אמיליו סרני

סופר איטלקי

אמיליו סרניאיטלקית: Emilio Sereni;‏ 13 באוגוסט 190720 במרץ 1977) היה אינטלקטואל יהודי-איטלקי, מפקד פרטיזנים באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה ובכיר במפלגה הקומוניסטית האיטלקית.

אמיליו סרני
Emilio Sereni
Emilio Sereni.jpg
לידה 13 באוגוסט 1907
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1977 (בגיל 69)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Emilio Sereni עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קמפו ורנו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 במרץ 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר בית הנבחרים של הרפובליקה האיטלקית (24 במאי 196824 במאי 1972)
  • Italian minister of Post-war Assistance (13 ביולי 19462 בפברואר 1947)
  • Italian Minister of Public Works (2 בפברואר 19471 ביוני 1947)
  • member of the Constituent Assembly of Italy
  • חבר הסנאט האיטלקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Xenia Silberberg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אמיליו סרני נולד ברומא למשפחה של אינטלקטואלים אנטי-פשיסטיים ממוצא יהודי. הוא בנם של סמואלה סרני, רופא אישי למלך איטליה, ואלפונסה פונטקורבו. אחיו אנצו סרני היה ציוני-סוציאליסט, מייסד קיבוץ גבעת-ברנר ותומך בדו-קיום יהודי-ערבי, שצנח באיטליה והוצא להורג במחנה הריכוז דכאו. סבו מצד אמו, פלגרינו פונטקורבו (1841–1916), היה תעשיין טקסטיל ואב ל-10 ילדים, מה שהפך את אמיליו לבן דודו של הפילוסוף אוג'ניו קולורני.

בתיכון למד ברומא ובשנת 1926 הצטרף למפלגה הקומוניסטית האיטלקית. בשנת 1927 סיים לימודי אגרונומיה בפורטיצ'י וזמן קצר לאחר מכן החל בפעילות גיוס פוליטית באזור נאפולי. באותה שנה גם התחתן עם מרינה (קסניה) זילברברג, ילידת רוסיה, בת למהפכן יהודי רוסי שנידון למות, והוצא להורג על ידי השלטון הצארי לאחר מהפכת 1905[1]. בשנת 1930 נסע לפריז ושם בא במגע עם פלמירו טוליאטי, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית האיטלקית שהיה אז בגלות משום שהמשטר הפשיסטי אסר על כל המפלגות לפעול. הוא חזר לאיטליה בספטמבר אותה שנה, נעצר ונידון על ידי בית הדין המיוחד לביטחון המדינה כקומוניסט. תחילה נידון ל-20 שנות מאסר, שבהמשך צומצמו ל־15 שנות מאסר.

נהנה מחנינה בשנת 1935, היגר באופן בלתי חוקי לפריז עם אשתו קסניה זילברברג ובתו לאה סרני. הוא התגורר בבירת צרפת, והיה לעורך הראשי של שני עיתוני שמאל איטלקיים: "סטטו אופריו" ו"לה ווה דגי איטליאני". הוא נתפס שוב על ידי המשטר הפשיסטי האיטלקי בשנת 1943, ונידון ל-18 שנות מאסר בגין פעילות חתרנית, אך הוא הצליח להימלט כעבור שנה והתיישב במילאנו שם המפלגה הקומוניסטית המחתרתית ביקשה ממנו להוביל את משרד ההסברה.

לאחר שמילא תפקיד חשוב בהתנגדות האיטלקית כנציג, עם לואיג'י לונגו, של המפלגה הקומוניסטית בוועדת השחרור הלאומית של מילאנו וכמרכיב בוועדת המרד שהוקמה באפריל 1945, בשנת 1946 הצטרף לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (שהפכה שוב לחוקית).

סרני היה פוליגלוט, ויכול היה להתבטא ולכתוב ב-12 שפות: איטלקית, צרפתית, גרמנית, אנגלית, רוסית, יוונית, לטינית, עברית, יפנית ובכמה שפות עתיקות שנכתבו בכתב יתדות (אכדית, שומרית וחיטית). כתב במהלך השנים כעשרים ספרים.

אף שהיה אחד החברים החשובים ביותר במפלגה הקומוניסטית האיטלקית, הוא התנגד בתוקף לברית המועצות ולטוטליטריותה, במיוחד בעקבות אירועי המרד ההונגרי בשנת 1956. בין היתר ערך את ביטאון המפלגה.

שימש פעמיים כשר בממשלת איטליה[2][3]. נבחר לסנטור בשנת 1948[4].

היה פעיל וחבר במועצת השלום העולמית וארגן ועידת שלום ברומא, בשנת 1951, בהשתתפות נציגים מישראל ומדינות ערב[5][6].

סיפורו הפוליטי והמשפחתי מסופר ברומן ההיסטורי "משחק הממלכות", שנכתב על ידי בתו קלרה סרני ופורסם בשנת 1993[7].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמיליו סרני בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה