אמיליו סגרה
אמיליו ג'ינו סֶגְרֶה (באיטלקית: Emilio Gino Segrè, 1 בפברואר 1905 - 22 באפריל 1989) היה פיזיקאי יהודי איטלקי-אמריקאי. חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1959, יחד עם אוון צ'מברלין, על גילוי האנטיפרוטון.
 | |
| לידה |
1 בפברואר 1905 טיבולי, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 1989 (בגיל 84) לה פאייט, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פיזיקה |
| מקום מגורים | איטליה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
ספיינצה – אוניברסיטת רומא |
| מנחה לדוקטורט |
אנריקו פרמי |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Henry Stapp |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Elfriede Spiro |
| צאצאים | Claudio Segrè, Amelia Segrè, Fausta Segrè, |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי האנטיפרוטון | |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים עריכה
סגרה נולד בטיבולי, איטליה והחל ללמוד הנדסה באוניברסיטת רומא. בשנת 1927 עבר ללמוד פיזיקה, תחת הדרכתו של אנריקו פרמי והשלים דוקטורט בשנת 1928. לאחר שרות צבאי קצר עבד בהמבורג עם אוטו שטרן ובאמסטרדם עם פיטר זימן. בשנת 1932 מונה לפרופסור זוטר באוניברסיטת רומא, ועבד עם פרמי בקבוצה שכונתה "הבחורים מוויה פניספרנה". בשנת 1936 עבר לתפקיד מנהל מעבדת הפיזיקה באוניברסיטת פלרמו, אותו החזיק עד לשנת 1938.
לאחר סיור במתקני המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, קיבל מהם כמות מסוימת של מוליבדן רדיואקטיבי, והוכיח כי חלק מן הרדיואקטיבית נוצרה בגלל היסוד שטרם היה ידוע, שכונה טכנציום, והיה לראשון שייצר יסוד כלשהו באופן מלאכותי.
במהלך ביקורו בארצות הברית בשנת 1938, נחקקו חוקים אנטישמיים באיטליה וכיהודי, מצא עצמו סגרה במעמד של פליט וללא אפשרות לחזור לתפקיד באקדמיה האיטלקית. הוא קיבל הצעה לעבוד כעוזר מחקר במתקני המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, ירידה ניכרת במעמדו, ובמקביל לימד פיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. במהלך עבודה זו היה לו חלק בגילוי היסוד אסטטין והאיזוטופ פלוטוניום-239 (שמאוחר יותר שימש לבניית פצצת האטום "איש שמן" שהוטלה על העיר נגסאקי).
בשנים 1943–1946 עבד במעבדה הלאומית לוס אלמוס כראש צוות מחקר עבור פרויקט מנהטן וב-1944 קיבל לבסוף אזרחות אמריקנית. לאחר סיום הפרויקט שב לברקלי ושם היה מרצה לפיזיקה עד פרישתו ב-1972. בשנת 1974 שב לאוניברסיטת רומא כפרופסור לפיזיקה גרעינית.
עם השנים החל סגרה לעסוק גם בהיסטוריה של הפיזיקה. הוא כתב ביוגרפיה של אנריקו פרמי, שיצאה לאור ב-1970 בשם "אנריקו פרמי, "פיזיקאי". ב-1976 פרסם, באיטלקית, ספר הסוקר את חייהם ותגליותיהם של גדולי הפיזיקאים בני זמנו. גרסה אנגלית בשם From X Rays to Quarks, "מקרני רנטגן ועד קווארקים" (תורגם לעברית). הצלחתו של הספר עוררה את סגרה לכתוב ספר נוסף על תולדות הפיזיקה מראשיתה, From Falling Bodies to Radio Waves, "מגופים נופלים ועד גלי רדיו", שיצא ב-1984.
אמיליו סגרה היה גם צלם שתיעד במצלמתו אישים ואירועים בהיסטוריה של הפיזיקה המודרנית. ארכיון הצילומים של ההיסטוריה של הפיזיקה במכון האמריקני לפיזיקה נקרא על-שמו, לכבודו.
סגרה נישא לאשתו הראשונה אלפרידה ב-1936. נישואיהם נמשכו עד מותה ב-1970, והיו להם שלושה ילדים. ב-1972 נישא בשנית. נפטר בגיל 84 מהתקף לב.
לקריאה נוספת עריכה
- אמיליו סגרה, מקרני רנטגן ועד קווארקים - פיזיקאים מודרניים ותגליותיהם, תרגום עמנואל לוטם, הוצאת כתר, 1986
קישורים חיצוניים עריכה
- אמיליו סגרה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אמיליו סגרה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- יובל נאמן, לזכרו של אמיליו סגרה, אתר סנונית
- דף לזכרו של סגרה באתר אוניברסיטת קליפורניה (באנגלית)
- אמיליו סגרה, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- אמיליו סגרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אמיליו סגרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)