אמילי מואטי

חברת כנסת ואשת תקשורת ישראלית

אמילי חיה מואטי (נולדה ב-27 ביוני 1980) היא פוליטיקאית ישראלית, חברת כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה. בנוסף, כיהנה בעברה גם בתפקיד סגנית יו"ר הכנסת, וכראש משלחת הכנסת למועצת אירופה.

אמילי מואטי
לידה 27 ביוני 1980 (בת 44)
נתניה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פובליציסטית, פוליטיקאית ופעילה חברתית
מפלגה
סיעה מפלגת העבודה הישראלית
בן זוג צ'ארלי זריהן (2006–2008)
דניאל שק (2009–הווה)
https://www.emiliemoatti.co.il/
חברת הכנסת
6 באפריל 202115 בנובמבר 2022
(שנה)
כנסות ה-24
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כלת פרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2018.

ביוגרפיה

עריכה

מואטי נולדה וגדלה בשכונת נאות שקד (אזורים) שבנתניה, הבכורה מבין שישה אחים, בת לאליהו, עולה מתוניס, ולמונה, ילידת ישראל ממוצא תוניסאי. היא גדלה בבית דתי, למדה בבית הספר הממלכתי-דתי רמב"ם שבעיר הולדתה, והחלה את לימודיה התיכוניים בכפר הנוער הדסה נעורים. בסוף כיתה י' נשרה בטרם עת מהתיכון, והחלה לעבוד.

לא שירתה בצה"ל, כשמייד לאחר הצו הראשון אחיה חלה בסרטן מסוג לוקמיה חריפה והיא עבדה לפרנסת המשפחה, שבאותם ימים שרדה מתרומות של מוטי זיסר וארגוני צדקה.[דרוש מקור]

למואטי תואר ראשון במדעי החברה והרוח מטעם האוניברסיטה הפתוחה.

קריירה

עריכה

בשנת 2003 עברה זמנית לפריז לצורך לימודים, שם עבדה בפסטיבל הקולנוע הישראלי והייתה חברה במספר פורומים שעסקו בתרבות יהודית והסברה ישראלית. בשלהי 2004 ריכזה את אירועי הזיכרון ליצחק רבין מטעם עמותת אמנות לעם, שפעלה ביישובי הפריפריה בישראל, ולאחר מכן שבה לפריז.

בשנת 2010 פתחה משרד יחסי ציבור בשם "המטבחון תקשורת" שעבד, בין היתר, עם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, עמותת סלעית לנשים במעגל הזנות, עמותת כ"ן, מכון הערבה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ישראל יוזמת, ושגרירות צרפת בישראל[1].

מואטי ניהלה את תחום הדיגיטל במפלגת "התנועה" גם לאחר כניסתה של יושבת ראש המפלגה, לבני, למשרד המשפטים. שימשה כיועצת התקשורת של ראובן ריבלין במסגרת המהלך שלו לבחירתו לנשיאות ב-2014[2].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015, שימשה יועצת תקשורת במטה הבחירות לדוברי עברית של הרשימה המשותפת והייתה יועצת תקשורת למפלגת בל"ד. במרץ 2015, במהלך כנס ברמת גן, הותקפו מואטי וחברת הכנסת מטעם מפלגת בל"ד, חנין זועבי בידי פעילי ימין קיצוני ומואטי נזקקה לטיפול רפואי[3][4]. והתוקף נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס[5].

מואטי הייתה פרשנית פוליטית בתוכניות שונות, בהן יומן הערוץ הראשון ו"המטה" בערוץ 10, ופאנליסטית קבועה בתוכנית האקטואליה "שיחת היום" ברשת 13, בהגשת לוסי אהריש.

לקראת סוף 2016 הגישה שלושה חודשים את תוכנית הרדיו "שניים בשתיים" ברשת ב' לצד יהושע מור יוסף[6]. בסוף אותה השנה הגישה ברשת ב' פינה בשם "השבוע שלי"[7]. מואטי כתבה טור קבוע בעיתון "הארץ"[8], והייתה בעלת טור בירחון "ליברל"[9]. ב-3 במרץ 2017 הצטרפה למטה הפריימריז של חבר הכנסת עמר בר-לב, והצהירה שזהו קמפיין הבחירות האחרון שתשתתף בו כאישיות פוליטית.

