אמיל טואטי
אמיל אברהם טואטי (בצרפתית: Emile Touati; 19 בפברואר 1927 בתלמסאן שבאלג'יריה - 14 באוקטובר 1995 בירושלים) היה יהודי צרפתי, מומחה עולמי בתחום השיווק והפרסום, פובליציסט, ונשיא הקונסיסטוריה היהודית של פריז.
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1927 י"ז באדר א' ה'תרפ"ז תלמסן, אלג'יריה |
|---|---|
| פטירה |
14 באוקטובר 1995 (בגיל 68) כ' בתשרי ה'תשנ"ו ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| מדינה |
אלג'יריה |
| מקום פעילות | אלגיריה, פריז, ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 14 באוקטובר 1995 |
| תחומי עיסוק | כלכלה, שיווק ופרסום, מדיה ותקשורת, ספרות, יהדות |
| תפקידים נוספים |
נשיא |
| חיבוריו |
|
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
  | |
בשנת 1984 קיבל את אות לגיון הכבוד על היותו נשיא הקהילה היהודית, על תרומתו לקהילת יהודי צרפת ועל פעילות ציבורית התנדבותית רבת שנים.
ביוגרפיה עריכה
אמיל אברהם טואטי הוא בנו של הרב חיים טואטי, רבה הראשי של תלמסאן, ושל זורה סולטאן, נצר לשושלת רבנים באלג'יריה. סב אביו היה רבי חיים בלייח, וסב סבתו היה רבי חיים קצבי. אחיו היה הרב פרופ' שרל שלום טואטי רב, חוקר ומרצה יהודי צרפתי לפילוסופיה.
בשנת 1941 גורש מבית הספר באלג'ריה בשל החלטת ממשלת פטן לגרש את כל התלמידים היהודים מבתי הספר הממלכתיים והמשיך את לימודיו מהבית באופן עצמאי. לאחר פלישת הצבא האמריקאי-אנגלי שב למסלול הלימודים בשנת 1943 וסיים בגרות בהצטיינות.
בשנת 1945 התקבל למכון ללימודים פוליטיים (Sciences Po). בשנת 1947 סיים תואר בוגר הפקולטה למשפטים ולמדעי הכלכלה והוסמך על ידי המכון הגבוה למדעי המדינה. טואטי המשיך בלימודיו הגבוהים ובשנת 1949 קיבל את התואר דוקטור לכלכלה עם הגשת עבודת דוקטורט בנושא "התקופה שלאחר המלחמה ומאזן התשלומים של צרפת" וכן תואר דוקטור למשפטים, בכך היה לאחד מהדוקטורים הצעירים בצרפת.
בתום הלימודים שב טואטי לאלג'ריה, אך חזר לפריז בשל אכזבתו, אחרי חצי שנה בלבד. עם חזרתו, התמודד נגד כלכלנים מבריקים על משרה יחידה של פקיד כלכלי בינלאומי בכיר בז'נבה. על אף שדורג במקום הראשון, מועמדתו נדחתה בשל גילו הצעיר. בשנים 1951–1952 שירת בכוחות הצבא הצרפתיים בגרמניה.
יחד עם קבוצת אינטלקטואלים צעירים ייסדו וניהלו הוצאה לאור לספרות יהודית (שלא הייתה בנמצא אחרי מלחמת העולם השנייה), סייעו לשקם את הקהילה היהודית על מוסדותיה, והשתדלו לסייע לקהילה היהודית בצרפת ובאלג'יריה באמצעות קשרים בשלטונות.
בשנת 1956 נישא לפאני שרה סמואל, ונולדו להם בפריז שלושה ילדים אשר עלו לישראל בתום לימודיהם העל-תיכוניים. טואטי ופאני עלו גם הם לישראל בשנת 1991, והתגוררו בירושלים.
בשנת 1992 הצטרף לחבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן.
פעילות מקצועית עריכה
פעילותו המקצועית של טואטי הייתה מגוונת ונגעה בתחומים רבים. טואטי יצר בפעילותו סינרגיה בין עולמות השיווק, הפרסום, התקשורת והכלכלה, המחקר, ההוצאה לאור ואחרים.
הוא החל ככתב לענייני כלכלה בעיתון הצרפתי לה מונד. בהמשך חיבר מאמרים מגוונים וכתבות רבות בנושא המדיה והתקשורת, הן בזו הצרפתית והן בפרסומים זרים. בהמשך לפעילותו הספרותית הוציא לאור את "מפתחות לשוק הצרפתי", "מפתחות לשוק האירופאי", "הטלוויזיה בצרפת".[1]
טואטי כיהן במספר משרות מפתח בתחום הפרסום. הוא היה חבר מועצת המנהלים של המרכז ללימודי תמיכות הפרסום – CESP, סגן נשיא המכון למחקר וללימודי הפרסום – IREP, מנהל העמותה "תקשורת מחר".
בתחום התקשורת שימש חבר במועצת המנהלים של יורוקום וכן הרצה רבות ב"מכון הצרפתי למדיה" – CELSA. בנוסף, ניהל את יחידת השיווק והמחקר בחברה HAVAS, חברת פרסום ותקשורת גלובאלית הפועלת בלמעלה ממאה מדינות.
נוסף לפעילותו המקצועית, לקח טואטי חלק משמעותי בחיי הקהילה היהודית בפריז - עסק בפעילות פילנתרופית ענפה וכיהן במספר עמדות מפתח בקהילה.
בין היתר, היה מרצה אורח באוניברסיטת פריז II וב-ENA Ecole Nationale d'Administation, בית הספר הגבוה למנהל ציבורי, שבו הוכשרו רוב הפוליטיקאים הבכירים בצרפת (לרבות נשיאים, שרים וראשי ממשלה).
פעילות בקהילה היהודית עריכה
החל משנת 1970 שימש טואטי כחבר מועצת המנהלים וכן כיהן כנשיא ה-Consistoire היהודי של פריז למשך שתי קדנציות, שאליהן נבחר פה אחד בין השנים 1983–1990. בנוסף, במסגרת פעילותו בקהילה היהודית היה חבר הוועדה העליונה של כל ישראל חברים ושל הוועד הלאומי של הארגון החברתי היהודי המאוחד. במסגרת פעילותו הפילנתרופית כיהן כחבר מועצת המנהלים של עמותת קרן רוטשילד הקרויה כיום יד הנדיב. קרן זו הוקמה ביוזמת משפחת רוטשילד ופעלה בין השאר בתחום החינוך, הסביבה ומצוינות אקדמית. כמו כן כיהן טואטי כסגן נשיא ארגון הגג של הארגונים היהודיים בצרפת (קריף), כחבר הוועדה המארגנת של הקונגרס היהודי העולמי וכסגן נשיא האחווה היהודית-נוצרית בצרפת. פעילויותיו הוקדשו לשיקום וקידום הקהילה היהודית בצרפת בכלל ופריז בפרט, הפצת התרבות היהודית, קירוב בין צרפת וישראל, הגנה מתמדת על מדינת ישראל ומדיניותה, קירוב בין יהודים לנוצרים, עיסוק בתחומי החינוך, החברה, הקמת מרכזים קהילתיים ובתי כנסת.
השקפת עולמו עריכה
מגיל צעיר גדל טואטי בצל התרבות היהודית. יחד עם היותו איש מאמין ומקיים מצוות, דחה כל קנאות ואורתודוקסיה עיקשת. בעיניו סובלנות הייתה מידה בעלת חשיבות עליונה ללכידות הקהילה והעם. הוא היה מעורב בחיים היהודיים מבלי להיות מסוגר בשום גטו אינטלקטואלי או חברתי. טואטי היה בעל תרבות והשכלה רחבה מאוד, גם כללית וגם יהודית ולא ראה ביניהן סתירה.
יותר מכל, היו חשובים לו שימור והפצת הטקסטים היהודיים, התרבות היהודית הנשענת על התורה, כתבי דוד המלך, הנביא ישעיה והרמב"ם. הוא היה משוכנע כי זו המהות האמיתית של היהדות ויש לקדמה על חשבון יהדות של קמעות, אמונות טפלות וטקסיות. נהג לומר כי "מתחבר בקלות למזמורי התהילים ופחות מעניינות אותו סוגיות הלכתיות אודות קירות משותפים". טואטי לא התיימר לפרש ולהסביר הכול, ולמשל בהקשר השואה והשאלות הקשות שבאו בעקבותיה, תמך בגישתו התיאורית של פרימו לוי ודחה פרשנות של ויזל ואחרים.
