אמברוסי, פטריארך גאורגיה
אַמְבּרוֹסִי (בגאורגית: ამბროსი) או אמברוסיוס (7 בספטמבר 1861-29 במרץ 1927) היה הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ')[1] משנת 1921 ועד למותו בשנת 1927. אמברוסי ידוע בשל התנגדותו העזה לשלטון הסובייטי שהתבסס בגאורגיה זמן קצר לפני תחילת כהונתו כפטריארך. בקאנוניזציה, שערכה הכנסייה הגאורגית בשנת 1995, הוכרז אמברוסי כקדוש "אמברוסי המוודה".
.jpg) | |
| לידה |
7 בספטמבר 1861 מרטווילי, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1927 (בגיל 65) טביליסי, ברית המועצות |
| שם לידה |
ბესარიონ |
| מדינה |
גאורגיה |
| מקום קבורה |
קתדרלת סיוני |
| השכלה |
הסמינר הרוחני של טביליסי |
| תפקיד |
קתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
  | |
_%D0%B8_%D0%90%D0%BC%D0%B2%D1%80%D0%BE%D1%81%D0%B8%D0%B9_(%D0%A5%D0%B5%D0%BB%D0%B0%D0%B8%D0%B0).jpg)
,_%D0%B5%D0%BF%D0%B8%D1%81%D0%BA%D0%BE%D0%BF_%D0%90%D0%BD%D1%82%D0%BE%D0%BD%D0%B8%D0%B9_(%D0%93%D0%B8%D0%BE%D1%80%D0%B3%D0%B0%D0%B4%D0%B7%D0%B5),_%D0%BF%D1%80%D0%BE%D1%82%D0%BE%D0%B8%D0%B5%D1%80%D0%B5%D0%B9_%D0%9A%D0%B0%D0%BB%D0%BB%D0%B8%D1%81%D1%82%D1%80%D0%B0%D1%82_%D0%A6%D0%B8%D0%BD%D1%86%D0%B0%D0%B4%D0%B7%D0%B5.jpg)
חייו עריכה
אמברוסי נולד בעיירה מרטווילי (אנ') גאורגיה (אז חלק ממלכות המשנה של הקווקז של האימפריה הרוסית) בשם בסריון חֵלַאִיָה. בשנת 1885 הוא סיים את לימודיו בסמינר הרוחני של טביליסי והוסמך לכמורה באבחזיה, בה כיהן ככומר בסוחומי, אתוס החדשה (אנ') וליחני, וכמורה לשפה הגאורגית. תחת הפסבדונים „אמבר“ („ამბერი“) פרסם סדרת מאמרים שגינתה את מדיניות הרוסיפיקציה (אנ') של האימפריה הרוסית. הוא האשים את הפקידים הרוסיים המקומיים בליבוי רגשות אנטי-גאורגיים בקרב האבחזים. בשנת 1896 הוא נרשם לאקדמיה התאולוגית של קאזאן, וסיים אותה לאחר שהגיש את התזה "המאבק של הנצרות כנגד האסלאם בגאורגיה". בשנת 1901 הוא חזר לגאורגיה נושא בתואר כומר-נזיר מגולח ראש על פי כללי הנצרות[2], ומונה לתפקיד הארכימנדריט של מנזר צ'לישי (ჭელიში) ברצ'ה. בשנת 1904 הוא הועבר לסינוד הקדוש ביותר (אנ') בטביליסי ומונה לארכימנדריט (אנ') של מנזר ההשתנות (גאו').
תנועה אוטוקפלית עריכה
בעשור הראשון של המאה ה-20, במהלך הוויכוחים הסוערים לגבי מעמדה של הכנסייה הגאורגית הוא התגלה כאחד ממנהיגיה של התנועה האוטוקפלית הגאורגית, וקרא להחזרת מעמדה העצמאי של האוטוקפליה הגאורגית, שבוטלה על ידי רוסיה הקיסרית בשנת 1811. פעילותו התמקדה בעיקר בעיתונות ובשכנוע בוועדות הכנסייה. המאבק שהגיע לשיאו במהלך המהפכה הרוסית של 1905, התפתח לעיתים לעימותים אלימים. הבישופים הגאורגים ציינו, כי תחת האקסארכים[3] הרוסים שנשלחו מסנט פטרבורג כדי לנהל את ענייני הכנסייה הגאורגית, איבדה הכנסייה הגאורגית כ-140 מיליון רובל של רכוש ועזבונות; בתי ספר כנסייתיים נסגרו, השימוש בשפה הגאורגית לפולחן התפילות נאסר; עשרים משרות אפיסקופליים (אנ') לא אוישו והיו מיותמים ושבע מאות וארבעים קהילות נוצריות נותרו ללא רועה רוחני. הגאורגים הגישו ערעור שלא צלח. מעמד האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית נדחה. כינוס של הכמורה הגאורגית, שהתקיים בטביליסי בשנת 1905, פוזר על ידי המשטרה ומספר תומכי האוטוקפליה נעצרו. על אמברוסי נאסר לקיים פולחן דתי והוא הורחק למנזר טרויצק (רו') בריאזאן. המאבק הגיע לשיאו בשנת 1908, כאשר האקסארך[3] הרוסי של גאורגיה, הארכיבישוף ניקון (רו'), נרצח ב-28 במאי בביתו בטביליסי בידי מתנקש לא מזוהה, לכאורה על ידי לאומן גאורגי. איש לא נשפט או הורשע ברצח. אף על פי שלא הוכח קשר לתומכי האוטוקפליה הגאורגיים, הגיעה החקירה המשטרתית הראשונית למסקנה שהם אלה שעמדו מאחרי הרצח. השלטונות הרוסיים עשו שימוש בתוצאות החקירה הראשונית כעילה להרחקת הבישופים הגאורגיים מעמדותיהם. אמברוסי הושעה מהכנסייה וגורש לרוסיה. הוא זוכה בשנת 1910 אבל לא חזר לגאורגיה עד לאירועי 1917. אף על פי שהאוטוקפליה הגאורגית זכתה לאהדה עולמית, נמשך הוויכוח ללא הרף שנים רבות, עד שפריצת מלחמת העולם הסירה אותו מסדר היום הבינלאומי.
פתיחת מהפכת פברואר של 1917 באימפריה הרוסית והמהומה שבאה בעקבותיה, בכנסייה ובממלכה, נתנה לכנסייה הגאורגית את ההזדמנות להחזרת מעמד האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית. ב-12 במרץ 1917 הכריזה קבוצת אנשי כמורה גאורגית על האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית ובחרה את הבישוף קיריון לקתוליקוס-פטריארך (אנ'). הסינוד הקדוש ביותר (אנ') של הכנסייה הרוסית סירב להכיר במהלך והתוצאה הייתה הפסקת השיתוף בין הכנסיות. תוך זמן קצר קודש אמברוסי כמיטרופוליט של צ'קונדידי (גאו') ועבר לאבחזיה.
קתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה [1] עריכה
פלישת הצבא האדום לגאורגיה בפברואר-מרץ 1921, הביאה לקיצה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה[4]. זמן קצר לאחר מכן נפטר הקתוליקוס-פטריארך לאונידה מכולרה, וב-14 באוקטובר 1921 נבחר אמברוסי ליורשו.
