אמטרק

אמטרק (באנגלית: Amtrak, הלחם בסיסים של American ו-Track, מסילה) הוא כינויו השגור של תאגיד רכבות הנוסעים הלאומי (National Railroad Passenger Corporation) תאגיד אמריקני בבעלות ממשלתית, שמפעיל את רכבות הנוסעים הבין-עירוניות בארצות הברית.

תאגיד רכבות הנוסעים הלאומי
(אמטרק)
National Railroad Passenger Corporation
(Amtrak)

נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1 במאי 1971 – הווה (53 שנים)
חברת אם	הממשלה הפדרלית של ארצות הברית
חברות בנות	Washington Terminal Company Chicago Union Station Company
מיקום המטה	תחנת יוניון (וושינגטון)
שליטה בחברה	הממשלה הפדרלית של ארצות הברית
ענפי תעשייה	תחבורה מסילתית
הכנסות	3,240,558,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2016)
רווח תפעולי	−1,020,710,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2016)
רווח	−1,080,489,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2016)
עובדים	20,000
נתוני חברת תעופה
יאט"א 2V ICAO אות קריאה
amtrak.com

הממשל הפדרלי של ארצות הברית מחזיק בכל מניות הבכורה בתאגיד. נשיא ארצות הברית ממנה את חברי הדירקטוריון, בכפוף לאישור הסנאט.

החברה מעסיקה כ-20,000 עובדים ומשרתת כ-500 יעדים ב-46 ממדינות ארצות הברית וכן בפרובינציות אונטריו, קוויבק וקולומביה הבריטית בקנדה.

רקע

קו הרכבת קליפורניה זפר של אמטרק ביוטה

רכבות, שהופעלו על ידי מספר רב של מפעילים פרטיים, שימשו כאמצעי התחבורה הבין-עירוני העיקרי בארצות הברית מאמצע המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20. משנות העשרים ואילך התקשו הרכבות לעמוד בתחרות גוברת מצד המכוניות הפרטיות, חברות האוטובוסים, ובהמשך גם חברות התעופה שהפעילו טיסות פנים. מגמת השחיקה ביכולת התחרות של הרכבות נמשכה לאורך שנים רבות, מלבד תקופה קצרה של תחייה במהלך מלחמת העולם השנייה, והואצה לאחר שנות הארבעים. היקף השירות שהציעו רכבות הנוסעים הלך ופחת, קווים רבים בוטלו לאחר שגרמו להפסדים שנים רבות, וגם איכות השירות הלכה והידרדרה – מה שיצר מעגל קסמים שהרחיק את המשתמשים מהרכבת. בסוף שנות השישים נראה היה שקצו של שירות רכבות הנוסעים (ויחד עמו, של תעשיות נלוות) קרוב, לאחר שכמה מפעילות קווים גדולות התקרבו או הגיעו לפשיטת רגל. הממשל האמריקני החליט להתערב בנעשה, לאחר לחץ ציבורי. מצדדי ההתערבות הממשלתית בענף טענו שקיומו של מערך רכבות נוסעים בין-עירוניות הוא אינטרס לאומי ושתשתיות הכבישים והתובלה האווירית לא יספיקו לבדן כדי לענות על צרכיה העתידיים של האומה.

הקמת אמטרק

חוק שירות רכבות הנוסעים, שהקונגרס חוקק ב-1970 וזכה במפתיע לאישור הנשיא ריצ'רד ניקסון, כונן את תאגיד רכבות הנוסעים הלאומי, הוא אמטרק, כיצור-כלאיים פרטי-ממשלתי: חברה פרטית, הנמצאת בבעלות ממשלת ארצות הברית וזוכה לסבסוד מקופת המדינה. מתכונת זו נותרה על כנה לאורך השנים. החוק קבע את ה-1 במאי 1971 כמועד תחילת הפעלתם של קווי נוסעים בידי התאגיד, ואת התנאים שבהם ירכוש התאגיד את קווי הנוסעים הקיימים מידי מפעילים פרטיים (הותר לחברות פרטיות להמשיך ולהפעיל קווי נוסעים גם לאחר הפעלת התאגיד).

רבים מהמעורבים בהקמת אמטרק צפו שההסדר יהיה זמני בלבד: אנשי הימין הכלכלי הניחו שהתאגיד פשוט ייסגר לאחר מספר שנים, כאשר תתפוגג התמיכה ברכבות הנוסעים בדעת הקהל והממשלה תחדל מלסבסד את השירות, ואילו תומכי התאגיד חזו שיעלה בידו לעבור לרווחיות אחרי שנים מעטות והוא לא יזדקק לסיוע ממשלתי. שתי התחזיות טעו, ובשנת 2014 השלימה אמטראק 43 שנות הפסדים רצופות, על אף סבסוד ממשלתי בן מעל למיליארד דולרים מדי שנה מאז הקמתו.

