אנדוסימביוזה
אנדוסימביוזה (מיוונית: endo ("בתוך"), sym ("ביחד") ו־biosis ("חיים"); בעברית: צַוְתָּאוּת תּוֹכִית) היא צורת סימביוזה ובה יצור אחד מתקיים בתוך האחר.
באנדוסימביוזה, המין הראשון, החי בתוך חברו, קרוי "אורח". השני - מארחו, קרוי "פונדקאי". זוהי סימביוזה מסוג הדדיות שכן שני המינים מפיקים תועלת מן השיתוף. תאוריה זו פותחה בפירוט על ידי החוקרת לין מרגוליס והיא נועדה בעיקרה לצורך הסבר אבולוציוני.
אבולוציה באנדוסימביוזה עריכה
התאוריה האנדוסימביוטית שהגתה הביולוגית לין מרגוליס, הסבירה את הופעתם של האברונים מיטוכונדריה וכלורופלסט בתאים איקריוטיים במהלך האבולוציה. מרגוליס טענה, כי מקורם של אברונים אלו בחיידקים קדומים מסוג בקטריה, אשר נבלעו על ידי חיידקים גדולים יותר מסוג ארכיאה, והמשיכו להתפתח בתוכם בסימביוזה הדדית.
לפני מיליארדי שנים בתקופה בה החלו יצורים פוטוסינתטיים להתפתח, היו כל התאים פרוקריוטים, חיידקים חסרי אברונים. סביר מאוד שחלק מהחיידקים האלו טרפו חיידקים קטנים מהם על ידי הכנסתם לתא ועיכולם בתוכו. חלק מהנטרפים היו בתקופה זו אותם תאים המקיימים פוטוסינתזה, מסלול יעיל להפקת מולקולות עתירות באנרגיה. התאוריה מסתמכת על ההנחה שלחלק מהתאים הפוטוסינתטיים הייתה הגנה מעיכול על ידי החיידקים הגדולים. כך קרה שחיידק בלע תא פוטוסינתטי וזה לא התעכל, ונשאר לחיות בתוך בולעו. כשהדבר קורה ייתכן שהתנאים בתא הפונדקאי מיטיבים עם האורח, ויש לו מזון בשפע וכן הגנה מפגעי הסביבה. כך ימשיך האורח בפוטוסינתזה ויצברו עודפים מתוצרי התהליך בהם הפונדקאי יכול להשתמש. בהמשך אבדו אט אט המאפיינים התאיים של האורח והוא הפך תלוי במארחו, התא הפך לאברון הכלורופלסט, האברון העיקרי לביצוע פוטוסינתזה בתאים איקריוטיים צמחיים. תהליך מקביל קרה עם המיטוכונדריון, שהיה בעבר תא פרוקריוטי המבצע נשימה אווירנית, עד שהחל לבצע אנדוסימביוזה עם הפונדקאי שבלע אותו, וכך הפך לאברון העיקרי לייצור אנרגיה בתאים איקריוטיים אנימליים.
כיום התיאוריה האנדוסימביוטית מקובלת במדע. עדויות רבות תומכות בה: לכלורופלסט ולמיטוכונדריה דנ"א מעגלי ערום, בדומה לדנ"א הבקטריאלי. הכלורפלסטים והמיטוכונדריה מתרבים באופן עצמאי בתאים. קרום התא הפנימי של המיטוכונדריה ושל הכלורופסט דומה בהרכבו לקרום הבקטריאלי. ישנו דמיון גנטי גדול בין הגנום המיטוכונדריאלי לחיידק הריקציה Rickettsiales (אנ'), ובין הדנ"א הכלורופלסטי לחיידק הציאנובקטריה Cyanobacteria. הקרומים הכפולים של אברונים אלו מקורם בפאגוציטוזה הקדומה.
עדויות לאנדוסימביוזה מחזקות את התיאוריה שהגתה מרגוליס. תצפיות מראות מיני ריסניות הניזונות מאצות ומשמרות את הכלורופלסטים שלהן במשך שבועות אחדים באורגניזמים שלהם. הכלורופלסטים ממשיכים את פעולת הפוטוסינתזה לטובת הריסניות ואילו הריסניות מספקות לכלורופלסטים חומרי הזנה.
