אמוראי ארץ ישראל
אמוראי ארץ ישראל הם חכמי ישראל האמוראים שפעלו בארץ ישראל בתקופת התלמוד, לאחר תקופת התנאים.
תולדות
עריכהבתקופת האמוראים היו בארץ ישראל שלושה מרכזים תורניים חשובים:
- טבריה - עיקר בית ועד חכמים. רבי יוחנן קבע בטבריה את בית מדרשו, ובעקבותיו ישבו בה רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו. בטבריה היו גם אנשי מסורה שנקראו ספריא (ובלשון יחיד ספרא).
- ציפורי - בציפורי היו ראשוני האמוראים, תלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ובהם רבי יהודה נשיאה, ורבותיו של רבי יוחנן: רבי ינאי ורבי חנינא בר חמא. בדורות הבאים ישבו בה אמוראים, כגון רבי הונא רובה, תלמיד של רבי יוחנן, ורבי אבדימא דציפורין.
- קיסריה - ישבו בה גדולי אמוראים, בהם רבי הושעיה רבה, רבו של רבי יוחנן[1]. רבי אבהו קבע שם את ישיבתו והתקין שם תקנות. בתלמוד הירושלמי חכמי קיסריה, מדור רביעי עד שישי, נקראים רבנן דקיסרין.
תורתם של אמוראי ארץ-ישראל היא מעין המשך של תורת התנאים, ומסתמכת במידה רבה על התוספתא. פעמים רבות נוסח המשנה שהיה מצוי בידי אמוראי ארץ ישראל שונה מזה שהיה מצוי אצל אמוראי בבל, כך גם פירושיה. להבדיל מאמוראי בבל, אמוראי ארץ ישראל עסקו גם בסדר זרעים בהיותו עוסק במצוות התלויות בארץ. אמוראי בבל ואמוראי ארץ ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי שליחים.
תורתם של אמוראי ארץ ישראל כונסה בתלמוד הירושלמי (וכן במדרשי האגדה: בראשית רבה, ויקרא רבה ואיכה רבה). חיבורו של התלמוד הירושלמי מיוחס במקורות לרבי יוחנן[2]. במחקר התלמודי מקובל שרוב הירושלמי כולל את תורת המרכז הגלילי; והירושלמי על מסכת נזיקין (השונה משאר הירושלמי בלשונו): לדעת שאול ליברמן, הוא תלמודה של קיסריה, ולדעת יעקב נחום אפשטיין ומשה עסיס, הוא בכל זאת נערך בטבריה. החוקרים מסכימים, שלהבדיל מהתלמוד הבבלי שנערך על ידי רב אשי ורבינא, התלמוד הירושלמי בכללותו מעולם לא נערך באופן כולל. אמוראי ארץ ישראל דיברו בלשון עברית ובלשון סורסית, ובלשונם מילים רבות השאולות מלשונות יוונית ורומית. דיוניהם ההלכתיים מתאפיינים בלשון קצרה, בשמועות מדויקות, ובלימוד ישר הצמוד לסדר המשנה והתוספתא. ההגדות שבתלמוד הירושלמי הן לרוב סיפורי מעשה העוסקים במעשי חכמי ארץ ישראל התנאים והאמוראים.
סדר הדורות
עריכהתקופת האמוראים בארץ ישראל נחלקת לשישה דורות. להלן כל דור וחכמיו העיקריים.
- הדור הראשון (עד שנת 250):
- רבי חייא
- בר קפרא
- רבי יהודה נשיאה
- רבי ינאי בעכברא
- רבי הושעיה רבה בציפורי וקיסריה
- חזקיה
- רבי אפס בדרום
- רבי יהושע בן לוי (ריב"ל) בלוד
- רבי חנינה (לפעמים חנינא)
- רבי יונתן
- הדור השני (עד שנת 280 לערך):
- רבי יוחנן בר נפחא, ראש ישיבת טבריה
- ריש לקיש (ר' שמעון בן לקיש)
- רבי אלעזר בן פדת
- רבי שמואל בר נחמן
- רבי לוי
- הדור השלישי (עד שנת 310 לערך):
- רבי אמי, ראש ישיבת טבריה
- רבי אסי
- רבי אבהו
- רבה בר בר חנא
- עולא
- רבי זירא
- רבי אילא
- רבי חייא בר אבא
- רבי סימון
- רבי יצחק עטושיא
- רבי אבדימי דמן חיפה
- רבי מיישא
- הדור הרביעי (עד שנת 340 לערך):
- הדור החמישי (עד שנת 380 לערך):
- רבי תנחומא
- רבי ברכיה
- רבי מנא בנו של רבי יונה
- רבי אלעזר ברבי יוסי (בנו של רבי יוסי בר זבידא)
- רבי יוסי ברבי בון אחרון חותמי התלמוד הירושלמי.
- הדור השישי
- רבי חייא בר אדא
- רבי שמואל בי ר' יוסי ברבי בון
- רבי נחמן
ראו גם
עריכה
|
ספר: אמוראים |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
לקריאה נוספת
עריכה- זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברעסלויא תר"ל.
- חנוך אלבק, מבוא לשני התלמודים, פרק שישי: האמוראים בארץ ישראל ובבבל, דביר, תל-אביב תשכ"ט.
- אהרן היימאן, ספר תולדות תנאים ואמוראים, מכון "פרי הארץ", 1987 (דפוס צילום של המהדורה המקורית משנת תר"ע)
- צבי דור, תורת ארץ ישראל בבבל, דביר, תל-אביב תשל"ב (1971).
- צבי דור, לצורתם המקורית של מאמרי אמוראי ארץ-ישראל הראשונים, תרביץ, תמוז תשי"ז, ע' 369-357.
- מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, הוצאת יבנה, 2006.
- שמואל קליין, ארץ הגליל, ע' 132-85, מוסד הרב קוק: ירושלים תשכ"ז.
קישורים חיצוניים
עריכה
ספרים מקוונים
עריכה- בנימין זאב בכר, אגדת אמוראי ארץ ישראל, תרגם א. ז. רבינוביץ, הוצאת דביר, תרפ"ה:
מאמרים
עריכה- אהרון אופנהיימר, בתי מדרש בארץ ישראל בראשית תקופת האמוראים, קתדרה 8, יולי 1977
- יהושע שוורץ, עלייה מבבל בתקופת האמוראים, קתדרה 21, אוקטובר 1981
- מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):