אן בוליין
אן בוליין (אנגלית: Anne Boleyn; 1501 או 1507 - 19 במאי 1536) היא אשתו השנייה של הנרי השמיני, ואמה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. כמעט מיד לאחר נישואיהם סר חינה בעיני הנרי, ושלוש שנים לאחר מכן היא הוצאה להורג באשמת ניאוף.
 | |||||||
| לידה |
1501? בליקלינג הול, הממלכה המאוחדת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצחה |
19 במאי 1536 מצודת לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
| מדינה |
ממלכת אנגליה | ||||||
| מקום קבורה |
מצודת לונדון | ||||||
| עיסוק |
פוליטיקאית, בת לוויה | ||||||
| שושלת בית טיודור | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
בוליין נולדה לסר תומאס בוליין, הרוזן הראשון מווילטשייר, ולאשתו, ליידי אליזבת' הווארד, בתו של דוכס נורפוק השני. ב-1519 מונה אביה לשגריר בצרפת והיא התלוותה אליו לשם ונכנסה לשירותה של קלוד, נסיכת צרפת, אשתו של פרנסואה הראשון. היא נשארה בחצר המלוכה הצרפתית, והשלימה את לימודי השפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס. בשנת 1522 נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה, כדי להתחתן עם בן דודה האירי, ג'יימס באטלר, רוזן אורמונד התשיעי. תוכניות הנישואים נקטעו, ובמקום זאת היא החלה לשמש כבת לוויה לאשתו של הנרי השמיני, קתרין מאראגון.
בוליין נודעה בעיקר בזכות שנינותה וחוכמתה. היא לא נחשבה יפה במיוחד על פי מודל היופי באותם זמנים, כיוון שהייתה כהה ורזה מאוד. למרות זאת, מנהגיה הצרפתיים וה"שיק" (Chique) שרכשה בחצר המלכות הצרפתית, הפכו אותה לאחת הנשים הנערצות ביותר בחצר המלוכה האנגלית, והיא יצרה לעצמה מעגל תומכים רחב בקרב אנשי החצר, נשים וגברים כאחד.
הנרי שם לב לאן והחל להעדיף אותה על פני אחותה, מרי בוליין, ששימשה כמאהבת שלו זה מספר שנים. בוליין לא נעתרה מהר לחיזוריו של הנרי ופלירטטה עמו שנים אחדות. בני משפחתה, שהיו מודעים לאכזבתו של הנרי מקתרין, שלא הצליחה ללדת יורש זכר, עודדו אותה. אן נענתה לחיזוריו בערך בשנת 1527, אך עדיין עמדה בסירובה לממש את הקשר ביניהם.
לאור העובדה כי הליך ביטול נישואיו של הנרי לקתרינה התמשך זמן רב, בוליין ומשפחתה חששו כי עניינו של הנרי בה יתפוגג. בוליין החליטה לקחת סיכון ולממש את הקשר עם הנרי בקיץ 1532, כשבע שנים לאחר שמערכת היחסים ביניהם החלה. לאחר מכן העניק לה הנרי את התואר המרקיזה מפמברוק בזכות עצמה, על מנת להבטיח את מעמדה והונה העתידי אם ימות לפני שיוכל לשאת אותה לאשה.
בוליין הרתה בחורף 1532-1533 והליכי נישואיהם זורזו כתוצאה מכך. בינואר 1533 הם נישאו בסתר, וביוני 1533 הוכתרה אן כמלכת אנגליה, בהיותה בחודש השישי להריונה.
ב-7 בספטמבר 1533 ילדה אן את בתם, אליזבת'. הולדת אליזבת' היוותה אכזבה קשה להנרי, שכן על אף מאמציו בביטול נישואיו לקתרינה ונישואיו לבוליין, לא נולד לו בן שיירש את כיסאו ויבטיח את עתיד שושלתו. מרגע זה החלה להתפוגג האהבה הרבה וההערכה שחש כלפי בוליין ועינו החלה נודדת לכיוון נשים אחרות. לאחר לידתה של אליזבת, הרתה אן עוד שלוש פעמים, כל ההריונות הסתיימו בהפלה.
