אן בולין

אן בולין
Anne Boleyn
לידה	1507; בליקלינג (אנ'), ממלכת אנגליה
הוצאה להורג	19 במאי 1536 (בגיל 29 בערך); לונדון, ממלכת אנגליה
שם לידה	Anne Boleyn
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	מצודת לונדון, לונדון
בן או בת זוג	הנרי השמיני, מלך אנגליה (25 בינואר 1533–19 במאי 1536)
שושלת משפחת בולין
אב	תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון
אם	אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר
צאצאים	אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה; miscarried son Tudor; Henry, Duke of Cornwall
	28 במאי 1533 – 17 במאי 1536; (3 שנים)
מונרך בתקופה	הנרי השמיני
	→ קתרין מאראגון ג'יין סימור ←
חתימה

אן בולין (באנגלית: Anne Boleyn; ‏1501 או 1507 – 19 במאי 1536) הייתה מלכת אנגליה, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני ואימה של המלכה אליזבת הראשונה. נישואיה להנרי והוצאתה להורג בהמשך הפכו אותה לדמות מרכזית בסערה הפוליטית והדתית שסימנה את תחילתה של הרפורמציה באנגליה.

ב-1525 התאהב הנרי השמיני באן והחל במסע החיזורים למשיכת תשומת ליבה. אן התנגדה בכל תוקף לחיזוריו של המלך, וסירבה להפוך למאהבתו, כפי שהייתה אחותה הגדולה מרי. לאחר מערכת יחסים של מספר שנים בין הנרי ואן, הנרי מאס בקתרין מאראגון, ורצה לבטל נישואיו עימה כדי להתחתן עם אן. כאשר האפיפיור קלמנס השביעי הודיע שהוא נגד ביטול הנשואים עם קתרין, הנרי החליט לערער על סמכותה של הכנסייה הקתולית באנגליה.

ביוזמתה של אן פיטר הנרי את יועצו הראשי תומאס וולזי, הארכיבישוף מיורק, ומינה את תומאס קרנמר - שהיה קשור למשפחת בולין. הנרי השמיני ואן נישאו ב-25 בינואר 1533, וכתוצאה מהנישואין הללו התרחש הפילוג הראשון בין הכנסיות של אנגליה ורומא, והכנסייה של אנגליה הוכפפה לשליטת המלך.

אן הוכתרה למלכת אנגליה ב-1 ביוני 1533, וב-7 בספטמבר 1533 נולדה בתה הנסיכה אליזבת שלימים עלתה לכס המלוכה כאליזבת הראשונה. הנרי התרעם על העובדה שלא העמידה לו יורש זכר, ולאחר שלוש הפלות סר חינה בעיניו והוא הורה לחקור אותה בגין בגידה חמורה. ב-2 במאי 1536 היא נעצרה ונשלחה למצודת לונדון, שם נשפטה, נמצאה אשמה ב-15 במאי וראשה נערף ב-19 במאי.

היסטוריונים מודרניים מצאו שההאשמות נגדה, שכללו ניאוף וגילוי עריות, היו מופרכות^[1]. מאז שבתה אליזבת הוכתרה למלכה, אן נחשבה לקדושה וגיבורת הרפורמציה האנגלית^[2]. מאות שנים לאחר מכן אן בולין המשיכה לשמש השראה ליצירות אומנות רבות. בשל כך אן שמרה על מקומה כמלכה רעיה המשפיעה והחשובה ביותר בהיסטוריה האנגלית^[3].

