אל דימיולה
אל לורנס דימיולה (באנגלית: Al Laurence Di Meola; נולד ב-22 ביולי 1954 בג'רזי סיטי ניו ג'רזי) הוא גיטריסט איטלקי-אמריקאי המנגן בסגנונות ג'אז לטיני ופיוז'ן.
 | |
| לידה |
22 ביולי 1954 (בן 70) ג'רזי סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Albert Laurence Di Meola |
| מוקד פעילות | ג'רזי סיטי, ניו ג'רזי |
| תקופת הפעילות | מ-1974 |
| מקום לימודים |
מכללת ברקלי למוזיקה, Bergenfield High School |
| עיסוק | מוזיקאי, כותב שירים |
| סוגה | ג'אז, ג'אז פיוז'ן |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה |
| חברת תקליטים |
קולומביה רקורדס |
| אתר רשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכה.jpg)
דימיולה גדל בברגנפילד ניו ג'רזי, למשפחה ממוצא איטלקי. כשהיה בן שמונה קיבל השראה מאלביס פרסלי והתחיל לנגן בגיטרה. המורה שלו כיוון אותו לנגן סטנדרטים של ג'אז. דימיולה סיפר כי הושפע מגיטריסטי הג'אז ג'ורג' בנסון וקני בורל ומנגני הבלוגראס קלרנס וייט ודוק ווטסון. את ההשפעה הלטינית ספג במועדוני סלסה שהלך אליהם בנעוריו.
בשנת 1971 הוא החל ללמוד במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון, מסצ'וסטס. בשנת 1974, כשהיה בן 19, שכר אותו צ'יק קוריאה להחליף את ביל קונורס בלהקת הפיוז'ן החלוצית "Return To Forever" עם סטנלי קלארק ולני וייט. הוא הקליט שלושה אלבומים עם הלהקה, ועזר לרביעייה להשיג את הצלחתה המסחרית הגדולה ביותר – כל שלושת האלבומים היו בין 40 המובילים בטבלת בילבורד 200 בארצות הברית.
בשנת 1976 התפרקה "Return To Forever" ודימיולה החל להקליט אלבומי סולו שכללו מיזוג של ג'אז, פלמנקו ומוזיקה ים תיכונית. אלבומו "Elegant Gypsy" הגיע למעמד של אלבום זהב בארצות הברית. בשנת 1980 הקליט את אלבום ההופעה החיה האקוסטית "Friday Night in San Francisco" עם פאקו דה לוסיה וג'ון מקלפלין[1]. אלבום שזכה להכרה עולמית, נמכר ביותר משני מיליון עותקים ברחבי העולם, ונחשב לאחד מאלבומי הגיטרה האקוסטית המשפיעים בכל הזמנים[2].
בתחילת דרכו, כפי שעולה באלבום הסולו הראשון שלו Land of the Midnight Sun" 1976", היה דימיולה ידוע בשליטתו הטכנית ובקומפוזיציות המהירות והמורכבות שלו. אך גם באלבומיו המוקדמים החל לחקור תרבויות ים תיכוניות וז'אנרים אקוסטיים כמו פלמנקו. דוגמאות בולטות הן "סאנדנס ים תיכוני" ו"גברת רומא, אחות ברזיל "מתוך האלבום "Elegant Gypsy". אלבומיו המוקדמים היו בעלי השפעה בקרב גיטריסטי רוק וג'אז[3]. באלבום Scenario מ-1983 הוא בחן את הצד האלקטרוני של הג'אז בשיתוף פעולה עם הקלידן יאן האמר. החל מהשינוי הזה, הוא הרחיב עוד את אופקיו באלבום האקוסטי Cielo e Terra, הוא החל לשלב סינתיסייזר גיטרות באלבומי אמצע שנות השמונים כמו Soaring Through a Dream. בשנות התשעים הקליט דימיולה אלבומים קרובים יותר למוזיקה עולמית ולסגנונות לטיניים מודרניים מאשר לג'אז. יוצא מן הכלל הבולט היה האלבום Kiss My Axe מ-1991, שהגיע למקום השני במצעד אלבומי הג'אז בארצות הברית.
דימיולה שיתף פעולה עם אמנים כמו הבסיסט סטנלי קלארק, עזיזה מוסטפא זאדה, הכנר ז'אן-לוק פונטי ופול סיימון.
