אמפיפוליס
אַמְפִיפּוֹלִיס (ביוונית עתיקה: Ἀμφίπολις) הייתה עיר חשובה בתראקיה במהלך העת העתיקה. העיר נוסדה במקור כמושבה אתונאית, אולם אבדה לאתונה בתקופת "המלחמה הפלופונסית". אתונה לא ויתרה עליה לאורך כל התקופה הקלאסית. העיר נכבשה בידי מוקדון, ומאוחר יותר בידי הרפובליקה הרומית. היא ננטשה סופית בשלהי העת העתיקה. כיום היא מהווה אתר ארכאולוגי חשוב, ופועל בה "המוזיאון הארכאולוגי של אמפיפוליס".
היסטוריה עריכה
רקע וייסוד העיר עריכה
במהלך המאה ה-5 לפנה"ס אתונה ביקשה לבסס את הקולוניאליזם שלה באזור תראקיה, שהייתה מעין "שטח הפקר".[1] באזור חיו שני עמים עיקריים, התראקים והמוקדונים, שניהם "ברברים" בעיני היוונים. לתראקיה הייתה חשיבות רבה עבור אתונה בשל מרבצי הכסף והזהב שלה, וכן בשל היערות הגדולים שלה שיכלו לספק עצים לבניין הצי האתונאי. כמו כן תראקיה הייתה חשובה מבחינה אסטרטגית, לצורך הבטחת הקשר הסדיר עם סקיתיה.
הניסיון הרציני הראשון של אתונה לייסד מושבה באזור, נעשה בסביבות שנת 465 לפנה"ס. ניכר שזה היה מבצע בעל היקף עצום, 10,000 מתיישבים מאתונה ומבעלות בריתה נשלחו לאזור וייסדו עיר באזור שנודע בשם "אניאה הודוי" ("תשע דרכים") ליד הנהר סטרימון.[2] עם זאת, חלקם הושמדו באזור דרבסקוס בידי התראקים המקומיים, והשאר חזרו לערים שלהם.[3] כתובת שנמצאה באזור מעידה על כך שכעשרים שנה מאוחר יותר ייסדו האתונאים באזור מושבה בשם "בראה". יש המקשרים את הכתובת למידע הנזכר אצל פלוטרכוס על שליחת 1,000 אתונאים מתיישבים לתראקיה בידי פריקלס.[4] כך או כך, גורל המושבה אינו ידוע, וההערכה היא שהמתיישבים נטשו את העיר ועקרו לערים יווניות אחרות באזור.[5]
בשנת 437 לפנה"ס, או לכל המאוחר בשנת 436 לפנה"ס, שלחו האתונאים משלחת נוספת לעיר בהנהגת האגנון, בנו של ניקיאס. האגנון קרא לעיר שבנה "אמפיפוליס". על פי תוקידידס העיר נקראה כך משום שהיא הייתה מוקפת בנהר סטרימון משני צדדיה ("אַמְפִי" = "דו-", "משני צדדים", או "מסביב". "פּוֹליס" = עיר).[6] בתוך כמה שנים הפכה העיר לעיר החשובה והעשירה ביותר באזור.[7]
המלחמה הפלופונסית עריכה
ערך מורחב – המלחמה הפלופונסית
בשנת 424 לפנה"ס, במהלך "המלחמה הפלופונסית" בין אתונה לספרטה, נע המצביא הספרטני ברסידאס עם צבאו מקורינתוס, במטרה לכבוש את המושבות האתונאיות בתראקיה. הוא הגיע אל העיר בהפתעה, אולם בעלי בריתו שהיו אמורים לפתוח את השערים בפניו, לא עשו זאת. לפיכך הוא הסתפק בהטלת מצור ובבזיזת הכפרים הסמוכים. מנהיגי העיר שלחו מסר בהול למצביא (מאוחר יותר ההיסטוריון) תוקידידס ששהה באי תאסוס, לבוא לעזרתם עם שבע הספינות שתחת פיקודו. ברסידאס נבהל מבואו של תוקידידס, ועל כן הציע תנאים מתונים לתושבי העיר: כל תושב של העיר בין אם הוא אתונאי ובין אם לא, זכאי להישאר בעיר וליהנות מזכויות אזרח מלאות. כל אשר חפץ לעזוב, זכאי לעשות זאת תוך חמישה ימים עם כל רכושו. מכיוון שמרבית תושבי העיר לא היו אתונאים אלא בני העמים שבסביבה, קיבלו התושבים את ההצעה והכניסו העירה את צבאו של ברסידאס.[8]
בקיץ 422 לפנה"ס, נשלח המצביא האתונאי קליאון אל תראקיה, וכבש חזרה את טוֹרוֹנֵה וגאלספוס, ונערך להתקפה על אמפיפוליס. ברסידאס ואנשיו חנו על הר קרדילאון, לא רחוק מאמפיפוליס, וכשעלה קליאון על העיר מבלי להמתין לבואה המתוכנן של תגבורת, הגה ברסידאס תוכנית שהייתה אופיינית לו – מהלומת פתע נועזת שתותיר את האויבים המומים ומבולבלים מבלי יכולת להתגונן כראוי. מאה וחמישים הופליטים ספרטנים, ובראשם ברסידאס עצמו, הגיחו במפתיע מן העיר ותקפו את האגף השמאלי של האתונאים, בעוד בעלי בריתם של הספרטנים מסתערים מן השער הצפון-מזרחי של העיר ומכריעים את האגף הימני. קלאון וצבא האתונאים נפנו למנוסה, כשהפרשים והפלטסטים האדונים והכלקידים דולקים אחריהם ומכים בהם. כשבע מאות איש מן האתונאים נפלו בקרב, וביניהם קלאון עצמו. מבין הספרטנים, נהרגו שבעה, ובהם ברסידאס, שנפצע תוך כדי הסתערותו על האגף הימני של האויב.[9]