ילדותה

אן בולין (משמאל), ואחותה הגדולה מרי בולין

בולין נולדה לסר תומאס בולין, הרוזן הראשון מווילטשייר, ולליידי אליזבת הווארד, בתו של דוכס נורפוק השני. מקורות היסטוריים מתקופה זו אינם כוללים מסמכים רשמיים המבהירים באופן חד משמעי את תאריכי לידתן של אן ומרי אחותה של אן. עדויות משפחתיות, בהן צאצאיה של מרי בולין האמינו כי אמם הייתה הבכורה^[4]. אחיהן, ג'ורג' בולין, נולד בסביבות 1504^[5]^[2]. הוויכוח סביב תאריך לידתה המדויק של אן מתמקד בשני תאריכים עיקריים: 1501 ו-1507. השכלתה המוקדמת, בדומה לנשים בנות מעמדה באותה תקופה, התמקדה הן בלימודים אקדמיים והן בפיתוח מיומנויות ביתיות היא למדה מגוון מקצועות, ביניהם: חשבון, היסטוריה, קריאה, איות וכתיבה. במקביל רכשה אן מיומנויות נוספות: ריקוד, רקמה, נימוסים טובים, ניהול משק בית, מוזיקה, עבודת רקמה ושירה. אן למדה גם לשחק משחקים פופולריים באותה תקופה - כמו קלפים, שחמט וקוביות, וכן רכשה מיומנויות ספורט כחץ-וקשת, ציד, רכיבה על סוסים ואילוף בזים^[6].

הולנד וצרפת

אביה של אן, תומאס בוליין, המשיך בקריירה הדיפלומטית שלו תחת הנרי השמיני. הצלחתו זיכתה אותו בהערכה רבה, ובין מעריציו הייתה מרגרטה מאוסטריה. מרגרטה, התרשמה מאוד מבולין והציעה לבתו אן מקום בחצרה. אן, שהייתה צעירה מכדי לקבל את הכבוד הזה באופן רשמי, עברה בכל זאת להולנד. מרגרטה התרשמה מנימוסיה, קפדנותה ויכולותיה. מרגרטה כתבה לתומאס בולין כי בתו "כל כך ייצוגית וכל כך נעימה, בהתחשב בגיל נעוריה"^[7]. ב-1519 מונה אביה לשגריר בצרפת והיא התלוותה אליו לשם ונכנסה לשירותה של קלוד, נסיכת צרפת, אשת המלך פרנסואה הראשון. בחצר המלוכה הצרפתית השלימה אן את לימודי השפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס.

בחצרו של הנרי השמיני

ב-1522 נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה, כדי להתחתן עם בן דודה האירי, ג'יימס באטלר^[8]. תוכנית הנישואים נקטעה, ובמקום זאת היא החלה לשמש כבת לוויה לאשתו של המלך הנרי השמיני, קתרין מאראגון^[9]. ב-1526 התאהב בה הנרי השמיני. אחותה - מרי בולין - הייתה פילגשו לשעבר. אן משכה את תשומת לבו ביופייה, חוכמתה והכריזמה שלה. למרות ניסיונותיו החוזרים של הנרי לפתות את אן, היא סרבה לו בתוקף. אחרי שנה, ב-1527, הוא הציע לה נישואין ואן הסכימה. הנרי הניח שניתן יהיה להשיג ביטול נישואיו לקתרין בקלות ובמהירות, ובכך לאפשר להם להינשא כדת וכדין.

הקשר בין אן בולין להנרי לא רק הביא יתרונות לאן עצמה, אלא גם תרם רבות למשפחתה. תומאס בולין, זכה בתואר הרוזן מווילטשייר הודות לקשר זה. בנוסף, הנרי הגיע להסדר עם בן דודה האירי של אן, ג'יימס באטלר, והעניק לו את תואר הרוזן מאורמונד.

נישואים

זמן קצר לאחר שובם לאנגליה, נישאו הנרי השמיני ואן בטקס סודי ב-1532. חתונה זו התקיימה עוד לפני ביטול נישואיו הראשונים של הנרי לקתרין מאראגון, מה שגרם לה להיחשב רעיה לא חוקית בעיני רבים.

לאחר זמן קצר התברר שאן בהריון, דבר שהגביר את הדחיפות להכשרת נישואיהם, ולכן נערך טקס חתונה נוסף בלונדון ב-25 בינואר 1533. ב-23 במאי 1533 התכנס בית דין מיוחד בראשותו של תומאס קרנמר, הארכיבישוף החדש, שדן בתוקף נישואיו של הנרי לקתרין - והכריז עליהם כמבוטלים. חמישה ימים אחר כך, ב-28 במאי 1533, הכריז קרנמר באופן רשמי כי נישואיהם של הנרי ואן בולין תקפים וחוקיים. הכרזה זו הפכה את אן בולין למלכה הרשמית של אנגליה.

