אנדרה באזאן

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, הגהה, פיסוק ועריכה נוספת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אנדרה באזאןצרפתית: André Bazin,‏ 18 באפריל 1918 - 11 בנובמבר 1958) היה תאורטיקן ומבקר קולנוע צרפתי, מהחשובים בהיסטוריה של הקולנוע. ממייסדיו ועורכו הראשון של הירחון "מחברות הקולנוע" שהביא להתפתחות הגל החדש בקולנוע הצרפתי.

אנדרה באזאן
André Bazin
לידה 18 באפריל 1918
אנז'ה, מן ולואר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בנובמבר 1958 (בגיל 40)
נוז'אן-סור-מארן, Seine, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of Nogent-sur-Marne עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים École normale supérieure de Saint-Cloud עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר, ז'אק ריווט
בן או בת זוג Janine Bazin (194911 בנובמבר 1958) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

באזאן, שכונה לעיתים "אבי הגל החדש",[1] נפטר בגיל 40 ממחלת הלוקמיה.

ביוגרפיה עריכה

באזאן נולד באנז'ה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ב-1943 החל לכתוב בנושאים קולנועיים ובשנת 1951 הקים יחד עם ז'אק דוניו-ולקרוז (Jacques Doniol-Valcroze) וז'וזף-מארי לו דוקה (Joseph-Marie Lo Duca) את הירחון "מחברות הקולנוע". סביב כתיבת הירחון, באזאן קיבץ את מבקרי הקולנוע ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר וז'אק ריווט, שהפכו כעבור מספר שנים למבשרי "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי והעולמי.[2] באזאן נחשב למנטור שלהם.

בנוסף, שקד באזאן גם על סדרה בת ארבעה ספרים שנקראה "מהו קולנוע?". הסדרה, שראתה אור רק לאחר מותו, ניסתה להסביר מהו קולנוע על ידי הגדרת כל דבר שהוא קולנועי ומה הופך אותו לכזה.

באזאן והריאליזם עריכה

בחייו האישיים, באזאן היה מאמין אדוק באל והדבר התבטא בהשקפותיו לגבי הקולנוע. הוא נחשב לאחד מגדולי התומכים בריאליזם הקולנועי והתנגד לרעיונות הפורמליסטים שצמחו בקולנוע בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה העשרים בברית המועצות. תפיסתו הריאליסטית מתבטאת ברצונו לתת למצלמה, כגורם אובייקטיבי וללא מגע אדם (בשונה מהציור למשל) לחשוף את "יופי העולם" כהגדרתו, אותו יופי שהאל העניק לעולם וניתן לראות אותו רק כאשר המצלמה מנתקת אותו מהזמן והמרחב היומיומי בו הוא שרוי.

באזאן טען שהמצלמה והקולנוע משחררים את האמנים מהמאבק הפסיכולוגי בין הצורך לשעתק את המציאות לצורך ליצור אסתטיקה ביצירה, זאת משום שהמצלמה יוצרת תחושת ריאליזם בכל מקרה ולאמן נותר להתעסק רק באסתטיקה. הוא העריך שימוש בעדשה רחבה, שוטים ארוכים וצילומים ש-"נותנים כבוד למרחב ולזמן" כהגדרתו, לצורך תחושת הריאליזם אצל הצופה.

באזאן האמין כי רק מבקר שאוהב סרט מסוים צריך לכתוב עליו ביקורת, על מנת שזו לא תהיה ארסית, אלא בונה בלבד. שניים ממאמריו החשובים ביותר הם "הוויתה של הדמות המצולמת" ו"התפתחות השפה הקולנועית".

נפטר בנובמבר 1958 בנוז'אן-סור-מארן, שבפריז. טריפו, שלאחר הסתבכותו עם החוק בנעוריו, באזאן היה לאפוטרופוס שלו וקידם אותו בנושא הקולנוע,[3] הקדיש לו את סרטו הארוך הראשון, "400 המלקות" שצילומיו החלו יום לפני מותו של באזאן.

קישורים חיצוניים עריכה

  •   אנדרה באזאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים עריכה