קווים

מערכת המסילות של אמטרק

שם הקו	שם הקו באנגלית	מסלול
אסלה	Acela	בוסטון – וושינגטון
אדירונדק	Adirondack	מונטריאול – ניו יורק
אמטרק קסקיידס	Amtrak Cascades	ונקובר, קנדה – יוג'ין
אוטו טריין	Auto Train	לורטון (וירג'יניה) – סנפורד (פלורידה)
בלו ווטר	Blue Water	שיקגו – פורט הרון (מישיגן)
קליפורניה זפר	California Zephyr	שיקגו – אמריוויל (קליפורניה)
קפיטול קורידור	Capitol Corridor	אבורן (קליפורניה) – סן חוזה
קפיטול לימיטד	Capitol Limited	שיקגו – וושינגטון
קרדינל	Cardinal	שיקגו – ניו יורק
קרל סנדבורג	Carl Sandburg	שיקגו – קווינסי (אילינוי)
קרוליניאן	Carolinian	ניו יורק – שארלוט
סיטי של ניו אורלינס	City of New Orleans	שיקגו – ניו אורלינס
קוסט סטארלייט	Coast Starlight	סיאטל – לוס אנג'לס
קרסנט	Crescent	ניו יורק – ניו אורלינס
דאונאיסטר	Downeaster	ברונסוויק (מיין) – בוסטון
אמפייר בילדר	Empire Builder	שיקגו – פורטלנד
אמפייר סרויס	Empire Series	ניו יורק – ניאגרה פולס (ניו יורק)
אית'ן אלן אקפרס	Ethan Allen Express	ניו יורק – רוטלנד (ורמונט)
הרטלנד פלייר	Heartland Flyer	אוקלהומה סיטי – פורט וורת'
הייאוואת'ה סרויס	Hiawatha Series	שיקגו – מילווקי
הוזיאר סטייט	Hoosier State	שיקגו – אינדיאנפוליס
איליני	Illini	שיקגו – קרבונדייל (אילינוי)
אילינוי זפיר	Illinois Zephyr	שיקגו – קווינסי (אילינוי)
קיסטון סרויס	Keystone Service	ניו יורק – האריסברג
לייק שור לימיטד	Lake Shore Limited	ניו יורק – שיקגו
לינקון סרויס	Lincoln Service	שיקגו – סנט לואיס
מייפל ליף	Maple Leaf	ניו יורק – טורונטו
מיזורי ריבר רנאר	Missouri River Runner	סנט לואיס – קנזס סיטי
נורת'איסט ריג'ונל	Northeast Regional	בוסטון – רואנוק
פסיפיק סורפליינר	Pacific Surfliner	סן לואיס אוביספו – סן דייגו
פלמטו	Palmetto	ניו יורק – סוואנה
פנסילווניאן	Pennsylvanian	ניו יורק – פיטסבורג
פייר מרקט	Pere Marquette	שיקגו – גרנד ראפידס
פידמונט	Piedmont	ראלי – שארלוט
סאלוקי	Saluki	שיקגו – קרבונדייל (אילינוי)
סן חואקינז	San Joaquins	אוקלנד / סקרמנטו – בייקרספילד
שאטל	Shuttle	ספרינגפילד – ניו הייבן
סילבר מיטיור	Silver Meteor	ניו יורק – מיאמי
סילבר סטאר	Silver Star	ניו יורק – מיאמי
סאות'ווסט צ'יף	Southwest Chief	שיקגו – לוס אנג'לס
סאנסט לימיטד	Sunset Limited	ניו אורלינס – לוס אנג'לס
טקסס איגל	Texas Eagle	שיקגו – סן אנטוניו
ורמונטר	Vermonter	סנט אלבנס (ורמונט) – וושינגטון
וולורין	Wolverine	שיקגו – פונטיאק (מישיגן)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמטרק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אמטרק (באנגלית)

• אמטרק, ברשת החברתית פייסבוק
• אמטרק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אמטרק, ברשת החברתית אינסטגרם
• אמטרק, ברשת החברתית LinkedIn
• אמטרק, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אמטרק, באתר פינטרסט
• אמטרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Amtrak Historical Society
• Amtrak's Office of Inspector General
• ריאיון עם נשיא החברה, אלכס קומנט, וול סטריט ג'ורנל, 8 באוגוסט 2008
• סוכנויות הידיעות, גם האמריקנים רוצים רק רכבת, באתר nrg‏, 11 באוגוסט 2008