אשקלון

עיר בישראל
(הופנה מהדף אל-מג'דל (אשקלון))

אַשְׁקְלוֹן[6] היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, במישור החוף הדרומי, השוכנת בין הנגב לשפלה בקצה המערבי של חבל לכיש. העיר מונה כ־164,000 תושבים, השלישית בגודלה במחוז הדרום, וה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל.

אשקלון

מקבץ תמונות של העיר אשקלון (2022)
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה תומר גלאם
גובה ממוצע[1] ‎36 מטר
תאריך ייסוד 1948
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 161,118 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 13
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎4.4% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎-13.11 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 3,566 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 60
תחום שיפוט[4] 45,180 דונם
    - דירוג ארצי[2] 52
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
5 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 137
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4035
    - דירוג ארצי[2] 127
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 8.7%
גילאי 5 - 9 8.6%
גילאי 10 - 14 7.3%
גילאי 15 - 19 6.0%
גילאי 20 - 29 12.6%
גילאי 30 - 44 19.6%
גילאי 45 - 59 15.7%
גילאי 60 - 64 5.4%
גילאי 65 ומעלה 16.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 58
–  יסודיים 41
–  על-יסודיים 32
תלמידים 25,448
 –  יסודי 14,679
 –  על-יסודי 10,769
מספר כיתות 1,000
ממוצע תלמידים לכיתה 27.6
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל אשקלון נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.ashkelon.muni.il
שעון שמש במצפור החוף הצפוני באשקלון

העיר הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.

העיר היא אחת מהעתיקות בעולם. היא בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפים שנה ונמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: ”חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני.

העיר חברה בארגון פורום ה-15[7].

גאוגרפיה ואקלים עריכה

אשקלון שוכנת במישור החוף, בקצה הדרום־מערבי של חבל לכיש, המפריד בין הנגב לשפלה, וכעיר המערבית ביותר בישראל, גבולה הדרומי של העיר רחוק מרצועת עזה כ־7 ק"מ. לכל אורכה של העיר עוברת "דרך הים" (ויה מאריס העתיקה). אשקלון, אחת הערים העתיקות בעולם, שימשה בכל תקופותיה עיר מעבר של דרכים ונתיבות ים, מסילת רכבת שירדה ממרכז הארץ (מסילת לוד ותל אביב) אל רצועת עזה, בואכה מצרים. מסילה זו הותקנה ב־1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, בידי הצבא הבריטי, שכבש אז את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. כביש החוף העולה מצפון סיני בואכה רצועת עזה אל גוש דן, הוא ציר התנועה החשוב ביותר במישור הים התיכון.

שני נחלי אכזב, נחל שקמה בדרום ונחל אבטח בצפון, זורמים סביב אשקלון, מנקזים מדי חורף את מי השיטפונות ונשפכים לים התיכון.

אשקלון, העיר החדשה, משתרעת על שטח של כ־45,000 דונם. בתחומה גם התל העתיק של אשקלון הקדומה, המשתרע על יותר מ־2,000 דונם בתחומי הפארק הלאומי שבדרום־מערב העיר. שם, לחוף הים התיכון, מצויים גם שרידי הנמל העתיק וכן שני נמלים קטנים עם שוברי גלים בולטים אל תוך הים: נמל הנפט של קצא"א ונמל מי הקירור של תחנת הכוח רוטנברג, שהקימה חברת החשמל בסוף שנות ה־80.

אדמות אשקלון חוליות ברובן, להוציא אדמות שכונת גבעת ציון שבדרום־מזרח העיר. העיר שוכנת על כמה גבעות השוברות את קו הרקיע וקו החוף, ומגיעות לגובה של 60 עד 80 מטר מעל פני הים.

להקות בני־כנף חולפות בשמיה, ובפארק הלאומי מקננות ציפורים מסוגים שונים. תנים, שועלים, ארנבות ונמיות, דרבן לעת מצוא ולעיתים רחוקות גם צבאים תועים הבאים מחבל לכיש בתקופת היובש.

אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בממוצע השנתי נרשמים בה רק 33 ימי גשם, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל־515 מ"מ בשנה.


אקלים באשקלון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.2 17.5 19.7 24.6 27.4 29.5 30.8 31.1 30.2 27.9 23.6 19.2 24.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 8.1 8 9.3 11.9 14.8 18 20.6 21.4 20.1 17.5 13.1 9.8 14.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 127.9 98.6 61.4 17.8 3 0 0 0 2.3 19 69.8 114.7 514.5
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי[8]

היסטוריה עריכה

 
שער העיר הכנענית בתל אשקלון ולימינו הסוללה - מהתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפני סה"נ)
 
סרקופג המתאר את חטיפת פרספונה בגן הארכאולוגי אשקלון במרכז אפרידר
 
עמודים רומיים בפארק הלאומי באשקלון
 
שרידי חומתה הצלבנית של אשקלון

אשקלון העתיקה עריכה

  ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)

אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה.

ראשית היישוב במקום לפני כ־5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. סוחרים פיניקים מאשקלון השתתפו במסעות סחר והתיישבות מעבר לים[9]. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.

בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים. אשקלון נזכרת כבר בסיפורי שמשון הגיבור (שופטים י"ד). אזכורה המפורסם כעיר אויב הוא בקינת דוד "אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים". בין ערי הפלשתים לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.

אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב, עם נוכחות פיניקית.[10] בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. על פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס המלך בנה את בית המועצה הענק ששרידיו המרשימים נמצאים בפארק אשקלון. עם פרוץ המרד הגדול טבחו התושבים הנכרים 2,500 מיהודי העיר.[11] העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא־יהודים לצדם של יהודים.

אשקלון בימי הביניים עריכה

 
משמאל: קבר שיח' עואד, מבנה ממלוכי מהמאה ה־13. מימין: מלון הולידיי אין אשקלון

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנות ה-70 של המאה ה-11 איבדו הפאטמים את שליטתם בארץ ישראל לבית סלג'וק. הם השיבו את השליטה לזמן קצר לפני הגעת מסעי הצלב לארץ. עם פלישת הצלבנים נכבשה מרבית הארץ; אקורד הסיום של הכיבוש, קרב אשקלון, שנערך בסמוך לעיר, נגמר בניצחון הצלבנים. עם זאת, לא נפלה אשקלון בידיהם, ואשקלון נותרה אחד ממעוזיהם היחידים של הפאטמים בסוריה רבתי. היא שימשה להיערכות הצבא הפאטמי וגם כבסיס ימי לצי. בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים.

שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בהמשך המאה הייתה העיר בסיס צלבני למתקפות על מצרים בהנהגת צלאח א־דין, וכוחותיו של א־דין תקפו בעיר מספר פעמים. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי צלאח א־דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר אשקלון על ידי המוסלמים בהנהגת א־דין, שהרס את מבני העיר, גירש את האוכלוסייה והעלה הכל באש, כדי למנוע הקמה מחדש של המקום כבסיס צלבני. לאחר מכן נסתם נמלה.

העיר זכתה לתחייה בינואר של שנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. תוך כמה חודשים הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. אך בסוף אותה שנה צלאח א־דין וריצ'רד החליטו לפרק את אשקלון שוב. האתר נשאר נטוש עד נובמבר 1239, עד שנכבש שוב על ידי הצלבנים תחת הפיקוד של הרוזן טיבו הרביעי משאמפאן. בשנה שלאחר מכן, נבנה מבצר בפינה הצפון־מערבית של העיר על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. המוצב נפל בידי המצרים תחת פח'ר א־דין באוקטובר 1247. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר ולא נבנתה שוב[12].

המסגד הראשי של אשקלון נבנה מחדש על ידי עבד אל-מלכ אבן מרואן (685–705) לאחר שהעיר נכבשה מידי הביזנטים. לא ברור אם הבניין החליף כנסייה ביזנטית והאם זהו אותו מסגד שנבנה שוב ב־772 יחד עם מינרט. אולם בסוף המאה העשירית אלמקדסי מתאר את המסגד הגדול כעומד בשוק של סוחרי הבדים ומרוצף בשיש. המסגד והשוק מוזכרים ששים שנה לאחר מכן על ידי נאסר א־ח'וסרו (1047). בשנת 1092 בנה הגנרל הארמני הפאטימי בדר א-דין אלג'מאלי מנבר עבור ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד, שנכרת בקרב כרבלא ב-680. סביב הראש הקבור במקום הוקם משהד שיעי (מקום קדוש) ששימש מקום לעלייה לרגל.

אחרי נפילת אשקלון לידיים צלבניות באוגוסט 1153, והמסגד הגדול הומר לכנסייה שהוקדשה לסנט פול. ב־1123 הרוזן היו מיפו העניק "את אחד המסגדים הטובים ביותר בעיר של אשקלון" שהיה אז עוד בידיים מוסלמיות למנזר של סנטה מריה בעמק יהושפט. ב־1153 המנזר חיזק את טענותיו ביחס למסגד הגדול. המסגד המדובר הכיל את ראשו של אלחסין, נכד הנביא. הראש הוצא והועבר לקהיר ממש לפני שאשקלון נפלה בידי הצלבנים ב־1153. צלאח א־דין החריב את הקתדרלה הצלבנית, אך המנבר של בדר א-דין אלג'מאלי הועבר למערת המכפלה בחברון, שם הוא מצוי עד היום.

העיירה הערבית אל־מג'דל עריכה

 
אחרוני ערביי אל־מג'דל עוזבים לרצועת עזה, 1948
 
מגדל המים באשקלון. נבנה בתקופת המנדט הבריטי

אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים[13]. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה. על חוף הים שכן בקרבתה משהד נבי חוסיין[14] - מבנה עתיק מסוף המאה ה־11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל[15].

בתקופת המנדט הייתה מג'דל חלק מנפת עזה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל השתרע שטחה העירוני[16] על 1,346 דונמים (מתוכם 202 דונמים שטחים ציבוריים)[17]. בקיץ 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, תקפו מאות ערבים ממג'דל ומכפרים נוספים את באר טוביה שהיה אז היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל, רצחו שנייים מתושביה, שרפו את כל הבתים והחריבו את המושבה.[18]

ערב מלחמת העצמאות התגוררו במג'דל כ־10,000 תושבים. באוקטובר 1948 נוספו להם אלפי פליטים ערבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. אלה התגוררו ברחובות העיירה, במבנים ציבוריים ובפרדסים[19].

בזמן המלחמה חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיירה מספר פעמים. בין 30 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1948, נטשו החיילים המצריים את העיירה יחד עם רבים מתושביה[19]. התושבים נמלטו לערים ברצועת עזה.[20] העיר נכבשה ב־5 בנובמבר 1948[21], יחד עם איסדוד ויבנא, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב. בעת כניסת צה"ל לעיירה, נמצאו בה בין 1,000 ל-2,000 תושבים.[20] לדברי ההיסטוריון בני מוריס, מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, ככל הנראה הורה לגרש את התושבים שנותרו בעיירה, אולם ההוראה לא בוצעה על ידי המפקדים בשטח[22]. באותו חודש הועברה האחריות על העיר ליחידה של הממשל הצבאי ולמושל העיר מונה עשהאל צוקרמן[23], שכיהן בתפקידו עד קיץ 1949[24]. בשבועות הראשונים של הממשל הצבאי גדלה אוכלוסיית העיירה, ובתחילת ינואר 1949 דווח על 2,600 נפש. נראה כי חזרו אליה פליטים רבים שהסתתרו בחורשות ובכפרי הסביבה וכן פליטים שהסתננו מרצועת עזה[22].

בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי העיירה מג'דל, יחד עם יישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן[25].

כיום מג'דל היא שכונת מגדל באשקלון ובה שוכן המרכז המסחרי העיקרי בעיר. כמו כן נמצא בה מוזיאון במבנה הח'אן והשוק העירוני.

מגדל־גד תחת ממשל צבאי 1948–1950 עריכה

 
מוזיאון לתולדות אשקלון הממוקם במסגד ששימש את העיר הערבית ששכנה במקום עד לשנת 1950

ב-1 בדצמבר 1948 ערך צה"ל סריקה בעיירה וגירש כ-500 ערבים שלא נפקדו במפקד בעת כיבוש העיירה ולכן נחשבו לתושבים בלתי חוקיים. בהמשך גורשו מסתננים ותושבים שנחשדו בסיוע להם[24]. ההסתננות מעזה למג'דל החלה בסוף 1948 ונמשכה למעשה עד לפינוי העיר. חלק מהמסתננים הגיע להתיישב מחדש בעיר ואחרים עסקו בגניבות[26].

ב-31 בדצמבר 1948 החליטה ועדת השרים לענייני רכוש נטוש, ליישב את מג'דל ביהודים. במחצית הראשונה של מרץ 1949 הגיעו הגברים החלוצים ובסוף אפריל כבר היו בעיר כ-200 משפחות יהודיות שרוכזו בשני רחובות. בסוף השנה כבר התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים ושמה הוסב ל"מגדל־גד"[24]. לצדם התגוררו בסוף 1949 כ־2,500 ערבים, עבורם הקימו השלטונות בית ספר ומרפאה[27]. הממשל סיפק מורה וספרי לימוד באנגלית ובערבית[24]. בתחילת 1950 עוד שבו למקום ערבים מעזה במסגרת איחוד משפחות[28]. הערבים במגדל גד היו בעיקר מדלת העם, לאחר שהשכבות המשכילות ברחו במהלך המלחמה[29]. התושבים הערבים רוכזו בצפון העיר, במתחם שכונה על ידי הפקידים והחיילים הישראלים "הגטו"[30], והם חיו תחת הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהיה בפיקודו של דוד איל. המתחם היה מגודר בגדרות תיל ונתון תחת שמירה של שתי מחלקות מגדוד 141[23]. כל יציאה ממנו וכניסה אליו הייתה טעונה אישור של צה"ל[31]. הפועלים הערבים הפשוטים עבדו והשתכרו, אולם בעלי הקרקעות נותקו מאדמותיהם ומפרנסתם. הממשל הצבאי רשם את התושבים הערבים, חילק להם תעודות זהות ודאג לאספקת מצרכים עבורם. הוא דאג לתעסוקתם, בעיקר בקטיף, וכך יכלו התושבים לשלם עבור המצרכים שקיבלו. בנוסף לכך, טיפל במקרי סעד[23]. בדצמבר 1949 פונתה הפינה הדרום-מערבית של "הגטו" מתושביה הערבים והמתחם צומצם כדי לפנות בתים ליהודים[24]. בינואר 1950 הגיעה למג'דל יחידה של כ-30 חיילים מצריים, שהוציאו את שרידי גופותיהם של חללי הצבא המצרי מבית הקברות המוסלמי שבעיר כדי לקבור אותם בשטח המצרי[32].