בין בנות לווייתה הייתה ג'יין סימור, שהחלה מושכת תשומת לב רבה מהנרי, וכמו במקרה של בוליין לפניה סירבה להפוך למאהבת שלו. הנרי החל לסלוד מכוחניותה של בוליין, שהמשיכה להתערב בשלטון כפי שעשתה לפני נישואיה. בינואר 1536 הרתה ברביעית. היא ראתה בהריון זה את הסיכוי האחרון להצלת נישואיה ומעמדה בעיני הנרי. אולם מספר ימים לאחר שהנרי נפגע כשנפל מסוסו במהלך קרב רמחים, נפילה אשר גרמה לאן זעזוע רב, היא איבדה את תינוקה, שהיה, לפי דיווחו של שגריר האימפריה הרומית הקדושה, אסטאס שאפווי, בן זכר.
האויבים הרבים שצברה כמלכת אנגליה החלו טומנים חשדות ניאוף בראשו של הנרי. זה האחרון, שהיה מאוהב לגמרי בג'יין סימור, לא היה צריך שכנוע רב על מנת "לחשוד" שאן בוגדת בו והורה על פתיחת חקירה רשמית נגדה ונגד מקורביה. תחת עינויים, הצליחו החוקרים להוציא הודאות מארבעה מבני לווייתה כי הם היו מאהביה. גם אחיה, ג'ורג', נעצר והואשם בגילוי עריות עם אחותו וכן המשורר תומאס וייאט, שהורשע וזכה בחנינה[1].
בוליין הובאה בפני חבר שופטים במאי 1536 ונמצאה אשמה בניאוף ובבגידה במלך, שתי עבירות שעונשן היה אז הוצאה להורג.
בוליין הוצאה להורג ב-19 במאי 1536, לאחר שנישואיה להנרי בוטלו בעקבות מערכת היחסים שניהל עם אחותה, מרי, שנים לפני כן - ולאחר שאחיה, ג'ורג' בוליין, וארבעה אנשי חצר נוספים הוצאו להורג.
השפעתהעריכה
אוהדיה של בוליין כיום רואים בה אחת מחלוצי הפרוטסטנטיות. זאת משום שבפועל, ייסוד הכנסייה האנגליקנית והניתוק מן הוותיקן שהתרחשו כדי להכשיר את נישואיה להנרי הפכו את ממלכת אנגליה למדינה פרוטסטטנטית. באופן רשמי, הליך ייסוד הכנסייה האנגליקנית הושלם בידי בתה אליזבת׳, שירשה את כיסאו של הנרי מאחותה הבכורה מרי. אוהדיה רואים בה אדם שהוענש על לא עוול בכפו. שונאיה ראו בה מכשפה, אשר השתמשה בכישוף שחור על מנת להפוך למלכת אנגליה, ובכך הפרידה בין הקתולים באנגליה לבין האמונה האמיתית היחידה.
אן בולין בתרבותעריכה
בנוסף לעשרות ספרים ומחזות על התקופה, ייוחדו יצירות לדמותה של אן בולין, או שהיא משמשת בהן דמות מרכזית. בין היצירות הפופולריות והידועות ביותר נמנות:
- האופרה אנה בולנה מאת דוניצטי (1830)
- המחזה "אדם לכל עת" על חיי תומאס מור מאת רוברט בולט והסרט זוכה פרס האוסקר "אדם לכל עת" משנת 1966 בו גילמה ונסה רדגרייב את דמותה של אן בולין
- המחזה "אן של אלף הימים" מאת מקסוול אנדרסון והסרט בשם זה מ-1969, בו גילמה את דמותה השחקנית ז'נבייב בוז'ולד
- המיני סדרה הבריטית משנות השבעים "שש נשותיו של הנרי השמיני" והסרט בשם זה משנת 1972. את דמותה של אן בולין גילמה דורותי טוטין שהייתה מועמדת לפרס באפטא על משחקה.
- הסרט בת בולין האחרת (2008) בו נטלי פורטמן גילמה את דמותה של אן בולין.
- סדרת הטלוויזיה שושלת טיודור בה גילמה נטלי דורמר את דמותה של אן בולין בעונות הראשונה והשנייה וכן בהופעת אורח בפרק האחרון של הסדרה בעונה הרביעית.
- בוליין היא דמות מרכזית ברומן של הילרי מנטל, וולף הול. בסדרת הטלוויזיה לפי רומן זה, ששודרה ב-BBC, גילמה קלייר פוי את דמותה.
אילן יוחסיןעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ "תיק אן בולין" (באנגלית)