תחת המשטר הבולשביקי החדש נשלל מעמדה המשפטי של הכנסייה הגאורגית, וכנסיות ומנזרים החלו להסגר. ב-7 בפברואר 1922 שלח אמברוסי תזכיר לוועידת ג'נובה, שבו תיאר את תנאי החיים בגאורגיה מאז פלישת הצבא האדום, מחה בשם העם הגאורגי שנושל מזכויותיו, ומחה כנגד הכיבוש הסובייטי. הוא דרש את התערבותה של האנושות התרבותית כנגד מעשי הזוועה של המשטר הבולשביקי. בשנת 1923 נעצר אמברוסי על ידי ועדה מיוחדת של הבולשביקים של הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, יחד עם כל חברי מועצת הפטריארכיה הגאורגית, והושלכו לכלא. במרץ 1924 ערכו להם השלטונות הסובייטיים משפט פומבי (אנ') משפיל. מלבד שליחת פנייה לוועידת ג'נובה, הואשם אמברוסי גם בהסתרת האוצרות ההיסטוריים של הכנסייה הגאורגית כדי למנוע את העברתם לידי המדינה הסובייטית. כל אנשי הדת שנעצרו יחד עם הפטריארך גילו סולידריות לאמברוסי, שנטל לע עצמו את מלוא האחריות למעשיו והצהיר כי היה נאמן להתחייבויותיו כלפי הכנסייה הגאורגית ולמסורתה. בדברי הסיכום שלו ציין כי: "נשמתי שייכת לאלוהים, לבי למולדתי, אתם התליינים שלי, עשו כרצונכם בגופי". אמברוסי היה צפוי להישפט למוות, אולם השלטונות הקומוניסטים לא העזו להוציאו להורג ודנו אותו לשמונה שנות מאסר, ורכושו הוחרם.
זמן קצר לאחר מכן פרץ בכמה מחוזות בגאורגיה מרד כנגד ברית המועצות שנמשך שלושה שבועות. כ-3,000 איש נהרגו בקרבות, מעל ל-12,000 איש הוצאו להורג ו-20,000 איש הוגלו לסיביר. כמה אנשי דת הודחו. הארכיבישוף נאזארי (גאו') מכותאיסי היה בין אלה שנורו ללא משפט.
היקף הטרור האדום (אנ') בגאורגיה והזעקה הציבורית שקמה בעקבותיו אילצו את הסובייטים למתן את הלחץ על החברה הגאורגית בשנים שבאו לאחר מכן. בתחילת מרץ 1925 ביקר בגאורגיה ראש הוועד המרכזי הפועל של קונגרס הסובייט של הפדרציה הסובייטית הרוסית, מיכאיל קלינין[5] וקרא לחנינה של משתתפי ההתקוממות באוגוסט 1924, ולהשעיית הרדיפות הדתיות. בשנת 1926 שוחרר אמברוסי מהכלא יחד עם מספר אנשי דת נוספים. הוא לא האריך ימים רבים יותר ונפטר בטביליסי ב-29 במרץ 1927.
אמברוסי ידוע גם כהיסטוריון פורה של הכנסייה וחוקר מקורות ראשוניים של הרשומות הגאורגיות. הוא חיבר מספר מאמרים שפורסמו בעיתונות הרוסית והגאורגית, וגילה גרסה לא מוכרת לאותם ימים של כרוניקה גאורגית מימי הביניים, מוֹכּצֶבאי כּרתליסאי (אנ') שנקרא גם קודקס צ'לישי.
הנצחה עריכה
בשנת 1995 הכריז הסינוד הקדוש של הכנסייה הגאורגית[6] על קאנוניזציה של אמברוסי כארכי-כומר (მღვდელმთავარი) (אנ') אמברוסי המוודה, וקבעה את ה-16 במרץ כיום זיכרון. בשנת 2013, הוענק לו לאחר מותו בעיטור הגיבור הלאומי של גאורגיה (אנ').
קישורים חיצוניים עריכה
- אמברוסי, פטריארך גאורגיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ') הוא תוארם של ראשי הכנסייה הגאורגית מאז שנת 1010.
- ^ כומר-נזיר (אנ') מגולח ראש על פי כללי הנצרות בכנסייה המזרחית הוא כומר שקיבל על עצמו את המצווה הנזירית של גילוח השיער (tonsūra), סימן של מסירות או ענווה דתיות.
- ^ 1 2 אקסארך (אנ') - בישוף העומד בראש אפארכיה מיסיונרית בשם אקסארכיה (אנ').
- ^ הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה התקיימה בין השנים 1918-1921.
- ^ לימים כראש המדינה הסובייטית השלישי (1946-1919).
- ^ הסינוד הקדוש (אנ') של הכנסייה הגאורגית הוא הגוף הבכיר של הכנסייה המורכב ממספר בישופים שבוחרת בין היתר את הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה.
| הקודם: לאונידה |
הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה |
הבא: כריסטפורה השלישי |