מאוחר יותר ניסו האתונאים להשתלט מחדש על העיר. הספרטנים פינו משם את כוחותיהם, אולם לא מעבר לכך. בשנת 417 לפנה"ס נעשה ניסיון לכבוש חזרה את העיר, אולם הוא נכשל.[10] לאחר המלחמה הפך ברסידאס לגיבור לאומי באמפיפוליס. תושבי העיר העלו אותו לדרגת "מייסד העיר" ומדי שנה נחגג לכבודו "אויקיסטאי" ("חג ייסוד העיר").[11] החגיגות כללו העלאת קרבנות בקברו, ועריכת תחרויות ומשחקים לזכרו. כמו כן מציין תוקידידס (אותו תוקידידס שבזמנו נכשל בהצלת העיר), שהם "הרסו את בנייניו של האגנון והשמידו כל דבר, שהיה בו כדי להזכיר, אילו נשאר, שהוא היה המייסד [של העיר]. כי הם ראו את ברסידאס כמושיעם".[12] יש לציין שהאתונאים מעולם לא השלימו עם אובדן העיר, והמשיכו לנסות ולהשיג אותה שוב ושוב לכל אורך התקופה הקלאסית.[13]
השלטון המוקדוני עריכה
בשנת 365 לפנה"ס כרת פרדיקס השלישי, מלך מוקדון ברית עם אמפיפוליס, והעמיד לרשותה תגבורת כדי שתוכל להתגונן נגד ההתקפות החוזרות ונשנות של אתונה עליה.[14] עם זאת, אחיו ויורשו של פרדיקס, פיליפוס השני, מלך מוקדון, שהיה זקוק לעזרתם של האתונאים, הוציא מהעיר את חייליו.[15] בשנת 357 לפנה"ס, שינה פיליפוס את דעתו בעניין אמפיפוליס, והטיל עליה מצור. תושבי העיר המבוהלים פנו אל אויבתם הוותיקה, אתונה, בבקשת עזרה. אולם אתונה הייתה שקועה אז במלחמות אחרות, ולא יכלה להושיע את העיר. לאחר שחלק מהחומה קרס, נכנעה העיר, ופיליפוס הבטיח לא לפגוע במשטרה ומוסדותיה. כאות תודה על כך, הגלתה העיר את המדינאים המקומיים שתמכו באתונה. מאוחר יותר טענו האתונאים שבזמן המצור שלח פיליפוס מסר סודי לאתונה על פיו לאחר שיכבוש את אמפיפוליס יסגיר אותה לאתונה. אולם נראה כי טענה זו היא שקר.[16]
העיר המשיכה לפרוח תחת שלטונה של מוקדון. אלכסנדר הגדול יצא ממנה למסעו לכיבוש האימפריה הפרסית בשנת 334 לפנה"ס.[17] בעיר זו נכלאו גם אשתו של אלכסנדר, רוקסנה, ובנו אלכסנדר הרביעי לפני שהוצאו להורג בידי קסנדרוס.[18] בשנת 179 לפנה"ס מת בעיר זו פיליפוס החמישי, מלך מוקדון.[19] במהלך המלחמה המוקדונית השלישית, נמלט אל אמפיפוליס פרסאוס, מלך מוקדון, לאחר שנאלץ לנטוש את עיר הבירה פלה מאימת הרומאים. כך הפכה אמפיפוליס למשך זמן לעיר הבירה של מוקדון, לפני שפרסאוס נאלץ להיכנע לרומאים.[20]
השלטון הרומאי עריכה
לאחר סיום המלחמה וכניעתה של מוקדון, ערך באמפיפוליס המצביא הרומאי לוקיוס אמיליוס פאולוס (שבשל ניצחונו כונה "מקדוניקוס"), כינוס של נכבדים מערי מוקדון שבו קבע את ההסדרים החדשים.[21] מוקדון חולקה לארבעה חלקים, ואמפיפוליס נקבעה כעיר הבירה של המחוז שהשתרע בין הנהרות ניסוס וסטרימון.[22] מאוחר יותר נערך כינוס שני בנושא שבו הובהרו מספר עניינים נוספים, והוא נערך גם כן באמפיפוליס.[23] עובדות אלו מלמדות על חשיבותה הרבה של העיר. מאוחר יותר ערך פאולוס חגיגת ניצחון בעיר, שבה אירח שגרירים מארצות שונות והציג לראווה את שלל המלחמה.[24]
על פי "מעשי השליחים", פאולוס וסילאס עברו בעיר במהלך שנות ה-50 של המאה ה-1.[25] העיר נהנתה משגשוג כלכלי לאורך שלהי העת העתיקה, ונבנו בה כנסיות מפוארות. היא ניזוקה קשות במהלך פלישות הסלאבים במאה השישית, וננטשה סופית במאה השמינית. רוב התושבים עברו כנראה לאיאון הסמוכה. הנמל של העיר המשיך לפעול בתקופה הביזנטית תחת השם "קיריסופוליס", לפני שננטש במהלך התקופה העות'מאנית.
