אל אדון על כל המעשים

אחד הפיוטים העתיקים ביותר (המושרים והידועים כיום) וככל הנראה נכתב בארץ ישראל, לפני עריכת ספר הזהר שבמדרשיו הוא מוזכר כמה פעמים, לפני ימי הביניים

"אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים" (ידוע גם בשם "אֵל אָדוֹן") הוא אחד הפיוטים הקדומים ביותר שנכנסו לתפילה, הידועים כיום, ומשערים שהוא נכתב בארץ ישראל בתקופת הפיוט הארץ ישראלי הקדום (המאה ה-2 עד המאה ה-4 לספה"נ) - תחילת תקופת התלמוד.[1][2] בכל קהילות ישראל נהוג לאומרו בברכת 'יוצר אור' בשבת.[3] לפיוט מספר נוסחים.

אל אדון

אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה

גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם
דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים הוֹדוֹ

הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ
וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה

זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ
חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאם אֱלֹהֵינוּ
יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל

כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם
לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל

מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ
נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם

שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם
עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם

פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ
צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ

קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר
רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה

שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם
תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ

נוסח ספרד

הפיוט מוזכר בספר הזהר כמה פעמים[4], וקיימות לו מקבילות בספרות ההיכלות.[2]

מבנה הפיוט ומקורועריכה

שמו של מחבר הפיוט אינו ידוע, ומשערים שמדובר באחד הפיוטים הקדומים מתקופת התלמוד שנכנסו לתפילה.[1][2] כמו פיוטים רבים אחרים, הוא בנוי לפי סדר הא"ב, וללא חריזה דבר התומך בהשערה על תקופת חיבורו. בשני המשפטים הראשונים עשר מילים כנגד עשרת הדברות. בשני המשפטים האחרונים שתים עשרה מילים כנגד שתים עשרה המזלות. שאר תשעת המשפטים יש בהם שמונה מילים, יוצא יחד שבעים ושתים שהן כנגד השם המפורש[5]. הפיוט זכה לשבחים בספרי הקדמונים,[דרוש מקור] ונראה שהופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון ולאחר מכן גם במחזור ויטרי. בסידורי התפילה של רס"ג ורמב"ם הוא אינו מופיע כלל; מאז העת החדשה, ניתן למצוא אותו בסידורי תפילה רבים.

נושא הפיוטעריכה

נושאיו המרכזיים של הפיוט הם דברי שבח לאל על שברא את האור (עיקר העניין בברכת "יוצר אור"), את הגעתו של השחר ועל בואו של יום חדש. הוא מאזכר את בריאתם של המאורות הקדמוניים על ידי הקדוש ברוך הוא; ועל כך מסופר בתחילת ובחתימת הפיוט.

בנוסף, ישנו עוד נושא מרכזי בפיוט והוא היצורים השמימיים אשר מהללים את הקדוש ברוך הוא על כל בריאותיו. הדבר מתקשר אל ברכת היוצר ("קדושת היוצר") המתארת את עבודת הקודש השמימית הנערכת לפני הקדוש ברוך הוא וכפי שנאמר בפיוט "וְהָאוֹפַנֵּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ".

זמני אמירת הפיוטעריכה

את הפיוט נוהגים לשיר במסגרתה של ברכת "יוצר אור" שלפני קריאת שמע בתפילת שחרית של שבת, ואצל חלק מהעדות גם בתפילת שחרית של יום טוב. בקהילות אשכנז המזרחי נוהגים לשיר את השורות מ"טובים מאורות" ועד "ראה והתקין צורת הלבנה" בסיום קידוש לבנה.[6]

הפיוט מולחן ומושר בצורות ובסגנונים שונים ומגוונים. בחלק מקהילות האשכנזים, נוהגים שהקהל אומרים ארבע שורות, ואחר כך החזן חוזר עליהם.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אל אדון - אמנות השיר ד"ר יהושע גרנט, אתר פיוט הישן
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 השירה העברית הקדומה - בתלמוד, בתפילה ובספרות ההיכלות מאיר בר-אילן (חוקר), אתר אוניברסיטת בר אילן
  3. ^ אולם אינו מופיע בנוסח התפילה של הרמב"ם.
  4. ^ זהר חלק ב קלב א – ויקיטקסט
  5. ^ אל אדון - אנציקלופדיית דעת
  6. ^ במנהג אשכנז המערבי לא נוהגים כן, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 29.