בפברואר 1950 כבר יישבו מוסדות המדינה כ־3,500 עולים חדשים: כשליש מתימן, 15% מטורקיה, 10% מצפון אפריקה וכ־40% מדינות מרכז אירופה[33]. באותו חודש החלו להישלח תושבי מג'דל לרצועת עזה[34]. בתחילת יולי 1950 כ־400 ערבים שהיו פליטים בעיר עברו לאזור רמלה[35]. באותו חודש פוצץ צה"ל את מסגד מקאם א־נבי חוסיין, מבנה מהמאה ה־11, ובעקבות מחאתו של שמואל ייבין, ראש מחלקת העתיקות, נטל משה דיין, אלוף פיקוד דרום, את האחריות למעשה[15]. בהמשך הקיץ, בעקבות תלונות של הקומוניסטים, הבהירו בממשל הצבאי שהערבים המועברים מהעיר הם פליטים שהגיעו אחרי המלחמה ומועברים לגליל לכפרי פליטים, או ערבים שביקשו מרצונם לעבור לרצועת עזה[36]. על פי הודעת הממשל, ביקשו הערבים לעבור לעזה לקרוביהם, לאחר שבהיעדר שלום אפסו הסיכויים שקרוביהם יוכלו לחזור למגדל גד[37]. בקשות אלו לעבור לעזה נתקבלו לאחר שערביי מגדל גד הוזמנו אל מרכז השלטון ושם הוצגו להם אפשרויות המעבר והם נשאלו באיזו אופציה הם מעוניינים. כלפי המסרבים הופעלו פעולות שכנוע שכללו אזהרות מצרות שעלולות לבוא על אלו שלא יעברו[38].

 
אחרוני הערבים בכפר מג'דל (לימים אשקלון) עוברים לרצועת עזה לאחר הסכם בין תושבי הכפר לצה"ל, 12 באוקטובר 1950

מלבד הלחץ שהופעל על התושבים הערבים שנותרו על ידי השלטון הישראלי, גם התעמולה המצרית בדבר עריכת "סיבוב שני" למלחמה תרמה לרצונם להגר לרצועת עזה ולהתאחד עם בני משפחותיהם. ערביי מג'דל כנראה חששו שילכדו במתקפה המצרית הצפויה או שבמקרה של ניצחון מצרי, הם ייחשבו כבוגדים. אלא שהוצאת שרידי החללים המצריים התפרשה על ידם כהוכחה לכך שאין בכוונת המצרים לערוך "סיבוב שני" ומכך הסיקו כי אם ברצונם להתאחד עם משפחותיהם תחת שלטון ערבי, עליהם לעקור לעזה. לכך נוספו הידיעות על גורלם הקשה של בני עירם שבחרו להישאר בתחום מדינת ישראל ועברו לרמלה[39]. התושבים גם ידעו כי כאשר יעברו לעזה, יקבלו מעמד של פליטים ויזכו לתמיכה של מוסדות האו"ם[40]. כאמצעי כלכלי לעידוד ההגירה לעזה ולא למקום אחר בתחומי המדינה, החלו השלטונות, במדיניות חד פעמית, להחליף כל לירה ישראלית בידי התושבים המתפנים בלירה ארץ ישראלית (מנדטורית) שהייתה בשימוש ברצועה, כאשר שער החליפין בה היה בין 3 ל-4.5 לירות ישראליות ל"י ללא"י אחת[39]. במהלך הקיץ הפך ה"גטו" ליריד בו מכרו הערבים העוזבים את רכושם ליהודי הסביבה[41]. בשל המחסור בישראל במוצרים שונים, מכרו המתפנים את מיטלטליהם לשכניהם–יורשיהם היהודים במחירים מופקעים. כסף זה הצטרף לסכומים בלירות ישראליות שחסכו התושבים הערבים בעבודתם, ובסיום מבצע ההעברה, לקחו עמם היוצאים למעלה מ-170,000 לא"י[39].

ב-14 בפברואר 1950, במסגרת "תוכנית איחוד המשפחות", חזרו למג'דל 102 מפליטיה ששהו בעזה, והתקבלו בה בהתלהבות. אלא שהעברה זו הייתה חד-פעמית ויומיים אחר כך התבצעה ההעברה הראשונה של תושבי מג'דל לעזה. במרץ-אפריל נעשו העברות נוספות[40]. ביום העצמאות פתח הממשל את מחסומי ה"גטו" והתושבים הערבים הצטרפו לחגיגות התושבים היהודים. ב-14 ביוני החל מבצע הפינוי הרשמי. המפונים הוסעו לגבול במשאיות צבאיות. המשלוח הראשון נעשה ללא תיאום עם שלטונות מצרים, אולם המשלוחים בחודשים הבאים כבר היו מתואמים. ביולי הועברו לרמלה 200 ערביי קטרה ששכנו זמנית במג'דל. מספר דומה בחר לעבור לירדן[42][43]. כמעט כל המתפנים הוחתמו על הצהרה שהם עוזבים מרצון ושהם מוותרים על בעלותם על נכסיהם ועל זכות השיבה. המשאיות יצאו מרחבה ליד בית העירייה, הגיעו למחסום ארז, משם הובלו על ידי המצרים במשאיות למחנות הפליטים. אדמותיהם ובתיהם עברו לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש[44]. בסוף אוגוסט 1950 נותרו בעיר כ־1,300 ערבים[45].

ב-21 בספטמבר 1950 פרסם ראש מטה משקיפי האו"ם ויליאם אדוארד ריילי דו"ח על גירוש ערבים מישראל, ובין השאר כתב על מעבר ערביי מגדל גד, שיש שמועות שהכוונה היא לגרש את כל התושבים הערבים[46]. משרד החוץ הישראלי דחה את האשמותיו וטען כי "לא הופעל שום לחץ על שום ערבי" לעזוב את מג'דל[47], וגם בעיתונות הישראלית הכחישו את הטענות על גירוש[48]. אלא שבמהלך ספטמבר ואוקטובר לחצו שלטונות הצבא על הערבים הנותרים לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות"[49] והפסקות באספקת המזון. ב-8 באוקטובר יצאה הוראה לסגור את בית הספר. ב-12 באוקטובר יצא המשלוח האחרון לעזה, שכלל 229 נפשות, ובעיר נותרו עתה 17 משפחות בלבד. ב-13 באוקטובר הועברו 15 משפחות ללוד ושתי משפחות לעזה, ובכך התרוקנה העיר לגמרי מערבים[50][51].

