אנדור איז'אק
אנדור איז'אק (בהונגרית: Izsák Andor; בודפשט, 6 ביולי 1944) הוא נגן עוגב, מוזיקולוג, מנצח, פרופסור יהודי-הונגרי.[1]
 | |
| לידה |
6 ביולי 1944 (בן 79) בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| מדינה |
הונגריה |
| מעסיק |
אוניברסיטת הנובר למוזיקה, תיאטרון ותקשורת |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
,_Generalmusikdirektor_der_Gro%C3%9Fen_Synagoge_in_Jerusalem,_hier_nach_dem_ersten_Konzert_mit_Professor_Andor_Izs%C3%A1k_vor_der_Orgel_im_Gro%C3%9Fen_Saal_der_Villa_Seligmann_in_Hannover.jpg)
קורות חייו עריכה
אנדור איז'אק נולד במשפחה יהודית אורתודוקסית בגטו בודפשט בתקופת השואה. הוריו היו לאסלו איז'אק (1905–1996) סוחר ומוכרן ואיזבלה גרינשטיין (1909–1990).[2] הכישרון המוזיקלי שלו התגלה מוקדם מאוד. בילדותו מצא נחמה במוזיקה לאחר כל האומללות שחווה. בגיל 13 בא לראשונה במגע עם עוגב בית הכנסת הגדול של בודפשט (היחיד בהונגריה עם עוגב) ובהמשך למד נגינה על עוגב בקונסרבטוריון. ובאותו זמן ניגן לעיתים על העוגב של בית הכנסת הגדול של בודפשט.
קריירה עריכה
בשנת 1962 הוא הקים את מקהלת לבנדובסקי (על שם לואי לבנדובסקי) עם החזן מרטון לוראנד ועם גאבור סאבו ליסניאי ובפעם הראשונה לאחר השואה החיה את מוזיקת המקהלה של בית הכנסת. הוא לימד שנים רבות בקונסרבטוריון על שם בלה בארטוק ובבית הספר למוזיקה פודור, עבד כמנהל מקהלה וכמנצח אופרה, והיה המייסד של הסניף ההונגרי של מרכז המידע למוזיקה (Music Information Center - MIC), שבאמצעותו יצר קשרים בינלאומיים. שם הכיר את אשתו לעתיד, הפסנתרנית אריקה לוקס (הו'), איתה עבד עד 2013 ב"מכללת הנובר למוזיקה, תיאטרון ומדיה" (אנ').
ב-1988 עבר לגרמניה והשתתף בהקמת המרכז האירופי למוזיקה יהודית (EZJM) באאוגסבורג. לאחר שהות במינכן נסע להנובר. בשנת 1992 השתייך EZJM למאוניברסיטת הנובר למוזיקה, תיאטרון ומדיה, שם הקים איז'אק את המגמה "מוזיקת בית הכנסת" והקים את מקהלת בית הכנסת של הנובר. בשנת 2003 מונה לפרופסור למוזיקת בית הכנסת.
מוקד עבודתו הוא גילוי מחדש של מוזיקת בית הכנסת שנהרסה ואבדה בתקופת הנאצים, מוזיקת עוגב בבית הכנסת, תחיית יצירותיהם של מלחינים יהודים המבוססים על מסורות ישנות, למשל יצירות המקהלה של לואי לבנדובסקי. איז'אק יכול להיחשב כשגריר המוזיקה הליטורגית היהודית בגרמניה ובכל אירופה. כעורך סדרת הפרסומים של EZJM, הוא נותן קונצרטים והרצאות בינלאומיות. בשנת 2010, מלווה במקהלת בית הכנסת שלו, הנציח בקונצרטים שונים את יום השנה ה-200 להצבת העוגב בבית הכנסת הראשון, בתרומת ישראל יעקובסון אז, ששכן בזֶזֶן (גר').
_Continental_AG,_Siegmund_Seligmann._Professor_Andor_Izs%C3%A1k_zeigt_hier_in_der_Villa_Seligmann_das_Gem%C3%A4lde_als_Dauerleihgabe_der_Familie_Esteban_Seleguan.jpg)
בשנת 2008, כנשיא קרן זיגמונד זליגמן, השתתף איז'אק ברכישת הווילה הפרטית של זיגמונד זליגמן (גר') בהנובר עבור EZJM. הווילה נחנכה ב-17 בינואר 2012 על ידי כריסטיאן וולף, נשיא גרמניה דאז, וכן מנהיגים פוליטיים פרובינציאליים ומקומיים. מוזיקת בית הכנסת, הנהוגה כיום על ידי מקהלות מצטיינות רבות, מצאה בית קבע במוסד.[3]
לאחר כשני עשורים כמנהל EZJM, אנדור איז'אק פרש רשמית ב-1 באוקטובר 2012. עד היום, כנשיא הכבוד של קרן זיגמונד זליגמן, הוא ממשיך לסייע לביצוע אירועי קונצרטים. הוא מעביר את הידע שלו באמצעות הרצאותיו, סיוריו וספריו.
