ויקיפדיה

אמנות עכשווית בטלאים

אמנות עכשווית בטלאים היא אמנות שמשתמשים בה בשיטות הטלאה חדשניות ומסורתיות כדי ליצור יצירות אמנות מבדים, חוטי תפירה ורקמה ותוספות חומרים.

יש אמנים המניחים מילוי בין השכבה העליונה הגלויה לעין לבין המצע התחתון כדי ליצור מרקמים מובלטים,על ידי תפירה ורקימה דרך שלוש השכבות. יש אמנים שמסתפקים בשכבה מוטלאת ורקומה אחת מעל למצע. היוצרים באמנות טלאים, משלבים ביצירותיהם את ניסיון חייהם[1], דימויים ורעיונות משלהם. האמנות העכשווית בטלאים שהתפתחה מאז אמצע המאה ה-20 קרובה הרבה יותר לאמנות יפה מאשר עבודת הטלאים המסורתית. אמן/ית הטלאים משתמש/ת באופני העשייה השונים כדי לספר סיפור[2], לא כדי לשחזר, להעתיק או להראות משהו שכבר נעשה פעם. אמנות טלאים תלת־ממדית לרוב תלויה על הקיר או מוצגת כפריט תלת־ממדי על חלק ניכר מהיצירות יש תוספות של חומרים שונים, כגון חרוזים, חלקי פלסטיק, עץ או חלקי צמחים, מטבעות ועוד.

שמות נוספים או נלווים לאמנות טלאים הם "טכניקה מעורבת" או אמנות סיבים. אגודת אמנות הטלאים האמריקנית מגדירה[3] את האמנות הזו כ"העדפת חקירה מקורית של מושג או רעיון על פני העברת דוגמה מסורתית. התנסות בתכסוס [מניפולציה] של טקסטיל, צבע, טקסטורה, או טכניקות מעורבות. אמנות טלאים לעיתים קרובות מרחיבה את גבולות עולם הקוילט".

היסטוריה עריכה

אמנות עכשווית בטלאים, צמחה מתוך התחייה המחודשת של יצירת שמיכות הטלאים הקלאסיות המאורגנות שהתחילה בשנות ה-1960 ונמשכת עד היום. העניין המחודש במלאכות יד מכל הסוגים היה חלק ממרד הנעורים של אותן שנים. כשצעירים למדו הרבה ממלאכות היד שהיו נפוצות במאה ה-19 שנדחו ונשכחו על ידי הוריהם וסביהם שראו במלאכות הללו משהו מיושן וארכאי שיש להיפטר ממנו.

בעוד שאמנות הפופ[4] הרחיבה את מושגי המקובל כאמנות בתכנים, בחומרים ובצורות, אמניות הפופ בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 השתמשו בטקסטילים ועבודות טלאים כקשר פמיניסטי קדום ומסורתי למלאכות היד.

בשנות ה-1970 המוקדמות התחילו מחלקות האמנות באוניברסיטאות לשלב תוכניות מלאכה לתוך תוכנית הלימודים שלהם[5], אמניות כגון מרים שפירו וג'ודי שיקגו שילבו מסורות של מלאכת יד 'נשית' לתוך יצירותיהן, תוך עידוד הסטודנטיות שלהן לשבור את המוסכמות של הגדרות האמנות מפעם.

בספרים, קטלוגים ומאמרים בכתבי עת בשנות ה-1970 מוזכר שוב ושוב שבתקופה שבה אמנים התנסו במגוון חומרים ואופני עבודה במטרה להרחיב את מושגי האמנות, רב הנשים עדיין נחשבו כמוזות סבילות ולא כיוצרות סמכותיות[6]. אמניות הבינו שבעולם החדש הזה עליהן להיאבק על מקומן מנקודות הכוח שלהן – דורות של יצירה בחוטים ובדים, בעוד ג'ודי שיקגו דורשת ממוריה לאפשר לה ליצור דגמים מבד[7] במקום מקרשים ומסמרים, שלוש אמניות מניו יורק וושינגטון התכוננו להקים תערוכה ב-1975 שהוכרזה להיות "השנה הבינלאומית של האשה"[8] הן דנו בדרכים שבהן נשים הביאו את ניסיונות החיים והחוויות שלהן לתוך האמנות באופן שלא היה מקובל עד אז.