בעקבות תלונה של מצרים על ה"גירוש" ממג'דל, ב-17 בנובמבר 1950 ניתנה החלטה 89 של מועצת הביטחון של האו"ם. ב-30 במאי 1951 דרשה ועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים שישראל תאפשר את שובם של המפונים, אולם ישראל דחתה את ההאשמות ואת הדרישה. רבים מהמפונים התחרטו זמן-מה לאחר הגיעם למחנות הפליטים בעזה וביקשו לחזור, אולם ישראל לא הסכימה לכך[47].

שנות ה-50 עריכה

 
מגדל השעון במרכז אפרידר

בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל־עזה[52], אחר כך מגדל־גד ולאחר מכן מגדל־אשקלון. ביולי 1950 הוקמה הוועדה העירונית של מגדל־גד. יושב ראש הוועדה (ראש העיר בפועל) היה אפרים צור. בשבועות הבאים חולקו הבתים הנטושים של הערבים המפונים לעובדי ציבור[53].

היישוב היהודי תוכנן כיישוב חקלאי ועורף לוגיסטי ליישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל־אשקלון כעיר. אליעזר מילרוד מונה לשמש כראש העירייה הראשון. באותה שנה החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל־אשקלון בשם אפרידר. השם נגזר מהמילים אפריקה ועמידר[54]. ב־1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעיתים אשקלון החדשה. כמו כן, נבנתה בשנים אלו על ידי היזם צבי סגל שכונת ברנע על אדמות הכפר אלג'ורה שחרב ב-1948[55]. ד"ר יחזקאל זונאבנד מונה כראש המועצה המקומית. ב־1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת בשם "אשקלון". ד"ר זונאבנד מונה כראש העיר המאוחדת.

בין 1949 לתחילת שנות השישים של המאה הקודמת היה ניסיון שלא צלח, להקמת עיר הסרטים ברנע באשקלון על ידי צבי סגל[56].

בשנת 1956 הקים יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת, את "קולנוע רחל", שנקרא על שם אמו. את בית הקולנוע תכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שתכננו במשרדם התל אביבי באותה תקופה עוד מספר בתי תרבות ברחבי הארץ, בעיקר ביישובי הפריפריה.

בשנים אלו נשיא המדינה יצחק בן-צבי היה מבקר רבות בעיר ואף ראש הממשלה דוד בן-גוריון מסר את התפטרותו לנשיא בעיר, בן צבי הקים בעיר ספרייה לזכר בנו בשם בית עלי ולאחר מותו הוריש את המקום לתושבי העיר אשר הפכו את המקום למרכז פדגוגי למורים, בן צבי הונצח באשקלון בשני רחובות ובבית ספר.[57]

שנות ה-60 ואילך עריכה

ירי רקטות במאה ה-21 עריכה

בתחילת שנות ה-2000 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שהעיר נמצאת קילומטרים ספורים מרצועת עזה, צפונית לה בקו החוף, עובדה אשר גרמה לעיר להיות המטווחת ביותר ומספר רקטות רב נורו אליה מרצועת עזה. ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופה של ירי הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות.

ב־14 במאי 2008, בעת ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, שוגרה רקטת גראד מבית להיא שבצפון רצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה בקניון חוצות שבכניסה לאשקלון, ללא שהופעלה לפני כן מערכת האזעקה, היא חדרה את הקומה העליונה, וגרמה לקריסת הקומה כולה. בעקבות כך מד"א, בית החולים ברזילי ומשטרת ישראל הכריזו על אר"ן - אירוע רב נפגעים ופינו מן המקום עשרות רבות של פצועים בהם תשעה במצב קשה לבית החולים ברזילי.

בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של רקטות גראד שכוון כנגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה שגרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר. כמו כן במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו מאות רקטות לעבר העיר. במהלך מבצע צוק איתן נורה המספר הגבוה ביותר של רקטות לעבר העיר. מרביתן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. בין המבצעים נורו לעבר העיר במהלך הסלמות ביטחוניות עשרות רקטות.

ב-25 בדצמבר 2019 בביקורו בעיר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כחלק ממסע בחירות, נורו לעבר העיר שתי רקטות אשר יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל.

ב-11 במאי 2021, בתחילתו של מבצע שומר החומות נהרגו בעיר שתי נשים ונפגעו עשרות מפגיעות רקטות[58]. במהלך המבצע ספגה העיר למעלה מאלף רקטות שנורו לעברה ב-12 ימים בלבד, וזה המספר הגבוה ביותר מבין כל ערי ויישובי הדרום.

במהלך מלחמת חרבות ברזל נורו מעל 1,000 רקטות לעבר העיר ואף ניסיונות חדירה שלא צלחו. במהלך המלחמה ראש העיר תומר גלאם הורה להקים חמ"ל עירוני להתמודדות עם איום הרקטות על העיר והנחה למסד כיתת כוננות שתפעל ברחבי העיר.

סמל העיר עריכה

 
סמל העיר
  • חמישה כוכבים – מסמלים את חמש שכונותיה העיקריות של העיר
  • עמוד שיש עם כותרת – סמל לעיר העתיקה אשקלון
  • סרט – מסמל את תכנונה של אשקלון כעיר הסרטים של ישראל
  • גלגל שיניים – מסמל את מפעלי התעשייה בעיר
  • גלי הים – מסמלים את היותה עיר חוף
  • רקע – הכחול מסמל את הים והתכלת את השמים הבהירים של העיר

ראשי העיר עריכה

 

סטטיסטיקה ודמוגרפיה עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים באשקלון 161,118 תושבים (מקום 13 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.4%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 80.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,644 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[59]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בשנות ה־90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה. במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום.

אחוז הבתים צמודי הקרקע בעיר הוא מהגבוהים בערי ישראל. אשקלון היא העיר ה־13 בגודלה במדינת ישראל.

