אל-כאף
אל-כאף (בערבית: الكاف, באנגלית: El Kef), המכונה גם לה כאף (Le Kef בצרפתית), היא עיר בצפון מערב תוניסיה. היא גם בירת מחוז כאף.
 | |
| מדינה |
 תוניסיה |
|---|---|
|
תוניסיה | |
| מחוז | אל-כאף |
| ראש העיר | Amor Idoudi[1] |
| שפה רשמית | ערבית, צרפתית |
| תאריך ייסוד | 8 ביולי 1884 |
| שמות קודמים | Sicca, Sicca Veneria, Cirta, Sikka Beneria, Shaqbanariya |
| שטח | 25 קמ"ר |
| גובה | 780 מטרים |
| דת | אסלאם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 54,690 (2014[2]) |
| קואורדינטות | 36°10′00″N 8°42′00″E / 36.166666666667°N 8.7°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.commune-elkef.gov.tn | |
העיר אל-כאף ממוקמת 175 קילומטרים ממערב לבירה תוניס וכ־40 קילומטרים ממזרח לגבול בין אלג'יריה לתוניסיה. בשנת 2014 אוכלוסייתה מנתה 54,690 (מפקד 2014).[2] העיר העתיקה בנויה על הר השולחן שנקרא ג'בל דיר. אל-כאף הייתה בירתה הזמנית של תוניסיה במהלך מלחמת העולם השנייה. בעיר התמקם מטה הפיקוד של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה במהלך מלחמת העצמאות האלג'ירית נגד הצרפתים בשנות החמישים.
סידי בו מכלוף (צר') הוא הקדוש הפטרון של העיר. הוא נטמן במאוזוליאום הנמצא בעיר.
גאוגרפיה עריכה
העיר אל-כאף היא העיר הגבוהה ביותר בתוניסיה, בגובה 780 מטרים מעל גובה פני הים, שטח המטרופולין של העיר מגיע ל־25,000 דונם מתוכם 450 דונם הם החלק הפנימי של רובע מדינה המוקף חומה.
העיר אל-כאף משתרעת על פני שתי נפות במחוז. נפת אל-כאף מזרח ונפת אל-כאף מערב, שהם שני הרבעים העירוניים של העיר.
היסטוריה עריכה
אטימולוגיה עריכה
בימי שלטון קרטגו נקראה העיר סיצ'ה-Sicca מאוחר יותר בימי השלטון הרומי העיר נקראה סיצ'ה וונריה.[3] לאורך ההיסטוריה העיר החליפה מספר שמות שלה: קולוניה יוליה Cirta, נובה Cirta, Sikka Beneria, Shaqbanariya ולבסוף מאז המאה ה-16 שמה היה אל-כאף.
בזמן העתיק עריכה
אל-כאף הייתה מאז ימי קדם העיר הראשית של ברכס הרי תל שבהרי האטלס, הנמשך ממרוקו דרך אלג'יריה ועד צפון מערב תוניסיה. אל-כאף היוותה את המרכז הפוליטי, המרכז הדתי החשוב ביותר והמעוז הדומיננטי.
בראשית המאה החמישית היה אפיאריוס מסיצ'ה (אנ') הכומר בעיר. הוא גרם ל סכסוך בין כנסיות קרתגו ורומא בדבר סמכות השיפוט של בישופי אפריקה כאשר פנה לכנסיית רומא כנגד נידויו מכנסיית קרתגו.
בסביבות שנת 439 לספירה כבשו הוונדלים את העיר מידי הרומאים. בסופו של דבר, העיר אל-כאף הפכה לחלק מממלכת הברברים.
הכיבוש על ידי בית אומיה עריכה
בשנת 688 לספירה, פשטו על העיר מוסלמים במהלך הכיבוש של בית אומיה את צפון אפריקה.