בשנת 2017, במסגרת לימודי הוראה, השתתפה במיזם "ילדי אסירים" של הרשות לשיקום האסיר במהלכו ליוותה ילדי אסירים בתקופה שלפני שחרור האב מבית הסוהר.

 
פאנל חברי כנסת מהמרכז ומהשמאל: אמילי מואטי (העבודה), רות וסרמן-לנדה (כחול לבן), מוסי רז (מרצ), רם בן ברק (יש עתיד), שרון קנטור (מנחה). גן שמואל, מרץ 2021

ב-1 במאי 2018 יצא לאור ספרה הראשון "סימנים כחולים" בהוצאת "תכלת". הספר עוסק בצעירה בודדה שמנסה לברוח מהשוליים בהם מתנהלים חייה אך השוליים "מתנפלים" עליה באשר היא נמצאת. גיבורת הספר, איריס, נאנסת ורוצחת. בהמשך נמכרו זכויות ההסרטה של הספר במטרה להוציאו כסרט קולנוע[10]. על ספר זה זכתה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2018.

בפוליטיקה

עריכה

בשנת 2011 התחילה את דרכה כפעילה פוליטית במטה של יושבת ראש "קדימה" ציפי לבני, איתה עבדה בהמשך כשזו הקימה את מפלגת "התנועה" (בן-זוגה של מואטי באותה עת, דניאל שק, שובץ במקום ה-18). בשנת 2013 ייסדה את רשימת "עיר ללא גבולות" שהתמודדה בבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו[11], אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה והתפזרה לאחר הבחירות.

ב-7 ביולי 2018 הודיעה מואטי בתוכנית "פגוש את העיתונות" על התמודדותה בפריימריז של מפלגת העבודה ועל תמיכתה באבי גבאי. בהתמודדותה הביעו תמיכה פומבית אבי גבאי, אהוד ברק, סתיו שפיר, עמר בר-לב ומרב מיכאלי[12][13]. היא הגיעה בפריימריז למקום 18, אך המפלגה זכתה ב-6 מנדטים ומואטי לא נכנסה לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-23 הוצבה במקום ה-15 ברשימת העבודה-גשר-מרצ מטעם מרצ, אם כי הייתה אמורה להיות מוצבת מטעם מפלגת העבודה (במקום נמוך יותר). הרשימה זכתה ב-7 מנדטים. בבחירות המקדימות שנערכו לקראת הבחירות לכנסת ה-24 נבחרה למקום השלישי ברשימת העבודה, לאחר יו"ר המפלגה מרב מיכאלי ועמר בר-לב[14]. המפלגה זכתה ב-7 מנדטים, ומואטי נבחרה לחברת כנסת[15].

בכנסת ה-24

עריכה

ביום ההצבעה על הקמתה של ממשלת ישראל השלושים ושש שהתה מואטי באשפוז בשל סיבוך רפואי. בשל יחסי הכוחות הכמעט-שקולים בין התומכים בממשלה הנרקמת למתנגדים לה, הוסעה מואטי באמבולנס לכנסת כדי שתוכל להצביע במליאה[16].

במהלך כהונתה של הכנסת ה-24, הייתה מואטי חברה בוועדת החוץ והביטחון וועדת החינוך, התרבות והספורט. כהנה כיושבת ראש ועדת המשנה לשימור המורשת ותרבות העלייה מקום המדינה.

באוקטובר 2021 טסה לביקור באבו דאבי, נסיעה שמומנה על ידי ארגון זר ולא דווחה מראש כדרוש בחוק. הנסיעה דווחה רק לאחר שפורסמה בכלי התקשורת[17].

באוגוסט 2022 דורגה בפַּרלמטר של "שקוף" ונמצאה כאחת המובילים במספר ההצעות לסדר שאושרו[18].

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודדה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, קיבלה 12,034 קולות ובזכות הבטחת השוויון המגדרי שהופעל בהרכבת הרשימה לכנסת, שובצה במקום ה-6 ברשימה המפלגה לכנסת. המפלגה זכתה ב-4 מנדטים, ומואטי לא נכנסה לכנסת.

חיים אישיים

עריכה

מנישואיה הראשונים[19], למואטי שתי בנות[20]. היא נשואה בשנית[21] לדניאל שק, שהיה שגריר ישראל בצרפת[22]. מתגוררת בתל אביב.