ב-1971 הציג מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית,[4] תערוכה בשם "Absract design in Americam Quilts" שבה האוצר אתגר את ההנחה המקובלת באמריקה ששמיכות הטלאים הן רק בעלות ערך שימושי. התערוכה צמחה מתוך אוסף גדול של שמיכות טלאים שנאספו משנות ה-1960 על ידי שני אספני האמנות יונתן הולשטיין [Jonathan Holstein] וג'ייל פאן דר הוף [Gale van der hoof] התערוכה הוצגה בהרבה ארצות.

בשנת 1974 יסדה קאריי ברסנהן (Karey Bresenhan) "פסטיבל בינלאומי לשמיכות טלאים"[9] ביוסטון טקסס. הפסטיבל הפך לאירוע שנתי שאליו מגיעות יוצרות עכשויות בטלאים מכל רחבי העולם.

בשנת 1979 קבוצה של יוצרות שמיכות טלאים בבריטניה, התאגדו והקימו את ה"גילדה ליצירת קווילטים"[10] הן התחילו עם 300 חברות ויש להן 6,500 חברות מכל העולם. בשנת 2017 היו להן 400 סניפים. הקבוצה הבריטית הפכה ל'גילדה בינלאומית לייצירת שמיכות הטלאים'. בישראל קמה ב-1992 'אגודה ישראלית למעשה-טלאים'[11], המסונפת לארגון הבינלאומי. בין מטרות האגודה להרבות ידע, להופיע בתערוכות בינלאומיות, ולהציג בישראל יצירות מחוצה לה.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 התחילו אמני סיבים רבים להתארגן בקהילות, מציגים בתערוכות, ורוכשים קהל של תומכים ואספנים, היצירות הסיביות הן גבוליות, הן כבר אינן מוגדרות כמלאכה ועדיין לא תמיד מקובלות כאמנות, אבל היצירות הללו בהחלט שברו מוסכמות ועברו את כל ההגדרות המקובלות עד אז. במקביל יש גם אמנים שבתחילת דרכם היו ציירים או פסלים שהתחילו לגלות עניין ליצור גם בטקסטיל ביניהם מיכאל ג'יימס (Michael James)[12] וננסי קרו (Nancy Crow) שקראו תיגר על אופני היצירה המסורתיים, עבורם זה היה פשוט עוד אופן יצירה.

באופן 'מפתיע' היה מחסור במקומות תצוגה לאמנות עכשווית בטלאים כי בתערוכות שמיכות טלאים, סירבו לשתף את היצירות הללו. האגודות ומועדוני טלאים התקינו כל מיני תקנות כגון איסור תצוגה של יצירת קווילט בלי מילוי, שופטים שהעדיפו קווילט מסורתי עם פינות מדויקות על פני יצירות מקוריות עם סיפור או דימוי שהם לא הכירו מקודם וכך נולדו מקומות שהציגו את הטלאים כאמנות.

בשנת 1986 מציגים היסטוריונית שמיכות הטלאים והאוצרת פני מקמוריס (Penny McMorris) ואספן האמנות והמו"ל מיכאל קאייל (Michael Kile) את התערוכה "אמנות שמיכות הטלאים"[13] באופן שייראו כאמנות חזותית שונה מאשר שמיכות הטלאים המסורתיות.

ב-1988 מצהירה אמנית הטלאים איליין פלוגמן (Eiaine Plogman) בייאוש בספר uncommom Threads כי "אנו הופכים את עצמנו למכונות קווילט כאשר אנו שמים ערך רב יותר על איכות העבודה מאשר על עיצוב העבודה".

בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, האמנות העכשווית בטלאים, ממשיכה להתרחק משמיכות הטלאים המסורתיות, בשילוב נרחב יותר של חומרים ממוחזרים שונים, בגדים ישנים, פסולת תעשייתית, מטבעות, אבזמים, רוכסנים, מסמרים, צמחים מיובשים וכל מיני חומרים. יש גם אמנים שמתחילים להדביק את הבד ועל הבד[14], יש צביעה וציור על הבד[15] ועל הפריטים שהם מוסיפים. יש גם אמנים שמחפשים קטעי עבודות טקסטיל שלא סיימו אותן והושלכו, אם בגלל פירוק בתים של חובבות מלאכה שנפטרו או עבודות שמאסו בהן והם נמכרים או נמסרים, הם משלבים אותם בעבודה אחרת כפרק או כקטע[16].

הארייט פאוורס (Harriet Powers)[17] שחיה בין השנים 1839 ו-1910 לא הוכרה כאמנית כיוון שהייתה שפחה אפרו אמריקנית, מספרת סיפורי פולקלור.

הקול הנשי עריכה

אמניות טלאים רבות מוצאות שזו צורת היצירה האמנותית שמטיבה להביע אותן. האמנית אולבה אוגרופ (Ulva Ugerup)[18] סיימה בשנת 1992 שמיכת קיר "בנות התהילה" (Girls of Glory) שבה היא הטליאה ורקמה דיוקנאות של 90 נשים שלדעתה השיגו משהו משמעותי, בין הנשים שדיוקנן מופיע ביצירה, קולט, מאי ווסט, גולדה מאיר, האחיות ברונטה, בילי הולידיי, פלורנס נייטינגייל ועוד רבות. היצירה תלויה על קיר הספרייה בהלסינגבורג שבדנמרק. באתר של Studio Art Quilt מופיעה היצירה כשיש עליה רק 81 דיוקנאות ואינה ממוסגרת[19].

תערוכות אמנות טלאים שהיו בישראל עריכה

לינדה בר-און אמנית טלאים ייחודית, ילידת אנגליה, יוצרת כבר שנים רבות סדרות של מרבדי קיר מטלאים, בנושאים של אלות, העצמה נשית, חיות, מיתוסים מקראיים, מחשבות ומיתוסים בין מזרח למערב[20].

קופל גורבין מעצב גרפי ואומן יצר שטיחים[21] עם נושאים תנכיים ועיצובי אותיות עבריות בעבודת הטלאה של לבד. זכה ארבע פעמים בעיצוב כרזת יום העצמאות, כרזת היובל (1958) של תל אביב, כרזה לקונגרס הציוני ה-25 (1960).

בין מרץ לאפריל 2006 הציגו חברות ה'אגודה ישראלית למעשה-טלאים' בהיכל התרבות בראשון לציון את התערוכה[22] 'כל העולם במה'.

שרה ניסים, אמנית סיבים ייחודית ילידת עיראק משלבת בשטיחיה, מלבד בדים שונים, קטעי רקמות שקנתה בשווקים, כפתורים, חרוזים, מכיסאות מתכת, בובות שלמות וחלקים של בובות שמצאה או קבלה. הציגה תערוכות יחידה כמו 'קולות אחרים'[23] אוצר: חיים מאור, בגלריית האוניברסיטה הפתוחה, ברעננה בשנת 2010 ובתערוכות קבוצתיות.

בשנת 2012 הציגה ה'אגודה ישראלית למעשה-טלאים' את התערוכה 'מאה שנות קיבוץ'[24] בהיכל התרבות ע"ש מאיר ניצן בראשון לציון. באוגוסט אותה שנה הוצגה התערוכה ב'בנין הקונגרסים' בבירמינגהם באנגליה.

בשנת 2016 הוצגה התערוכה "שיר השירים במעשה טלאים"[25] של קבוצת מפגשים בגלריית מגדל W בתל אביב.

בישראל היו מעט גלריות ואוצרים שהציגו מספר תערוכות של אמנות עכשווית בטלאים. בתל אביב הייתה גלריה אלף[26], גלריית 'סימגלרי' בהנהלת סימה סלע במגדים שנסגרה אחרי 10 שנים. מבין האוצרים שהציגו תערוכות סיבים גליה בר אור[27], חיים מאור,

הרנסאנס של שימוש בבדים משומשים עריכה

מאז שאנשים ארגו בדים, בהשקעה של עמל רב וחומרים יקרים, לצורך לבוש, כיסוי, חימום ואף לקישוט, הם התמודדו גם עם הבלאי של הבדים, הם למדו לנצל כל פיסת בד שלא התבלתה, הטליאו ותקנו את הבדים שבשימוש, חיברו בתפירה טלאים קטנים ושבו ויצרו מהם בדים גדולים יותר או בגדים. בכל תרבות התפתחו צורות לשימוש משני גם בחלקים הטובים שנותרו מבגד שהתבלה או אפילו צורות הטלאה וחיזוק לקטעים הבלויים. העיסוק הזה במשך דורות פיתח מיומנויות של שילובי צבעים ומרקמים, כך שהמוצר המוטלא יראה כאילו היה מתוכנן מראש ולא כאילו ניצלו שאריות. את המיומנויות הלו העבירו אחר כך לעשיה בבדים חדשים שנקנו במיוחד[28] ונחתכו לטלאים, שמהם תפרו את היצירות החדשות. היו עדיין אמניות רבות שהשתמשו גם בבדים ישנים ומשומשים, אבל רבות קנו בדים חדשים ואף התפתחה תעשייה של יצירת בדים מיוחדים ייעודיים[29] שנועדו להיגזר לטלאים עבור יוצרות אמנות טלאים. כמו כן קמה תעשייה של ייצור טלאים 'מוכנים', חלקם עם דבק שמאפשר הדבקת הטלאים על המצע שעליו יוצרים, המרשתת מלאה בסרטונים של חברות שמנסות למכור מוצרים של 'טלאים מוכנים מראש'[30]. יחד עם זה היו גם מורות שעם הוראת עבודת הטלאים מכרו את הבדים החדשים הללו.

תעשיית האופנה המהירה שהפכה לתעשייה מזהמת ועודדה אנשים לקנות בגד ללבשו מעט פעמים ולזרוק, בלי לתקן אותו או למחזרו הפכה לבעיה עולמית[31], התחילה להתפתח תנועת שורשים נגדית של אנשים ששבו להשתמש בבגדים המשומשים שלהם וליצור מהם בגדים חדשים, להחליף בגדים עם אנשים אחרים ולמכור או לקנות בגדים בחנויות יד שנייה.

בשנת 2020 פרצה מגפה עולמית של נגיף קורונה שבגללה הטילו סגרים בארצות, אנשים הסתגרו בבתיהם והתחילו להתבונן על מה שיש להם בבית אם מתוך צורך ואי אפשרות להגיע לחנויות הבגדים, אם מתוך תובנה פתאומית שאפשר וצריך להשתמש במה שיש בבית. אנשים יצרו בגדים חדשים וגם הרבה אמנות[32].