במאה ה-17 נבנתה הקסבה של לה כאף (אנ') כדי לאכלס בה חיל מצב קבוע (אוג'אק); בשנת 1740 הושלמה בניית העיר על ידי הוספת חומות מבוצרות. חומות אלה לא הועילו ולא מנעו את כיבוש העיר וביזה על ידי האלג'יראים בשנת 1756, ולא את כיבוש הצבא הצרפתי משנת 1881, לאחר קריסתה האימפריה העות'מאנית חלקית.
ב־8 ביולי 1884 הכריזו רשויות הפרוטקטורט הצרפתי החדש על אל-כאף כעיר, אחת הראשונות במדינה.[4]
זמנים מודרניים עריכה
בשנת 1973 התקיימה בעיר פגישת פסגה בין נשיא תוניסיה חביב בורגיבה לנשיא אלג'יריה הווארי בומדיין. בפסגה הציע נשיא אלג'יריה לחוקק חוקה לאיחוד תוניסאי-אלג'יראי. הנשיא בורגיבה סירב להצעה והציע הסכם לפיתוח שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות.[5]
אקלים עריכה
האקלים בעיר בדרך כלל לא יציב, בקיץ ישנם גלי חום ובחורף סובל האזור מסופות שלגים.
| אקלים באל-כאף El Kef בממוצע בין השנים 1981 לבין 2010 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 13.1 | 14.4 | 17.5 | 20.7 | 26.6 | 31.9 | 35.4 | 35.3 | 30.1 | 25.2 | 18.5 | 14.3 | 23.6 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 2.8 | 2.9 | 4.8 | 7.1 | 11.2 | 15.3 | 17.9 | 18.3 | 16 | 12.1 | 7.1 | 4 | 10 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 57.9 | 38.6 | 46.8 | 48.2 | 43.2 | 24.6 | 7.5 | 17.1 | 39 | 35.8 | 43.2 | 52.1 | 454 |
| מקור: Institut National de la Météorologie (precipitation days 1961–1990) [6] | |||||||||||||
מבנים עתיקים עריכה
- בעיר אל-כאף ישנם מספר מבנים דתיים אסלאמיים, של התנועה הסופית. במאוזוליאום סידי בו מכלוף נמצא קברו של מייסד פלג איסאווה (אנ') בתוניסיה. מסגד אל קדריה החשוב גם לסופיות.
- מורשת של הקהילה היהודית המקומית העתיקה, בית הכנסת גריבה (צר')[7] הוא נמצא ברובע היהודי שנקרא הארה. הוא מושא הערצה של יהודי האזור ואפילו אלג'יריה, העולים לרגל מדי שנה במהלך השבוע של חג סוכות. עם שקיעתה של הקהילה היהודית בעיר בשנת 1984, בית הכנסת ננטש ועבר תהליך של הרס מתקדם, עד ששוחזר עשר שנים מאוחר יותר על ידי הרשויות ונפתח מחדש לציבור ב־13 באפריל 1994.[8] בסוף מרץ 2017 עבר הבניין סדרת עבודות שיקום נוספת.[9] בית כנסת זה הוא אחד מששת בתי הכנסת שנשארו במגרב. בית הכנסת הגדול ביותר נמצא באי ג'רבה.
- בעיר נמצא המאוזוליאום של עלי טוקי, אביו של אל-חוסיין בן עלי אט-טורקי (אנ'), מייסד שושלת חוסייניד (אנ') ששלטה בתוניסיה בין השנים 1705 עד 1957.
- בעיר התגלו שרידים, שנשמרו היטב, של בזיליקה רומאית המתוארכת לראשית המאה החמישית בשם דאר אל קוס, שהוקדשה לפטרוס הקדוש.[10][11]
- הר השולחן הנישא לגובה של 600 מטר מעל הסביבה בשם ג'וגרטה טבלנד (אנ') נראה מאל-כאף.[12] בהר נמצאים שרידי מבנים עוד מימי הנומידים.
