אמיל ליטרה

מקסימיליין פול אמיל ליטרה (בצרפתית: Maximilien-Paul-Émile Littré,‏ 1 בפברואר 1801 פריז – 2 ביוני 1881 פריז) היה לשונאי, מילונאי ומתרגם צרפתי, היה גם רופא והיסטוריון של הרפואה, פילוסוף פוזיטיביסטי, פוליטיקאי ופובליציסט. ליטרה היה איש אשכולות הידוע בעיקר בזכות מילון לשפה הצרפתית שחיבר, המכונה מילון ליטרה, ובתרגום של אוסף כתבי היפוקרטס לצרפתית. ליטרה היה חבר באקדמיה הצרפתית, באקדמיה לרפואה ובאקדמיה לכתובים ולספרות של צרפת. הסופר מישל בוטור טען שמילונו של ליטרה הוא אחד מספרי המופת של הספרות הצרפתית, "שחשיבותו דומה לזו של בעקבות הזמן האבוד" או לספרי מונטן.

אמיל ליטרה
Émile Littré

צילום דיוקן מאת נדאר
לידה	1 בפברואר 1801 פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית הראשונה)
פטירה	2 ביוני 1881 (בגיל 80) פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
שם לידה	Maximilien-Paul-Émile Littré
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
השכלה	תיכון לואי הגדול הפקולטה לרפואה של פריז
מקצוע	לשונאי, מילונאי, לקסיקוגרף, פילוסוף, פוליטיקאי, פובליציסט, מתרגם
תפקיד	סנטור לכל החיים (15 בדצמבר 1875–2 ביוני 1881) חבר האספה הלאומית הצרפתית (8 בפברואר 1871–7 במרץ 1876) seat 17 of the Académie française (30 בדצמבר 1871–2 ביוני 1881)
השקפה דתית	אתאיזם
פרסים והוקרה	קונקור ז'נרל

אף על פי שמסיבות משפחתיות לא סיים את בחינת הדוקטורט ברפואה היה ליטרה סטודנט וסטז'ר (מתמחה) מצטיין ובמשך 25 שנה פעל כרופא של הכפר מניל-לה רואה.

ביוגרפיה

ילדותו

לוחית זיכרון על הבית שבו נולד ליטרה, ברחוב גראנז אוגוסטן 21 ברובע השישי של פריז

ליטרה נולד בשנת 1801 בפריז כבנו הבכור של מישל-פרנסואה ליטרה ושל מארי-סופי לבית ז'ואנו (Johanot). אביו היה בן של צורף בזהב מאווראנש שבנורמנדיה, ששירת בצעירותו כתותחן בחיל הים של צרפת ואחר כך היה לפקיד, ראש משרד ברשות המיסים העקיפים. שני ההורים היו חושבים חופשיים. אחיו הצעיר נקרא ברתלמי. בית ההורים נמצא ברחוב גראנז אוגוסטן 21 בפריז (rue des Grands Augustins).

חלק לא מבוטל מהשכלתו רכש ליטרה מאביו שהחזיק בביתו ספרייה עשירה, ולמד שפות עתיקות, כמו יוונית וסנסקריט. בהמשך נשלח ליטרה ללמוד בתיכון לואי הגדול, שבו התיידד עם לואי אשט, לימים מוציא לאור מפורסם, ועם אז'ן בירנוף, לימים חוקר בתרבות ההודית. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בהצטיינות לקח ליטרה פסק זמן שבו השתלם בלימוד שפות: אנגלית, גרמנית, איטלקית, לטינית ויוונית. הוא הגיע לשליטה כזאת בהן שהיה מסוגל לכתוב בהן שירים. ב-1823 הועלתה על ידי האקדמיה לכתבים ולספרות מועמדותו להיכנס לבית הספר הממלכתי למפות אך בסופו של דבר לא התקבל. באותה שנה קיבל יחד עם ברתלמי סנט אילר שיעורי סנסקריט מידידו, בירנוף, דבר שתרם להרחבת אופקיו בתחום ההגות. עבד תקופה כמזכיר של הרוזן דארי (Daru).

לימודי הרפואה והתחלת פעילותו הפוליטית

בשנת 1822 החליט להירשם ללימודי רפואה בפריז. במשך 8 שנים הקדיש לכך את זמנו ועבר את כל השלבים, כולל הסטאז'ים וההתמחות. עמיתיו ללימודים היו לואי-מרי מישון, אנטואן קונסטאן דאניו ונטליס גיו. כאשר עמד לסיים את עבודת הגמר לדוקטורט ברפואה בשנת 1827, נפטר אביו והאם נשארה ללא פרוטה. ליטרה ויתר מיד על הבחינה ועל אף ששמר את העניין ברפואה פנה למתן שיעורים פרטיים בלטינית וביוונית כדי לפרנס את המשפחה.

בימי מהפכת יולי 1830 השתתף באופן פעיל עם רובה ביד, כחסיד להוט של הרפובליקה, בהתקוממות שגירשה את המלך שארל העשירי. באותם ימים לבש את מדי המשמר הלאומי עם כובע עגול על ראשו. ידידו ז'ורז' פארסי נפל בקרב על ידו וליטרה הביא את גופתו לביתו.

פעילותו כעיתונאי בתחום התרגום וההגות

בשנת 1830 הציעו לו מוריו בפקולטה לרפואה, בויו ואנדראל, תפקיד של עורך בכתב העת הרפואי שהקימו, "Journal hébdomadaire de médecine" (עיתון שבועי לרפואה). בעיתון זה כתב ליטרה מאמרים חשובים על תולדות הרפואה ועל דמויותיהם של ואן הלמונט, ויליאם קאלן, רוברט בראון ומדענים אחרים. בשנת 1831 קיבל המלצה לפנות לארמאן קארל, עורך העיתון "נסיונל" (National), שהטיל עליו את המשימה ללקט קטעים מעניינים מהעיתונות האנגלית והגרמנית. כשב-1835 הבחין קארל יותר מקרוב בכישוריו העסיק אותו בקביעות. ליטרה חידש את לימודי הרפואה, כשבין השאר, פקד את הרצאותיהם של פייר רייה, של בויו ושל אנדראל בבית החולים לה שאריטה בפריז. הוא חתם עם המו"ל ז'אן בטיסט באייר על חוזה לתרגום ועריכת כל כתבי היפוקרטס. החל מ-1836 התחיל לכתוב בכתב העת "רוויו דה דה מונד" (Revue des deux mondes) מאמרים בנושאים מגוונים, ביניהם עם התייחסות לרפואה ולפילוסופיית הטבע. למשל:

• Les Grandes Épidémies - המגפות הגדולות (15 בינואר 1836);
• Recherches sur les ossements fossiles de Cuvier - מחקרי ז'ורז' קיווייה על עצמות של המאובנים;
• Nouvelles recherches des géomètres sur la chaleur de la terre - מחקרים חדשים של גאומטריים על חום כדור הארץ.

על אף היותו אגנוסטי בחר להתחתן בשנת 1837 או 1835 עם צעירה פשוטה ואדוקה, שילדה לו בת בשם סופי, שגדלה בדת הקתולית. הכרך הראשון של התרגומים מהיפוקרטס הופיע בשנת 1839. עבודה זו הביאה לו ב-22 בפברואר הכרה מידית על ידי בחירתו כחבר באקדמיה לכתובים ולספרות. באותה תקופה, בגיל 40 גילה בהתלהבות את ספרי אוגוסט קונט, שריתקו אותו באופיים המדעי והשיטתי. קריאתם הייתה לדבריו "נקודת המפנה בחייו". מאותו רגע חייו הושפעו על ידי הגישה הפוזיטיביטסית והוא עצמו תרם רבות לפיתוחה של גישה זו. התיידד עם קונט והפיץ את רעיונותיו בשורה של ספרים, בין היתר בתמצית בהירה ומיומנת תחת הכותרת "ניתוח מנומק של הקורס לפילוסופיה פוזיטיבית". אחרי שבשנת 1842 איבד קונט את משרתו באקול פוליטקניק, ליטרה הפך לאחד מתומכיו הכספיים העיקריים. באותו זמן המשיך לעבוד על התרגומים מהיפוקרטס אותם השלים רק בשנת 1862. יחד איתם פרסם גם תרגום מ, תולדות הטבע" של פליניוס הזקן עבור סדרת המחברים הרומיים שבניהולו של דזירה ניזאר. אחרי מותו של פוריאל נבחר ליטרה בוועד לעריכת "היסטוריה הספרותית של צרפת" שבמסגרת האקדמיה לכתובים ולספרות. הודות לידע הרב שלו בצרפתית הקדומה ושל הספרות נמנה ליטרה עם המחברים הראשיים של הכרכים כ"א, כ"ב וכ" ג של המיזם הזה.

קיבל בשמחה את מהפכת 1848 והסכים לקבל על עצמו את התפקיד של יועץ עירוני. אולם כשצפה בהתפתחות האירועים הפוליטיים העדיף להתפטר, אף סירב את אות לגיון הכבוד. חזר לפרסם מאמרים ב"נסיונל" והם הוצאו לאור בקובץ בשנת 1852 תחת הכותרת "שימור, מהפכה ופוזיטיביזם". הוא הביע בהם הזדהות ללא סייג עם רעיונותיו של קונט. אולם עם הזמן בשנותיו האחרונות של קונט הפילוסוף, הבין ליטרה שלא יוכל לקבל בשלמותם את כל הדוגמות והמחשבות המיסטיות שלו. עם זאת הוא הסתיר את חילוקי הדעות ביניהם וקונט לא שם לב שתלמידו הלך יותר רחוק בדרכו, כפי שהוא עצמו הרחיק לכת בדרכו של מורו, סן-סימון.

בימי האימפריה הצרפתית השנייה, דאג ליטרה להתרחק מפוליטיקה והקדיש את זמנו אך ורק לתחום הלשוני, הספרותי והמדעי וזכה להכרה כאחד המלומדים הבולטים של ארצו. פנה שוב לעיוניו ברפואה ויחד עם רובן השלים את הלקסיקון לרפואה ולכירורגיה של ניסטן, שהפך בידיו ספר מקורי ואישי.

התרגום של כתבי היפוקרטס

האוסף ההיפוקרטי, "קורפוס היפוקרטיקוס", שרד בזכות העתקים שנעשו עד לימי הביניים. תוך כדי ההעתקות הופיעו טעויות והשמטות בטקסט המקורי עד כדי היווצרות קשיים רבים בהבנת חלק ממנו. במאה ה-16 ניסו שני מלומדים בשם קורנריוס ופואס לעשות סדר במורשת כתובה זו, אך לא הצליחו להשלים את העבודה. ליטרה אסף גרסאות של 70 כתבי היד שנשמרו בספריות ברחבי אירופה ועקב אחרי השינויים בהם. הצליח לאבחן טקסטים שהחליפו את הטקסט המקורי, קטעי כתבים זרים שהוכנסו לתוכו, איחד ספרים שהופרדו באופן שרירותי והבדיל בין ספרי הלימוד להערות בודדות שחוברו יחדיו ללא היגיון או קשר. ב-ספרייה הלאומית בפריז גילה ליטרה תרגום ללטינית של" ספר השבועות" שנחשב מזה מאות שנים לאבוד. הספר היחיד שחסר הוא "ספר האפיונים והפצעים". ליטרה סתר את התאוריות לפיהן היפוקרטס לא התקיים באמת והביא את העדויות של תקופתו - המאה של פריקלס - שאיששו את קיומו. מצד שני ברר ליטרה באגדות הרבות שנרקמו סביב דמותו של אבי הרפואה והסתפק בלהציג רק את העדויות המהימנות. ליטרה הראה שמדובר לא רק בכתבי היפוקרטס עצמו אלא באוסף כתבי רפואה שההשתפו בהם גם בנו של היפוקרטס, תסאלוס, של חתנו, פוליבוס, ואף ישנם בו כתבים של יריביו מאסכולת קנידוס. על סמך עדויות נקבע בזמנו, כי היפוקרטס היה זה שכתב את "ספר המפרקים" "האפוריזמים" ו"הרוקחות הרפואית" . על ידי מחקרים מתוחכמים הוכיח ליטרה, שעוד כתבים נוספים נכתבו על ידי היפוקרטס - ספר השברים, הפרוגנוזה, הספר הראשון והשלישי של "המגפות" " דיאטת המחלות החריפות", "הרפואה הקדומה", ספר "האוויר, המים והמקומות".

המילון

הדף הראשון של המילון של השפה הצרפתית של ליטרה, 1863

אך עבודתו העיקרית הייתה ללא ספק המילון של השפה הצרפתית, אותו יזם מבעוד מועד, ב-1841, בהסכמת ידידו, המו"ל לואי אשט, שעמד בראש ההוצאה לאור "אשט" (Maison Hachette). הצליח להתחיל לעבוד עליו רק כעבור שנים רבות. אדואר זומר ומרסל ברנאר ז'וליין נתבקשו על ידי בית אשט לסייע לליטרה במפעל עריכת המילון. עריכתו נמשכה בין 1847 ל-1865. הדפסת ארבעת כרכיו שהתחילה ב-27 בספטמבר 1859 נמשכה עד נובמבר 1872 אחרי הפסקה של כ-9 חדשים בשנים 1870–1871. היקף העבודה מתבטא היטב במספר הרב של פתקאות - 415,636 שסודרו ב-240 חבילות של אלף פתקאות כל אחת, והוכנסו לתוך שמונה ארגזים מעץ לבן והובאו למרתף בית הקיץ של ליטרה במניל-לה-רואה. בחודש אוגוסט 1870 בעקבות הצפי לקרבות בסביבות פריז, העביר ליטרה את הארגזים לפריז עצמה והם אוחסנו במרתפי ההוצאה לאור אשט, כדי להגן עליהם מפני הפגזות. המילון בלט, בין היתר, בנוכחותן של מילים עכשוויות רבות, כולל מונחים טכניים, מילים מהשפה המדוברת ומהניבים של השפה הצרפתית. זאת הייתה העבודה המילונאית הגדולה שנעשתה אי פעם על השפה הצרפתית.

מותו של קונט שחרר את ליטרה מהחשש להיכנס לעימות עם מורו ורבו בשנותיו האחרונות, וב-1859 הרשה לעצמו לפרסם את רעיונותיו המקוריים בParoles de philosophie positive ("דברי פילוסופיה פוזיטיבית") וביריעה גדולה יותר בספרו 'Auguste Comte et la philosophie positive' (אוגוסט קונט והפילוסופיה הפוזיטיבית) (1863). בספר זה חקר ליטרה את מקורות השקפותיו של קונט אצל הוגים קודמים כמו טורגו, עמנואל קאנט וסן-סימון, סיפר את חיי קונט במילות הערצה, הציג את שיטתו הפילוסופית, את תוצאות מחקריו ואחר כך הציג גם את חילוקי הדעות ביניהם. ליטרה הסכים לחלוטין עם ההגות של קונט, עם החוקים הגדולים של החברה שהוא ניסח ועם שיטתו הפילוסופית, עליהם סינגר בחום מול ביקורותו של ג'ון סטיוארט מיל, אולם הצהיר שבעוד שהוא מאמין בפוזיטיביזם, אינו מאמין בגלישה המיסטית של קונט אל "דת האנושות".

בשנת 1863 סיים ליטרה את תרגומיו מהיפוקרטס ומפליניוס ועדיין המשיך בצורה מאומצת בעבודתו על המילון של השפה הצרפתית. באותה שנה הוצגה מועמדותו לאקדמיה הצרפתית, אבל היא הוסרה בגלל התנגדותו של פליס דיפאנלו, הבישוף הקתולי מאורליאן, שהוקיע את ליטרה בחוברת "אזהרה לאבות המשפחות " בתור ראש המטריאליסטים הצרפתיים. באותה תרופה הקים ליטרה יחד עם וירובוב (וירובוף) את כתב העת "פילוזופי פוזיטיב" (Philosophie positive) שנועד להפיץ בקרב הציבור את התזות של ההוגים הפוזיטיביסטים המודרניים. מאמר שפרסם ב-1870 "על המקורות האורגניים של המוסר" עורר תשומת לב רבה וסיפק ליריביו הקתוליים עילות לטענותיהם שהוא אתאיסט. באותה שנה תמך ליטרה באלמנתו של קונט במשפטה נגד מנהלי העזבון של קונט והתנגד לפרסום ספריו האחרונים של קונט אותם החשיב כלא ראויים.

פעילותו הפוליטית

קריקטורה של ליטרה נושא את מילונו. צייר לא ידוע. בסביבות 1877

נפילת האימפריה השנייה החזירה אותו לפוליטיקה. מכיוון שהרגיש די זקן כדי להתמודד עם מצוקות המצור על פריז בשנת 1870 נסוג ליטרה עם משפחתו לחבל ברטאן. בהמשך מינה אותו לאון גמבטה לפרופסור להיסטוריה ולגאוגרפיה בבית הספר הפוליטכני של בורדו. אולם כעבור זמן קצר פרש ליטרה מהחיים הפוליטיים מבלי לוותר על יתר עיסוקיו.