עמדותיה

עריכה

מואטי מחזיקה בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, ומגדירה את עצמה כשמאלנית ציונית. היא מתנגדת למדינה דו-לאומית ולתפיסת מדינת כל אזרחיה, ותומכת בתפיסת שתי מדינות לשני עמים[23]. מואטי טוענת כי האינטרס הישראלי הוא להיפרד מהפלסטינים, על מנת לשמור על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

מואטי חברה ביוזמת ז'נבה ובארגון ישראל יוזמת, ומשנת 2014 היא חברת הנהלה בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת העמותה פעלה להקמת מרכזי מנהיגות בכל הארץ, לימדה באחדים מהם ובשנת 2018 השתתפה במשלחת ישראלית לאו"ם במסגרת חודש האישה.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תחיה ברק, אמילי מואטי: "שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע", מגזין את, 6 בפברואר 2016
  2. ^ לי-אור אברבך, ‏ולתפארת מדינת ישראל, באתר גלובס, 10 במרץ 2015
    אביב הורביץ, ‏שטרית? לא אצלנו, באתר ‏מאקו‏, 12 ביוני 2014
  3. ^ רויטל חובל וג'קי חוגי, כתבי אישום נגד תוקפי ח"כ חנין זועבי ודוברת הרשימה המשותפת, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
  4. ^ צפו בח"כ זועבי מותקפת בכנס בחירות: "יכול היה להיגמר ברצח", באתר וואלה, 3 במרץ 2015
  5. ^ ת"פ (ת"א) 11823-03-15 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' עופר גולן, ניתן ב-21 במרץ 2016
  6. ^ עדו בן פורת"שניים בשתיים" - תכנית חדשה ברשת ב', באתר ערוץ 7, 6 ביוני 2016
      בועות: כבר לא "שניים בשתיים", באתר "ידיעות אחרונות", 5 בספטמבר 2016
  7. ^ אמילי מואטי מגישה את "השבוע שלי" ברשת ב, באתר "יוטיוב"
  8. ^ מאמרי אמילי מואטי, באתר "הארץ"
  9. ^ רשימת הטורים של מואטי בירחון ליברל
  10. ^ הודעה בחשבון הטוויטר של אמילי מואטי, 26 באוגוסט 2018.
  11. ^ עיר ללא גבולות, באתר Google Sites
  12. ^ אמילי מואטי: ״אתמודד לרשימת העבודה בכנסת הקרובה״, מתוך חשבון הטוויטר של "פגוש את העיתונות"
  13. ^ עטרה גרמן, ‏אשת התקשורת משמאל תתמודד במפלגת 'העבודה', באתר "סרוגים", 7 ביולי 2018
  14. ^ דני זקן, ‏הפריימריז במפלגת העבודה: עמר בר-לב זכה במקום השני, באתר גלובס, 1 בפברואר 2021
  15. ^ תוצאות הבחירות לרשימת העבודה, באתר מפלגת העבודה, ‏פברואר 2021
  16. ^ דפנה ליאל, ‏עקב בעיה רפואית: ח"כ אמילי מואטי הגיעה באמבולנס והצביעה בשכיבה בעד הממשלה, באתר ‏מאקו‏, 13 ביוני 2021
  17. ^ מיכאל שמש, הקואליציה המעופפת: ח"כ מואטי טסה לאמירויות - מבלי לדווח כחוק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 באוקטובר 2021
  18. ^ עידן בנימין, מדד הצעות לסדר בכנסת ה-24: אחמד טיבי מוביל את הכנסת, באתר שקוף, ‏2022-08-09
  19. ^ פוסט של אמילי מואטי ברשת החברתית פייסבוק, 14 בספטמבר 2020
  20. ^ אריק בנדר, ‏בחירות 2019 - הכר את המועמד: אמילי מואטי שמתמודדת ברשימת מפלגת העבודה, באתר מעריב אונליין, 14 בינואר 2019
  21. ^ שחר בן פורת, שמנת – הארץ, כשגדעון ואמילי נפגשו, באתר אקסטרה – בית המגזינים, ‏ינואר 2019
  22. ^ ליאורה, מעריב סופהשבוע, RUN דנקר RUN, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2009
  23. ^   ציוץ של אמילי מואטי ברשת החברתית אקס (טוויטר), 28 בינואר 2020