החשיבות שבשירות לקהילה, לחיים יהודיים מאורגנים ומסודרים, התקבצות היהודים והשמירה עליהם מפני מפגעים רוחניים ופיזיים לתפיסתו, ההגנה על מדינת ישראל מאויביה, מפני כל אסכולה אינטלקטואלית משמאל ומימין, ביקורת חריפה על מגמות פוליטיות ואינטלקטואליות חולפות, התנגדות להתחסדויות מזויפות לתפיסתו, אהבה לירושלים והערצה למפעל הציוני - כל אלה באו לידי ביטוי בכתביו במרוצת השנים והאירועים.
כתיבה עריכה
בין פעילותו הספרותית הענפה ניתן למנות את מינויו כמחבר מאמר המערכת וחבר הוועד המנהל של הירחון Information juive. בשנים 1957–1964 כיהן כמייסד ומנהל הסדרה "נוכחות היהדות" (Présences du judaïsme) מטעם ההוצאה לאור Albin Michel. הוא חיבר את הספר "יהודי בצרפת", אשר יצא לאור מטעם LAFFONT בשנת 1990. כמו כן שימש חבר פעיל בוועדה המארגנת של הכנסים של האינטלקטואלים היהודים דוברי צרפתית ואף הרצה במספר כנסים אשר בוצעו במסגרת זאת.
כתיב שמו עריכה
השם טואטי נכתב במקור אתוואתי, וכך הוא מופיע לדוגמה בהקדמה לספרו של סב אביו, רבי חיים בלייח, פתח השער על הספר שער כבוד ה' לרבי אפרים אלנקאוא[2]: ”ואני אברך להגבירים הרמים יחידי ק"ק עדתנו תלמסאן יע"א [...] וידי'ן סי' אברהם אתוואתי י"ץ”.
עם המעבר מערבית לצרפתית נפלה האל"ף הנחה בהתחלה והשם הפך ל-Touati ותואתי. כך נהוג לכתוב את השם עד היום.
בעברית המודרנית רוב השמות עברו מכתיב בתי"ו לכתיב בטי"ת, וכך מופיע שלום טואטי בספרי חברת מקיצי נרדמים[3] ובכל הספרות האקדמית.
טואטי נהג לחתום כך במאמריו וספריו בעברית, למרות אי שביעות רצונו ממעבר זה, וזאת בעקבות הנהוג בעולם האקדמי.
משמעות השם: "מאזור תואת"[4] שבאלג'יריה, בדומה ל-"ירושלמי" לדוגמה.
חיבוריו עריכה
- La Doctrine du judaïsme d'après Maïmonide, EMILE TOUATI, Paris, Fonds de restauration du livre et de l'enseignement, 1985
- Juif-en-France. Pour raison garder, EMILE TOUATI, Paris, Robert Laffont, 1990.
- Juif-en-France II. Pour raison garder, EMILE TOUATI, Paris, Robert Laffont, 1995.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Moïse Cohen cité dans Le Monde du 21 octobre 1995 par Henri Tincq. "Le sage du Consistoire de Paris" page 10. Virgil Tanase rencontre Emile Touati, Médias 91, 14 janvier 1985, pages 104-107. Juif-en-France, pour raison garder, Robert Laffont 1990 Juif-en-France II, Information juive 1996 Elie Benamozegh, Israël et l'humanité, Présence du judaïsme, Albin Michel 1961, pages 7-10. Le Publicator, Brochand et Lendrevie, Dalloz 1983, avertissements pages 1-20. Histoire des juifs de France, Perchenet, Cerf 1988, préface. La doctrine du judaïsme d'après Maïmonide, collection Maillons CLKH 1985. Israël et les nations" dans Mélanges André Néher, Librairie d'Amérique et d'Orient, 1975.
- ^ ספר "שער כבוד ה'" עם "פתח השער" באתר Hebrewbooks. הציטוט מופיע בעמוד 45 בהוצאה זו
- ^ ראו לדוגמה ספר תשובות הרמב"ם של הוצאה זו, ברשימת חברי הכבוד של החברה.
- ^ הערך "Tuat", בוויקיפדיה האנגלית