מלכת אנגליה

לאחר הכתרתה, אן עברה לארמון פלסנטיה האהוב על המלך, שם ילדה את בתה אליזבת ב-7 בספטמבר 1533^[2]. אכזבה גדולה פקדה את מקורביה, שציפו בכיליון עיניים לבן. כל הרופאים והאסטרולוגים המלכותיים, מלבד אחד, חזו בן זכר, ואפילו המלך הצרפתי הוזמן לשמש כסנדק. למלכה אן היה צוות משרתים גדול משמעותית מזה של קתרין, לפניה. למעלה מ-250 אנשים טיפלו בצרכיה האישיים, כולל כמרים ועד נערי אורווה. צוות נוסף של יותר מ-60 "עוזרות כבוד" ליווה אותה באירועים חברתיים.

התנהגותה של אן לא תאמה את הנורמות החברתיות של תקופתה והסבה מורת רוח לרבים. במהלך חייה ואף לאחר מותה נפוצו שמועות רבות אודותיה, שבמקרים רבים נועדו לשרת מטרות פוליטיות, לחיוב או לשלילה^[10]. רוב מכתביה וכל דיוקנאותיה הושמדו, כך שקשה לאמת עובדות על חייה, המראה שלה ואופיה. עם זאת, היא תוארה כשנונה וחכמה, הגם שלא נחשבה ליפה במיוחד, על פי מודל היופי של אותם זמנים^[11]. חלק מהעדויות הקיימות מתקופתה מתארות אותה כחיננית ואלגנטית, וכמי שהושפעה מהמנהגים והאופנה בחצר המלוכה בצרפת.

לאחר הריון נוסף שהסתיים בהפלה, בחג המולד של 1534, סר חינה בעיני הנרי, שהחל לדון עם תומאס קרנמר ותומאס קרומוול על האפשרות להתגרש מאן - מבלי שיאלץ לחזור לקתרין, אשתו הראשונה^[12]. התוכנית לא צלחה באותה עת, הזוג המלכותי התפייס ואן שוב נכנסה להריון באוקטובר. אן הוציאה סכומי כסף גדולים על בגדים, תכשיטים, ריהוט וקישוטים, ניהלה אורח חיים ראוותני, תוך ניצול מעמדה. היא גם שיפצה ארמונות רבים לפי טעמה האישי. כל אלה וגורמים נוספים החלו לעורר תחושות שליליות כלפי אן; היא הואשמה באחראיות להתנהגותו העריצה של הנרי, וזכתה לכינויי גנאי כ"זונת המלך"^[13]. העובדה שלא הביאה יורש זכר למלך אנגליה תרמה מאוד לפגיעה בפופולריות שלה.

ג'יין סימור (אשתו השלישית של הנרי ה-8, זמן קצר לאחר הוצאתה להורג של אן)

כאשר הגיעה הידיעה על מותה של קתרין ב-8 בינואר 1536, הנרי השמיני פקד על חגיגה בארמון^[14].לאחר מותה של קתרין, ניסתה אן לקרב אליה את מרי, בתה החורגת^[9]. היחסים בין השתיים היו מתוחים לאורך שנים. עם זאת, מרי דחתה את ניסיונות ההשלמה של אן, אולי בשל שמועות שהופצו על כך שקתרין הורעלה על ידי אן או הנרי השמיני^[15]. המלכה אן נכנסה שוב להריון, בהיותה מודעת היטב לסכנות הכרוכות באי-הצלחה ללדת בן זכר. באותה תקופה החל הנרי להפגין עניין גובר באחת מבנות הלוויה של אן, ג'יין סימור, וכאות לחיבתו אף העניק לה תליון עם הדיוקן שלו. נודע כי אן הגיבה בזעם, תוך שהיא תולשת את התליון מצווארה של ג'יין בעוצמה כזו שאצבעותיה דיממו^[16].