פרסים והוקרה עריכה
- 2002: הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה
- 2007: פרס כבוד של קרן התנ"ך והתרבות האקומנית, הוענק לו על ידי אגודת התנ"ך הגרמנית
- 2016: ראש העיר סטפן שוסטוק כיבד אותו בתג העיר הנובר בבית העירייה.[4]
פרסומיו עריכה
- (עריכה): Louis Lewandowski: 18 liturgische Psalmen für Soli, 4stg. gemischten Chor und Orgel. Breitkopf & Härtel, 1995.
- (עריכה): “Niemand wollte mich hören …” Magrepha – Die Orgel in der Synagoge. Forum des Niedersächsischen Landesmuseums Hannover November 1999–April 2000.
- (עריכה): Geschichte und Vision. 100 Jahre Villa Seligmann. Hrsg. von der Siegmund Seligmann Stiftung. gutenberg beuys, Hannover 2006
- (עריכה): Israel Alter – Scrapbook. 1. Auflage des Faksimiles mit Texten in deutschen, englisch und hebräisch. Georg Olms Verlag, Hildesheim 2013, ISBN 978-3-487-15073-4.
- EZJM: CD-Reihe Die Stimme der Synagoge, Vol. (Selbstverlag)
- Schriftenreihe des EZJM, (Selbstverlag) Vol. I–VIII.
הופעות טלוויזיה (מבחר) עריכה
- ב-12 בספטמבר 2011, ערוץ הטלוויזיה ARTE שיבח את עבודתו בתוכניתה "Die Musik der Synagogen"
- ב-10 בנובמבר 2018, הוצג בתוכנית הטלוויזיה Hallo Niedersachsen.[5]
קישורים חיצוניים עריכה
- ספרות על ידו ועליו בקטלוג הספרייה הלאומית הגרמנית
- נגן העוגב Izsák über die Musik der Synagogen, טאז, 18 ביולי 2010.
לקריאה נוספת עריכה
- Arno Beyer: Andor der Spielmann. Ein jüdisches Musikerleben (englische Ausgabe unter dem Titel: Andor the Spielmann). Georg Olms Verlag, Hildesheim/Zürich/New York 2011, תוכן עניינים.
- Waldemar R. Röhrbein (Hrsg.), Hugo Thielen (Bearb.): Jüdische Persönlichkeiten in Hannovers Geschichte. Vollständig überarbeitete, erweiterte und aktualisierte Neuauflage. Lutherisches Verlagshaus, Hannover 2013, S. 11, 158, 170f., 179.
- Henning Queren: „Das musikalische Feuer weitertragen“ – Andor Izsák über Aufhören und die Zukunft. In: Neue Presse vom 29. September 2012, S. 19.
- Gabriele Kilian: Andor Iszák und die synagogale Musik. In: Jüdische Kultur in Niedersachsen (= Neues Archiv für Niedersachsen. Zeitschrift für Stadt-, Regional - und Landesentwicklung, Band 1). Hrsg.: Wissenschaftliche Gesellschaft zum Studium Niedersachsens e.V., Wachholtz, Kiel/Hamburg 2019, S. 10–26.
- Beate Roßbach: Hannover / Harmonie und Hartnäckigkeit. In: Jüdische Allgemeine. Wochenzeitung für Politik, Kultur, Religion und jüdisches Leben vom 1. Dezember 2011, גישה מקוונת.
הערות שוליים עריכה
- ^ Hugo Thielen: Europäisches Zentrum für Jüdische Musik. In: Klaus Mlynek, Waldemar R. Röhrbein u. a. (Hrsg.): Stadtlexikon Hannover. Von den Anfängen bis in die Gegenwart. Schlütersche, Hannover 2009, מסת"ב 978-3-89993-662-9, S. 167.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 713/1932. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-08-11.
- ^ Henning Queren: Das musikalische Feuer ... (siehe Literatur)
- ^ Andreas Krasselt: Stadtplakette zeigt: Das Ehrenamt ist kein Auslaufmodell. In: Neue Presse vom 17. Juni 2016.
- ^ https://www.ndr.de/fernsehen/sendungen/hallo_niedersachsen/Der-Bewahrer-juedischer-Musik,hallonds47960.html