שכונות העיר עריכה

 
עירוב שימושים בירידה לים בשכונת הסיטי
צפון העיר
  • ברנע
  • גני ברנע
  • מצפה ברנע
  • נאות ברנע
  • עיר ימים
  • הנשיא הרצוג
  • רמת כרמים
  • ברנע ב'
  • ברנע ג'
  • נווה דקלים
  • עיר היין
  • עיר היין צפון
מרכז העיר
  • אפרידר
  • הסיטי
  • אשכולי פז
  • מגדל
  • רמת אשכול
  • כוכב הצפון
  • נאות אשקלון
  • נווה אילן
  • נווה הדרים
  • המרינה
  • אבן עזרא
דרום העיר
  • גן הוורדים
  • אגמים מזרח
  • אגמים מערב
  • דרום מזרח
  • גבעת הפרחים
  • גבעת ציון
  • נווה ים
  • נווה ים ד'
  • נווה אלונים
  • ז'בוטינסקי
  • שקמים
  • גולדה
  • רמת בן-גוריון

עם זאת, ישנם אזורים בעיר המכונים בכינויים שונים. כך למשל, רסקו - אזור שהיה בעבר חלק מאפרידר וכיום חלק מהסיטי, שכונת הטייסים שהיא למעשה חלק מאפרידר (לאורך רחוב "הטייסים"), שכונת מגדל המים - כינוי לאזור המרכזי של אפרידר, בו עומד מגדל המים, שכונת רמת רפאלי שהיא למעשה שכונת רמת כרמים, שכונת הגולף היא השכונות ברנע ב' ו־ג'. כמו כן, ישנם שמות רבים שנקבעו בעבר ולאחר מכן שונו, כגון שכונת "גבעת ציון" שכונתה בעבר "שיכונים" על שמם של שיכוני העולים שנבנו בה, ושכונת "שמשון" שכונתה בעבר "עתיקות" על שם העתיקות שנמצאו בקרבתה (היום בפארק הלאומי).

חינוך עריכה

באשקלון פועלים למעלה מ־50 מוסדות חינוך ובהם, המכללה האקדמית אשקלון. בשנת 2007 קיבלה המכללה הכרה כמוסד להשכלה גבוהה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית.

בעיר פועלים כ־38 בתי ספר יסודיים וכ־24 בתי ספר על־יסודיים. בעיר קיימים כחמישה בתי ספר ייעודיים, כגון בית הספר לאמנויות (כיתות א'–י"ב), ובית ספר אחד של החינוך המיוחד. כמו כן פועלת בעיר תוכנית תלמ"א – תוכנית לאומית למצוינות באנגלית, המביאה כ־60 מורים מארצות הברית לישראל למשך הקיץ כדי שילמדו אנגלית בבתי הספר. התלמידים נהנים ממגוון פעילויות באנגלית, ביניהן מופע קסמים, סדנת שפת סימנים, תיפוף וסדנאות אוכל[60].

בין השאר, בעיר פועלים ארבעה בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים-מדעיים של רשת אורט ישראל, הוותיק מביניים, "אורט אפרידר" נוסד בשנת 1955[61]. השניים האחרים הם, תיכון 4 שנתי עם מכללה טכנולוגית ע"ש רחביה אדיבי, תיכון 6 שנתי אורט מקיף א׳ ומקיף ומכללה ע"ש הנרי רונסון.

בנוסף, בעיר פועל מכון התורה והארץ – מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, בו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. ב־2001 הוקם באשקלון גרעין תורני בשם "אורות אשקלון". בראש הגרעין עומד הרב אופיר כהן ובמסגרתו פועלת בעיר גם ישיבת הסדר וכן גם ישיבה גבוהה[62].

בעיר קיים פרויקט עמ"ן (עיר מתנדבת נוער) של ג'וינט ישראל ומשרד החינוך, אשר מעודד נוער להתנדב. הפרויקט פועל בשיתוף עם מועצת הנוער העירונית ומשתתפים בו כ־51% מבני הנוער בעיר[63]. קיימים גם פרויקטים וארגוני נוער נוספים המקיימים פעילות לנוער.

 
המכללה האקדמית אשקלון

תנועות נוער עריכה

תנועות נוער הפועלות בעיר עריכה

  • אריאל - 2 סניפים, סניף בנים וסניף בנות. סניף הבנים הוקם בחנוכה ה'תשע"ח (12 בדצמבר 2017). הסניף ממוקם במקלט ברחוב הבעל שם טוב 1. סניף הבנות הוקם בתשפ''ב (2022) וממוקם בתיכון אמי''ת מקיף ב' בעיר.
  • בבית הספר עוזיאל.
  • משצ"ים - מדריך של"ח צעיר
  • בני עקיבא - 7 סניפים (אפרידר, נוויאות, גבעת ציון, גן הוורדים, עתיקות, אגמים, ברנע) וגרעין נחשון (בית ספר בתנועה)
  • כנפיים של קרמבו - סניף בברנע
  • הנוער העובד והלומד - 2 קנים עירוניים (אפרידר וברנע) וסניף אחד בעתיקות
  • עזרא (תנועת נוער) - סניף בברנע
  • השומר הצעיר - 2 קנים (אפרידר ועתיקות), ובית אחד (עתיקות)
  • הצופים - בעיר קיימים שלושה שבטים: שבט נמרוד שבאפרידר, אשר הוקם בשנת 1958, שבט אדר שבברנע ושבט שמשון שבשכונת שמשון אשר הוקמו על ידי קומונת בני שנת שירות של תנועת הצופים בשנת 2013.
  • נוע"ם - מרכז פעילות בקהילת נצח ישראל
  • נוער מד"א - בתחנת מד"א אשקלון
  • תוכנית נטע - תנועת נוער טכנולוגית. פעילות מתקיימת במתנ"ס בית ווסק.
  • CTeen - ארגון חב"ד לנוער. מופעל במספר מוקדים ברחבי העיר.

תרבות ופנאי עריכה

מוסדות תרבות ואומנות עריכה

 
היכל התרבות
 
המדרחוב העירוני
  • היכל התרבות
  • מרכז הקונגרסים
  • אמפי תיאטרון
  • מרכז התרבות בכפר הנופש
  • הקונסרבטוריון
  • מוזיאון החאן
  • גלריית "בית עלי"
  • הספרייה העירונית
  • בית העם