תרבות עריכה
מוזיאונים עריכה
המוזיאון לאמנויות ומסורות פופולריות של אל-כאף, השוכן במבנה שנבנה במאה ה-18, מציג אוספים את המנהגים החברתיים ששררו בעיר לפני עצמאות המדינה.
מוזיקה עריכה
פסטיבל מכלוף מתקיים בחודש יולי בכל שנה. פסטיבל סאליחה מתקיים כל שנה שנייה. שם הפסטיבל לקוח משמה של הזמרת סאליחה (אנ') שנולדה בשנת 1914 בכפר נביור במחוז כאף. עם השנים הפכה לזמרת הלאומית של תוניסיה. יום מותה בשנת 1958 הפך ליום אבל לאומי.[13]
אמנויות במה עריכה
בעיר אל-כאף נמצא המרכז הלאומי של תוניסיה לאמנויות הבמה, הדרמה והתפאורה. העיר גם מארגנת את הפסטיבל של "24 שעות של תיאטרון ללא הפסקה".
קולינריה עריכה
המטבח של אל-כאף כולל שני מתכונים ספציפיים לאזור. המאכל הראשון, לחם אזורי טיפוסי שנקרא "mjamaa או khobz el aid", מכוסה בביצה ומעוטר.[14] הנאפה בעיקר בימי הפסטיבלים. המאכל השני נקרא, בורזגן (צר') הוא סוג של קוסקוס שמומתק קלות על ידי שכבות מתחלפות של פירות יבשים, כגון, תמרים ובשר טלה.[15]
פסטיבל מאיו Mayou, המכונה גם פסטיבל בורזגן, בו מגישים את הקוסקוס המסורתי בטעמים עכשוויים.
ראשות העיר עריכה
ראשות העיר מורכבת ממועצת העיר שבה מכהנים 22 חברים, בהם נשיא, סגן נשיא, ראשי הרבעים, שישה עוזרים ושלושה עשר יועצים.
דמוגרפיה עריכה
הנתונים נתקבלו ממשרד הפנים של ממשלת תוניסיה על פי סקר מפקד האוכלוסין לשנת 2014.
| שנה | מספר תושבים |
|---|---|
| 1867 | 3,000 |
| 1881 | 3,500 |
| 1911 | 5,112 |
| 1923 | 7,000 |
| 1936 | 8,855 |
| 1946 | 11,246 |
| 1956 | 14,743 |
| 1966 | 23,000 |
| 1975 | 27,939 |
| 1984 | 34,159 |
| 1994 | 42,449 |
| 2004 | 45,191 |
| 2006 | 41,580 |
| 2014 | 54,690 |
חינוך עריכה
מערכת החינוך העירונית כוללת בתי ספר חטיבות ותיכונים. בנוסף גם מכונים אקדמיים והפקולטות הבאים: המכון הגבוה ללימודי מדעי הרוח, המכון הגבוה למוזיקה ותיאטרון, המכון הגבוה לטכנולוגיית המידע, המכון הגבוה לחינוך גופני, בית הספר החקלאי לתארים מתקדמים והמכון הגבוה לסיעוד.
תקשורת עריכה
שירות הרדיו האזורי "לה כאף" שנוסד 7 בנובמבר 1991, מכסה בשידוריו את צפון מערב המדינה.
תחבורה עריכה
חברת התחבורה של אל-כאף היא החברה היחידה המציעה שירות תחבורה ציבורית באוטובוסים בעיר. העיר מקושרת לערים מסביב על ידי רשת מוניות הנקראת לוג'ה (אנ'). התחבורה לבירה תוניס, מתבצע באמצעות קו הרכבת האזורי העובר דרך דהמני (אנ').[16]
ספורט עריכה
מועדון הכדורגל העירוני אולימפיק דו כאף שהוקם בשנת 1922 בעונת 2009–2010 זכה המועדון באליפות הליגה השנייה. בעונה 2012–2013 עלתה הקבוצה לליגה הראשונה, זו הייתה הפעם החמישית בה עלה המועדון לליגה הלאומית.
