אל דימיולה

גיטריסט איטלקי-אמריקני

אל לורנס דימיולהאנגלית: Al Laurence Di Meola; נולד ב-22 ביולי 1954 בג'רזי סיטי ניו ג'רזי) הוא גיטריסט איטלקי-אמריקאי בסגנונות הג'אז הלטיני והפיוז'ן.

אל דימיולה
Al Di Meola
Al Di Meola 2006 1.jpg
לידה 22 ביולי 1954 (בן 67)
ג'רזי סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Albert Laurence Di Meola עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ג'רזי סיטי, ניו ג'רזי
תקופת הפעילות 1974–הווה (כ־47 שנים)
מקום לימודים מכללת ברקלי למוזיקה, Bergenfield High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, כותב שירים
מעסיק מכללת ברקלי למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, ג'אז פיוז'ן
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

 
דימיולה בהופעה עם פאקו דה לוסיה וג'ון מקלפלין

דימיולה נולד בברגנפילד ניו ג'רזי, למשפחה ממוצא איטלקי. כשהיה בן שמונה הוא קיבל השראה מאלביס פרסלי והתחיל לנגן בגיטרה. המורה שלו כיוון אותו לנגן סטנדרטים של ג'אז. דימיולה הצביע על גיטריסטי הג'אז ג'ורג' בנסון וקני בורל כמשפיעים עליו בנוסף לנגני הבלוגראס קלרנס ווייט ודוק ווטסון.

בשנת 1971 הוא החל ללמוד במכללת ברקלי למוזיקה אשר בבוסטון, מסצ'וסטס. בשנת 1974, בגיל תשע עשרה, הוא נשכר על ידי צ'יק קוריאה להחליף את ביל קונורס בלהקת הפיוז'ן החלוצית "Return To Forever" עם סטנלי קלארק ולני ווייט. הוא הקליט שלושה אלבומים עם הלהקה, ועזר לרביעייה להשיג את הצלחתה המסחרית הגדולה ביותר כאשר כל שלושת האלבומים היו בין 40 המובילים בטבלת בילבורד 200 בארצות הברית.

בשנת 1976 התפרקה "Return To Forever" ודימיולה החל להקליט אלבומי סולו שכללו מיזוג של ג'אז, פלמנקו ומוזיקה ים תיכונית. אלבומו "Elegant Gypsy" הגיע למעמד של אלבום זהב בארצות הברית. בשנת 1980 הקליט את אלבום ההופעה החיה האקוסטית "Friday Night in San Francisco" עם פאקו דה לוסיה וג'ון מקלפלין[1]. אלבום שזכה להכרה עולמית, נמכר ביותר משני מיליון עותקים ברחבי העולם, ונחשב לאחד מאלבומי הגיטרה האקוסטית המשפיעים בכל הזמנים[2].

בתחילת דרכו, כפי שעולה באלבום הסולו הראשון שלו Land of the Midnight Sun" 1976", היה דימיולה ידוע בשליטתו הטכנית ובקומפוזיציות המהירות והמורכבות שלו. אך גם באלבומיו המוקדמים החל לחקור תרבויות ים תיכוניות וז'אנרים אקוסטיים כמו פלמנקו. דוגמאות בולטות הן "סאנדנס ים תיכוני" ו"גברת רומא, אחות ברזיל "מתוך האלבום "Elegant Gypsy". אלבומיו המוקדמים היו בעלי השפעה בקרב גיטריסטי רוק וג'אז[3]. באלבום Scenario מ-1983 הוא בחן את הצד האלקטרוני של הג'אז בשיתוף פעולה עם הקלידן יאן האמר. החל מהשינוי הזה, הוא הרחיב את אופקיו עוד יותר עם האלבום האקוסטי Cielo e Terra, הוא החל לשלב סינתיסייזר גיטרות באלבומי אמצע שנות השמונים כמו Soaring Through a Dream. בשנות התשעים הקליט דימיולה אלבומים קרובים יותר למוזיקה עולמית ולסגנונות לטיניים מודרניים מאשר לג'אז. יוצא מן הכלל הבולט היה האלבום Kiss My Axe מ-1991, שהגיע למקום השני במצעד אלבומי הג'אז בארצות הברית.

דימיולה שיתף פעולה עם אמנים כדוגמת הבסיסט סטנלי קלארק, עזיזה מוסטפא זאדה, הכנר ז'אן-לוק פונטי ופול סיימון.

פרסים הוקורהעריכה

דימיולה זכה ארבע פעמים ברציפות בפרס גיטריסט הג'אז הטוב ביותר לאחר סקר שנערך במגזין "Guitar Player".

בשנת 2018 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה ממכללת ברקלי.

הופעות בישראלעריכה

מאז שנות ה-80 הופיע אל דימיולה בישראל מספר פעמיים.

בפברואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ ערך בישראל סיבוב הופעות יחד עם דויד ברוזה[4].

בנובמבר 2001, הופיע בישראל בפעם הרביעית במסגרת פסטיבל ג'אז תל אביב[5]. ב-2016 הגיע שוב להופיע בפסטיבל ג'אז תל אביב[6].

ב-2003 הגיע לסיבוב הופעות בישראל, שכלל שמונה הופעות[7]. ב-2007 הגיע לשבע הופעות בישראל[8].

דיסקוגרפיהעריכה

  • 1976 – Land of the Midnight Sun
  • 1977 – Elegant Gypsy
  • 1978 – Casino
  • 1980 – Splendido Hotel
  • 1982 – Electric Rendezvous
  • 1982 – Tour De Force – Live
  • 1983 – Scenario
  • 1985 – Cielo e Terra
  • 1985 – Soaring Through a Dream
  • 1987 – Tirami Su
  • 1990 – Al Di Meola Plays Piazzolla
  • 1991 – Kiss My Axe
  • 1991 – World Sinfonia
  • 1992 – The Best of Al Di Meola – The Manhattan Years
  • 1993 – World Sinfonia II – Heart of the Immigrants
  • 1994 – Orange and Blue
  • 1998 – The Infinite Desire
  • 1999 – Christmas: Winter Nights
  • 2000 – World Sinfonía III – The Grande Passion
  • 2002 – Flesh on Flesh
  • 2003 – Al Di Meola Revisited
  • 2006 – Vocal Rendezvous
  • 2006 – Al Di Meola and Andrea Parodi
  • 2006 – Consequence of Chaos
  • 2006 – Diabolic Inventions And Seduction For Solo Guitar
  • 2011 – Pursuit of Radical Rhapsody

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אל דימיולה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוסי כסיף, עליונות הגיטרה, חדשות, 18 בספטמבר 1986
  2. ^ Kolosky, Walter (2002). "John McLaughlin, Al DiMeola, Paco DeLucia: Friday Night in San Francisco (1981)". אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2012. 
  3. ^ אבי מורגנשטרן, קלאסיקה בזול, מעריב, 22 באוגוסט 1985
  4. ^ רותי ויטל, לא צריך להסביר למה באתי, מעריב, 4 בפברואר 1991
  5. ^ אל דימיולה החודש בישראל, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2001
  6. ^ בן שלופסטיבל ג'ז תל אביב: ההופעה של אל דימיולה היתה טובה יותר מקודמותיה, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
  7. ^ בן שלוהווירטואוז המוגבל, באתר הארץ, 8 ביולי 2003
  8. ^ בן שלואל דימיולה לשבע הופעות בישראל, באתר הארץ, 25 במרץ 2007
    בן שלווירטואוזיות עקרה, באתר הארץ, 1 באפריל 2007