לימים, הנרי נפגע בנפילה מסוסו במהלך קרב רמחים, אירוע שגרם לאן זעזוע והיא איבדה את תינוקה מרוב צער. לדברי שגריר האימפריה הרומית הקדושה אסטאס שאפווי, הוולד שמת היה בן זכר^[17]. אירוע זה גרם לאן עצב רב, והיא האמינה שזו הסיבה להפלה שעברה חמישה ימים לאחר מכן^[18]. סיבה אפשרית נוספת להפלה הייתה קשורה לתקרית אחרת: אן ראתה את ג'יין סימור יושבת על ברכיו של הנרי, וייתכן שהזעם גרם לה להפיל את העובר^[2]. אן הפילה את תינוקה ביום שבו נקברה קתרין מאראגון. אובדן זה היה תחילת סוף נישואיה^[19]. אן לא הצליחה להביא להנרי יורש זכר, ויחסיו של הנרי עם ג'יין סימור העיבו עוד יותר על הנישואין. אירועים אלה הובילו בסופם לנפילתה של אן ולהוצאתה להורג.

רבים מהאויבים שצברה אן כמלכת אנגליה טרחו לעורר חשדות בליבו של המלך לגבי נאמנותה כלפיו. לא נדרש מאמץ רב לעורר בהנרי, המאוהב כבר בג'יין סימור, חשדות שאן בוגדת בו. לבסוף המלך הורה על פתיחת חקירה רשמית נגדה ונגד כל מקורביה. החוקרים הצליחו לסחוט בעינויים "הודאות" מארבעה מבני לווייתה על כך שהם היו מאהביה. גם אחיה, ג'ורג', נעצר והואשם בגילוי עריות עם אחותו, וכן המשורר תומאס וייאט, שהורשע - אך זכה לחנינה^[20].

הוצאתה להורג

אן בולין במצודת לונדון, בזמן שהייתה כלואה והמתינה להוצאתה להורג

אן הואשמה בניאוף, גילוי עריות ובגידה ברמה העליונה. ההאשמות נגד אן, ובמיוחד זו של גילוי עריות, נועדו גם לפגוע במוניטין המוסרי שלה. האשמה נוספת נגד אן הייתה מזימת תכנון מותו של המלך, עם "מאהביה".

ב-17 במאי הכריז קרומוול על נישואיה של אן להנרי בטלים מעיקרא. ב-19 במאי 1536 הוצאה אן להורג בעריפת ראש.

השפעתה

חסידיה של אן בולין כיום רואים בה אחת מחלוצי הפרוטסטנטיות. זאת משום שבפועל, ייסוד הכנסייה האנגליקנית העצמאית והניתוק מן הוותיקן באו לעולם כדי להכשיר את נישואיה להנרי, ובכך הפכו את ממלכת אנגליה למדינה פרוטסטנטית. באופן רשמי, הליך ייסוד הכנסייה האנגליקנית הושלם סופית בידי בתה אליזבת, שירשה את כיסאו של הנרי מאחותה הבכורה מרי.

אוהדיה רואים בה אישה שהוענשה על לא עוול בכפה; שונאיה ראו בה מכשפה, שהשתמשה בכישוף שחור כדי להפוך למלכת אנגליה^[10], ובמעלליה הפרידה כביכול בין הקתולים באנגליה, לבין "האמונה האמיתית היחידה".

אן בולין בתרבות

בנוסף לעשרות ספרים ומחזות על התקופה, יוחדו יצירות רבות לדמותה של אן בולין, או שהיא משמשת בהן כדמות מרכזית. בין היצירות הפופולריות והידועות ביותר נמנות:

האופרה "אנה בולנה" מאת דוניצטי (1830).
המחזה "אדם לכל עת" על חיי תומאס מור מאת רוברט בולט, וכן סרט זוכה פרס האוסקר "אדם לכל עת" מ-1966, בו גילמה ונסה רדגרייב את דמותה של אן בולין.
המחזה "אן של אלף הימים" מאת מקסוול אנדרסון, וכן סרט בשם זה מ-1969, בו גילמה את דמותה השחקנית ז'נבייב בוז'ולד.
מיני סדרה בריטית משנות ה-70 "שש נשותיו של הנרי השמיני" וכן גם סרט מ-1972. את דמותה של אן בולין גילמה דורותי טוטין, שהייתה מועמדת לפרס באפטא על משחקה.
הספר "בת בולין האחרת" 2001 מאת פיליפה גרגורי מתאר את השתלשלות האירועים דווקא מנקודת מבטה של מרי בולין, אחותה הגדולה של אן. ב-2008 עובד הספר לסרט באותו שם, בו גילמה נטלי פורטמן את דמותה של אן בולין.
סדרת הטלוויזיה "שושלת טיודור" בה גילמה נטלי דורמר את דמות אן בולין בעונה הראשונה והשנייה, וכן בהופעת אורח בפרק האחרון של הסדרה בעונה הרביעית.
בולין היא דמות מרכזית ברומן של הילרי מנטל, "וולף הול". בסדרת הטלוויזיה לפי רומן זה, ששודרה ב-BBC, גילמה קלייר פוי את דמותה.
בבריטניה הועלה ב-2018 לראשונה המחזמר "Six", המבוסס על סיפורן של שש נשותיו של הנרי השמיני, בהן אן בולין, בשיר "Don't Lose Your Head". המחזמר הוצג בברודוויי מ-2020 עד לפרוץ מגפת הקורונה, וחזר להציג ב-2021.
ב-2021 עלה לאקרנים הסרט "ספנסר" על הנסיכה דיאנה. במהלך הסרט היא מוצאת עניין בספר על קורותיה של אן בולין, שכן היא רואה עצמה ואת המקרה הטרגי של יחסיה המעורערים עם הנסיך צ'ארלס בעלה זהים למקרה של בולין. בנוסף, לאורך הסרט היא אף רואה את דמותה של בולין משקיפה עליה.
ב-2022 הוקרנה בשירות הסטרימינג נטפליקס מיני-סדרת הטלוויזיה "דם, כתרים וסקס". בסדרה מגלמת איימי ג'יימס-קלי, את בולין.

אילן יוחסין

ג'ופרי בולין

אן האו

תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי

אן האנקפורד

ג'ון הווארד, דוכס נורפוק הראשון

קתרין מוליינס

פרדריק טילני

אליזבת צ'ייני

ויליאם בולין

מרגרט באטלר

תומאס הווארד, דוכס נורפוק השני

אליזבת טילני

תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון

אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר

אן בולין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אן בולין בוויקישיתוף

אן בולין, באתר AllMusic (באנגלית)
אן בולין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אן בולין, באתר Discogs (באנגלית)
אן בולין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אן בולין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אן בוליין (1507–1536), מלכה, בת זוגו של הנרי השמיני מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית
אן בולין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Cambridge University Press, Letters and Papers, Foreign and Domestic, of the Reign of Henry VIII, 2015 doi: 10.1017/cbo9781139600705
^ ¹ ² ³ ⁴ Lee Blessing, Going to St. Ives, Going to St. Ives, 2004 doi: 10.5040/9781580814539
^ Preface, Yale University Press, עמ' ix–xv, ISBN 978-0-300-24233-1
^ Mary Elizabeth Braddon, Chapter XXV, Oxford University Press, 2008-12-11, ISBN 978-0-19-955516-1
^ Warnicke, John G., Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists
^ {{{מחבר}}}, Wood, Sir William (Wilkinson), (1879–12 Dec. 1963), Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
^ M. C. Appleby, E. A. Pajor, D. Fraser, Individual variation in feeding and growth of piglets: effects of increased access to creep food, Animal Science 55, 1992-08, עמ' 147–152 doi: 10.1017/s0003356100037375
^ S. Fraser Hart, Archaeocyath palaeoecology, The Paleontological Society Special Publications 6, 1992, עמ' 122–122 doi: 10.1017/s2475262200006821
^ ¹ ² Mary Edmond, Strong [Starke; Starkey, Sampson], Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003
^ ¹ ² גרג ג'נר, שאל היסטוריון - תשובות מרתקות לשאלות מפתיעות, כתר ספרים, 2022, הפרק "האם היו לאן בולין שלוש פטמות?", עמ' 15–20
^ Natalie Grueninger, Anne Boleyn’s Appearance & Demeanour, The Tudor Trail
^ D. H. Williams, J. H. Bowie, Reactions of specific functional groups, The Royal Society of Chemistry, 1971-01-01, עמ' 91–138, ISBN 978-0-85186-258-3
^ Farquhar, Michael (2001). A Treasure of Royal Scandals, p. 67. Penguin Books, New York. ISBN 0-7394-2025-9.
^ {{{מחבר}}}, Proceedings of the British Institute of Radiology, The British Journal of Radiology 45, 1972-07, עמ' 549–551 doi: 10.1259/0007-1285-45-535-549
^ Michael Bordo, Tales from the Bretton Woods, 2014-07
^ {{{מחבר}}}, Macdonald, (John) Howard, (born 5 June 1928), Director: BOC Group plc, 1991–2002; Weir Group plc, 1991–2001, Who's Who, Oxford University Press, 2007-12-01
^ DISCUSSION, Elsevier, 1972, עמ' 552–553, ISBN 978-0-08-017526-3
^ A. Smith, Patients' Behaviour, BMJ 1, 1972-02-12, עמ' 452–452 doi: 10.1136/bmj.1.5797.452
^ {{{מחבר}}}, R v Rimon (deceased), Victorian Reports 6 VR, 2003, עמ' 553–554 doi: 10.25291/vr/6-vr-553
^ "תיק אן בולין" (באנגלית)