המכון הגבוה לספורט וחינוך גופני אל-כאף מפעיל את אליפות תוניסיה לנשים בכדורגל.
ערים תאומות עריכה
בורק-אן-ברס, צרפת (מ־1993)[17]
הפניות לתקשורת עריכה
בשנת 1855 פרסם ג'ון הנרי ניומן רומן, Callista, שהתרחש בסיצ'ה ונריה במאה ה-3 לספירה (העידן הרומי).
אֲנָשִׁים עריכה
לקריאה נוספת עריכה
(בצרפתית)
- Tahar Ayachi, El Kef, éd. Office national du tourisme tunisien, Tunis, 2007
- Abdelhamid Larguèche [sous la dir. de], Revoir El Kef, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 ISBN 9973-807-50-2
- Camille Mifort, Vivre au Kef. Quand la Tunisie était française, éd. MC-Editions, Carthage, 2008
- Cornelia Smet, Si ma grand-mère était Keffoise, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 ISBN 9973-807-55-3
- Tahar Ayachi, El Kef, éd. Office national du tourisme tunisien, Tunis, 2007.
- Émile Espérandieu, Étude sur Le Kef, éd. A. Barbier, Paris, 1889
- Abdelhamid Larguèche [sous la dir. de], Revoir El Kef, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 ISBN 9973807502
- Camille Mifort, Vivre au Kef quand la Tunisie était française, éd. MC-Editions, Carthage, 2008 ISBN 978-9973-807-76-2
- Camille Mifort, Combattre au Kef en 1881 quand la Tunisie devint française, éd. MC-Editions, Carthage, 2014 ISBN 978-9938-807-77-6
- Cornelia Smet, Si ma grand-mère était Keffoise, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 ISBN 9973807553
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של עיריית אל-כאף (בצרפתית)
תמונות סיור באל-כאף, סרטון באתר יוטיוב (באנגלית)- אל-כאף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אל כף (תוניסיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ ראש העיר החל מ-2018, Amor Idoudi
- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2014
- ^ Anthony Ham, Abigail Hole (2004). Tunisia. Lonely Planet. ISBN 1-74104-189-9.
- ^ Hamilton Alexander Rosskeen Gibb, Johannes Hendrik Kramers, Bernard Lewis, Charles Pellat et Joseph Schacht, The Encyclopaedia of Islam, vol. IV, éd. Brill, Leyde, 1954, p. 403
- ^ Nicole Grimaud (1984). La politique extérieure de l'Algérie (1962-1978) (Karthala ed.). Paris. pp. 218–219. ISBN 9782865371112.
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2019-12-19
- ^ www.elkef.info, www.elkef.info
- ^ www.elkef.info, www.elkef.info
- ^ walid, Le Kef : Lancement des travaux de restauration de la Synagogue de la Ghriba, Directinfo (ב־)
- ^ François Baratte, Féthi Béjaoui et Zeïneb Ben Abdallah, Recherches archéologiques à Haïdra : miscellanea, 2, éd. École française de Rome, Rome, 1999, p. 73
- ^ Charles Diehl, L'Afrique byzantine : histoire de la domination byzantine en Afrique. 533-709, éd. Franklin, New York, 1959, p. 422
- ^ ביקור בהר השולחן
- ^ Hommage à la Diva Tunisienne Saliha, Le Temps (בצרפתית)
- ^ Art culinaire en Tunisie :Les produits des terroirs, en mal de réhabilitation (באנגלית)
- ^ לחם ייחודי לעיר אל-כאף
- ^ נסיעה ברכבת מהבירה תוניס לעיר אל-כאף
- ^ בשנת 1999 נחתם רשמית ההסכם. בשנת 2000 נחתם הסכם נוסף בין הערים של החלפת סטודנטים וידידות.
- ^ Butlers "Lives of the Saints"