מרכזי מסחר ובילוי עיקריים עריכה

  • "קניון גירון" - ממוקם בשדרות בן-גוריון, בסמוך לתחנה המרכזית הישנה.
  • "קניון חוצות" - ממוקם בשכונת מגדל, שדרות בן-גוריון, בכניסה המרכזית לעיר.
  • "פאואר סנטר" (קוסמוס/נצבא סנטר) - ממוקם בצומת כפר סילבר, בכניסה הצפונית לעיר. בסמוך לתחנת הרכבת.
  • "גלובוס סנטר" - ממוקם בכניסה הדרומית לעיר בסמוך למושב מבקיעים.
  • "קניון לב" - ממוקם ברחוב ההסתדרות בשכונת "נווה אלונים".
  • "המדרחוב" - שוכן בשכונת מגדל הוותיקה, מגוון עסקים ברחוב מוטה-הליכה.
  • "אשקלון MARKET" - שוק מקורה השוכן בשכונת מגדל בסמוך למסוף "רמז".
  • "מרכז אפרידר" - ממוקם במרכז שכונת אפרידר ברחוב "הנשיא", מכיל מזרקות ומדשאות, ברים, מסעדות, בנקים ועוד.
  • מתחם "מרינה-מול" - מרכז מסחרי במרינה, מכיל קולנוע, מסעדות, בתי קפה, אולם אירועים, מתקני שעשועים ועוד.
  • מרכז SEA-U ברנע" - מרכז קניות ואוכל הממוקם בכיכר הרחובות "שדרות קדש"-"שדרות ירושלים".
  • "אשקלונה" - פארק המים שנסגר בשנת 2014.
  • לאורך מרבית הרחובות בשכונת "שמשון" נמצאים קיוסקים וחנויות קטנות אשר משמשות את תושבי השכונה בנוסף לקניון לב.
  • מרכז "רחבעם זאבי" - נמצא בשכונת "ברנע ב" ברחוב "רחבעם זאבי", מכיל מסעדות, מכון כושר ועוד.
  • "מרכז דלילה" - מתחם המכיל פאבים ומסעדות. ממוקם בכניסה לחוף דלילה.
  • "SEA-PARK" - נמצא בחוף "דלילה" ועד המרינה, נמצאים בו מתקני ילדים, מקומות ישיבה, מדשאות, משאיות אוכל ומתחם טיפוס וגלישה.
  • פארק "אגמים" - ממוקם בצפון שכונת "אגמים מערב" ובמזרח שכונת "שקמים", מכיל מתקני משחק המחולקים ל-3 מתחמי גילאים.
  • "אקו-פארק" - הפארק השני בדרום שכונת "אגמים מערב" מכיל אגם מלאכותי, מתחמי פיקניק והופעות, דוכני מזון, מדשאות, מסלולי ריצה ועוד.
  • "מצפור" - בטיילת הצפונית מצפון לחוף "בר כוכבא", מכיל מקומות ישיבה, דוכני אוכל, מסלולי ריצה ושביל אופניים לכל אורך מערב שכונות ברנע ב'+ג'.
  • פארק "עיר היין" - ריאה ירוקה הממוקמת בין רחוב "יצחק שמיר" ו-"יצחק רבין" בברנע לבין שכונת "עיר היין", מכיל עתיקות, מתקני משחק, מסלולי ריצה ואופניים.
  • "פיאצה" - כיכר עירונית גדולה המקיפה את המזרקה בסוף רחוב "בן-גוריון" בירידה לים, מכילה דוכן אוכל, מזרקות לילדים ומקומות ישיבה בסמוך לים.

אירועים והפעלות קיץ עריכה

  • פסטיבל "דרום עולה" - פסטיבל דרום עולה הוא פסטיבל אשר מתרחש כל שנה במהלך חוה"מ סוכות, במהלך ימי הפסטיבל ישנם הופעות והפעלות לבאי הפסטיבל בין היתר ישנם דוכנים, הופעות מוזיקליות, להקות מקומיות ועוד.
  • אירועי קיץ בשכונות - בשכונות מתקיימים אירועי קיץ אחת לשבוע, בכל פעם במקום אחר. בכל אירוע מופיעים שלושה אמני ילדים בכל פעם, ובמקום פועלים מתקני שעשועים.
  • לילה לבן - בשנת 2012 התקיים הלילה הלבן הראשון בתולדות העיר. במהלך הלילה הופעלו מעל ל־20 דוכנים במקביל, ביניהם התקיימה הופעה של דודו אהרון, הופעות סטנד־אפ, מסיבות ילדים, הופעות אקרובטיקה וכו'.
  • ציפורי לילה הם אירועי לילה לבני הנוער. בשנת 2012, למשל, כלל האירוע מגוון פעילויות לבני נוער: ליגת קטרגל בהשתתפות כ־16 קבוצות נוער מהשכונות; בית קפה לנוער – קבלת שתייה, חטיפים, משימות ומשחקים; מופע אומנים עם רדיו דרום 101.5FM; משחק ואתגר מתנפחים – מתקנים אתגריים ומשחקי רצפה; דוכנים וסדנאות של חניכים מתנועת הנוער העובד והלומד; סדנאות – יוצרים סביבה (יצירה ממוחזרת), תכשיטים, מגמת ספרות של אדיבי, ברייקדאנס, מפגשים מוזיקליים וקריוקי; מגרשי טניס מוארים למשחק באופן חופשי; מתחם מפעיל (משתנה בכל אירוע) – יריד לונה פארק, אאוט דור וספורט טבלאי.
  • פסטיבל בריזה-הפסטיבל מתחיל לפני סיום החופש הגדול מגיעים לפסטיבל כל שנה זמרי ענק כמו: אודיה, אושר כהן, משה פרץ ועומר אדם ועוד זמרים הכניסה לשם בתשלום להופעות.

תיירות עריכה

 
ה-"פיאצה" בירידה לים בשכונת הסיטי

אשקלון היא עיר תיירות מתפתחת שהוכרזה כאתר תיירות לאומי. מוקדי התיירות העיקריים בה הם: חוף הים, הפארק הלאומי והמרינה. באשקלון פועלים 8 בתי מלון וכפרי נופש. בסביבותיה של העיר אתרי תיירות רבים, כגון: פארק ניצנים, חמי יואב ובית גוברין. אשקלון היא עיר היסטורית ובה ממצאים ארכאולוגיים בני 5,000 שנה ויותר, חלקם נמצאים בגן הלאומי אשקלון המנוהל על ידי רשות הטבע והגנים וחלקם מפוזרים ברחבי העיר, בין הבתים בשכונות ובגינות מוסדרות.

במסגרת תהליך המיתוג של העיר הוחלט כי אשקלון תפעל להיות עיר תיירות ספורט בינלאומית. לאשקלון יש יתרונות רבים: רצועת חוף מהארוכות ביותר בארץ (12 ק"מ), העיר שטוחה ונפרסת על פני שטח רב (47,788 דונם), כאשר כ־50% מתוכם הוא שטח אורבני בנוי ובו ישנם שטחים ירוקים רבים.

חוף הים והטיילת עריכה

רצועת החוף של אשקלון מתמשכת לאורך כ־12 קילומטרים על שפת הים התיכון, ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי אשקלון ובדימוייה כעיר חוף. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילות ופארקים. רוב חופי הרחצה והטיילות מרוכזים ברצועת החוף המרכזית. אזור בתי מלון החל להתפתח לפני שנים רבות. בשנת 1979 יונה גורן יזם והקים מלון "איתני הטבע" שהיה מרכז פעילות טבעונית חשוב. מלון זה בהמשך עבר בנייה מחדש ופעול כיום תחת השם "רג'ינה-גורן(2016)"[64].

חופי הרחצה בעיר: חוף בר כוכבא צפון/דרום, חוף דלילה צפון/דרום, חוף הפארק הלאומי, חוף גוטה וחוף חופית. באזור טיילת ברנע הוצבו פסלי לווייתנים, שמדמים שני זנבות המבצבצים מהמים ונמצאים בתנועה. הפסלים עשויים פלדה וברזל ופוסלו על ידי האומן והפסל אהרלה בן אריה ומיועדים להנאתם של המטיילים. לאורכה של הטיילת מוצבים ספסלים בסגנונות מיוחדים ומקוריים במיוחד ומתקני משחק לילדים המבקרים במקום. בטיילת גם ממקום מבנה קבר השייח' עוואד

 
חוף שמשון בגן הלאומי אשקלון

המרינה עריכה

  ערך מורחב – מרינה אשקלון

פרויקט המרינה הוקם בחוף אשקלון בשנת 1995, בין החופים "בר כוכבא" ו"דלילה". המרינה הוכרזה כנמל בינלאומי לספנות ולתיירות ומשמשת כשער כניסה למדינת ישראל.

