אמסטרדם (נובלה)

ספר מאת איאן מקיואן

"אמסטרדם" הוא נובלה מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן שיצאה לאור בשנת 1998. הספר תורגם לעברית בידי טל ניצן-קרן ויצא לאור בהוצאת עם עובד, בסדרת "ספריה לעם". הספר זיכה את מחברו בפרס בוקר.

אמסטרדם
Amsterdam
מידע כללי
מאת איאן מקיואן
שפת המקור אנגלית
סוגה נובלה
הוצאה
הוצאה Jonathan Cape
תאריך הוצאה 1998
מספר עמודים 177
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
פרסים
פרס בוקר (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם אהבה עיקשת עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא כפרה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001983322
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תמצית העלילה עריכה

מולי ליין נפטרה בטרם עת ממחלה שפגעה בגופה ובמוחה. בלווייתה נפגשים בעלה ג'ורג', שהוא מו"ל עשיר, ושלושה ממאהביה בעבר: ג'וליאן גרמוני, שר החוץ של בריטניה החותר לראשות הממשלה, ורנון הולידיי, עורך העיתון "השופט" וקלייב לינלי, מלחין מצליח. המשך העלילה מתמקד בהולידיי ולינלי, אך גם לשני האחרים יש חלק בה.

בעקבות החששות שמעורר בהם מותה הפתאומי של מולי ליין, מגיעים הולידיי ולינלי להסכם המתת חסד הדדי, במקרה שמישהו מהם יגיע למצבה.

לינלי עסוק בהשלמתה של "סימפוניית המילניום" שאותה הוזמן לכתוב לקראת התחלפות המילניום. מרבית הסימפוניה כבר כתובה, וחסר רק קטע הסיום. לקבלת השראה הוא נוסע לאזור האגמים שבצפון-מערב אנגליה.

הולידיי נאבק על שיפור התפוצה של עיתונו, וג'ורג' מגלגל לידיו הזדמנות פז לכך: תצלומים של גרמוני בבגדי אישה, שאותם צילמה מולי ליין. לינלי מותח ביקורת על כוונתו של הולידיי לפרסם תצלומים אלה, הפוגעים בפרטיותו של גרמוני, והדבר גורם לקרע ביניהם.

באזור האגמים ניצב גם לינלי בפני דילמה מוסרית: בעודו מטייל ומהרהר במנגינה שיכתוב, ראה מרחוק אישה שגבר מאיים עליה. הוא התלבט האם להתקרב כדי להגן עליה, אך החליט להימנע מכך כדי שלא לפגוע בריכוז הנחוץ לו לכתיבת המנגינה.

כאשר מתקרב מועד פרסום התצלומים, מוציא גרמוני את העוקץ מהפרסום, כאשר אשתו מכנסת מסיבת עיתונאים שבה היא מספרת על קיום הצילומים.

האיבה בין הולידיי ללינלי גוברת, ומובילה את שניהם לאמסטרדם, שם נערכת חזרת התזמורת על הסימפוניה של לינלי, ושם מגיע הסיפור לשיאו הדרמטי.

דבר המבקרים עריכה

הספר זכה לשבחי המבקרים, בין השאר בעיתונים הניו יורק טיימס וגארדיאן, וזיכה את מחברו בפרס בוקר לשנת 1998. בטקס הענקת הפרס תיאר דגלאס הרד, לשעבר שר החוץ של בריטניה, את הספר: "בחינה צינית וחכמה של המוסר והתרבות של זמננו".[1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה