אנדרה באזאן
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, הגהה, פיסוק ועריכה נוספת. | |
אנדרה באזאן (בצרפתית: André Bazin, 18 באפריל 1918 – 11 בנובמבר 1958) היה תאורטיקן ומבקר קולנוע צרפתי מהחשובים בהיסטוריה של הקולנוע. ממייסדיו ועורכו הראשון של הירחון "מחברות הקולנוע", שהביא להתפתחות הגל החדש בקולנוע הצרפתי.
 | |
| לידה |
18 באפריל 1918 אנז'ה, מן ולואר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1958 (בגיל 40) נוז'אן-סור-מארן, סן, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Cemetery of Nogent-sur-Marne |
| מקום לימודים |
École normale supérieure de Saint-Cloud |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| תקופת הפעילות |
1943–1958 (כ־15 שנים) |
| השפיע על | ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר, ז'אק ריווט |
| בן או בת זוג |
Janine Bazin (1949–11 בנובמבר 1958) |
  | |
באזאן, שכונה לעיתים "אבי הגל החדש",[1] נפטר בגיל 40 ממחלת הלוקמיה.
ביוגרפיה
עריכהבאזאן נולד באנז'ה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ב-1943 החל לכתוב בנושאים קולנועיים ובשנת 1951 הקים יחד עם ז'אק דוניו-ולקרוז (Jacques Doniol-Valcroze) וז'וזף-מארי לו דוקה (Joseph-Marie Lo Duca) את הירחון "מחברות הקולנוע". סביב כתיבת הירחון, קיבץ באזאן את מבקרי הקולנוע ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר וז'אק ריווט, שהפכו כעבור מספר שנים למבשרי "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי והעולמי.[2] באזאן נחשב למנטור שלהם.
בנוסף, שקד באזאן גם על סדרה בת ארבעה ספרים שנקראה "מהו קולנוע?". הסדרה, שראתה אור רק לאחר מותו, ניסתה להסביר מהו קולנוע בעזרת הגדרתו ומה הופך אותו לכזה.
באזאן והריאליזם
עריכהבחייו האישיים, היה באזאן מאמין אדוק באל, והדבר התבטא בהשקפותיו לגבי הקולנוע. הוא נחשב לאחד מגדולי התומכים בריאליזם הקולנועי והתנגד לרעיונות הפורמליסטים שצמחו בקולנוע בשנות ה-20 ובשנות ה-30 של המאה העשרים בברית המועצות. תפיסתו הריאליסטית מתבטאת ברצונו לתת למצלמה, כגורם אובייקטיבי וללא מגע אדם (בשונה מהציור למשל), לחשוף את "יופי העולם" כהגדרתו, יופי שהאל העניק לעולם וניתן לראותורק כאשר המצלמה מנתקת אותו מהזמן והמרחב היומיומי שבו הוא שרוי.
באזאן טען שהמצלמה והקולנוע משחררים את האמנים מהמאבק הפסיכולוגי בין הצורך לשעתק את המציאות לבין הצורך ליצור אסתטיקה ביצירה, זאת משום שהמצלמה יוצרת תחושת ריאליזם בכל מקרה, ולאמן נותר להתעסק רק באסתטיקה. הוא העריך את השימוש בעדשה רחבה, שוטים ארוכים וצילומים ש-"נותנים כבוד למרחב ולזמן" כהגדרתו, לצורך תחושת הריאליזם אצל הצופה.
באזאן האמין, כי רק מבקר שאוהב סרט מסוים צריך לכתוב עליו ביקורת, על מנת שזו לא תהיה ארסית, אלא בונה בלבד. שניים ממאמריו החשובים ביותר הם "הוויתה של הדמות המצולמת" ו"התפתחות השפה הקולנועית".
באזאן נפטר בנובמבר 1958 בנוז'אן-סור-מארן, שבפריז. טריפו, שלאחר הסתבכותו עם החוק בנעוריו, באזאן היה לאפוטרופוס שלו וקידם אותו בנושא הקולנוע,[3] הקדיש לו את סרטו הארוך הראשון, "400 המלקות" שצילומיו החלו יום לפני מותו של באזאן.
קישורים חיצוניים
עריכה
אנדרה באזאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ זאב רב נוף, בעיות בלי גיבורים, דבר, 23 בפברואר 1968
- ^ ענר פרמינגר, מסך קסם: כרונולוגיה של קולנוע ותחביר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1995, עמ' 170
- ^ רחל אורן, להיות מובן וגם מעניין, דבר, 7 ביולי 1972