לא נשאר זמן רב מחוץ לזירה הפוליטית. ב-8 בפברואר 1871 נבחר מטעם מחוז סן לאספה הלאומית של צרפת במקום 33 מתוך 43 חברים כשזכה ל-87,868 קולות מקרב 328,970 מצביעים. כנציג השמאל הרפובליקני הצביע בקביעות בעד רפובליקנים מתונים, למשל, נגד השלטון החוקתי של האספה הלאומית, בעד הפיזור, נגד הפלתו של אדולף טייר ב-24 במאי בימי "שבוע הדמים", נגד ה"ספטנאט", נגד חוק ראשי הרשויות ונגד הכרזת העוצר, בעד התיקון ואלון והתיקון דיפרא, שדרשו שהסנאט ייבחר בבחירות כלליות, ובעד מכלול החוקים החוקתיים. בעת חידוש המועצות הכלליות התמנה ליטרה ב-15 באוקטובר 1871 לחבר המועצה הכללית של הקנטון סן דני ונבחר לסגן היושב ראש שלה.

בישיבה מ-30 בדצמבר 1871 בחרה בו האקדמיה הצרפתית כחבר בכיסא 17 במקום אבל-פרנסואה וילמן המנוח, על אפו וחמתו של הבישוף דיפנאלו שביקש להתפטר במחאה אך בסופו של דבר הסתפק בלהחרים את ישיבות המוסד. דיפאנלו תקף את ליטרה בכמה הזדמנויות, בספרון "אזהרה לאבות של משפחות נגד המטריאליסטים והדרוויניסטים" ובספר "עיון בבנייה החופשית", שכוון נגד הבונים החופשיים. את נאום הקבלה לכבוד ליטרה נשא ב-5 ביוני 1873 הרוזן שמפאני.

באספה הלאומית, ליטרה שהיה בעל כישורים פולמוסיים בעיקר בכתב, העדיף לא לקחת חלק בדיונים, ולא עלה אף פעם לבמה. עם זאת הקפיד לבוא לישיבות בנסיעות יומיומיות מפריז לוורסאי ובחזרה. באפריל 1873 צירף - במכתב לעיתון "לה טאן" - את תמיכתו לחסידי ה"רפובליקה השמרנית" והתנגד למועמדות הרדיקלית של בארודה לראשות עיריית ליון.

את המילון של השפה הצרפתית השלים בסוף שנת 1872. כל מילה זכתה בו להסבר ברור, לפי כל משמעויותיו בעבר, עם דוגמאות מיצירות ישנות ומודרניות. ב-15 בדצמבר 1875 בחרה בו האספה הלאומית לסנאטור לכל החיים ה-52 מתוך 75, עם 343 קולות מתוך 676. גם בבית העליון ייצג דעות של השמאל המתון. הצביע נגד פיזור הבית ב-1877 בעת המשבר מ-16 במאי התנגד לממשלה החדשה, תמך בשר דיפור, ותמך בסובלנות דתית יותר רחבה. בהצבעות לגבי החוק החדש של החינוך הגבוה נמנע מלהצביע. הגיב בטאקט ובפשטות לפניות, שריגשו אותו מצד אנשים מאמינים, דאג שלא לפגוע ברגשותיהם הדתיים שלא היה שותף להם, ואמר שאין לו רצון להאמין, ואין לו אף החרדה של מישהו שאינו מאמין. "חקרתי את עצמי לשווא, אינני חווה כלום ממה שהם חוו... אינני מצטער להיות מחוץ לאמונותיהם ואינני מגלה אצלי שום רצון לחזור אליהן".

כתב מאמרים פוליטיים שבהם תקף את בריתם של מחנה האורליאניסטים עם המלוכנים "הלגיטימיסטים" והביע את תמיכתו ברפובליקה. פרסם מחדש רבים ממאמריו וספריו מבעבר, מהדורה חדשה של "שימור, מהפכה ופוזיטיביזם" שבו ויתר על חלק מהרעיונות מיסודו של קונט. כמו כן פרסם את החוברת "Pour la" (בפעם האחרונה) שבה הביע את השקפתו המטריאליסטית הבלתי מעורערת.

בלחץ בני משפחתו, על ערש דווי, קיבל ליטרה בהכרה מלאה את הטבילה לנצרות, רבע שעה לפני מותו.

