אמלי, נסיכת אורליאן
אמלי, נסיכת אורליאן (בצרפתית: Amélie d'Orléans; 28 בספטמבר 1865 – 25 באוקטובר 1951), הייתה בתו של הנסיך פיליפ, רוזן פריז ואשתו של קרלוש, מלך פורטוגל.
 | |||||||||
| אמלי, נסיכת אורליאן | |||||||||
| לידה |
28 בספטמבר 1865 טוויקנהאם, אנגליה, הממלכה המאוחדת  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1951 (בגיל 86) לה שסני, איבלין, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | מארי אמלי לאיז הלן, נסיכת אורליאן | ||||||||
| שם לידה |
Marie Amélie Louise Hélène d’Orléans  | ||||||||
| מדינה | צרפת, פורטוגל | ||||||||
| מקום קבורה |
פנתיאון בית ברגנסה | ||||||||
| בן זוג | קרלוש, מלך פורטוגל | ||||||||
| שושלת בית אורליאן | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
אמלי נולדה ב-28 בספטמבר 1865 בטוויקנהאם, אנגליה, לפיליפ, רוזן פריז ולמארי איזבל, נסיכת אורליאן, בתם של אנטואן, דוכס מונפנסייה והאינפנטה לואיסה פרננדה, דוכסית מונפנסייה. בשנת 1871 חזרה המשפחה לצרפת, ובשנת 1872 נחקק חוק שהחזיר למשפחה את כל נכסיה שהוחרמו בשנת 1848.
בשנת 1883 מת אנרי, רוזן שאמבור, ובעקבות כך ירש אביה את הטענה לכתר צרפת בעיני רוב המלוכנים. ב-22 במאי 1886 התחתנה אמלי עם האינפנטה קרלוש מפורטוגל, אולם בתחילה לא הייתה חמותה מרוצה מהנישואים, מכיוון שרצתה להשיא את בנה למריה ולריה, ארכידוכסית אוסטריה, או מתילדה, נסיכת סקסוניה, או ויקטוריה, נסיכת פרוסיה, או ויקטוריה, נסיכת הממלכה המאוחדת. עם זאת, נישואי השניים היו מאושרים, ונולדו להם 3 ילדים.
בשנת 1889 מת חמיה לואיש הראשון, מלך פורטוגל, ובעלה עלה לשלטון במקומו כקרלוש, מלך פורטוגל. אמלי מילאה את חובותיה כמלכה, וריככה במקצת את הביקורת הגוברת כלפי המלוכה עם הפופולריות האישית שלה, אם כי נמתחה עליה ביקורת בשל הוצאותיה. היא הייתה פעילה בפרויקטים חברתיים רבים, כגון מניעה וטיפול בשחפת, וייסוד של ארגוני צדקה, בתי הבראה ובתי מרקחת. היא נחשבה פחות רשמית מאשר חמותה מריה פיה, נסיכת סבויה, למדה היטב פורטוגזית, ותוארה כרגועה ומתונה. אמלי אהבה ספרות, אופרה ותיאטרון, ובהיעדר בן זוגה בשנת 1895, היא שימשה כעוצרת הממלכה. בשנת 1902 היא יצאה לשיט בספינה בים התיכון, אשר ספג ביקורת רבה בשל מותרותיו. בשנת 1892 העניק לה האפיפיור לאו השלושה-עשר את עיטור ורד הזהב. אולם, חרף פעליה, הפופולריות של המלוכה הפורטוגזית החלה לדעוך, אל מול הכלכלה שפשטה רגל, מהומות תעשייתיות, אנטגוניזם סוציאליסטי ורפובליקני וביקורת עיתונאית.
ב-1 בפברואר 1908 בזמן נסיעתם של המשפחה המלכותית בככר מרכזית בליסבון, נורו לעברם יריות מתוך הקהל שהצטופף בצדי הדרך. בעלה המלך מת מיד, בנה הבכור לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל נפצע אנושות ומת זמן קצר לאחר מכן, ואילו בנה השני נפצע בזרועו והוא שירש את כס המלכות, כמנואל השני, מלך פורטוגל, בעוד אמלי לא נפצעה כלל. בשנת 1910 הודח בנה מנואל השני בהפיכה צבאית, ופורטוגל הפכה לרפובליקה. לאחר ההפיכה שבה אמלי לצרפת, שם חיה את רוב שנותיה המאוחרות. במהלך מלחמת העולם השנייה הוזמנה אמלי לבקר בפורטוגל, אך היא סירבה לכך, וביקרה שם רק בשנת 1945, וב-25 באוקטובר 1951 היא מתה בלה שסני, איבלין בצרפת.
משפחתה עריכה
ב-22 במאי 1886 התחתנה אמלי עם קרלוש, מלך פורטוגל, ממנו נולדו לה 3 ילדים:
- לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל (1887–1908)
- מריה, נסיכת פורטוגל (1887)
- מנואל השני, מלך פורטוגל (1889–1932)
אילן יוחסין עריכה