אתרי טבע ונוף עריכה

באשקלון ישנם כ־27 גנים ופארקים. בהם גן לאומי אשקלון וגן שעוני השמש.

אנדרטאות עריכה

 
אנדרטת כיכר ניו יורק

תעשייה ותעסוקה עריכה

באשקלון ארבעה אזורי תעשייה עיקריים: אזור התעשייה הדרומי, הצפוני, אזור התעשייה הקלה גבעת ציון ופארק ההייטק.

 
ארובות תחנת הכוח רוטנברג

באזור התעשייה הדרומי קיימים מתקני תשתית לאומיים רבים, כגון: תחנת הכוח רוטנברג, קו צינור אילת־אשקלון ומתקן התפלה אשקלון.

באזורי התעשייה הצפוני והדרומי קיימים מפעלים, חברות, מתחמי קניות, תחנת רכבת, מוסכים ומשרדים.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה עברו לאזורי התעשייה של אשקלון מפעלים רבים מאזור התעשייה ארז.

בשנת 2005 החלה לפעול בעיר תוכנית מהל"ב (המכונה "תוכנית ויסקונסין"), תוכנית חברתית־תעסוקתית המופעלת על ידי ממשלת ישראל.

הגנת הסביבה עריכה

בשנת 2008 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את התוכנית להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, בניגוד לעמדתם הרשמית של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. היוזמה להקמת תחנת כוח פחמית נוספת עוררה התנגדות רבה מצד ארגוני הסביבה, תושבי אשקלון ומועצות האזור. באפריל 2009 פנה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, תושב אשקלון, לממלא מקום מזכיר הממשלה, בבקשה להעלות לדיון דחוף בממשלה את דרישתו להקפיא לאלתר את קידום תוכנית תחנת הכוח הפחמית באשקלון.

 
"גן שעוני השמש" פסל חוצות מאת יגאל תומרקין

בשנת 2007 הותקנו ברחבי העיר מכלי אשפה טמוני קרקע, במקום מכולות האשפה הירוקות.

יתרונם של המכלים בכך שהם מונעים ריחות, לכלוך ומפגעי תברואה שונים.

ב-9 באוגוסט 2023 הושקה בתחנת הכוח רוטנברג בדרום אשקלון יחידת הייצור הראשונה של חברת החשמל שהוסבה מהפעלה בפחם להפעלה בגז כחלק מהתוכנית להפחתת זיהום האוויר בעיר.

 
המרינה באשקלון

תחבורה עריכה

אשקלון ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן, קיימים בעיר מרינה, המשמשת כשער הכניסה הדרומי למדינת ישראל, ושדה תעופה למטוסים קלים.

כבישים בין עירוניים עריכה

מאשקלון, העיר הראשית בנפת אשקלון, מסתעפים מספר כבישים: כביש 4 צפונה, לאשדוד וגוש דן, ודרומה לרצועת עזה ובאר שבע; כביש 35 מזרחה לקריית גת וחברון; כביש 3 לירושלים, קריית מלאכי ורחובות.

אוטובוסים עריכה

  ערך מורחב – התחנה המרכזית של אשקלון

מרבית האוטובוסים הפועלים בעיר הם של חברות אגד, אלקטרה-אפיקים ודן בדרום. הקווים הפנימיים מופעלים על ידי "דן בדרום".

מסופים עריכה

  • "מסוף רמז" הוא מסוף האוטובוסים בעיר ונמצא בסמוך לשוק העירוני בשכונת "מגדל".
  • "מסוף רכבת אשקלון" נמצא ליד הרכבת

רכבות עריכה

סמוך למרכז המסחרי בצומת אבא הלל סילבר, נמצאת תחנת הרכבת אשקלון. התחנה ממוקמת על מסילת לוד - אשקלון ומהווה תחנת ביניים בקו רעננהבאר שבע ותחנת קצה בקווים אשקלון - נתניה ואשקלון - בנימינה. התחנה שופצה בסוף שנת 2022 כחלק מהקמת אזור תפעול רכבות חשמליות. גם סביבת התחנה שופצה וכחלק ממנה שוחזרו שני מבנים היסטוריים.

שבילי אופניים עריכה

בשנים 2009–2013 נסללו שבילי אופניים בצירים ראשיים בעיר. משנת 2020 ואילך נסללו שבילים ביציאות הדרומיות של העיר, בשדרות שפירא, בר כוכבא ועוד.

שירותים עירוניים עריכה

אתרים ממלכתיים עריכה

מרכז רפואי עריכה

שירותי דת עריכה

באשקלון פועלים 149 בתי כנסת ושישה מקוואות בכל רחבי העיר. כרב אשכנזי כיהנו הרבנים משה דב וולנר ויוסף חיים בלוי והרב הספרדי היה הרב יוסף שרביט. נכון ליולי 2016, בעקבות פטירתם של הרבנים, אין רב ראשי באשקלון. תחת הרבנים הראשיים מכהנים אחד עשר רבני שכונות.

נכון לשנת 2017, חיים באשקלון כ־14 אלף נוצרים שעלו מברית המועצות לשעבר.[דרוש מקור]

ספורט עריכה

מתקני ספורט עריכה

מטווח אשקלון

מועדוני ספורט עריכה

ערים תאומות עריכה

 
מבט מבניין גבוה בשכונת הסיטי. בתמונה ניתן לראות את השכונות הסיטי, אשכולי פז, אפרידר, ומקצת מהשכונות ברנע, נווה אילן, נווה הדרים ונווה דקלים

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • זאב וילנאי, אשקלון החדשה ועתיקה, הוצאת עיריית אשקלון, 1963
  • אפרת פרדקין, ‏אשקלון ו'תחומי ארץ־ישראל' בתקופת המשנה, קתדרה 19, אפריל 1981
  • נפתלי ארבל (עורך), אשקלון - 4,000 ועוד ארבעים שנה, כרכים א'-ב'. העמותה למורשת אשקלון, תל אביב, 1990
  • אבי ששון וגד סובול, אתרים היסטוריים באשקלון, עיריית אשקלון, תשע"ג, 2012
  • רפאל י' לואיס, דניאל וורגה, אברהם (אבי) ששון (עורכים), אשקלון: מרחב מחיה ומרחב לחימה, רסלינג, 2022
  • Eck W. and Zissu B. 2001. A Nauclerus de oeco poreuticorum in a New Inscription from Ashkelon/Ascalon. Scripta Classica Israelica 20, 2001: 89-96

