ויקיפדיה

אנדרו בירד

זמר אמריקאי

אַנְדְרוּ בּירְד (באנגלית: Andrew Bird; נולד ב-11 ביולי 1973) הוא מוזיקאי, כותב, מלחין, מולטי-אינסטרומנטליסט ושחקן אמריקאי. בתחילה הוא נודע דרך עבודתו עם הלהקה Squirrel Nut Zippers, לאחר מכן הקים את הלהקה Bowl of Fire, וכעת מוכר בעיקר כמוזיקאי עצמאי. כלי הנגינה העיקרי של בירד הוא הכינור, אם כי הוא מיומן בנגינה גם על כלים אחרים כגון הגיטרה, המנדולינה, הקסילופון, והגלוקנשפיל. בירד ידוע ביכולות השריקה המרשימות שלו, ואכן ברבים משיריו הוא משתמש בשריקות ככלי מוזיקלי נוסף.

אנדרו בירד
Andrew Bird
לידה 11 ביולי 1973 (בן 50)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1996 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת נורת'ווסטרן, תיכון לייק פורסט, אילינוי, בית הספר למוזיקה של בינן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אינדי רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, פידל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים רייקודיסק, בלאדשוט רקורדס, פאט פוסום רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.andrewbird.net
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

חיים מוקדמים ולהקת ״Bowl of Fire״ (1973-2002) עריכה

בירד התחנך מגיל 4 על פי "שיטת סוזוקי" (אנ'), שיטה להוראת מוזיקה שנהגתה על ידי הכנר והפדגוג היפני שיניצ׳י סוזוקי. ההנחה העומדת בבסיס השיטה היא כי לכל אדם ישנה המסוגלות ללמוד מסביבתו. על כן המרכיב המרכזי של תהליך הלמידה הוא יצירה של ״הסביבה הנכונה״ להוראת למוזיקה (בין היתר: היטעמות בקהילה מוזיקלית; נגינה מגיל צעיר מאד; התמקדות בכלי נגינה אחד). בעקבות חינוכו טיפח בירד את כישרונו בנגינה על כינור ואת יכולות השריקה שלו.

בשנת 1991 סיים בירד את לימודיו בתיכון Lake Forest, ובשנת 1996 סיים תואר ראשון בנגינה בכינור באוניברסיטת נורת'ווסטרן. באותה השנה הוא שחרר עצמאית את אלבום הסולו הראשון שלו Music of Hair. האלבום הציג לראווה את יכולותיו בנגינת כינור, אם כי סגנונו המוזיקלי (פולק אמריקני ואירופאי, ג׳אז ובלוז) שונה מאוד מזה של יצירותיו המאוחרות יותר. בהמשך לכך, החשיפה הראשונית שלו הגיעה דרך שיתוף פעולה עם הלהקה Squirrel Nut Zippers שכלל הופעה בשלושה מאלבומיהם בין 1996 לבין 1998.

בשנת 1998 בירד שחרר את Thrills כאשר הוא עומד בראש להקתו Andrew Bird's Bowl of Fire, ומיד לאחר מכן ב-1999 את אלבומם השני Oh! The Grandeur. שני האלבומים הושפעו מסגנונות הפולק, הג'אז והסווינג, כאשר בירד תרם את קולו ונשען בנגינתו בעיקר על הכינור.

בשנת 2001 הלהקה של בירד Bowl of Fire שחררה את אלבומה השלישי The Swimming Hour, נסיקה משמעותית מההקלטות הקודמות שלה. האלבום הציג עירוב סגנונות החל מזידקו (Zydeko, תת-סוגה של בלוז המאפיין את אזור לואיזיאנה שבארצות הברית) ועד רוק טיפוסי. למרות שזכו לשבחים ממבקרי מוזיקה (The Swimming Hour קיבל דירוג של 9.0 מאתר המוזיקה פיצ'פורק)[1], הלהקה לא זכתה להצלחה מסחרית וניגנה בהופעותיה לקהלים קטנים של עד 40 אנשים. בשנת 2002 בירד התבקש לפתוח כמופע חימום עבור להקה מעיר הולדתו שיקגו, אך שאר החברים ב- Bowl of Fire לא היו זמינים להופיע באותו התאריך. בירד המסויג ביצע את המופע לבד, וההצלחה המפתיעה של הופעת הסולו הזו רמזה על כיוונים חדשים בדרכו המוזיקלית.

