה ובמחנות הפליטים, דבר, 1 בספטמבר 1953
  4. ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל 1956-1949: ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש (תרגם מאנגלית: יעקב שרת), תל אביב : עם עובד, תשנ"ו 1996
  5. ^ דובר צה"ל: פעילות במחנה אל בורייג' http://www.mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/terrorism/palestinian/pages/idf%20activity%20in%20el-bureij%20refugee%20camp%207-mar-2004.aspx
  6. ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/7814054.stm
  7. ^ כרמלה מנשה וגל ברגר, הפלסטינים: ראש עיריית אל בורייג' מת מפצעיו, באתר רשת ב, 29.07.14