ספרות יפה עריכה

  • "האור שבחוף" - סיפורה של אשקלון, מאת עזרא ינוב ואריה קרישק, הוצאת עיריית אשקלון, 2007
  • "עיר על הים" - רומן העוסק בקורותיה של העיר אשקלון והקמת אפרידר, מאת לאה אתגר, 1996

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ שם העיר אשקלון על פי החלטת ועדת השמות הממשלתית: "העיר המאחדת את מגדל אשקלון, אשקלון החדשה, שיכונים ליד מגדל אשקלון, ברנע ועוד. השם היסטורי.", שנתון הממשלה תשט"ז, עמוד 366
  7. ^ רקע על הארגון, באתר פורום ה-15
  8. ^ השירות המטאורולוגי הישראלי
  9. ^ KAI 54: כתובת שם בן עבדעשתרת האשקלני
  10. ^ Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 42 doi: 10.2307/3210581 (ראו גישה חופשית)
  11. ^ יוסף בן מתתיהו (תרגום מיוונית ליזה אולמן), תולדות מלחמת היהודים ברומאים, כרמל, 2012, עמ' 282 (ספר 2, 474[דרושה הבהרה])
  12. ^ Pringle, Denys, The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: a Corpus, Cambridge: Cambridge University Press, Vol I, 1993., pp. 61-3
  13. ^ Petersen, Andrew (2005). The Towns of Palestine under Muslim Rule AD 600-1600. BAR International Series 1381. pp. 133.
  14. ^ מפה של אזור מג'דל (באנגלית) 1918. הוכנה על ידי צבא בריטניה. כוללת סימון המבנה 'משהד סדנא אל חוסין', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  15. ^ 1 2 מירון רפפורט, המסע לפיצוץ המסגדים, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
  16. ^ מפות אל מג'דל 1931 עד 1946, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  17. ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  18. ^ הסיטוריה באתר מועצת באר טוביה
  19. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, "נדידה שרצון ואונס כרוכים בה יחדיו": על העברת תושביה הנותרים של מג'דל לעזה 1950, עמ' 149.
  20. ^ 1 2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 298.
  21. ^ תולדות מלחמת הקוממיות, 1949, הוצאת מערכות, עמ' 313
  22. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 150.
  23. ^ 1 2 3 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 151.
  24. ^ 1 2 3 4 5 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 152.
  25. ^ חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", ‏9 באוקטובר 2017
  26. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 221, הערה 25.
  27. ^ ה. בן עדי, מגדל גד - עיר חדשה בישראל, מעריב, 25 בנובמבר 1949
  28. ^ 114 ערבים חזרו מעזה לישראל, דבר, 15 בפברואר 1950
  29. ^ ה. בן עדי, ערביי מגדל גד מחכים ליום הגדול, מעריב, 16 באפריל 1950
  30. ^ הגיטו הערבי במגדל גד נעול בחג הסולידאריות, על המשמר, 2 במאי 1950
  31. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 156.
  32. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 157–158.
  33. ^ מגדל גד בהתפתחותה, דבר, 10 בפברואר 1950
  34. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 155.
  35. ^ חוסר ידיים עובדות במגדל גד, מעריב, 11 ביולי 1950
  36. ^ יעבירו חלק מערביי מגדל גד, מעריב, 17 באוגוסט 1950
  37. ^ האמנם מגורשים ערביי מגדל גד?, על המשמר, 18 באוגוסט 1950
  38. ^ י. ושיץ, עידוד, על המשמר, 22 באוגוסט 1950
  39. ^ 1 2 3 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 155–158.
  40. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 159.
  41. ^ שבתי קפלן, מה יהיה גורל ערביי מגדל גד?, על המשמר, 22 באוגוסט 1950
  42. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 160.
  43. ^ א-דיפאע: תחת אש יריות מגורשים תושבי מגדל גד, על המשמר, 29 באוגוסט 1950
  44. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 164.
  45. ^ משוט בארץ הנגב, חרות, 25 באוגוסט 1950
  46. ^ ישראל גרשה 5000 ערבים למצרים, חרות, 22 בספטמבר 1950
  47. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 170.
  48. ^ יוסף נדבה, מה גרם ליציאת ערביי מגדל גד, מעריב, 24 בספטמבר 1950
  49. ^ לדוגמה: חיילים עברו בלילות, דפקו על דלתות הבתים עם קתות הרובים, קראו לתושבים לעזוב וירו באוויר
  50. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 164–168.
  51. ^ ראו גם: אחרוני הערבים יוצאים ממגדל גד, מעריב, 11 באוקטובר 1950
    סכין בגב, על המשמר, 17 באוקטובר 1950
  52. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 219–220, הערה 14: "קבוצת עולים חדשים שעתידים היו להשתקע בעיר לקראת סוף 1949 החליטה להסב את השם ל"מגדל־עזה", אולם קצין מהממשל הצבאי מחה על הכוונה "לקרוא לעיר שם של עיר היסטורית אחרת".
  53. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 171.
  54. ^ נ. ארבל, אשקלון 4000 ועוד ארבעים שנה, העמותה למורשת אשקלון, תש"ן, עמ' 51
  55. ^ מאת טליה מרגלית, בשדות פלשת 2003, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2003
  56. ^ לפירוט על פרשה זו ראו מחקרה של רות קרק, "הוליווד באשקלון, תוכנית לבניית עיר סרטים ותיירות בברנע", מאמר בספר: אשקלון כלת הדרום, 2002.
  57. ^ אבי ששון וגד סובול, ‏נשיא בחוצות אשקלון, עתמול, גיליון 228, באתר Academia.edu
  58. ^ כתבי ynet, שתי הרוגות ועשרות נפגעים באשקלון; בעזה: חיסולים והשמדת בורות שיגור, באתר ynet, 11 במאי 2021
  59. ^ פרופיל אשקלון באתר הלמ"ס
  60. ^ תלמ"א - התוכנית הלאומית למצוינות באנגלית
  61. ^ בילי מוסקונה-לרמן, דב ברייר - מותו של מחנך, מעריב, 2 בפברואר 1990
  62. ^ אתר "אורות אשקלון"
    שלמה פיוטרקובסקיהרב עמאר: הישיבה באשקלון היא ההגנה לעיר, באתר ערוץ 7, 13 בספטמבר 2011
  63. ^ יפעת גדות, רמת השרון - במקום הראשון בהתנדבות בני נוער, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 במאי 2009
  64. ^ היכנס/י לפייסבוק, באתר Facebook
ראשי עיריית אשקלון  
אפרים צור (מועצה מקומית) אליעזר מילרוד יחזקאל זונאבנד אריה תגר רחביה אדיבי אברהם בלסבלג
(ממלא מקום)
אהרן חייבי אלי דיין בני וקנין שבתאי צור
(ממלא מקום)
מ-1950 מ-1951 מ-1953 מ-1956 מ-1965 מ-1972 מ-1974 מ-1978 1991–2003 2003
רוני מהצרי בני וקנין איתמר שמעוני אפי מור
(ממלא מקום)
תומר גלאם
2003–2008 2008–2013 2013–2017 2016–2017 מ-2017