בשנת 2023, אל דימיולה לקה בהתקף לב במהלך הופעה ברומניה. לאחר המקרה, הוא פרסם הצהרה המביעה תודה על התמיכה שקיבל והזכיר שהוא מתמודד עם מצב רפואי הדורש חופש מהופעות. דימיולה מתכנן לחדש את הופעותיו בשנת 2024 ומצפה ליצור מוזיקה שוב[4].
פרסים והוקרה
עריכהדימיולה זכה ארבע פעמים ברציפות בפרס גיטריסט הג'אז הטוב ביותר בסקר שערך המגזין "Guitar Player".
בשנת 2018 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה ממכללת ברקלי.
הופעות בישראל
עריכהמאז שנות ה-80 הופיע אל דימיולה בישראל כמה פעמים.
בפברואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ ערך בישראל סיבוב הופעות עם דויד ברוזה[5].
בנובמבר 2001, הופיע בישראל בפעם הרביעית במסגרת פסטיבל ג'אז תל אביב[6]. ב-2016 הגיע שוב להופיע בפסטיבל ג'אז תל אביב[7].
ב-2003 הגיע לסיבוב הופעות בישראל שכלל שמונה הופעות[8]. ב-2007 הגיע לשבע הופעות בישראל[9].
דיסקוגרפיה
עריכה- 1976 – Land of the Midnight Sun
- 1977 – Elegant Gypsy
- 1978 – Casino
- 1980 – Splendido Hotel
- 1982 – Electric Rendezvous
- 1982 – Tour De Force – Live
- 1983 – Scenario
- 1985 – Cielo e Terra
- 1985 – Soaring Through a Dream
- 1987 – Tirami Su
- 1990 – Al Di Meola Plays Piazzolla
- 1991 – Kiss My Axe
- 1991 – World Sinfonia
- 1992 – The Best of Al Di Meola – The Manhattan Years
- 1993 – World Sinfonia II – Heart of the Immigrants
- 1994 – Orange and Blue
- 1998 – The Infinite Desire
- 1999 – Christmas: Winter Nights
- 2000 – World Sinfonía III – The Grande Passion
- 2002 – Flesh on Flesh
- 2003 – Al Di Meola Revisited
- 2006 – Vocal Rendezvous
- 2006 – Al Di Meola and Andrea Parodi
- 2006 – Consequence of Chaos
- 2006 – Diabolic Inventions And Seduction For Solo Guitar
- 2011 – Pursuit of Radical Rhapsody
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אל דימיולה
אל דימיולה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אל דימיולה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אל דימיולה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
אל דימיולה, באתר ספוטיפיי
אל דימיולה, באתר AllMusic (באנגלית)
אל דימיולה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אל דימיולה, באתר Discogs (באנגלית)
אל דימיולה, באתר Songkick (באנגלית)- אל דימיולה, באתר DNCI
אל דימיולה, באתר בילבורד (באנגלית)- מרב יודילוביץ', על כנפי הדימיולה, באתר ynet, 23 באפריל 2009
- ארז שוייצר, עכבר העיר, אל דימיולה: יותר מווירטואוזיות לשמה, באתר הארץ, 27 באפריל 2009
- עומר שומרוני, חיבור אקוסטי, באתר גלובס, 29 באפריל 2012 - ריאיון עם אל דימיולה
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסי כסיף, עליונות הגיטרה, חדשות, 18 בספטמבר 1986
- ^ Kolosky, Walter (2002). "John McLaughlin, Al DiMeola, Paco DeLucia: Friday Night in San Francisco (1981)". אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. נבדק ב-8 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אבי מורגנשטרן, קלאסיקה בזול, מעריב, 22 באוגוסט 1985
- ^ Caroline Brew, Guitarist Al Di Meola Thanks Fans for ‘Outpouring of Love and Support’ After Suffering Heart Attack on Stage, Plans to Resume Tour in 2024, Variety, 2023-09-30 (באנגלית אמריקאית)
- ^ רותי ויטל, לא צריך להסביר למה באתי, מעריב, 4 בפברואר 1991
- ^ אל דימיולה החודש בישראל, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2001
- ^
בן שלו, פסטיבל ג'ז תל אביב: ההופעה של אל דימיולה היתה טובה יותר מקודמותיה, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
- ^ בן שלו, הווירטואוז המוגבל, באתר הארץ, 8 ביולי 2003
- ^ בן שלו, אל דימיולה לשבע הופעות בישראל, באתר הארץ, 25 במרץ 2007
בן שלו, וירטואוזיות עקרה, באתר הארץ, 1 באפריל 2007