ליז פיד (Liz Pead) הקנדית, ספורטאית הוקי קרח, אמנית והוגה סביבתית, משתמשת בבגדי ההוקי הישנים ליצירת שטיחי קיר[33] של נופי ארצות שונות בהן בקרה. לדבריה בגדים וספורט שלובים זה בזה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמנות עכשווית בטלאים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Mary Lou Weidman, Quilted Memories, 2001, Lafayette, California: C&T, 2001, ISBN 1-57120-166-1. (באנגלית)
  2. ^ Inspiring Patchwork Quilt artists you HAVE to follow, SST School of Stitched Textiles (באנגלית)
  3. ^ 2QAQ: What is an Art Quilt?, Queensland Quilters Inc. (באנגלית)
  4. ^ 1 2 WORLD QUILTS The Americn Story, International Quilt Museum, ‏2013 (באנגלית)
  5. ^ Ferne Geller Cone, Knit Art, 1975, New York: Van Nostrand, 1975, עמ' 15-16, ISBN 0-442-21656--4. (באנגלית)
  6. ^ Priscilla Frank, 8 Radical, Feminist Artists From The 1970s Who Shattered The Male Gaze, HUFFPOST, ‏24.10.2016
  7. ^ Judy Chicago, making a Professional Life and an Equalized Relationship, Through the Flower, 1982, New York: Anchor Doubleday, 1982, עמ' 27-53, ISBN 0-385-18084-5. (באנגלית)
  8. ^ Charlotte Robinson (ע), The Quilt Project A Personal Memoir, The Artist & The Quilt, 1983, Kent, England: Columbus Books, 1983, עמ' 10, ISBN 0-86287-050X. (באנגלית)
  9. ^ International Quilt Festivall, Britannica (באנגלית)
  10. ^ History of The Guild, THE QUILTER'S GUILD (באנגלית)
  11. ^ אליז שזר, מי אנחנו, באתר אגודה ישראלית למעשה טלאים
  12. ^ Judy Anne Breneman, The Evolution of Art Quilts and Quilting, America's Quilting History, ‏2008 (באנגלית)
  13. ^ Robert Shaw, DIscovering the roots of Art Quilt, SAQA Journal 2014, SAQA, 2014, עמ' 2-6
  14. ^ Jane, Valerie Goodwin: Quilt architect, Textile Artist.org (באנגלית)
  15. ^ Quilt Art :International Expressions, IA&A International Arts and Artists (באנגלית)
  16. ^ Lynn Woll, Art Quilts by Lynn Woll, Create Whimsy (באנגלית)
  17. ^ The women painters Overlooked by Art History, Arts&Culture (באנגלית)
  18. ^ Barbara Halls (ע), Girls of Glory, Contemporary Quilts, 1994, Kent' Great Britain: SEARCH, 1994, עמ' 60, ISBN 978-0855327743. (באנגלית)
  19. ^ Ulva Ugerup, Girls of Glory, SAQA – Studio Art Quilts (באנגלית)
  20. ^ חיים מאור, חיים מאור (ע), ימה וקדמה, 2017, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2017. (בעברית, אנגלית)
  21. ^ קופל גורבין, באתר מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל
  22. ^ סימה סלע, תרגום: סוזן שפירא, כל העולם במה, 2006, ישראל: אגודה ישראלית למעשה טלאים, 2006. (בעברית, אנגלית)
  23. ^ הקולות האחרים: צבע וחומרים רכים, באתר האוניברסיטה הפתוחה, ‏26.1.2010
  24. ^ אבי קקון, מאה שנות קיבוץ - תערוכה בהיכל התרבות ראשון לציון, באתר ראשון נט, ‏20.1.2012
  25. ^ שיר השירים במעשה טלאים, באתר ARTBEAT, ‏28/11/2016
  26. ^ דוד רף, כל יצירה שיש בה תפר, באתר הארץ, ‏10.1.2002
  27. ^ גליה בר אור, מארג של גבולות, טרמינל כתב עת לאמנות המאה ה-21 2001, משרד בתל אביב, מרכז לאמנות חזותית בתל אביב, 2001, עמ' 18-21
  28. ^ Amy Smart, Beginner Fabric Shopping Tips & Advice, Diary of a Quilter, ‏September 2010 (באנגלית)
  29. ^ Abby Glasberg, HOW TO BUY QUILTING FABRIC WHOLESALE, While She Naps, ‏3/2/2019 (באנגלית)
  30. ^ PATCH ART, DMC (באנגלית)
  31. ^ Rashmula Maiti, Fast Fashion: It`s Detrimemental Effect on the Enviroment, Earth. Org, ‏29/1/2020 (באנגלית)
  32. ^ Kathy Adams, How to Create Wall Art From Fabric Scraps, SFGATE (באנגלית)
  33. ^ Dorothy Swinkles, Liz Pead transformeert oude hockeykleding tot landschapskunst, Textielplus, ‏23/11/2020 (בהולנדית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמנות_עכשווית_בטלאים&oldid=38470779"