קריירת סולו מוקדמת (2003-2005) עריכה

 
אנדרו בירד בהופעה בשוודיה 2005

הלהקה Bowl of Fire התפרקה באופן לא רשמי בשנת 2003 ובירד המציא עצמו מחדש כאמן סולו. אלבומו Weather Systems משנת 2003 היה יחסית דליל (9 שירים, 34 דקות), כאשר שניים מהשירים בו ("I", "Skin") הם גרסאות מוקדמות של שירים מאלבומים מאוחרים יותר. בירד הצהיר שהאלבום הוא מעין פרויקט צד שצמח במהלך העבודה בת חמש השנים להקלטת אלבומו הבא.

The Mysterious Production of Eggs משנת 2005 היה ההמשך של ההתקדמות לעבר סגנון אינדי-פולק אקלקטי. האלבום היה מלא יותר מקודמו (14 שירים, 53 דקות) וזכה לשבחי המבקרים. שני אלבומי הסולו של בירד הצביעו על היפרדות מסגנון היצירה המוקדם שלו. בירד החל להשתמש יותר בגיטרה, בגלוקנשפיל, בשריקות, בנוסף לנגינה בכינור ולשירה.

חתימה עם חברת ההקלטות Fat Possum Records והצלחה מסחרית (2006-2011) עריכה

 
אנדרו בירד מופיע בפסטיבל קואצ׳לה 2007

בספטמבר 2006 בירד הוחתם לחברת ההקלטות Fat Possum Records, ובמרץ 2007 הוא שחרר את אלבומו Armchair Apocrypha. האלבום מציג שימוש עשיר יותר בגיטרה חשמלית, בשונה מההפקה האקוסטית של Eggs, אם כי השירים משני האלבומים עדיין דומים באופיים. בינואר 2007, לפני יציאתו הרשמית לשוק במרץ, האלבום דלף לאינטרנט. עם זאת, האלבום הצליח להימכר במעל 100,000 עותקים. גם אלבום זה זכה לשבחי המבקרים, אך הפעם בירד זכה גם להופעות בטלוויזיה המסחרית (תוכניות הלילה של דייוויד לטרמן ושל קונאן או'בריאן). ההופעות בתקשורת לוו בסיבוב הופעות נרחב שנתחם בשני מופעים, בניו-יורק ובלוס אנג'לס, כאשר לשניהם נמכרו כל הכרטיסים.

אלבום הסולו הבא של בירד, Noble Beast, שוחרר בינואר 2009 וכלל 14 שירים חדשים. הוצאה מהודרת ומוגבלת של האלבום כללה עטיפה חלופית ולוותה בדיסק הבונוס האינסטרומנטלי Useless Creatures. האלבום זכה לביקורות אוהדות וקיבל את הציון 79 מתוך 100 מאתר Metacritic המשקלל ביקורות ודירוגים ממספר רב של מבקרים.

בשנת 2009 בירד תרם גרסת כיסוי לשיר The Giant of Illinois עבור האלבום Dark Was the Night, אלבום שנועד לגייס כספים ולעורר מודעות לנגיף האיידס. במאי 2009 בירד שחרר את Fitz and the Dizzy Spells, אלבום EP שכלל את השיר Fitz and the Dizzy Spells מהאלבום Noble Beast לצד ארבעה שירי בונוס נוספים מאותו אלבום.

2011 ועד היום עריכה

בסוף שנת 2011 בירד הוחתם לחברת התקליטים Mom + Pop Music. ההוצאה הראשונה של בירד עבור החברה הייתה הפסקול לסרט Norman של ג׳ונתן סגל.

בדצמבר 2011 בירד הכריז על היציאה של אלבום חדש Break it Yourself שיצא במרץ 2012. הרצועה Lusitania כוללת דואט עם אנני קלארק הידועה בשם הבמה St. Vincent. גם אלבום זה זכה לביקורות תומכות וקיבל ציון של 80/100 באתר Metacritic.

בספטמבר 2012 בירד הכריז על Hands of Glory, אלבום EP שילווה את Break it Yourself. האלבום שוחרר באוקטובר 2012.

בנובמבר 2013 בירד הוציא אלבום EP נוסף, I Want to See Pulaski at Night.

ביוני 2014 בירד הוציא את האלבום Things Are Really Great Here, Sort Of, אלבום שירי כיסוי לצמד The Handsome Family. הצמד מוכר בעיקר בזכות שירם Far from Any Road שהופיע כשיר הפתיח בעונה הראשונה של סדרת הדרמה ״בלש אמיתי״ של HBO. זהו אלבומו הראשון של בירד שלא כולל שום יצירה מקורית שלו.

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי סטודיו עריכה

פילמוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנדרו בירד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Andrew Bird: The Swimming Hour, Pitchfork (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנדרו_בירד&oldid=36463902"