ארכאולוגיה עריכה
האתר התגלה ותואר בידי מטיילים רבים לאורך המאה ה-19. במהלך מלחמת הבלקן השנייה, חיילים מצבא יוון שחנו באזור חשפו חלקים מאנדרטה גדולה מתקופת המאה ה-4 לפנה"ס. בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חשפו חיילים בריטיים חלקים נוספים של האנדרטה, עד שבסופו של דבר היא שוחזרה כולה. האנדרטה היא למעשה פסל ענק של אריה משיש, הידוע בשם "האריה מאמפיפוליס". עם זאת, החפירות לא החלו באמת אלא לאחר מלחמת העולם השנייה. ארכאולוגים מטעם "האגודה לארכאולוגיה יוונית" חפרו במקום בשנת 1972, ומאוחר יותר בשנת 1985. חפירות אלו חשפו את הנקרופוליס של העיר, שרידי החומות שלה, הבזיליקות, גשר על הנהר סטרימון, אולם התעמלות, וילות רומיות וקברים.
קבר שנמצא במקום מכיל גלוסקמה מכסף, אשר הכילה ככל הנראה את השיירים השרופים של גופתו של ברסידאס, שנחשב למיסד העיר. בקבר נמצא גם כתר מזהב. בשנת 2012 ארכאולוגים חשפו קבר גדול מצפון-מזרח לאמפיפוליס.[26] גודלו של תל הקבורה מלמד על חשיבותם של הנקברים שם. הקיר ההיקפי של תל הקבורה הוא באורך 497 מטר, והוא עשוי גיר מכוסה בשיש. הקבר מורכב משלושה תאים מופרדים בחומות. ישנם שני ספינקסים ממש ליד הכניסה לקבר. שניים מהעמודים התומכים בגג בחלק הראשון הם בצורת קריאטידות מסגנון שרווח במאה ה-4 לפנה"ס. נמצאו בקבר שרידים של פסיפס המתאר את חטיפתה של פרספונה בידי האדס. החפירות בקבר עדיין נמשכות.[27]
גלריה עריכה
-
-
-
חלק מהתצוגה במוזיאון באמפיפוליס -
ראשו של האריה מאמפיפוליס, לפני השחזור המלא של האנדרטה -
בית מהתקופה ההלניסטית -
מטבעות מאמפיפוליס
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984. (הספר בקטלוג ULI)
- דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1983.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אמפיפוליס (באנגלית)- אמפיפוליס באתר livius (באנגלית)
- אתר אודות הקבר של אמפיפוליס (באנגלית) וגם (ביוונית)
- אמפיפוליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אמפיפוליס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ עמית, עמ' 341.
- ^ עמית, עמ' 289.
- ^ תוקידידס, ספר ראשון, 100.
- ^ פלוטרכוס, "חיי פריקלס", 11.
- ^ עמית, עמ' 341-342.
- ^ תוקידידס, ספר רביעי, 102.
- ^ עמית, עמ' 342.
- ^ תוקידידס, ספר רביעי, 106.
- ^ תוקידידס, ספר חמישי, 6-11.
- ^ עמית, עמ' 378.
- ^ עמית, עמ' 225.
- ^ תוקידידס, ספר חמישי, 11.
- ^ עמית, עמ' 456.
- ^ עמית, עמ' 497.
- ^ עמית, עמ' 498-499.
- ^ עמית, עמ' 500.
- ^ גולן, עמ' 10.
- ^ גולן, עמ' 73.
- ^ גולן, עמ' 534.
- ^ גולן, עמ' 569.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר ארבעים ואחד, 29.
- ^ גולן, עמ' 571.
- ^ גולן, עמ' 574.
- ^ גולן, עמ' 575.
- ^ הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק י"ז, פסוק 1.
- ^
Andrew Marszal, Marble female figurines unearthed in vast Alexander the Great-era Greek tomb, The Telegraph, 7 September 2014
- ^ Greek tomb at Amphipolis is 'important discovery'