פעילותו במסגרת הבונים החופשיים

ב-8 ביולי 1875 התקבל ליטרה בטקס חגיגי בנוכחות אלפי משתתפים ללשכת "לה קלמנט אמיטייה" ("הידידות הרחמנית") של ארגון הבונים החופשיים "גראן אוריאן דה פארנס" (Grand Orient de France). באותו מעמד התקבלו בארגון גם ז'ול פרי ואונורה שאווה. כחסיד הפוזיטיביזם שאף ליטרה לקדם את ביטול החובה להאמין באלהים שהייתה רשומה בתקנון הלשכה. חובה זו אכן בוטלה בכינוס בשנת 1877.

סוף חייו

כשנמצא על ערש דווי החליטו אשתו ובתו, סופי, שהיו קתוליות אדוקות, להחזירו לדת. עוד לפני כן ניהל ליטרה לאורך זמן שיחות עם האב מילריו שהיה מחזיר בתשובה קתולי ידוע ובזמנו הביע צער על בשורת מותו של המטיף. כרבע שעה לפני שנפח את נשמתו, בלחצן של אשתו, בתו והנזירה שהשגיחה עליו ובסיועו של אב המנזר אנרי יובלן (שהיה מורו הרוחני של שארל דה פוקו) חזר ליטרה לאמונה הנוצרית הקתולית שלוש הנשים הצהירו שליטרה היה עדיין בהכרה ושלא היה ספק שבעלה הסכים לכך והרשה לה על ידי כך לערוך לו הלוויה קתולית כהלכתה. ליטרה נפטר ב-2 ביוני 1881 בבית ברחוב אסאס (Assas) מס' 44 והובא לקבורה בבית הקברות מונפרנאס. אלמנתו נפטרה בשנת 1903. לפני מותו נמסר כי ביקש ליטרה שלא ישאו נאומי הספד בלווייתו. ארנסט רנאן ואבל פאווה דה קורטיי כיבדו את רצונו זה, אך לא גרגואר וירובוף. בלווייה שבה נכח גם נשיא צרפת, פרצו מחאות קולניות של מאות חבריו הפוזיטיביסטים של ליטרה, נגד הכמרים הקתוליים והמשפחה שניסו למנוע את נאומו של וירובוף. המוחים השמיעו קריאות של "תחי החשיבה החופשית! תחי החירות!"

הנצחה

בית הספר התיכון באווראנש, יישוב המוצא של המשפחה, קיבל את השם "בית הספר התיכון הרב-מקצועי אמיל ליטרה"

פרסים ואותות הוקרה

• 1839 - חבר באקדמיה לכתובים ולספרות של צרפת
• 1858 - נבחר לאקדמיה לרפואה של צרפת
• 1860 - חבר מתכתב של האקדמיה הבווארית למדעים
• 1864 - חבר לשם כבוד של החברה הפילולוגית היוונית בקונסטנטינופול
• 1871 - חבר באקדמיה הצרפתית

ספרים

מילונים, לקסיקונים ספרי לשונאות

• 1855 - Reprise du Dictionnaire de médecine, de chirurgie, de pharmacie, des sciences accessoires et de l'art vétérinaire - השלמת הלקסיקון לרפואה, כירורגיה, רוקחות, למדעים נספחים ולרפואה וטרינרית - יחד עם שארל-פיליפ רובן לפי תוכניתו של ניסטן - המהדורה ה-12 המתוקנת - 1865 ברשת
• 1862 - Histoire de la langue française תולדות השפה הצרפתית - אוסף מאמרים מתוך כתבי עת
• 1873-1863 - Dictionnaire de la langue française ("Le Littré") - מילון השפה הצרפתית
• 1880 - Comment j'ai fait mon dictionnaire (איך חיברתי את מילוני)

איך חיברתי את מילוני - ויקיטקסט ברשת

המילון של ליטרה מקוצר באתר reverso

• 1880 - Pathologie verbale ou lésions de certains mots dans le cours de l'usage (פתולוגיה מילולית או פגיעתן של מילים מסוימות תוך כדי השימוש)

באתר lexilogos

תרגומים ועיבודים

• Oeuvres complètes d'Hippocrate: Traduction nouvelle avec le texte grec. I–X, Paris 1839–1861

(כלל כתבי היפוקרטס. תרגום חדש עם הטקסט היווני. א- י) הדפסה מחודשה אמסטרדם 1973–1982

• 1850-1848 - תרגום "תולדות הטבע" מאת פליניוס הזקן
• 1840-1839 - תרגום של '"חיי ישו" מאת דוד פרידריך שטראוס בשני כרכים '; במקדמה לתרגום הציג ליטרה את תורתו, לפיה הסדר העל-טבעי מוחלף על ידי אידיאל אחר זה של אנושות.
• 1851 - תרגום של ספר הלימוד לפיזיולוגיה מאת יוהנס מילר עם מבוא פילוסופי שבו העלה ליטרה על נס את תפקידה של פיזיולוגיה במסדר המדעים.
• 1858-1854 - מהדורה מחודשת של כתביו הפוליטיים של ארמאן קארל, עם הערות שוליים

ספרי פילוסופיה

• Analyse raisonnée du cours de philosophie positive de M. A. Comte (1845)

(ניתוח מנומק של הקורס לפילוסופיה פוזיטיבית מאת מר אוגוסט קונט

• Application de la philosophie positive au gouvernement (1849) - יישום הפילוסופיה הפוזיטיבית במלאכת הממשל
• Conservation, révolution et positivisme (1852, 2nd ed., with supplement, 1879) - שימור, מהפכה ופוזיטיביזם - עם תוספת
• Paroles de la philosophie positive (1859) - דברי הפילוסופיה הפוזיטיבית
• Auguste Comte et la philosophie positive (1863) - אוגוסט קונט והפילוסופיה הפוזיטיבית
• La Science au point de vue philosophique (1873) - המדע מבחינה פילוסופית - אוסף מאמרים בתחום הרפואה
• Fragments de philosophie et de sociologie contemporaine (1876) - קטעים של פילוסופיה וסוציולוגיה עכשווית

ספרים אחרים

• Études et glanures (1880) - עיונים וליקוטים
• La Verité sur la mort d'Alexandre le grand (1865) - האמת על מותו של אלכסנדר הגדול
• Études sur les barbares et le moyen âge (1867) - עיונים על הברברים ועל ימי הביניים
• Médecine et médecins (Paris 1872) רפואה ורופאים - אוסף מאמרים בתחום הרפואה
• Littérature et histoire (1875) - ספרות והיסטוריה
• Discours de reception à l'Académie française (1873) - נאום הקבלה באקדמיה הצרפתית

מאמרים בעיתונות

ליטרה פרסם מאמרים, בין היתר ב:

• • Journal hébdomadaire de médecine - התקבל כעורך תחת ניהולם של בויו ואנדארל ובהמלצתם
  • L 'Expérience - כתב-עת רפואי, שאותו ייסד יחד עם ז'אן-אז'ן דזמריס בשנת 1837
  • לה נסיונל Le National
  • La Revue des deux mondes - החל מ-1836 - מאמרו הראשון דן המחלת הכולרה
  • Revue germanique
  • Journal des débats
  • Journal des savants

לקריאה נוספת

• Charles-Augustin Sainte Beuve Biographie de Littré
• Alain Duchesne, Thierry Leguay- Dictionnaire des subtilités du français, Larousse, Richardson, Montreal, 1999
• Adolphe Robert et Gaston Cougny : Dictionnaire des parlementaires français 1889)
• Michel Gaudard de Soulages et Hubert Lamant : Dictionnaire des Francs-Maçons européens 2005)
• Jean Hamburger, Monsieur Littré, Flammarion, 1988

קישורים חיצוניים

• אמיל ליטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אמיל ליטרה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אמיל ליטרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• " אמיל ליטרה" באנציקלודפיה בריטניקה, 1911 - ברשת (מיזם גוטנברג)

Henry Morse Stephens art. Maxilimilen Paul Emile Littré

• הפעילות הרפואית של מר ליטרה - מאמר מאת ג. ד'אראמבר ב-Revue des deux mondes כרך 52 שנת 1882 בוויקיטקסט G.D'Arembert L'oeuvre medicale de M.Littré
• באתר של הסנאט הצרפתי לשעבר

לפי Robert et Cougny - Dictionnaire des Parlementaires français », 1889

• באתר האקדמיה הצרפתית
• באנציקלופדיה הקתולית
• M.S.- J.F.Six Littré devant Dieu recension A.Guillaumont

Ed. du Seuil Paris 1962

Revue de l'histoire des religions Année 1965 167-2 pp. 240-241

• Find a grave
• [ https://www.jstor.org/stable/27896971?seq=1#metadata_info_tab_contents P.C - Emile Littré's Positivism The Monist Vol.2 No. 3 April, 1892 pp. 410-417 Oxford University Press]