[1] Cambridge University Press, Letters and Papers, Foreign and Domestic, of the Reign of Henry VIII, 2015 doi: 10.1017/cbo9781139600705

[going-2] ¹ ² ³ ⁴ Lee Blessing, Going to St. Ives, Going to St. Ives, 2004 doi: 10.5040/9781580814539

[3] Preface, Yale University Press, עמ' ix–xv, ISBN 978-0-300-24233-1

[4] Mary Elizabeth Braddon, Chapter XXV, Oxford University Press, 2008-12-11, ISBN 978-0-19-955516-1

[5] Warnicke, John G., Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists

[6] {{{מחבר}}}, Wood, Sir William (Wilkinson), (1879–12 Dec. 1963), Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01

[7] M. C. Appleby, E. A. Pajor, D. Fraser, Individual variation in feeding and growth of piglets: effects of increased access to creep food, Animal Science 55, 1992-08, עמ' 147–152 doi: 10.1017/s0003356100037375

[8] S. Fraser Hart, Archaeocyath palaeoecology, The Paleontological Society Special Publications 6, 1992, עמ' 122–122 doi: 10.1017/s2475262200006821

[starke-9] ¹ ² Mary Edmond, Strong [Starke; Starkey, Sampson], Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003

[ג'נר-10] ¹ ² גרג ג'נר, שאל היסטוריון - תשובות מרתקות לשאלות מפתיעות, כתר ספרים, 2022, הפרק "האם היו לאן בולין שלוש פטמות?", עמ' 15–20

[11] Natalie Grueninger, Anne Boleyn’s Appearance & Demeanour, The Tudor Trail

[12] D. H. Williams, J. H. Bowie, Reactions of specific functional groups, The Royal Society of Chemistry, 1971-01-01, עמ' 91–138, ISBN 978-0-85186-258-3

[13] Farquhar, Michael (2001). A Treasure of Royal Scandals, p. 67. Penguin Books, New York. ISBN 0-7394-2025-9.

[14] {{{מחבר}}}, Proceedings of the British Institute of Radiology, The British Journal of Radiology 45, 1972-07, עמ' 549–551 doi: 10.1259/0007-1285-45-535-549

[15] Michael Bordo, Tales from the Bretton Woods, 2014-07

[16] {{{מחבר}}}, Macdonald, (John) Howard, (born 5 June 1928), Director: BOC Group plc, 1991–2002; Weir Group plc, 1991–2001, Who's Who, Oxford University Press, 2007-12-01

[17] DISCUSSION, Elsevier, 1972, עמ' 552–553, ISBN 978-0-08-017526-3

[18] A. Smith, Patients' Behaviour, BMJ 1, 1972-02-12, עמ' 452–452 doi: 10.1136/bmj.1.5797.452

[19] {{{מחבר}}}, R v Rimon (deceased), Victorian Reports 6 VR, 2003, עמ' 553–554 doi: 10.25291/vr/6-vr-553

[20] "תיק אן בולין" (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]